רק לא לסחבת
אף שאושרו תשעה חודשים למו"מ הישראלי-פלסטיני, אסור לבזבז את הזמן. ראוי לגשת הישר לסוגיות הליבה הקשות ולבחון אם יש או אין סיכוי להסכם הכוללראוי לגשת הישר לסוגיות הליבה הקשות
שלמה גזית
| 19/05/2011
אודה - אני נמנה על הרוב הגדול, הפסימי, שאיננו תולה תקוות גדולות במו"מ שאותו החל להניע הממשל האמריקאי. אני אומר זאת על אף הרצון הרב בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל אף החשש מן המציאות שהולכת ומתפתחת ומסכנת את עצם קיומה של ישראל.
אינני מאשים חלילה את הכוונות הטובות של ארה"ב, אבל כאדם למוד-ניסיון, איני תולה תקוות בתיווך שהיא מספקת. פריצות הדרך שהיו לנו בעבר הושגו תוך הסתרת המגעים והתהליך מוושינגטון; כך היה עם התהליך שהביא את אנואר סאדאת לירושלים, כך הושגה הצהרת העקרונות באוסלו, כך נולדו הקשרים האינטימיים עם המלך חוסיין וכך קרה עם המרונים בלבנון.
בתנאים שנוצרו באחרונה, ישראל והפלסטינים לא באמת יכלו לדחות את היזמה האמריקאית לתת סיכוי מחודש למו"מ. אם כן, על אף הפסימיות שלי, אני שלם עם ההחלטה שנתקבלה לקיום השיחות וסבור כי יש לעשות ניסיון אמיתי להשיג פריצת דרך.
התקופה שיועדה למו"מ ארוכה, ויהיה חבל אם תשעה חדשים יבוזבזו רק כדי שבסיומם ייקבע כי גם ה"היריון" הזה לא עלה יפה. רצוי לעשות הכול ומהר, על מנת לבדוק אם יש סיכוי להסכם או לא; כך תנוצל תקופת הזמן הנותר לצורך ניסוח ההסכם המפורט ולהשלמת השיחות, או לחלופין, בהעדר סיכוי לפריצת דרך - לצורך חיפוש פתרונות חלופיים להסכם המלא.
לא ידוע לי כיצד מתכוון מרטין אינדיק, שליחם המיוחד של מזכיר המדינה קרי ושל הנשיא אובמה, לממש את תפקידו במו"מ שעומד להיפתח בקרוב. לו אני במקומו, הייתי פונה אל שני הצדדים בבקשה זהה:
א. מקובל עלינו כי שני הצדדים שואפים בכנות להגיע להסכם שמטרתו סיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני וסוף לתביעות ההדדיות.
ב. עוד מקובל על שני הצדדים, כי המטרה היא קיומן בשלום של שתי מדינות-לאום, יהודית ופלסטינית, זו לצד זו.
ג. אני מבקש לקבל מישראל ומהפלסטינים את מרכיבי ההסדר שמוצעים על ידם בשש סוגיות הליבה - גבולות המדינה הפלסטינית, סידורי הביטחון, ירושלים, פליטים, התנחלויות ומים.
ד. כן אבקש לקבל את סדר הקדימות שכל צד מייחס לסוגיות השונות.
שני ניירות-עמדה אלה ישמשו אותי, ורק אותי, בתפקידי כשליח המיוחד; שניהם יישארו חסויים לחלוטין, הן בפני פרסום פומבי והן בפני העברה לידי הצד השני. למרות זאת, יהיה לניירות העמדה תפקיד כפול: מצד אחד, ביכולתם ללמד אותי היכן נמצאות נקודות המחלוקת, וזאת לצורך הצעת סדר יום מעשי בשיחות שעומדות להיפתח; מצד שני, באמצעותם אוכל לוודא שלא יבוזבז זמן בשיחות סרק מיותרות.
אני מעלה הצעה זו למרטין אינדיק בראייה ישראלית; חשוב לי להגיע מהר ככל האפשר לתשובה העיקרית, כאמור, שאלת הסיכוי בהגעה לפתרון כולל ומלא. סבורני שאין צורך בתשעה חודשים למילוי המטרה. אלא, כמו בתהליך בחירת האפיפיור, בישיבה רצופה אחת, עד 'שיצא עשן לבן' או עד שהצדדים יגיעו למסקנה כי אי אפשר לגשר על הפערים.
עם זאת, יש כאן מטרה חשובה נוספת; השיחות שהתנהלו עד כה היו חד-צדדיות: ישראל הייתה זו שהעלתה שוב ושוב הצעות, ואילו הפלסטינים היו אלה שדחו אותן (ראו מקרה אהוד ברק בקמפ דיוויד ואהוד אולמרט מול אבו מאזן) מבלי שנדרשו להעלות הצעות משלהם לפתרון.
למרות הצעתי זו, חוששני כי מרטין אינדיק לא יפעל בדרך זו.
אודה - אני נמנה על הרוב הגדול, הפסימי, שאיננו תולה תקוות גדולות במו"מ שאותו החל להניע הממשל האמריקאי. אני אומר זאת על אף הרצון הרב בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל אף החשש מן המציאות שהולכת ומתפתחת ומסכנת את עצם קיומה של ישראל.
אינני מאשים חלילה את הכוונות הטובות של ארה"ב, אבל כאדם למוד-ניסיון, איני תולה תקוות בתיווך שהיא מספקת. פריצות הדרך שהיו לנו בעבר הושגו תוך הסתרת המגעים והתהליך מוושינגטון; כך היה עם התהליך שהביא את אנואר סאדאת לירושלים, כך הושגה הצהרת העקרונות באוסלו, כך נולדו הקשרים האינטימיים עם המלך חוסיין וכך קרה עם המרונים בלבנון.
בתנאים שנוצרו באחרונה, ישראל והפלסטינים לא באמת יכלו לדחות את היזמה האמריקאית לתת סיכוי מחודש למו"מ. אם כן, על אף הפסימיות שלי, אני שלם עם ההחלטה שנתקבלה לקיום השיחות וסבור כי יש לעשות ניסיון אמיתי להשיג פריצת דרך.
התקופה שיועדה למו"מ ארוכה, ויהיה חבל אם תשעה חדשים יבוזבזו רק כדי שבסיומם ייקבע כי גם ה"היריון" הזה לא עלה יפה. רצוי לעשות הכול ומהר, על מנת לבדוק אם יש סיכוי להסכם או לא; כך תנוצל תקופת הזמן הנותר לצורך ניסוח ההסכם המפורט ולהשלמת השיחות, או לחלופין, בהעדר סיכוי לפריצת דרך - לצורך חיפוש פתרונות חלופיים להסכם המלא.
לא ידוע לי כיצד מתכוון מרטין אינדיק, שליחם המיוחד של מזכיר המדינה קרי ושל הנשיא אובמה, לממש את תפקידו במו"מ שעומד להיפתח בקרוב. לו אני במקומו, הייתי פונה אל שני הצדדים בבקשה זהה:
א. מקובל עלינו כי שני הצדדים שואפים בכנות להגיע להסכם שמטרתו סיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני וסוף לתביעות ההדדיות.
ב. עוד מקובל על שני הצדדים, כי המטרה היא קיומן בשלום של שתי מדינות-לאום, יהודית ופלסטינית, זו לצד זו.
ג. אני מבקש לקבל מישראל ומהפלסטינים את מרכיבי ההסדר שמוצעים על ידם בשש סוגיות הליבה - גבולות המדינה הפלסטינית, סידורי הביטחון, ירושלים, פליטים, התנחלויות ומים.
ד. כן אבקש לקבל את סדר הקדימות שכל צד מייחס לסוגיות השונות.
שני ניירות-עמדה אלה ישמשו אותי, ורק אותי, בתפקידי כשליח המיוחד; שניהם יישארו חסויים לחלוטין, הן בפני פרסום פומבי והן בפני העברה לידי הצד השני. למרות זאת, יהיה לניירות העמדה תפקיד כפול: מצד אחד, ביכולתם ללמד אותי היכן נמצאות נקודות המחלוקת, וזאת לצורך הצעת סדר יום מעשי בשיחות שעומדות להיפתח; מצד שני, באמצעותם אוכל לוודא שלא יבוזבז זמן בשיחות סרק מיותרות.
אני מעלה הצעה זו למרטין אינדיק בראייה ישראלית; חשוב לי להגיע מהר ככל האפשר לתשובה העיקרית, כאמור, שאלת הסיכוי בהגעה לפתרון כולל ומלא. סבורני שאין צורך בתשעה חודשים למילוי המטרה. אלא, כמו בתהליך בחירת האפיפיור, בישיבה רצופה אחת, עד 'שיצא עשן לבן' או עד שהצדדים יגיעו למסקנה כי אי אפשר לגשר על הפערים.
עם זאת, יש כאן מטרה חשובה נוספת; השיחות שהתנהלו עד כה היו חד-צדדיות: ישראל הייתה זו שהעלתה שוב ושוב הצעות, ואילו הפלסטינים היו אלה שדחו אותן (ראו מקרה אהוד ברק בקמפ דיוויד ואהוד אולמרט מול אבו מאזן) מבלי שנדרשו להעלות הצעות משלהם לפתרון.
למרות הצעתי זו, חוששני כי מרטין אינדיק לא יפעל בדרך זו.
