צעד חשוב בדרך לפצצה

איראן התקינה מיכל מים כבדים בכור באראק. ניתוח של הפיסיקאי ואיש המודיעין ד"ר רפאל אופק קובע כי בעקבות צעד זה, הכור צפוי להתחיל לפעול במהלך 2014 ולהפיק פלוטוניום באיכות של נשק גרעיני

הכור בבושהאר. צילום: איי.פי

על פי סיכום דיווחי סוכנויות ידיעות מטהראן, בשבת (8/6/2013) התקיים טקס לרגל התקנת מיכל המים הכבדים בכור IR-40 שאיראן בונה במהלך העשור האחרון. הטקס, בהשתתפות נשיא איראן, אחמדינג'אד, נערך באתר הכור בח'ונדאב (Khondab) ליד אראק, כ-250 ק"מ דרומית-מערבית לטהראן. פריידון עבאסי, העומד בראש הארגון האיראני לאנרגיה אטומית, שהתלווה לאחמדינג'אד, צוטט: "ההתקנה מהווה צעד גדול בהתקדמות פרויקט זה".

להערכת איראן, שלבי הפרויקט הבאים הם: קדם-רישוי (pre-commissioning) - שימוש באשכולות דלק מדומים (dummy fuel assemblies) ומים קלים (light water) - יתבצע ברבעון האחרון של 2013; רישוי (commissioning) – הפעלה תוך שימוש באשכולות דלק אמיתיים ומים כבדים תתבצע ברבעון הראשון של 2014; הפעלה סדירה של הכור תתבצע ברבעון האחרון של 2014.

המיכל הינו הרכיב העיקרי של הכור. מים כבדים משמשים בכור כחומר מאט (moderator) וכנוזל קירור, וכמותם אשר נדרשת לכור IR-40 מוערכת ב-80 עד 90 טונות. הבעירה הגרעינית מתקיימת בתוך אשכולות הדלק הגרעיני המוצבים בערוצים הרבים שבתוך המיכל. הדלק הגרעיני של IR-40, בשונה מהכורים האיראניים האחרים, הינו תחמוצת אורניום טבעי (בלתי מועשר).

בשל מבנהו ומאפייניו, IR-40מתאים לייצור פלוטוניום באיכות של נשק גרעיני, בכמות הנאמדת ב-8 עד 10 ק"ג לשנה - המספקת לייצור של כ-2 ליבות נשק גרעיני לשנה. מנגד, איראן טוענת כי IR-40 ישמש לייצור רדיו-איזוטופים למטרות רפואיות ויחליף את כור המחקר הישן הפועל בטהראן, שסופק ב-1967 על ידי ארה"ב. אולם, טענתה זו עומדת בסתירה מול הצהרתה, לפיה הכמות הרבה של האורניום שהעשירה לשיעור של 20 אחוזים מיועדת לייצור דלק גרעיני עבור כור המחקר של טהראן.
 
בדו"ח שפרסמה בחודש מאי האחרון, סבא"א קבלה על כך שחרף התחייבותה ב-2003 ועל אף החלטות מועצת הביטחון, איראן טרם השעתה את פרויקט כור המים הכבדים, כפי שלא השעתה את פרויקט העשרת האורניום. זאת ועוד, מאז 2006 איראן טרם סיפקה לסבא"א את כל המידע התכנוני של הכור, כפי שנדרשה על פי תקנון סבא"א.

בנוסף, איראן ממשיכה למנוע מסבא"א פיקוח על מפעל ייצור המים הכבדים, אף הוא בח'ונדאב, תפוקת המפעל היא 16 טון מים כבדים לשנה. הנימוק לכך הוא פורמליסטי – לדעת איראן - מים כבדים אינם חומר גרעיני המחייב פיקוח. זאת, בשל כך שאינם חומרים בקיעים כדוגמת אורניום או פלוטוניום ואף אינם רדיואקטיביים.

מימוש תכנית איראן להפיק פלוטוניום באיכות צבאית, מותנה בהפעלת "מעבדה חמה" (hot lab) להפרדת הפלוטוניום הנוצר בתוך האורניום שבדלק הגרעיני בעת פעולת הכור. תהליך ביקוע האורניום המתרחש בכור מלווה ביצירת חומרים רדיואקטיביים שונים ובקרינה רבה. לכן נדרש מיגון כבד עבור הטיפול בדלק הגרעיני המשומש. בפני איראן עומדות שתי אפשרויות: האחת - הקמת "מעבדה חמה" חדשה – פרויקט העשוי להתמשך על פני מספר שנים; האפשרות השנייה - התאמתן וזיוודן של המעבדות הקיימות במרכז הגרעיני של טהראן, שעומדות לפי שעה תחת פיקוח סבא"א. קשה להעריך את הזמן שיידרש על מנת לרכוש את הציוד הדרוש, להתקינו ולהשמיש את המעבדות הללו. בכל מקרה, ההשלכות של הפעלת "מעבדה חמה" להפרדת פלוטוניום תהיינה ב"שבירת כלים" מוחלטת מול סבא"א ומול הקהילייה הבינלאומית.

על כל פנים, בהיבט של מזעור הנשק הגרעיני וזיוודו בראשי קרב של טילים בליסטיים, פלוטוניום עדיף על פני אורניום מועשר. זאת, בשל העובדה שהכמות הנדרשת עבור ליבת פצצת פלוטוניום קטנה בערך פי 3 מזו של ליבת פצצת אורניום מועשר.

סא"ל (מיל') ד"ר רפאל אופק הוא מומחה לפיזיקה והטכנולוגיה של הגרעין. בעברו הוא שירת בקהיליית המודיעין הישראלית כחוקר ומנתח בכיר.

You might be interested also