אמנון ליפקין שחק ז"ל - מילים אישיות

אמנון ליפקין שחק ז"ל - מילים אישיות

גם אחרי שהשתחרר, המשכתי לקרוא לו "קודקוד".

אמנון ואני לא בני אותו מחזור. יש בנינו פער של 15 שנים. כשהוא התגייס, אני הייתי בן שלוש בלבד ובכל זאת גדלנו עליו. כחייל צעיר בסוף שנות ה-70, של המאה הקודמת, היו מספר קצינים ששמם יצא למרחוק והיו מודל לחיקוי - אמנון היה אחד מהם.

קראנו על מעלליו במבצע "כארמה" כמפקד "דוכיפת", על "אביב נעורים", מבצעי הבט"ש בלבנון (כך קראו להם אז) ועוד. לשבת במחיצתו בקבוצת פקודות לתרגיל, לא כל שכן בתחקיר, לפני או אחרי מבצע היו משאת נפשו של כל קצין צעיר. מעבר לפער הגילים והדרגות, הוא היה צנחן, איש פיקוד המרכז ואני גולנצי'יק מפיקוד הצפון ובכל זאת הצטלבו דרכנו במעלה העשייה.

שש תחנות

שלהי 1988 - כמג"ד בגזרת זרעית, הסתיים ביקור ראש אמ"ן (אמנון) בגזרה. בתום החלק הרשמי של הביקור הוא מבקש ממני להצטרף אליו, ואחרי מספר דקות נסיעה בגזרה, עוצרים בצד על תלולית עפר, ומתחילה שיחה אישית –מקצועית די ארוכה, בה אמנון מתעניין "מה חסר לנו המגדי"ם בתחום המודיעין כדי לשפר את ההישג המבצעי". הופתעתי מגילוי הלב, הירידה לפרטים והרצון באמת לסייע.

סתיו 1991 - אני קמב"ץ פיקוד הצפון ואמנון סגן הרמטכ"ל. מידי יום רביעי בערב או חמישי בבוקר, כחלק מנוהל מבצעים וגיחות, אני בא להציג לו את הפעילות הטעונה אישור של הפיקוד, גם כאן ירידה לפרטים, שאלות נבונות ומדריכות, והחלטות חדות, תוך כדי. אמנון, שהפך לאבא לצאצא ראשון מנישואיו עם טלי, מבין שגם אני הפכתי לאבא לבני בכורי ובאמירה כל כך אבהית אומר לי "היום השתנו לך החיים אבל אתה עוד לא יודע מזה". מאז מידי פגישה מתבדחים, חרף פער הגילים על כך שאנחנו עוברים אותן חוויות (טיטולים וכו'...) ובסוף כל מו"ג, מבקש שאשאר בחדר, משוחחים (לא מרכלים,כי אמנון לא מרכל) על המתרחש בפיקוד, נותן עצות מקצועיות ומדריך. אין לי ספק שהייתי קמב"ץ יותר טוב בזכותו.

שלהי 1995 - טרם מינויו לרמטכ"ל, אמנון עושה סיבוב בגזרות ומבקש להיפגש עם כל המחטי"ם באיו"ש. כך בשיחה לא רשמית, הוא רוצה להתרשם על הלך הרוח. במהלך השיחה אני מעלה, די בתקיפות, את אווירת המתח בין "המתנחלים" הצעירים (לימים "נוער הגבעות") והצבא ומעלה על הנס שזה ייגמר לא טוב. יש שם אלימות, הסתה (עד כדי שנאה), וחסר "מבוגר אחראי". אמנון מגיב די בכעס ואני חש די נזוף. כמה חודשים לאחר מכן נרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל. כשנפגשנו לאחר מכן רשם לי פתק בכתב ידו המיוחד "צדקת ניצן, היה ראוי שנקשיב לך יותר - שמור על עצמך".

וכך במהלך 1996 - לאחר יומיים של מבצע סיכול נרחב בגזרתי בה נחשפות מעבדות נפץ, ונעצרים חשודים בגיוס מחבלים מתאבדים, ומסוכל פיגוע התאבדות באוטובוס, פרשייה הזוכה לשם "רוצחים מלידה", הרבה מתקשרים לברך וביניהם גם אמנון. מילים קצרות "כל הכבוד,עבודה טובה" ומייד בה האבל.. "יש עוד הרבה...אל תנוחו על זרי הדפנה".

אביב 1997 - אני חניך במכללה לביטחון לאומי, לקראת סוף שנת הלימודים, ממתין כמו כולם לדיון שיבוצים, מתמודד מול גדי אייזנקוט על חטיבת "גולני". מסתיים הדיון, "הרמטכ"ל רוצה לשוחח איתך", נמסר לי מלשכת מפקד המכללות. על הקו הרמטכ"ל שחש צורך לעדכן אותי שלא זכיתי במינוי, אבל יש לו בשבילי "משימה מיוחדת". "מינינו את יואב גלנט למפקד אזח"ע ,אני מבקש שתהיה הסגן שלו, אני יודע שזה מחייב שתפסיק את לימודיך, אבל זה חשוב". הוא לא היה חייב להתקשר וודאי לא "לבקש". יכול היה לסכם - אבל זה אמנון לצד החספוס והציניות הרבה רגישות.

במהלך 2007 - מייד אחרי מלחמת לבנון השנייה הוא מתמנה לוועדה המופקדת לבחון את יישום לקחי "ועדת וינוגרד" ואני במקביל מגיע למל"ל לאגף למדיניות ביטחון ליישם את לקחי וינוגרד ואמנון מבקש, או יותר נכון, מזמין עצמו לשעה ארוכה של שיחה איתי כדי לוודא שאני מבין את הדו"ח שכתב, ומעת לעת מתעניין בתהליך היישום. זו אותה דבקות במשימה שכל כך אפיינה אותו.

ואחרון- שהתגלע "הסכסוך" ביני לבין ממלא מקום ראש המל"ל דאז ארדיטי, ותוך בירור הנושא בבית הדין לעבודה בירושלים בפני כבוד השופט אברהמי, הן משום חוסר חוקיותו של מהלך ניסיון ההדחה והן כתוצאה מהסמיכות לבחירות, השופט מציע או כופה תהליך גישור. אני מציע מספר מועמדים שנדחים על ידי ארדיטי, אך כשהוא מציע את אמנון ולמרות שידעתי שהם חברים, מיד הסכמתי.

הסכמתי נשענה על כך שידעתי אמנון אדם הגון והוא לא ייתן לעוולה להתרחש. וכך היה. לאחר ששמע את הצדדים הודיע לשופט שאינו יכול לגשר על הפערים (ולא בגללי...) בשיחה הוא אומר לי "היכן שהשכל הישר לא עובד אני מיותר...".

אתמול, כששמעתי על פטירתו, למרות שלא הופתעתי, כי ידעתי את מצבו והחלטותיו, נעצבתי מאוד - יהיה זכרו ברוך.

You might be interested also