בדרך לאינתיפאדה שלישית?
פרשנות: ברשות הפלשתינית הפסיקו לפעול מול ארגוני הטרור באיו"ש
עמיר רפפורט
| 19/05/2011
ההתנפלות ההמונית על סיור של לוחמי הנח"ל בחברון לקראת סוף השבוע שעבר, אינה עוד תמרור אזהרה מפני האפשרות שהשטח ביהודה ושומרון יתחיל לבעור: למעשה, מדובר בעוד ביטוי לכך ששנות השקט הכמעט מוחלט כבר הגיעו לסיומם.
חמורה מההתנפלות זו העובדה שנחשפת כאן בראשונה - כוחות הביטחון הפלשתיניים הפסיקו לפעול באופן מעשי כנגד תשתית הטרור בחמאס, במהלך הימים האחרונים. בצה"ל קוראים את התמונה, ומתחילים להיערך לאפשרות שסיבוב אלימות משמעותי יתלקח ביהודה ושומרון במהלך הרבעון הראשון של 2013.
כדי להבין עד כמה מדובר בשינוי אסטרטגי במצב, צריך לחזור כמה שנים לאחור. למעשה, הטרור ביהודה ושומרון החל לדעוך כבר באמצע העשור שעבר כתוצאה ממבצע "חומת מגן" ופעילות עקבית של צה"ל והשב"כ בלב הקסבות ומחנות הפליטים הפלשתיניים. החל משנת 2008, השתרר בשטחים שקט כמעט מוחלט. תרמו לכך התחזקות כוחות הביטחון הפלשתיניים, בתמיכת ארצות הברית וישראל, והנחייה ברורה של אבו מאזן וראשי הרשות – בחירה בדרך מדינית כנתיב להשגת מדינה פלשתינית, על חשבון דרך המאבק.
יותר מכל תרמו לשיתוף הפעולה בין כוחות הביטחון הישראליים והפלשתיניים השתלטות החמאס ברצועת עזה: האויב המשותף חיבר בין ישראל לאנשי הפתח בדבק חזק במיוחד. האינטרס המשותף להילחם בחמאס עדיין בתוקף, אבל בינתיים השתנו כמה דברים. האכזבה של הציבור הפלשתיני מכך שהדרך המדינית לא הובילהלהקמת מדינה בפועל, הובילה את אבו מאזן לבקש הכרה במדינה הפלשתינית בכ"ט בנובמבר הפלשתיני, בניגוד לעמדת ארצות הברית וישראל (ורק עוד שבע מדינות, שהתנגדו).
במקביל, אבל מאזן החל לשאת נאומים שמוטיב ה"מאבק העממי" בולט בהם. הוא קירב אליו בשבועות האחרונים את ג'יבריל רג'וב, שבמקביל לתפקידו כיו"ר ההתאחדות הפלשתינית לכדורגל התחיל לארגן פעילות מחאה כנגד הכיבוש, שמבטאת את האסטרטגיה של הראיס. על רקע כל אלה התרבו ארועי הטרור העממי בשטחים בתקופה האחרונה.
להתפתחויות האחרונות יש גם קשר ישיר למבצע "עמוד ענן": אנחנו יכולים להגיד לעצמנו אינספור פעמים, שהחמאס חטף "מכה קשה", ושהושגו היעדים הטקטיים של המבצע. מבחינת הרוב המוחלט של הציבור הפלשתיני, החמאס ניצח בענק - הוא השיג יעדים כמו ביטול ה"פרימטר" ליד גדר הרצועה והסרה חלקית של המצור הכלכלי באמצעות ירי טילים על העורף בישראל. האופוריה סביב הגעת חאלד משעל לחגיגות יום השנה ה-25 להקמת הארגון רק ממחישה את עוצמת הארגון אחרי המבצע. מצד שני, הפתח, גם ביהודה ושומרון, במצוקה. הציבור הרחב קורא לכוחות הביטחון הפלשתיניים להפסיק לשתף פעלה עם ישראל. בקרוב, הלחץ רק יגבר, בנימוק שצריך להממש את הכרת האו"ם בפלשתין כמדינה ה-194 החברה בו.
ההחלטה של כוחות הביטחון הפלשתיניים להפסיק לפעול כנגד החמאס בימים האחרונים, אינה רשמית, אבל מתממשת בפועל. היא כבר מתבטאת בהפסקת המעצרים של פעילי טרור (צה"ל מצידו ממשיך לפעול כנגד הטרור, כל הזמן בכל מקום). מצד שני, החמאס בעזה שיחרר מבתי הכלא שלו אנשי פתח. הרקע הוא שיחות הפיוס בין הפתח לחמאס – שיבוא על חשבון שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל ררשות הפלשתינית. בשורה התחתונה, בצה"ל ובשב"כ כבר מעריכים כי ביהודה ושומרון התחילה תקופה חדשה.
עד כמה תגבר האלימות בשטחים? האם אנחנו בפתחה של אינתיפאדה שלישית? לא כל כך מהר, אבל צה"ל התחיל לגבש תכניות מבצעיות ותכניות אימונים, לקראת אפשרות שהאלימות ביהודה ושומרון תמשיך לגבור בשבועות ובחודשים הבאים. המטרה תהיה להשאיר את גזרת יהודה ושומרון כמה שיותר משנית מבחינה ביטחונית, אבל זה לא תלוי רק בנו.
ההתנפלות ההמונית על סיור של לוחמי הנח"ל בחברון לקראת סוף השבוע שעבר, אינה עוד תמרור אזהרה מפני האפשרות שהשטח ביהודה ושומרון יתחיל לבעור: למעשה, מדובר בעוד ביטוי לכך ששנות השקט הכמעט מוחלט כבר הגיעו לסיומם.
חמורה מההתנפלות זו העובדה שנחשפת כאן בראשונה - כוחות הביטחון הפלשתיניים הפסיקו לפעול באופן מעשי כנגד תשתית הטרור בחמאס, במהלך הימים האחרונים. בצה"ל קוראים את התמונה, ומתחילים להיערך לאפשרות שסיבוב אלימות משמעותי יתלקח ביהודה ושומרון במהלך הרבעון הראשון של 2013.
כדי להבין עד כמה מדובר בשינוי אסטרטגי במצב, צריך לחזור כמה שנים לאחור. למעשה, הטרור ביהודה ושומרון החל לדעוך כבר באמצע העשור שעבר כתוצאה ממבצע "חומת מגן" ופעילות עקבית של צה"ל והשב"כ בלב הקסבות ומחנות הפליטים הפלשתיניים. החל משנת 2008, השתרר בשטחים שקט כמעט מוחלט. תרמו לכך התחזקות כוחות הביטחון הפלשתיניים, בתמיכת ארצות הברית וישראל, והנחייה ברורה של אבו מאזן וראשי הרשות – בחירה בדרך מדינית כנתיב להשגת מדינה פלשתינית, על חשבון דרך המאבק.
יותר מכל תרמו לשיתוף הפעולה בין כוחות הביטחון הישראליים והפלשתיניים השתלטות החמאס ברצועת עזה: האויב המשותף חיבר בין ישראל לאנשי הפתח בדבק חזק במיוחד. האינטרס המשותף להילחם בחמאס עדיין בתוקף, אבל בינתיים השתנו כמה דברים. האכזבה של הציבור הפלשתיני מכך שהדרך המדינית לא הובילהלהקמת מדינה בפועל, הובילה את אבו מאזן לבקש הכרה במדינה הפלשתינית בכ"ט בנובמבר הפלשתיני, בניגוד לעמדת ארצות הברית וישראל (ורק עוד שבע מדינות, שהתנגדו).
במקביל, אבל מאזן החל לשאת נאומים שמוטיב ה"מאבק העממי" בולט בהם. הוא קירב אליו בשבועות האחרונים את ג'יבריל רג'וב, שבמקביל לתפקידו כיו"ר ההתאחדות הפלשתינית לכדורגל התחיל לארגן פעילות מחאה כנגד הכיבוש, שמבטאת את האסטרטגיה של הראיס. על רקע כל אלה התרבו ארועי הטרור העממי בשטחים בתקופה האחרונה.
להתפתחויות האחרונות יש גם קשר ישיר למבצע "עמוד ענן": אנחנו יכולים להגיד לעצמנו אינספור פעמים, שהחמאס חטף "מכה קשה", ושהושגו היעדים הטקטיים של המבצע. מבחינת הרוב המוחלט של הציבור הפלשתיני, החמאס ניצח בענק - הוא השיג יעדים כמו ביטול ה"פרימטר" ליד גדר הרצועה והסרה חלקית של המצור הכלכלי באמצעות ירי טילים על העורף בישראל. האופוריה סביב הגעת חאלד משעל לחגיגות יום השנה ה-25 להקמת הארגון רק ממחישה את עוצמת הארגון אחרי המבצע. מצד שני, הפתח, גם ביהודה ושומרון, במצוקה. הציבור הרחב קורא לכוחות הביטחון הפלשתיניים להפסיק לשתף פעלה עם ישראל. בקרוב, הלחץ רק יגבר, בנימוק שצריך להממש את הכרת האו"ם בפלשתין כמדינה ה-194 החברה בו.
ההחלטה של כוחות הביטחון הפלשתיניים להפסיק לפעול כנגד החמאס בימים האחרונים, אינה רשמית, אבל מתממשת בפועל. היא כבר מתבטאת בהפסקת המעצרים של פעילי טרור (צה"ל מצידו ממשיך לפעול כנגד הטרור, כל הזמן בכל מקום). מצד שני, החמאס בעזה שיחרר מבתי הכלא שלו אנשי פתח. הרקע הוא שיחות הפיוס בין הפתח לחמאס – שיבוא על חשבון שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל ררשות הפלשתינית. בשורה התחתונה, בצה"ל ובשב"כ כבר מעריכים כי ביהודה ושומרון התחילה תקופה חדשה.
עד כמה תגבר האלימות בשטחים? האם אנחנו בפתחה של אינתיפאדה שלישית? לא כל כך מהר, אבל צה"ל התחיל לגבש תכניות מבצעיות ותכניות אימונים, לקראת אפשרות שהאלימות ביהודה ושומרון תמשיך לגבור בשבועות ובחודשים הבאים. המטרה תהיה להשאיר את גזרת יהודה ושומרון כמה שיותר משנית מבחינה ביטחונית, אבל זה לא תלוי רק בנו.
