ההלם,החלם והאלם...
ההלם,החלם והאלם...
ניצן נוריאל
| 19/05/2011
זה נשמע כמו תחילתה של בדיחה טובה ...הבעיה שזו לא בדיחה אלא המציאות המרה והמוזרה בה מתנהלים, מעת לעת, הרשויות בארץ הקודש.
מזה מספר חודשים מתנהלת בסוריה מלחמת אזרחים רבת קורבנות ועקובה מדם (ולא אסתכן כאן בתשובה לשאלה "עוד כמה זמן יש לו?") שהשלכותיה האזוריות רבות ומגוונות, אם כי יתכן שהרע עוד לפנינו. לצד הלחימה והשלכותיה התעוררה בעיה אזורית מורכבת אותה אנסה לתאר בכמה משפטים. נמל טרטוס בצפון סוריה הוא הנמל המרכזי לפריקת מכולות וסחורות בתפזורת שייעדן, בין השאר ממלכת ירדן.
הקרבות הניטשים בסוריה הפכו את העברת הסחורות החיוניות לשכנתנו ממזרח, למסע מסוכן הטומן בחובו הימור מסוים "יגיע ,לא יגיע" , לצד הוצאות בלתי צפויות של תשלומי "דמי מעבר" במחסומים הרבים הקיימים בשטח הן בשליטת צבאו של אסד והן בשליטת המורדים על כל סוגיהם.
אז מה כול זה קשור אלינו? ובכן, במקום למצות את ההזדמנות שנוצרה על רקע הלחימה בסוריה (ולא, אינני שמח על הדם הנשפך או על הכאוס המתקרב) ולהושיט יד לעזרת הממלכה הירדנית (שעימה, חרף הקושי, יש לנו הסכם שלום) ולהציע להם לשנע את הסחורות הרלוונטיות דרך נמל חיפה ומשם למסוף נהר הירדן אנחנו נתקפים בהלם, מתנהגים כחלם ובמקום תשובות נבונות יש – אלם...
מצרף שלם של "מעכבי החלטות" גורם להשתהות הבלתי מובנת עד כדי שיתוק. נמל חיפה מערים את קשייו תוך ניסיון לעשות קופה, משרד התחבורה שחולש על כלל השרשרת (נמל קולט, כבישים מחברים, מסוף המטענים במעבר הגבול) נתקף "בהלת בחירות" כי אף אחד לא רוצה להסתכסך עם ועדי עובדים. וכך לאורך כל השרשרת מורמים מכשולים.
"ממציאים" פערי ביטחון (האמינו לי אני מבין בזה דבר או שניים), מצביעים על קושי בהפעלת משקף הסחורות בנמל חיפה (למרות שפועל בקושי משמרת וחצי ביממה), מעלים על נס את העומס על הכבישים למרות שאפשר לאשר נסיעתם רק בלילה, כבר כיום חברת נמלי ישראל (כן יש דבר כזה...) משלמת פרמיות למכולות המשוחררות מן הנמל בלילה. מצביעים על קושי לקלוט את המשאיות במסוף המטענים בנהר הירדן (נו ברור, הוא נסגר בארבע למעבר סחורות).
כך שלמרות הצורך הזועק לשמיים, דבר לא מתבצע. מוחמצת הזדמנות לסייע לממלכה הירדנית, נמשך הליך הכתבה של ועדי עובדים ואין גורם אחד שיפסיק את הפארסה.
מה נדרש לעשות? להקים צוות משימה שיכלול את המל"ל, הלוט"ר (מכיר אותם לא רע ויש להם את היכולת) משרד החוץ, משרדי האוצר והתחבורה. אליו יש לצרף שני אנשי עסקים שידעו למנף את הצורך, ההזדמנות והתנאים הקיימים כיום, להניח להם לפרוץ מחסומים, לעגל פינות, להכניס קבלנים בכל מקום בו העובדים הקיימים גוררים רגליים ולפתור את הבעיה.
כלל "עיגול הפינות" אינו צריך לבוא על חשבון בטיחות או ביטחון, כלל הפערים ברי גישור ובלבד שהמכנה המשותף הוא "איך עושים!" ולא "איך מכדררים". זו גם הזדמנות לנסות לעשות סדר בגופים - שחרף אחריותם למרכיבי ביטחון, כגון המכס, עדיין אוחזים בזכות השביתה, וגופים כגון ועדי העובדים שטובת המאזן הכספי של החברה בה הם עובדים, חשוב להם פחות מתנאי העסקתם (שהוא המקור לרווחתם).
זו גם הזדמנות להרחיב את הסחר מזרחה תוך שימוש בנמלים הישראלים (ובלבד שיעבדו...) כך שיועדף השימוש בתווך הישראלי (אני יודע שלא כל המדינות רוצות ויכולות) על פני תעלת סואץ, שהכנסותיה יפרנסו בעתיד משטר בעייתי לישראל.
כל האמור לעיל מחייב תכנון קפדני, ראייה ארוכת טווח, כושר ביצוע והבנה שרק שילוב זרועות במגזר הציבורי ובין החברות הממשלתיות, עם הסקטור הפרטי יכול להביא את ההישג המיוחל. אולי אני תמים, אבל אני סבור שזה לא בשמיים צריך רק "מבוגר אחראי" שלא יפחד.
זה נשמע כמו תחילתה של בדיחה טובה ...הבעיה שזו לא בדיחה אלא המציאות המרה והמוזרה בה מתנהלים, מעת לעת, הרשויות בארץ הקודש.
מזה מספר חודשים מתנהלת בסוריה מלחמת אזרחים רבת קורבנות ועקובה מדם (ולא אסתכן כאן בתשובה לשאלה "עוד כמה זמן יש לו?") שהשלכותיה האזוריות רבות ומגוונות, אם כי יתכן שהרע עוד לפנינו. לצד הלחימה והשלכותיה התעוררה בעיה אזורית מורכבת אותה אנסה לתאר בכמה משפטים. נמל טרטוס בצפון סוריה הוא הנמל המרכזי לפריקת מכולות וסחורות בתפזורת שייעדן, בין השאר ממלכת ירדן.
הקרבות הניטשים בסוריה הפכו את העברת הסחורות החיוניות לשכנתנו ממזרח, למסע מסוכן הטומן בחובו הימור מסוים "יגיע ,לא יגיע" , לצד הוצאות בלתי צפויות של תשלומי "דמי מעבר" במחסומים הרבים הקיימים בשטח הן בשליטת צבאו של אסד והן בשליטת המורדים על כל סוגיהם.
אז מה כול זה קשור אלינו? ובכן, במקום למצות את ההזדמנות שנוצרה על רקע הלחימה בסוריה (ולא, אינני שמח על הדם הנשפך או על הכאוס המתקרב) ולהושיט יד לעזרת הממלכה הירדנית (שעימה, חרף הקושי, יש לנו הסכם שלום) ולהציע להם לשנע את הסחורות הרלוונטיות דרך נמל חיפה ומשם למסוף נהר הירדן אנחנו נתקפים בהלם, מתנהגים כחלם ובמקום תשובות נבונות יש – אלם...
מצרף שלם של "מעכבי החלטות" גורם להשתהות הבלתי מובנת עד כדי שיתוק. נמל חיפה מערים את קשייו תוך ניסיון לעשות קופה, משרד התחבורה שחולש על כלל השרשרת (נמל קולט, כבישים מחברים, מסוף המטענים במעבר הגבול) נתקף "בהלת בחירות" כי אף אחד לא רוצה להסתכסך עם ועדי עובדים. וכך לאורך כל השרשרת מורמים מכשולים.
"ממציאים" פערי ביטחון (האמינו לי אני מבין בזה דבר או שניים), מצביעים על קושי בהפעלת משקף הסחורות בנמל חיפה (למרות שפועל בקושי משמרת וחצי ביממה), מעלים על נס את העומס על הכבישים למרות שאפשר לאשר נסיעתם רק בלילה, כבר כיום חברת נמלי ישראל (כן יש דבר כזה...) משלמת פרמיות למכולות המשוחררות מן הנמל בלילה. מצביעים על קושי לקלוט את המשאיות במסוף המטענים בנהר הירדן (נו ברור, הוא נסגר בארבע למעבר סחורות).
כך שלמרות הצורך הזועק לשמיים, דבר לא מתבצע. מוחמצת הזדמנות לסייע לממלכה הירדנית, נמשך הליך הכתבה של ועדי עובדים ואין גורם אחד שיפסיק את הפארסה.
מה נדרש לעשות? להקים צוות משימה שיכלול את המל"ל, הלוט"ר (מכיר אותם לא רע ויש להם את היכולת) משרד החוץ, משרדי האוצר והתחבורה. אליו יש לצרף שני אנשי עסקים שידעו למנף את הצורך, ההזדמנות והתנאים הקיימים כיום, להניח להם לפרוץ מחסומים, לעגל פינות, להכניס קבלנים בכל מקום בו העובדים הקיימים גוררים רגליים ולפתור את הבעיה.
כלל "עיגול הפינות" אינו צריך לבוא על חשבון בטיחות או ביטחון, כלל הפערים ברי גישור ובלבד שהמכנה המשותף הוא "איך עושים!" ולא "איך מכדררים". זו גם הזדמנות לנסות לעשות סדר בגופים - שחרף אחריותם למרכיבי ביטחון, כגון המכס, עדיין אוחזים בזכות השביתה, וגופים כגון ועדי העובדים שטובת המאזן הכספי של החברה בה הם עובדים, חשוב להם פחות מתנאי העסקתם (שהוא המקור לרווחתם).
זו גם הזדמנות להרחיב את הסחר מזרחה תוך שימוש בנמלים הישראלים (ובלבד שיעבדו...) כך שיועדף השימוש בתווך הישראלי (אני יודע שלא כל המדינות רוצות ויכולות) על פני תעלת סואץ, שהכנסותיה יפרנסו בעתיד משטר בעייתי לישראל.
כל האמור לעיל מחייב תכנון קפדני, ראייה ארוכת טווח, כושר ביצוע והבנה שרק שילוב זרועות במגזר הציבורי ובין החברות הממשלתיות, עם הסקטור הפרטי יכול להביא את ההישג המיוחל. אולי אני תמים, אבל אני סבור שזה לא בשמיים צריך רק "מבוגר אחראי" שלא יפחד.
