מהגבול ועד לנהר הליטאני
ב-6 השנים שחלפו מאז “לבנון השנייה” בנה החיזבאללה ארבעה קווים חדשים. ממה מורכבת תפיסת ההגנה הקרקעית החדשה שלו? ואיזה אתגר היא מציבה בפני צה”ל? סקירה מיוחדת של אל”מ (מיל’) עתי שלח
עתי שלח
| 19/05/2011
פעילי חיזבאללה (צילום:AP)
מלחמת לבנון השנייה כונתה על ידי ראשי החיזבאללה כ”ניצחון אלוהי”. לתפיסתם, הארגון שרד כ-34 ימים מול אחד הצבאות הטובים והחזקים בעולם, ויכול לו: הוא המשיך לשגר רקטות לעבר העורף הישראלי מיומה הראשון של המלחמה ועד לסופה, ומעל הכל - הצליח לשרוד.
אבל, מעבר לדברי התעמולה, בתוך הארגון עצמו החל תהליך ממושך של הפקת לקחים, והייתה לכך סיבה טובה, בראיית החיזבאללה: אנשי הארגון יודעים כי לא הכל “עבד” בצד שלהם - החיזבאללה ספג אבידות רבות בלחימה מול צה”ל פנים אל פנים, סבל מחדירות מודיעינית בלתי נסבלת, התקשה להתמודד מול העליונות האווירית הישראלית המוחלטת, ולא הצליח להביא לידי ביטוי אפקטיבי את ארסנל ה”מכשולים” שהיה מצוי בידיו, בשילוב עם הקרקע.
פתיחת המלחמה תפסה את הארגון עם ארסנל מרשים ביותר של אמצעי הגנה קרקעיים כמו מטענים, מוקשים ובורות יקוש מוסווים היטב בשטח. הפוטנציאל היה גדול והרסני, הונחו מטענים רבים במקומות שונים לרבות מלכודים בשטחים הפתוחים בנתיבי התנועה ובשטחי הכפרים, בורות יקוש רבים הוכנו עוד בטרם המלחמה בנקודות מפתח ובצווארי בקבוק, אך בפועל לא חומשו ולא הופעלו. אחת הסיבות המרכזיות לכך היה העדר רציונאל מבצעי מקצועי המתבסס על ניתוח שטח, המשתלב מערך מגננתי כזה או אחר. בפועל, האמצעים הרבים לא באו לידי ביטוי בלחימה, ולא השתלבו עם תפיסת הגנה קרקעית סדורה. צה”ל עקף אותם.
שש שנים אחרי המלחמה, במסגרת הפקת הלקחים המקיפה של החיזבאללה, חל שינוי עמוק גם בהיערכות הקרקעית של הארגון מול צה”ל. מהו השינוי הזה? ואיזה אתגר הוא צפוי להציב לצה”ל במקרה של מלחמה נוספת? כדי להעריך זאת, צריך להבין את תפיסת ההפעלה של חיזבאללה, הנגזרת בבסיסה מאבחון “חולשות היריב” (צה”ל) לצד יתרונותיו היחסיים של הארגון עצמו. ה”תפיסה ההנדסית” החדשה של חיזבאללה משתלבת בתוך תורת הפעלה מעודכנת כוללת.
נערכים לתמרון
מבחינת התכניות האופרטיביות הכלליות שלו, הרי שהחיזבאללה מעריך, באופן כללי, כי בעימות הבא צה”ל יצא לתמרון מהיר ומשמעותי יותר מאשר במלחמה בשנת 2006. תובנה זו ומגבלות שהוטלו על הארגון לאחר “לבנון השנייה”, מובילים לשני שינויים מרכזיים: האחד הוא מעבר מהשטחים הפתוחים (לרבות בונקרים תת קרקעיים באזור הגבול עם ישראל, שכונו בצה”ל “שמורות טבע”) אל תוך הכפרים והאזורים האורבאניים, ובמקביל בניית מספר קווי הגנה מקו הגבול עם ישראל ועד לנכסי הארגון השונים, עמוק יותר בלבנון.
חיזבאללה רוצה להתיש את ישראל באמצעות “דם וכלכלה”, כלומר שימור יכולות שיגור הרקטות לעבר העורף הישראלי תוך גביית מחיר בנפש (“דם”), והשבתת המשק (“כלכלה”). על מנת לעמוד בכך, הוא מעוניין ביכולת מתמשכת להגנה על מרכזי השיגור. המעבר לכפרים ולערים מאפשר לשמר את אתרי השיגור טוב יותר מבעבר. יתר על כן, גם המפקדות הראשיות עצמן הועתקו מ”שמורות הטבע” בשטחים הפתוחים אל מסתורים תת קרקעיים מבוצרים בתוך מתחמי הערים והכפרים.
4 קווי הגנה
קווי ההגנה נועדו לשמר את נכסי החיזבאללה העיקריים, שהם ראשי הארגון, מפקדותיו ויכולות השיגור שלו לעורף מדינת ישראל. לשם כך, נבנו ארבעה קווים ראשיים: הקו הראשון, בסמוך לגבול הבינלאומי, משמש בעיקר לאיסוף מודיעני בתוך הכפרים, ולצורך התרעה. הוא אינו מתיימר לבלום את כוחות צה”ל, במקרה הצורך. הקו השני נפרס לצורך הגנת המרחבים סביב הכפרים, שבהם נמצאים המפקדות ואתרי השיגור. קו זה מכיל מכשולים הנדסיים על הצירים ובפאתי הכפרים הנשלטים באש נ”ט ובירי צלפים מנגד ומערכות תת קרקעיות לטובת לחימה, פיקוד ושליטה ויכולת העתקת כוחות וגיבוי לוגיסטי בין המפקדות ובין מערכי הלחימה השונים.
הקו השלישי נמצא ממש בסמוך לכפר, לעיר או למתחם כלשהו, ותכליתו להגן על ה”נכס” עצמו, כאשר אמצעי ההגנה משתנים בהתאם ליעד ההגנה. הקו הרביעי הוא אחד השינויים המרכזיים המעידים יותר מכל על תפיסת ההפעלה של הארגון: מדובר במרחב לחימה שנבנה מצפון לנהר הליטני, ותכליתו לאפשר חסינות למערכי השיגור המרוחקים יותר, כדי להשיג רצף שיגורים ואורך נשימה מבצעי.
בנוסף, הקמתו של מרחב זה נועדה גם להתמודד עם אופציה של איגוף אנכי של צה”ל, דרך הים או דרך האוויר, ולתמוך, גם מוראלית, בקווי ההגנה הקדמיים יותר. תפיסת קווי ההגנה והמעבר מהשטחים הפתוחים לשטחים הבנויים, מאפשרים לחיזבאללה להתאים את המכשולים ההנדסיים שלו באופן טוב יותר מהמלחמה הקודמת. בכל קו ומרחב מגע, נקבעו מפתחות הגנה ואמצעי הגנה, הנשלטים בחלקם באש ובתצפית. חלק מהמכשולים, בעיקר בצירי התנועה (מטענים ומיקוש), יופעלו על ידי מערכות הפעלה מתקדמות, הנמצאות בנקודות התצפית. אופי לוחמת הגרילה, שאימץ החיזבאללה, מאפשר גם הנחה חוזרת של מטענים על הצירים, דבר המציב אתגר גדול בעת שמירה על צירים “נקיים”.
ביסוס המרחב התת קרקעי במרחבי הכפרים והערים יוצר לארגון אפשרויות הגנה רבות, המנצלות את יתרונות המרחב הכפרי והעירוני, על פני השטח הפתוח. האיום ההנדסי שהתפתח יוצר שטח רווי במטעני צד בתוך מרחבים הבנויים בצפיפות רבה, מרובים במטענים טמונים, בעיקר מתחת לצירים, תוך ניסיון לתעל את תנועת כוחותינו למעברים הכרחיים באמצעות סוללות עפר ופסולת בניין. מטענים אלו מופעלים מתוך המרחב הבנוי על ידי מערכות הפעלה מתוחכמות מסוגים רבים.
התווך התת קרקעי בתוך השטחים הבנויים ובשטחים מרובי הסבך מוקף במטענים מתקדמים וממולכד בפתחים. כחלק מטקטיקת ההגנה של חיזבאללה, חלק מהמבנים ממולכדים, ואף משמשים כמלכודות, שינסו למשוך את כוחות צה”ל לעברם. חלק גדול מן המבנים ונקודות השיגור השונות הוסוו היטב כמו גם פתחי המנהרות והתווך התת קרקעי. רבים מהמכשולים בשטח הפתוח ובשטחים ההרריים הוצבו, כמובן, בנקודות מפתח ובמעברים הכרחיים, שיהיה קשה לעקוף. קווי המיקוש בצירים ובסמיכות להם, בדגש על מרחב ההגנה השני, “זוכים” בפריסה החדשה להשתלב ולהיות “מפוקחים” לטובת הפעלה באופן ומקצועי לאין שיעור מאשר בשנת 2006.
אתגר לצה”ל
חיזבאללה אינו יכול להסתיר את הפריסה החדשה שלו, שמתועדת באמצעים גלויים רבים ואף בתקשורת העולמית והלבנונית. ארגון השטח ושילוב היכולות ההנדסיות מציבים בפני צה”ל אתגר ממשי. מהו האתגר ההנדסי? ראשית, חשוב לציין, כי המכשולים ההנדסיים יוצרים שטחים מורכבים ביותר להתמודדות גם לכוחות מקצועיים (גדודי הנדסה קרבית או פלוגות הנדסה בחטיבות החי”ר), וכמובן לכוחות שאינם ייעודים בתחום. מבחינת הכוחות ההנדסיים המקצועיים, האתגרים הם היכולת לזהות מטענים בכלל ומטענים בשטח בנוי וצפוף בפרט, וכן גילוי מטענים טמונים לרבות בורות יקוש בצירי התנועה ובמעברים הכרחיים.
איתור התווך התת קרקעי, עוד בטרם הפך לאתר לחימה מורכב, הינו אתגר הנדסי מורכב ומסובך בפני עצמו, וכך גם השמדתם של מתחמים ומערכים תת קרקעיים. ההתמודדות עם שטח הרווי במכשולים נפיצים כמו מוקשים ומטענים, ידרוש מהכוחות ההנדסיים יכולת תכנון לצד אורך לחימה מקצועי מושכל. סוגיית הצירים והצורך לשמור עליהם פנויים ונקיים ממטענים ומוקשים לאחר שנפתחו בסביבת לחימת גרילה, היא משימה מן המעלה הראשונה, די אם נזכור את הקושי בפתיחת “הצירים” הלוגיסטיים בשנת 2006, עוד לפני שהחיזבאללה שכלל את האיום.
בשל ריבוי האתגרים ההנדסיים הצפויים לנו בקווי ההגנה של החיזבאללה, ועל מנת שניתן יהיה לתמרן במהירות יחסית ולצמצם עד כמה שרק ניתן את החיכוך עם מכשולים ומטענים, ברור כי ככל שיהיו יותר כוחות הנדסיים הצמודים לכוחות המתמרנים כך ייטב. נושא המודיעין ההנדסי לסוגיו הוא קריטי: ככל שצה”ל ֹטוב יותר על המכשולים, כך יהיה קל יותר להיערך אליהם ולהתגבר עליהם.
הקניית יכולות ייחודיות הנדסיות (של יחידת ההנדסה למשימות מיוחדות “יהל”ם”) גם לכוחות ההנדסה רגילים, תאפשר גמישות מקצועית רבה יותר בהפעלת הכוחות ולבסוף, תחום הרובוטיקה: ברור, מובהק ובולט, כי ככל שתהיה יכולת בלתי מאוישת משופרת, בתפוצה רחבה יותר - כך ייטב. בסביבה רוויה במכשולים נפיצים, ובדגש על המרחב העירוני הצפוף, אחד האמצעים היחידים אשר יבטיח יכולת מקצועית להתמודדות, תוך צמצום משמעותי של נפגעים לכוחותינו מאידך, הינם “הרובוטים” והכלים הבלתי מאוישים למיניהם. בשורה התחתונה, ארגונו מחדש של השטח בשילוב המכשולים ההנדסיים לסוגיהם מייצר אתגר משמעותי, לכוחות צה”ל.
ברור, כי המלחמות הבאות יישאו אופי הולך וגובר של לחימה במתארים אורבניים צפופי מבנים ואוכלוסין. כפועל יוצא מכך, האיום ההנדסי רק ילך ויגבר מאחר והשטח הבנוי משחק לידיו של המגן, בעיקר במובנים של מכשולים הנדסיים לרבות התת-קרקע. עם זאת, מאחר והתמרון הקרקעי יישאר אחד מעקרונות הפעולה המרכזיים בצה”ל כנגד החיזבאללה, כפי שהכריז אף מפקד זרוע היבשה, אלוף סמי תורג’מן בכנס האש הבינלאומי (21-24 במאי 2012), חובה על צה”ל להיערך, וביתר שאת, על מנת לתת מענה הולם לאתגרים הלא פשוטים שכבר קיימים בתוואי הקרקע של לבנון, ולאלה שעוד עתידים לבוא.
***
אל”מ (מיל’) עתי שלח שימש כמפקד יחידת ההנדסה למשימות מיוחדות (“יהל”ם”) בצה”ל וכראש תורת חיל ההנדסה. כיום, הוא מנהל תחום מערכות קרקעיות ו-HLS בחברת דיפנסיב שילד
מלחמת לבנון השנייה כונתה על ידי ראשי החיזבאללה כ”ניצחון אלוהי”. לתפיסתם, הארגון שרד כ-34 ימים מול אחד הצבאות הטובים והחזקים בעולם, ויכול לו: הוא המשיך לשגר רקטות לעבר העורף הישראלי מיומה הראשון של המלחמה ועד לסופה, ומעל הכל - הצליח לשרוד.
אבל, מעבר לדברי התעמולה, בתוך הארגון עצמו החל תהליך ממושך של הפקת לקחים, והייתה לכך סיבה טובה, בראיית החיזבאללה: אנשי הארגון יודעים כי לא הכל “עבד” בצד שלהם - החיזבאללה ספג אבידות רבות בלחימה מול צה”ל פנים אל פנים, סבל מחדירות מודיעינית בלתי נסבלת, התקשה להתמודד מול העליונות האווירית הישראלית המוחלטת, ולא הצליח להביא לידי ביטוי אפקטיבי את ארסנל ה”מכשולים” שהיה מצוי בידיו, בשילוב עם הקרקע.
פתיחת המלחמה תפסה את הארגון עם ארסנל מרשים ביותר של אמצעי הגנה קרקעיים כמו מטענים, מוקשים ובורות יקוש מוסווים היטב בשטח. הפוטנציאל היה גדול והרסני, הונחו מטענים רבים במקומות שונים לרבות מלכודים בשטחים הפתוחים בנתיבי התנועה ובשטחי הכפרים, בורות יקוש רבים הוכנו עוד בטרם המלחמה בנקודות מפתח ובצווארי בקבוק, אך בפועל לא חומשו ולא הופעלו. אחת הסיבות המרכזיות לכך היה העדר רציונאל מבצעי מקצועי המתבסס על ניתוח שטח, המשתלב מערך מגננתי כזה או אחר. בפועל, האמצעים הרבים לא באו לידי ביטוי בלחימה, ולא השתלבו עם תפיסת הגנה קרקעית סדורה. צה”ל עקף אותם.
שש שנים אחרי המלחמה, במסגרת הפקת הלקחים המקיפה של החיזבאללה, חל שינוי עמוק גם בהיערכות הקרקעית של הארגון מול צה”ל. מהו השינוי הזה? ואיזה אתגר הוא צפוי להציב לצה”ל במקרה של מלחמה נוספת? כדי להעריך זאת, צריך להבין את תפיסת ההפעלה של חיזבאללה, הנגזרת בבסיסה מאבחון “חולשות היריב” (צה”ל) לצד יתרונותיו היחסיים של הארגון עצמו. ה”תפיסה ההנדסית” החדשה של חיזבאללה משתלבת בתוך תורת הפעלה מעודכנת כוללת.
נערכים לתמרון
מבחינת התכניות האופרטיביות הכלליות שלו, הרי שהחיזבאללה מעריך, באופן כללי, כי בעימות הבא צה”ל יצא לתמרון מהיר ומשמעותי יותר מאשר במלחמה בשנת 2006. תובנה זו ומגבלות שהוטלו על הארגון לאחר “לבנון השנייה”, מובילים לשני שינויים מרכזיים: האחד הוא מעבר מהשטחים הפתוחים (לרבות בונקרים תת קרקעיים באזור הגבול עם ישראל, שכונו בצה”ל “שמורות טבע”) אל תוך הכפרים והאזורים האורבאניים, ובמקביל בניית מספר קווי הגנה מקו הגבול עם ישראל ועד לנכסי הארגון השונים, עמוק יותר בלבנון.
חיזבאללה רוצה להתיש את ישראל באמצעות “דם וכלכלה”, כלומר שימור יכולות שיגור הרקטות לעבר העורף הישראלי תוך גביית מחיר בנפש (“דם”), והשבתת המשק (“כלכלה”). על מנת לעמוד בכך, הוא מעוניין ביכולת מתמשכת להגנה על מרכזי השיגור. המעבר לכפרים ולערים מאפשר לשמר את אתרי השיגור טוב יותר מבעבר. יתר על כן, גם המפקדות הראשיות עצמן הועתקו מ”שמורות הטבע” בשטחים הפתוחים אל מסתורים תת קרקעיים מבוצרים בתוך מתחמי הערים והכפרים.
4 קווי הגנה
קווי ההגנה נועדו לשמר את נכסי החיזבאללה העיקריים, שהם ראשי הארגון, מפקדותיו ויכולות השיגור שלו לעורף מדינת ישראל. לשם כך, נבנו ארבעה קווים ראשיים: הקו הראשון, בסמוך לגבול הבינלאומי, משמש בעיקר לאיסוף מודיעני בתוך הכפרים, ולצורך התרעה. הוא אינו מתיימר לבלום את כוחות צה”ל, במקרה הצורך. הקו השני נפרס לצורך הגנת המרחבים סביב הכפרים, שבהם נמצאים המפקדות ואתרי השיגור. קו זה מכיל מכשולים הנדסיים על הצירים ובפאתי הכפרים הנשלטים באש נ”ט ובירי צלפים מנגד ומערכות תת קרקעיות לטובת לחימה, פיקוד ושליטה ויכולת העתקת כוחות וגיבוי לוגיסטי בין המפקדות ובין מערכי הלחימה השונים.
הקו השלישי נמצא ממש בסמוך לכפר, לעיר או למתחם כלשהו, ותכליתו להגן על ה”נכס” עצמו, כאשר אמצעי ההגנה משתנים בהתאם ליעד ההגנה. הקו הרביעי הוא אחד השינויים המרכזיים המעידים יותר מכל על תפיסת ההפעלה של הארגון: מדובר במרחב לחימה שנבנה מצפון לנהר הליטני, ותכליתו לאפשר חסינות למערכי השיגור המרוחקים יותר, כדי להשיג רצף שיגורים ואורך נשימה מבצעי.
בנוסף, הקמתו של מרחב זה נועדה גם להתמודד עם אופציה של איגוף אנכי של צה”ל, דרך הים או דרך האוויר, ולתמוך, גם מוראלית, בקווי ההגנה הקדמיים יותר. תפיסת קווי ההגנה והמעבר מהשטחים הפתוחים לשטחים הבנויים, מאפשרים לחיזבאללה להתאים את המכשולים ההנדסיים שלו באופן טוב יותר מהמלחמה הקודמת. בכל קו ומרחב מגע, נקבעו מפתחות הגנה ואמצעי הגנה, הנשלטים בחלקם באש ובתצפית. חלק מהמכשולים, בעיקר בצירי התנועה (מטענים ומיקוש), יופעלו על ידי מערכות הפעלה מתקדמות, הנמצאות בנקודות התצפית. אופי לוחמת הגרילה, שאימץ החיזבאללה, מאפשר גם הנחה חוזרת של מטענים על הצירים, דבר המציב אתגר גדול בעת שמירה על צירים “נקיים”.
ביסוס המרחב התת קרקעי במרחבי הכפרים והערים יוצר לארגון אפשרויות הגנה רבות, המנצלות את יתרונות המרחב הכפרי והעירוני, על פני השטח הפתוח. האיום ההנדסי שהתפתח יוצר שטח רווי במטעני צד בתוך מרחבים הבנויים בצפיפות רבה, מרובים במטענים טמונים, בעיקר מתחת לצירים, תוך ניסיון לתעל את תנועת כוחותינו למעברים הכרחיים באמצעות סוללות עפר ופסולת בניין. מטענים אלו מופעלים מתוך המרחב הבנוי על ידי מערכות הפעלה מתוחכמות מסוגים רבים.
התווך התת קרקעי בתוך השטחים הבנויים ובשטחים מרובי הסבך מוקף במטענים מתקדמים וממולכד בפתחים. כחלק מטקטיקת ההגנה של חיזבאללה, חלק מהמבנים ממולכדים, ואף משמשים כמלכודות, שינסו למשוך את כוחות צה”ל לעברם. חלק גדול מן המבנים ונקודות השיגור השונות הוסוו היטב כמו גם פתחי המנהרות והתווך התת קרקעי. רבים מהמכשולים בשטח הפתוח ובשטחים ההרריים הוצבו, כמובן, בנקודות מפתח ובמעברים הכרחיים, שיהיה קשה לעקוף. קווי המיקוש בצירים ובסמיכות להם, בדגש על מרחב ההגנה השני, “זוכים” בפריסה החדשה להשתלב ולהיות “מפוקחים” לטובת הפעלה באופן ומקצועי לאין שיעור מאשר בשנת 2006.
אתגר לצה”ל
חיזבאללה אינו יכול להסתיר את הפריסה החדשה שלו, שמתועדת באמצעים גלויים רבים ואף בתקשורת העולמית והלבנונית. ארגון השטח ושילוב היכולות ההנדסיות מציבים בפני צה”ל אתגר ממשי. מהו האתגר ההנדסי? ראשית, חשוב לציין, כי המכשולים ההנדסיים יוצרים שטחים מורכבים ביותר להתמודדות גם לכוחות מקצועיים (גדודי הנדסה קרבית או פלוגות הנדסה בחטיבות החי”ר), וכמובן לכוחות שאינם ייעודים בתחום. מבחינת הכוחות ההנדסיים המקצועיים, האתגרים הם היכולת לזהות מטענים בכלל ומטענים בשטח בנוי וצפוף בפרט, וכן גילוי מטענים טמונים לרבות בורות יקוש בצירי התנועה ובמעברים הכרחיים.
איתור התווך התת קרקעי, עוד בטרם הפך לאתר לחימה מורכב, הינו אתגר הנדסי מורכב ומסובך בפני עצמו, וכך גם השמדתם של מתחמים ומערכים תת קרקעיים. ההתמודדות עם שטח הרווי במכשולים נפיצים כמו מוקשים ומטענים, ידרוש מהכוחות ההנדסיים יכולת תכנון לצד אורך לחימה מקצועי מושכל. סוגיית הצירים והצורך לשמור עליהם פנויים ונקיים ממטענים ומוקשים לאחר שנפתחו בסביבת לחימת גרילה, היא משימה מן המעלה הראשונה, די אם נזכור את הקושי בפתיחת “הצירים” הלוגיסטיים בשנת 2006, עוד לפני שהחיזבאללה שכלל את האיום.
בשל ריבוי האתגרים ההנדסיים הצפויים לנו בקווי ההגנה של החיזבאללה, ועל מנת שניתן יהיה לתמרן במהירות יחסית ולצמצם עד כמה שרק ניתן את החיכוך עם מכשולים ומטענים, ברור כי ככל שיהיו יותר כוחות הנדסיים הצמודים לכוחות המתמרנים כך ייטב. נושא המודיעין ההנדסי לסוגיו הוא קריטי: ככל שצה”ל ֹטוב יותר על המכשולים, כך יהיה קל יותר להיערך אליהם ולהתגבר עליהם.
הקניית יכולות ייחודיות הנדסיות (של יחידת ההנדסה למשימות מיוחדות “יהל”ם”) גם לכוחות ההנדסה רגילים, תאפשר גמישות מקצועית רבה יותר בהפעלת הכוחות ולבסוף, תחום הרובוטיקה: ברור, מובהק ובולט, כי ככל שתהיה יכולת בלתי מאוישת משופרת, בתפוצה רחבה יותר - כך ייטב. בסביבה רוויה במכשולים נפיצים, ובדגש על המרחב העירוני הצפוף, אחד האמצעים היחידים אשר יבטיח יכולת מקצועית להתמודדות, תוך צמצום משמעותי של נפגעים לכוחותינו מאידך, הינם “הרובוטים” והכלים הבלתי מאוישים למיניהם. בשורה התחתונה, ארגונו מחדש של השטח בשילוב המכשולים ההנדסיים לסוגיהם מייצר אתגר משמעותי, לכוחות צה”ל.
ברור, כי המלחמות הבאות יישאו אופי הולך וגובר של לחימה במתארים אורבניים צפופי מבנים ואוכלוסין. כפועל יוצא מכך, האיום ההנדסי רק ילך ויגבר מאחר והשטח הבנוי משחק לידיו של המגן, בעיקר במובנים של מכשולים הנדסיים לרבות התת-קרקע. עם זאת, מאחר והתמרון הקרקעי יישאר אחד מעקרונות הפעולה המרכזיים בצה”ל כנגד החיזבאללה, כפי שהכריז אף מפקד זרוע היבשה, אלוף סמי תורג’מן בכנס האש הבינלאומי (21-24 במאי 2012), חובה על צה”ל להיערך, וביתר שאת, על מנת לתת מענה הולם לאתגרים הלא פשוטים שכבר קיימים בתוואי הקרקע של לבנון, ולאלה שעוד עתידים לבוא.
***
אל”מ (מיל’) עתי שלח שימש כמפקד יחידת ההנדסה למשימות מיוחדות (“יהל”ם”) בצה”ל וכראש תורת חיל ההנדסה. כיום, הוא מנהל תחום מערכות קרקעיות ו-HLS בחברת דיפנסיב שילד
