המשט הצנוע תפס מקום של כבוד
תא"ל (מיל') גדעון רז מספר על הנסיבות בהן התארגן המשט לזכר אסון הצוללת דקר שהתקיים בסוף השבוע
גדעון רז
| 19/05/2011
המשט לזכר הדקר (צילום: אלי דדון, בי"ס לקציני ים עכו)
בסוף השבוע האחרון נערך המשט ה-13 לזכר לוחמי הצוללת אח"י דקר. תזכורת תמציתית לאסון אובדן הצוללת ואיתור מיקומה כעבור 31 שנות חיפושים. הצוללת דקר ,צוללת מדגם T נרכשה מהצי הבריטי ב-1964, יחד איתה נרכשו גם הצוללות "לוויתן" ו"דולפין". בעת שרותה בצי הבריטי שמה היה HMS TOTEM.
הצוללת השלימה שיפוץ יסודי במספנות הצי הבריטי בפורטסמות, ועברה בהצלחה סדרה של ניסויי קבלה ואימוני היבנות, הכול על פי נהלי מפקדת הצוללות (FOSM) של הצי הבריטי. ביום 9 ינואר,1968 יצאה הצוללת מנמל פורטסמות' בדרכה ארצה. ביום 16 בינואר, יצאה הדקר מגיברלטר על הנתיב לחיפה. על פי תכנית ההפלגה הצוללת הייתה אמורה להפליג לכל אורך הדרך בצלילה.
על פי הנהלים היה על הצוללת לקיים קשר עם מפקדת חיל הים כל שמונה שעות, ולדווח את הגדרת מיקומה. בתאריך 24 ינואר, הגיע מהצוללת דיווח שכלל את מיקומה (דרומית לאי כרתים). ב-25 ינואר, לאחר חצות נקלט מברק ביקורת, זה היה הקשר האחרון עם הצוללת. ממועד הכרזת הצוללת כאבודה, ועד ליום איתורה ב-28 מאי 1999 לא פסקו המאמצים לחקור ולאתר את מקום טביעתה. מאמצים אלה התעצמו עם חתימת הסכם השלום עם מצרים.
מצוף ההצלה האחורי של הצוללת התגלה על ידי דייג ערבי בחוף חאן-יונס, כשנה לאחר טביעתה, דבר שהוביל את מאמצי החיפוש לאורך החוף המצרי, סיני ואיי יוון. החל מ-1996 חל שינוי בתכנית החיפושים, הוחלט לעבור לחיפושים לאורך נתיב ההפלגה המתוכנן של הצוללת, המשמעות - חיפושים בעומק רב, במרכז הים התיכון. הוועדה החילית שבראשה עמדתי (1995 עד 1999) פנתה למספר מדינות מובילות בתחום הטכנולוגיה של איתור עצמים בעומק הים.
הצי האמריקאי (שכבר היה מעורב לסירוגין בחיפושים) נענה לאתגר ושלח משלחת לביצוע של סיעור מוחות יחד עם מפקדת חיל הים וגופים מדעיים בישראל. סיכום העבודה המשותפת היה שקימת הסתברות של מעל ל-70% שנקודת הטביעה של הדקר היא על הנתיב המתוכנן. בהמלצת הצי האמריקאי נבחרה חברה אזרחית המתמחה באיתור עצמים על קרקעית הים (NAUTICUS).
ביום 25 מאי 1999, נמצאה וזוהתה הצוללת על קרקעית הים בעומק של כ-3,000 מטר. חלק מסנפיר הצוללת נשלה מהקרקעית, וכיום משמש כאנדרטה במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה. כמו כן נשלתה מהמעמקים חליפת מדים של איש צוות שעל פי מספר הצוללן שחרוט על סמל הצוללן זוהה כיוסף (סוויסא) אלמוג. גם החליפה מוצגת במוזיאון.
המשט שהפך להיות מסורת
ביום השנה הראשון למציאתה חיפשו מספר חברים מבני משפחות הדקר וחברים בעמותת דולפין (יוצאי שייטת הצוללות) דרך להנציח את יום מציאת הצוללת. הרוח החיה בקידום הרעיון לקיים משט כדרך המתאימה ביותר היה והוא עדיין עודי רענן, בנו של מפקד הצוללת יעקוב רענן, שהיה מפרשן מעולה בצעירותו בהפועל בת-ים. מסביב לעודי התגייסו חברים וגורמים הקשורים לשייט מפרשיות, אגודות ימיות, מועדוני שייט, בית ספר לקציני ים, שייטת 7 של חיל הים וספינת הטיולים כרמלית.
המשט הראשון בשנת 2000, נערך בחסות מר שמעון פרס, נשיאינו שהיה אז השר לפיתוח אזורי. להזכיר, פרס היה מה"דוחפים" לפרויקט הקמת כוח הצוללות של ישראל, בשנות ה-50 של המאה הקודמת., מתוקף תפקידו כמנכ"ל משרד הביטחון. אירוע המשט מתחיל בטקס הנחת זרים המתקיים מצוללת חיל הים, העוגנת בקרבת הנמל, הסירות והיכטות המשתתפות במשט מפליגות מסביב לצוללת ומלוות בצפירות את הטקס.
ספינת הטיולים כרמלית יוצאת מדי שנה למשט ממעגן הקישון, ועליה בני משפחה וחברים וקבוצות מאורגנות של בני נוער. השנה הגיעו תלמידים מאורט יוקנעם, המקבלים משהו ממסורת שייטת הצוללות. בגמר הטקס נערכות המפרשיות לזינוק, בחלוקה על פי הדגמים השונים.
בני המשפחה, החברים והתלמידים שהפליגו על הכרמלית, מגיעים למוזיאון ההעפלה וחיל הים, שם מתקיים מפגש חברתי ומקבלים סקירות על הצוללת דקר ועל אנשיה. המשט מסתיים בעכו, שם מארח את השייטים בית הספר לקציני ים, מתנהל מפגש חברתי של הוותיקים והצעירים, מתקיים אירוע זיכרון המנוהל על ידי תלמידי בית הספר וכולל שירה ונגינה. האירוע מסתיים בחלוקת גביעים לזוכים בקטגוריות השונות.
אירוע המשט שהחל בצניעות ובתקווה, תפס מקום של כבוד במסורת הימית הצנועה שלנו. אישית אני נרגש בעיקר מהחינוך לים ולמסורת הימית המשודר בדרך זו לילדים, לנערים ובני משפחותיהם.
יבורכו היזמים, המתנדבים והימאים הצעירים והמבוגרים.
בברכת "עוד נשוב וניפגש על המים"
***
תא"ל (מיל') גדעון רז בעברו סגן מפקד חיל הים, עמד בראש הצוות שחקר ואיתר את שרידי הצוללת "דקר"
בסוף השבוע האחרון נערך המשט ה-13 לזכר לוחמי הצוללת אח"י דקר. תזכורת תמציתית לאסון אובדן הצוללת ואיתור מיקומה כעבור 31 שנות חיפושים. הצוללת דקר ,צוללת מדגם T נרכשה מהצי הבריטי ב-1964, יחד איתה נרכשו גם הצוללות "לוויתן" ו"דולפין". בעת שרותה בצי הבריטי שמה היה HMS TOTEM.
הצוללת השלימה שיפוץ יסודי במספנות הצי הבריטי בפורטסמות, ועברה בהצלחה סדרה של ניסויי קבלה ואימוני היבנות, הכול על פי נהלי מפקדת הצוללות (FOSM) של הצי הבריטי. ביום 9 ינואר,1968 יצאה הצוללת מנמל פורטסמות' בדרכה ארצה. ביום 16 בינואר, יצאה הדקר מגיברלטר על הנתיב לחיפה. על פי תכנית ההפלגה הצוללת הייתה אמורה להפליג לכל אורך הדרך בצלילה.
על פי הנהלים היה על הצוללת לקיים קשר עם מפקדת חיל הים כל שמונה שעות, ולדווח את הגדרת מיקומה. בתאריך 24 ינואר, הגיע מהצוללת דיווח שכלל את מיקומה (דרומית לאי כרתים). ב-25 ינואר, לאחר חצות נקלט מברק ביקורת, זה היה הקשר האחרון עם הצוללת. ממועד הכרזת הצוללת כאבודה, ועד ליום איתורה ב-28 מאי 1999 לא פסקו המאמצים לחקור ולאתר את מקום טביעתה. מאמצים אלה התעצמו עם חתימת הסכם השלום עם מצרים.
מצוף ההצלה האחורי של הצוללת התגלה על ידי דייג ערבי בחוף חאן-יונס, כשנה לאחר טביעתה, דבר שהוביל את מאמצי החיפוש לאורך החוף המצרי, סיני ואיי יוון. החל מ-1996 חל שינוי בתכנית החיפושים, הוחלט לעבור לחיפושים לאורך נתיב ההפלגה המתוכנן של הצוללת, המשמעות - חיפושים בעומק רב, במרכז הים התיכון. הוועדה החילית שבראשה עמדתי (1995 עד 1999) פנתה למספר מדינות מובילות בתחום הטכנולוגיה של איתור עצמים בעומק הים.
הצי האמריקאי (שכבר היה מעורב לסירוגין בחיפושים) נענה לאתגר ושלח משלחת לביצוע של סיעור מוחות יחד עם מפקדת חיל הים וגופים מדעיים בישראל. סיכום העבודה המשותפת היה שקימת הסתברות של מעל ל-70% שנקודת הטביעה של הדקר היא על הנתיב המתוכנן. בהמלצת הצי האמריקאי נבחרה חברה אזרחית המתמחה באיתור עצמים על קרקעית הים (NAUTICUS).
ביום 25 מאי 1999, נמצאה וזוהתה הצוללת על קרקעית הים בעומק של כ-3,000 מטר. חלק מסנפיר הצוללת נשלה מהקרקעית, וכיום משמש כאנדרטה במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה. כמו כן נשלתה מהמעמקים חליפת מדים של איש צוות שעל פי מספר הצוללן שחרוט על סמל הצוללן זוהה כיוסף (סוויסא) אלמוג. גם החליפה מוצגת במוזיאון.
המשט שהפך להיות מסורת
ביום השנה הראשון למציאתה חיפשו מספר חברים מבני משפחות הדקר וחברים בעמותת דולפין (יוצאי שייטת הצוללות) דרך להנציח את יום מציאת הצוללת. הרוח החיה בקידום הרעיון לקיים משט כדרך המתאימה ביותר היה והוא עדיין עודי רענן, בנו של מפקד הצוללת יעקוב רענן, שהיה מפרשן מעולה בצעירותו בהפועל בת-ים. מסביב לעודי התגייסו חברים וגורמים הקשורים לשייט מפרשיות, אגודות ימיות, מועדוני שייט, בית ספר לקציני ים, שייטת 7 של חיל הים וספינת הטיולים כרמלית.
המשט הראשון בשנת 2000, נערך בחסות מר שמעון פרס, נשיאינו שהיה אז השר לפיתוח אזורי. להזכיר, פרס היה מה"דוחפים" לפרויקט הקמת כוח הצוללות של ישראל, בשנות ה-50 של המאה הקודמת., מתוקף תפקידו כמנכ"ל משרד הביטחון. אירוע המשט מתחיל בטקס הנחת זרים המתקיים מצוללת חיל הים, העוגנת בקרבת הנמל, הסירות והיכטות המשתתפות במשט מפליגות מסביב לצוללת ומלוות בצפירות את הטקס.
ספינת הטיולים כרמלית יוצאת מדי שנה למשט ממעגן הקישון, ועליה בני משפחה וחברים וקבוצות מאורגנות של בני נוער. השנה הגיעו תלמידים מאורט יוקנעם, המקבלים משהו ממסורת שייטת הצוללות. בגמר הטקס נערכות המפרשיות לזינוק, בחלוקה על פי הדגמים השונים.
בני המשפחה, החברים והתלמידים שהפליגו על הכרמלית, מגיעים למוזיאון ההעפלה וחיל הים, שם מתקיים מפגש חברתי ומקבלים סקירות על הצוללת דקר ועל אנשיה. המשט מסתיים בעכו, שם מארח את השייטים בית הספר לקציני ים, מתנהל מפגש חברתי של הוותיקים והצעירים, מתקיים אירוע זיכרון המנוהל על ידי תלמידי בית הספר וכולל שירה ונגינה. האירוע מסתיים בחלוקת גביעים לזוכים בקטגוריות השונות.
אירוע המשט שהחל בצניעות ובתקווה, תפס מקום של כבוד במסורת הימית הצנועה שלנו. אישית אני נרגש בעיקר מהחינוך לים ולמסורת הימית המשודר בדרך זו לילדים, לנערים ובני משפחותיהם.
יבורכו היזמים, המתנדבים והימאים הצעירים והמבוגרים.
בברכת "עוד נשוב וניפגש על המים"
***
תא"ל (מיל') גדעון רז בעברו סגן מפקד חיל הים, עמד בראש הצוות שחקר ואיתר את שרידי הצוללת "דקר"
