האם הסמח"ט אחראי?
מקור החטא של "מכת הסמח"ט" נובע מהמצב בשטחים ולא מרשעותו של קצין צה"להאם הסמח"ט אחראי?
שמואל גורדון
| 19/05/2011
התמונה של "מכת הסמח"ט" היא מזעזעת, ומזכירה את הנגיחה בפ"ת. אסור להצדיק את המקרה הפרטי אבל אין זה מקרה בודד; מה אם כן דינו של המקרה הכללי? האם הסמח"ט אחראי? האם הוא שקבע את תנאי הסביבה שבהם פעל?
מעניין כיצד היה מגיב כל אחד מאיתנו לאחר שעתיים קשות של תוקפנות, קללות, יריקות, ואפילו מכות ששברו עצם מעצמותיו? אינני בטוח כמה זמן הייתי עומד בתנאים כאלו בלי להגיב באלימות או עוזב את המשמרת. לפתע עולות עדויות על מקרים דומים שאין מהם מנוס בסביבה האלימה בגדה המערבית. פעם אלו פלשתינים, פעם אחרת מתנחלים ופעם שלישית חיילי צה"ל.
המצב הבסיסי בו אנו שולטים בעם זר היא הגורם הבסיסי לארועים כאלו ודומים להם, שהסתיימו כמה פעמים במותם של המעורבים. לכן מי שאחראי להתמשכות המצב הקיים, אחראי בגדול למכלול מעשי האלימות ההדדיים. שלא תבינו אותי לא טוב. אהדתי הטבעית היא לחיילי צה"ל ולקציניו. כאשר הם נקלעים יום אחרי יום לסיטואציה בלתי אפשרית שאינם אמונים להשתלט עליה, העבירה בקת או באגרוף היא בלתי נמנעת. אין זו משימה לגיטימית של צבא לוחם.
עשרות שנים נאמר כי הכיבוש משחית. הפעם אין זו הבעיה, הסמח"ט אינו מושחת וכך גם חייליו. ישנם נימוקים רבים מדוע יש להפסיק את השליטה בעם אחר, מדוע יש להגיע להסדר, מדוע יש לוותר על רוב השטחים. המקרה הזה מוסיף להם את הפגיעה הנפשית העמוקה בכל חייל, קצין, ומפקד. הם ממלאים משימות שפוצעות אותם לשנים רבות; דעו לכם שבמשך הזמן, עשרות אלפי חיילים, אולי מאות אלפים, ששרתו בשטחים, מסתובבים עם שריטה עמוקה, עם אלימות חבויה שמתפוצצת ברחובות ובבתי המשפחה.
כאשר זו התופעה, זהו הנזק, עלינו לבחון היכן נמצאת האחריות, האם בידי החייל, המפקד בשטח, המפקד הגבוה? התשובה לכל אלו היא שלילית. האחריות נמצאת בעיקר בידי הדרג המדיני-אזרחי העליון! אותו דרג שמנציח את המצב האלים, שמונע התקדמות לקראת הסדר, שמתעקש על דברים שכבר ויתר עליהם.
לא אעביר את הכדור לדיון על מהות הסדר עם הפלשתינים, אין זו מטרתו של מבט אישי זה. כל אלו ששופטים את הסמח"ט התורן לשבט או לחסד חייבים להביא בחשבון את המכנה המשותף למאות מעשי האלימות, לבחון מיהם האחראים למכנה משותף כה רחב וכה בסיסי.
אך אין זה מספיק: שומה על הדרג המדיני להכיר באחריותו לנעשה בגדה המערבית, ולהטמיע את מחויבותו לשנות את מצב הדברים בזמן קצר; שינוי שפירושו הסדר על בסיס הצעת אולמרט בשלהי כהונתו כראש ממשלה, למחמוד עבאס. בתמימותי ברור לי כי רוב הדרג המדיני שואף לעשות את הטוב למדינת ישראל והעמים השוכנים בה, אלא ששאיפה זו אינה מחפה ואינה מכסה על מדיניות שגויה בכוונה תחילה, שגורמת נזקים קשים לאינטרס הישראלי, לצדקת הדרך, ולהתנהגות בעייתית של חיילי צה"ל ומפקדיו.
ראשי המדינה, אל תטמנו ראשכם בחול, האחריות מוטלת בחיקכם כמו כדור אש לוהט, עשו משהו כי באה עת.
התמונה של "מכת הסמח"ט" היא מזעזעת, ומזכירה את הנגיחה בפ"ת. אסור להצדיק את המקרה הפרטי אבל אין זה מקרה בודד; מה אם כן דינו של המקרה הכללי? האם הסמח"ט אחראי? האם הוא שקבע את תנאי הסביבה שבהם פעל?
מעניין כיצד היה מגיב כל אחד מאיתנו לאחר שעתיים קשות של תוקפנות, קללות, יריקות, ואפילו מכות ששברו עצם מעצמותיו? אינני בטוח כמה זמן הייתי עומד בתנאים כאלו בלי להגיב באלימות או עוזב את המשמרת. לפתע עולות עדויות על מקרים דומים שאין מהם מנוס בסביבה האלימה בגדה המערבית. פעם אלו פלשתינים, פעם אחרת מתנחלים ופעם שלישית חיילי צה"ל.
המצב הבסיסי בו אנו שולטים בעם זר היא הגורם הבסיסי לארועים כאלו ודומים להם, שהסתיימו כמה פעמים במותם של המעורבים. לכן מי שאחראי להתמשכות המצב הקיים, אחראי בגדול למכלול מעשי האלימות ההדדיים. שלא תבינו אותי לא טוב. אהדתי הטבעית היא לחיילי צה"ל ולקציניו. כאשר הם נקלעים יום אחרי יום לסיטואציה בלתי אפשרית שאינם אמונים להשתלט עליה, העבירה בקת או באגרוף היא בלתי נמנעת. אין זו משימה לגיטימית של צבא לוחם.
עשרות שנים נאמר כי הכיבוש משחית. הפעם אין זו הבעיה, הסמח"ט אינו מושחת וכך גם חייליו. ישנם נימוקים רבים מדוע יש להפסיק את השליטה בעם אחר, מדוע יש להגיע להסדר, מדוע יש לוותר על רוב השטחים. המקרה הזה מוסיף להם את הפגיעה הנפשית העמוקה בכל חייל, קצין, ומפקד. הם ממלאים משימות שפוצעות אותם לשנים רבות; דעו לכם שבמשך הזמן, עשרות אלפי חיילים, אולי מאות אלפים, ששרתו בשטחים, מסתובבים עם שריטה עמוקה, עם אלימות חבויה שמתפוצצת ברחובות ובבתי המשפחה.
כאשר זו התופעה, זהו הנזק, עלינו לבחון היכן נמצאת האחריות, האם בידי החייל, המפקד בשטח, המפקד הגבוה? התשובה לכל אלו היא שלילית. האחריות נמצאת בעיקר בידי הדרג המדיני-אזרחי העליון! אותו דרג שמנציח את המצב האלים, שמונע התקדמות לקראת הסדר, שמתעקש על דברים שכבר ויתר עליהם.
לא אעביר את הכדור לדיון על מהות הסדר עם הפלשתינים, אין זו מטרתו של מבט אישי זה. כל אלו ששופטים את הסמח"ט התורן לשבט או לחסד חייבים להביא בחשבון את המכנה המשותף למאות מעשי האלימות, לבחון מיהם האחראים למכנה משותף כה רחב וכה בסיסי.
אך אין זה מספיק: שומה על הדרג המדיני להכיר באחריותו לנעשה בגדה המערבית, ולהטמיע את מחויבותו לשנות את מצב הדברים בזמן קצר; שינוי שפירושו הסדר על בסיס הצעת אולמרט בשלהי כהונתו כראש ממשלה, למחמוד עבאס. בתמימותי ברור לי כי רוב הדרג המדיני שואף לעשות את הטוב למדינת ישראל והעמים השוכנים בה, אלא ששאיפה זו אינה מחפה ואינה מכסה על מדיניות שגויה בכוונה תחילה, שגורמת נזקים קשים לאינטרס הישראלי, לצדקת הדרך, ולהתנהגות בעייתית של חיילי צה"ל ומפקדיו.
ראשי המדינה, אל תטמנו ראשכם בחול, האחריות מוטלת בחיקכם כמו כדור אש לוהט, עשו משהו כי באה עת.
