המאבק בין וושינגטון לירושלים עלה מדרגה
למרות האיומים הרבים, פתאום נמצא תקציב לפרויקטים של המרכבה והנמר; זה לא סוף שבוע בלי ראיון עיתונאי עם קצין בכיר או קרוביו, הגיע הזמן ששר הביטחון יורה על "שקט תעשייתי"; והמדינה צריכה לאפשר לתעש לצאת לדרך חדשה. פותחים שבוע עם אריה אגוזי, ראשון ב-12:00
אריה אגוזי
| 19/05/2011
צריך פשוט להסתכל על מה שקורה בצפון קוריאה כדי להבין שהישועה לבעיית הגרעין האיראנית לא תבוא מארצות הברית. הצפון קוריאנים ממשיכים בהכנותיהם לשגר לחלל משהו, כנראה לוויין, באמצעות משגר ענק. הויכוח אם זה אמנם משגר או טיל בליסטי לוהט הוא לא רלוונטי. צפון קוריאה מתגרה בעולם.
יפן מאיימת שתיירט אותו אם יעבור מעל שטחה. גם בוושינגטון מלמלו איזו אזהרה אבל נראה שזה ממש לא מזיז לצפון קוריאה.
במדינה הזו למדו שהעולם מאיים אבל לא נוקט פעולה גם כאשר מדובר במדינה שמתנהלת נגד כל נורמה בינלאומית.
אז מה זה שייך אלינו? בוושינגטון ובבירות אירופאיות עומדים ממלאי תפקידים בכירים ושופכים הרבה מילים על איראן. אך בפועל , כלום , נאדה. האיראנים ממשיכים להסתיר את מתקניהם הגרעיניים מתחת לקרקע. בשעון החול נותרו עוד כמה גרגרים קטנים.
טרפוד ההכנות הישראליות לתקיפה
כאשר מישהו ירצה ללמד פעם איך עושים שימוש בהדלפות לשנות מהלכים בינלאומיים , הוא יצטרך לחזור לשבוע שעבר ולפרסום של ה"פורין פוליסי" על הבסיסים האוויריים שישראל מחזיקה לכאורה באזרבייג'ן כהכנה לתקיפה באיראן.
מישהו בווושינגטון כנראה חשב שהשיחות עם נתניהו וברק, לא משנות את המצב והחליט שצריך לטרפד את מה שמכונה "ההכנות הישראליות לתקיפה".
השיקולים של ארצות הברית שונים משל ישראל, היות והטילים של משמרות המהפכה לא מגיעים (עדיין) לוושינגטון. המלחמה הכמעט גלויה בין וושינגטון וירושלים על ההתקפה נגד מתקני הגרעין האיראניים, עלתה בשבוע שעבר מדרגה. מעניין לראות מה תהיה המדרגה הבאה. יש לי הרגשה שצריך לצפות לעוד כמה כותרות ענק כאלה שמקורן ברור ומטרתן ברורה עוד יותר.
בעת כתיבת שורות אלה, מופיעה עוד כותרת: "ישראל צמצמה פעילות המוסד באיראן". מישהו בוושינגטון יושב על דוחות מודיעין, מדויקים או שלא ומדליף מהם פרטים. זה לא יעצור את תכנית הגרעין של איראן.
בסוף נמצא תקציב
כמו שכתבתי כאן בעבר, האיומים על השבתת פרויקטים ביטחוניים גדולים כמו טנק המרכבה ונגמ"ש הנמר בגלל בעיות תקציב היו איומי סרק. לי זה היה ברור, עכשיו זה ברור גם לאחרים, הכל היו דברי הבל. שום פרויקט לא בוטל. נעשו "התאמות" בהזמנת מנות של חלקים ומכללים לפרויקטים האלה במפעלים שונים, אבל אף קו לא נסגר ואף פועל לא פוטר כתוצאה ממה שמשרד הביטחון, ניסה להציג כסופם של כמה פרויקטים גדולים. גם כסף נוסף לייצור של עוד סדרה של ערכות מגן נמצא פתאום. מישהו הבין שהניסיון לעבוד בעיניים על הציבור ועל האוצר, לא צלח ופתאום גילו את הסעיפים המוסתרים. אז שום פגיעה בביטחון כתוצאה מקיצוצי תקציב, שום קטסטרופה. הכל בסדר, יש כסף לכל הדברים החיוניים.
יועץ תקשורת לכל קצין
פתחתי ביום שישי את מוספי העיתונים והתאכזבתי. לא מצאתי שם ראיון ענק עם אשתו של ראש המוסד, גם לא עם אשתו של ראש השב"כ ואפילו לא עם אשתו של מפקד בית הספר לקצינים. הייתי הרוס. איך אפשר לצפות שנעבור סוף שבוע מבלי לקרוא על הצד הנשי במלחמות הגנרלים.
לא רק ששר הביטחון ודובר צה"ל לא דואגים להנמיך את הלהבות של מלחמות אלה, נראה כי הם מלבים אותן. אולי רק בגלל חוסר תשומת לב. אחרי הראיון עם האלוף אבי מזרחי שהכריז כי הוא המועמד המוביל לכהונת הרמטכ"ל בעוד כשלוש שנים, קיבלנו ראיון ענק עם אשתו של הרמטכ"ל.
מה קורה כאן? האם לכל קצין בצבא יש כיום יועץ תקשורת? ואם כך, הרי שמדובר ביועצים גרועים מאוד. ישראל היא לא שוויץ. כאן הצבא במלחמה, אבל הרושם הוא שכל קצין בכיר עוסק בחלק ניכר מהזמן בבניית תדמית לקראת "הדבר הגדול הבא". התחושה לא טובה אצל רבים וטוב יעשה שר הביטחון אם יעצור את התופעה. הוא פשוט צריך להורות על "שקט תעשייתי". כאשר נערכים לכמה עימותים גורליים, אין מקום לכל כתבות הענק על הקצינים ובני משפחתם.
בסופשבוע האחרון עוד ראיון ענק, הפעם עם ראש אגף כח אדם בצה"ל האלופה אורנה ברביבאי . גם היא מדברת על המון נושאים ובהם האווירה במטכ"ל בעקבות פרשת הרפז. מישהו בצבא לא מבין שצריך לסתום את הפה לפחות לתקופה מסוימת.עושה רושם שהקצינים הבכירים ובני משפחותיהם נכנסו למרתון של חשיפה תקשורתית.
להסיר את ה"גיבנת" מגבה תעש
הצעה לטיול שנתי לחברי הממשלה. הייתי מכניס אותם לאוטובוס גדול (יש הרבה שרים וסגני שרים) ומסיע אותם לרמת השרון, למתחם המרכזי של התעשייה הצבאית. הגיע הזמן שאלה שמנהלים את המדינה ידעו על מה הם מדברים וגם מצביעים. הייתי מראה להם איך פועלת תעשייה ביטחונית חשובה, קריטית לביטחון המדינה. הייתי מראה להם את המבנים שרובם ישנים ואת פסי הייצור המושבתים בגלל חוסר הזמנות.
למה לטרוח? אולי זה ישכנע כמה מהם שצריך סוף סוף לשים קץ לסאגה הנמשכת של התעש. תעשייה ביטחונית יתומה. בעת מלחמה היא אמורה לספק לצה"ל כמה מ"כלי העבודה" החשובים שלו כמו פגזים מסוגים שונים, אבל הבסיס רעוע. הידע קיים, הרצון לפתח קיים. מה שחסר הוא שבעל הבית, במקרה הזה מדינת ישראל, יעשה באיחור גדול מעשה. המדינה צריכה להוריד מהתעש את ה"גיבנת" שגדלה על גבה בעיקר כתוצאה מטעויות שעשו ממשלות קודמות, ולאפשר לה לצאת לדרך חדשה. לא היה מזיק ששר הביטחון ישב בתעש יום בשבוע וינהל את עניני משרדו משם, כדי להדגיש כמה העסק חשוב. צריך לעשות מעשה כדי שהתעש תוכל להמשיך ולתפקד במתכונת הנוכחית כחברה ממשלתית כדוגמת רפאל או להכינה להפרטה. את המצב הנוכחי לא ניתן להמשיך. יש לי הרגשה שגם בטור שלי בשנת 2014 אכתוב פחות או יותר את אותם דברים.
צריך פשוט להסתכל על מה שקורה בצפון קוריאה כדי להבין שהישועה לבעיית הגרעין האיראנית לא תבוא מארצות הברית. הצפון קוריאנים ממשיכים בהכנותיהם לשגר לחלל משהו, כנראה לוויין, באמצעות משגר ענק. הויכוח אם זה אמנם משגר או טיל בליסטי לוהט הוא לא רלוונטי. צפון קוריאה מתגרה בעולם.
יפן מאיימת שתיירט אותו אם יעבור מעל שטחה. גם בוושינגטון מלמלו איזו אזהרה אבל נראה שזה ממש לא מזיז לצפון קוריאה.
במדינה הזו למדו שהעולם מאיים אבל לא נוקט פעולה גם כאשר מדובר במדינה שמתנהלת נגד כל נורמה בינלאומית.
אז מה זה שייך אלינו? בוושינגטון ובבירות אירופאיות עומדים ממלאי תפקידים בכירים ושופכים הרבה מילים על איראן. אך בפועל , כלום , נאדה. האיראנים ממשיכים להסתיר את מתקניהם הגרעיניים מתחת לקרקע. בשעון החול נותרו עוד כמה גרגרים קטנים.
טרפוד ההכנות הישראליות לתקיפה
כאשר מישהו ירצה ללמד פעם איך עושים שימוש בהדלפות לשנות מהלכים בינלאומיים , הוא יצטרך לחזור לשבוע שעבר ולפרסום של ה"פורין פוליסי" על הבסיסים האוויריים שישראל מחזיקה לכאורה באזרבייג'ן כהכנה לתקיפה באיראן.
מישהו בווושינגטון כנראה חשב שהשיחות עם נתניהו וברק, לא משנות את המצב והחליט שצריך לטרפד את מה שמכונה "ההכנות הישראליות לתקיפה".
השיקולים של ארצות הברית שונים משל ישראל, היות והטילים של משמרות המהפכה לא מגיעים (עדיין) לוושינגטון. המלחמה הכמעט גלויה בין וושינגטון וירושלים על ההתקפה נגד מתקני הגרעין האיראניים, עלתה בשבוע שעבר מדרגה. מעניין לראות מה תהיה המדרגה הבאה. יש לי הרגשה שצריך לצפות לעוד כמה כותרות ענק כאלה שמקורן ברור ומטרתן ברורה עוד יותר.
בעת כתיבת שורות אלה, מופיעה עוד כותרת: "ישראל צמצמה פעילות המוסד באיראן". מישהו בוושינגטון יושב על דוחות מודיעין, מדויקים או שלא ומדליף מהם פרטים. זה לא יעצור את תכנית הגרעין של איראן.
בסוף נמצא תקציב
כמו שכתבתי כאן בעבר, האיומים על השבתת פרויקטים ביטחוניים גדולים כמו טנק המרכבה ונגמ"ש הנמר בגלל בעיות תקציב היו איומי סרק. לי זה היה ברור, עכשיו זה ברור גם לאחרים, הכל היו דברי הבל. שום פרויקט לא בוטל. נעשו "התאמות" בהזמנת מנות של חלקים ומכללים לפרויקטים האלה במפעלים שונים, אבל אף קו לא נסגר ואף פועל לא פוטר כתוצאה ממה שמשרד הביטחון, ניסה להציג כסופם של כמה פרויקטים גדולים. גם כסף נוסף לייצור של עוד סדרה של ערכות מגן נמצא פתאום. מישהו הבין שהניסיון לעבוד בעיניים על הציבור ועל האוצר, לא צלח ופתאום גילו את הסעיפים המוסתרים. אז שום פגיעה בביטחון כתוצאה מקיצוצי תקציב, שום קטסטרופה. הכל בסדר, יש כסף לכל הדברים החיוניים.
יועץ תקשורת לכל קצין
פתחתי ביום שישי את מוספי העיתונים והתאכזבתי. לא מצאתי שם ראיון ענק עם אשתו של ראש המוסד, גם לא עם אשתו של ראש השב"כ ואפילו לא עם אשתו של מפקד בית הספר לקצינים. הייתי הרוס. איך אפשר לצפות שנעבור סוף שבוע מבלי לקרוא על הצד הנשי במלחמות הגנרלים.
לא רק ששר הביטחון ודובר צה"ל לא דואגים להנמיך את הלהבות של מלחמות אלה, נראה כי הם מלבים אותן. אולי רק בגלל חוסר תשומת לב. אחרי הראיון עם האלוף אבי מזרחי שהכריז כי הוא המועמד המוביל לכהונת הרמטכ"ל בעוד כשלוש שנים, קיבלנו ראיון ענק עם אשתו של הרמטכ"ל.
מה קורה כאן? האם לכל קצין בצבא יש כיום יועץ תקשורת? ואם כך, הרי שמדובר ביועצים גרועים מאוד. ישראל היא לא שוויץ. כאן הצבא במלחמה, אבל הרושם הוא שכל קצין בכיר עוסק בחלק ניכר מהזמן בבניית תדמית לקראת "הדבר הגדול הבא". התחושה לא טובה אצל רבים וטוב יעשה שר הביטחון אם יעצור את התופעה. הוא פשוט צריך להורות על "שקט תעשייתי". כאשר נערכים לכמה עימותים גורליים, אין מקום לכל כתבות הענק על הקצינים ובני משפחתם.
בסופשבוע האחרון עוד ראיון ענק, הפעם עם ראש אגף כח אדם בצה"ל האלופה אורנה ברביבאי . גם היא מדברת על המון נושאים ובהם האווירה במטכ"ל בעקבות פרשת הרפז. מישהו בצבא לא מבין שצריך לסתום את הפה לפחות לתקופה מסוימת.עושה רושם שהקצינים הבכירים ובני משפחותיהם נכנסו למרתון של חשיפה תקשורתית.
להסיר את ה"גיבנת" מגבה תעש
הצעה לטיול שנתי לחברי הממשלה. הייתי מכניס אותם לאוטובוס גדול (יש הרבה שרים וסגני שרים) ומסיע אותם לרמת השרון, למתחם המרכזי של התעשייה הצבאית. הגיע הזמן שאלה שמנהלים את המדינה ידעו על מה הם מדברים וגם מצביעים. הייתי מראה להם איך פועלת תעשייה ביטחונית חשובה, קריטית לביטחון המדינה. הייתי מראה להם את המבנים שרובם ישנים ואת פסי הייצור המושבתים בגלל חוסר הזמנות.
למה לטרוח? אולי זה ישכנע כמה מהם שצריך סוף סוף לשים קץ לסאגה הנמשכת של התעש. תעשייה ביטחונית יתומה. בעת מלחמה היא אמורה לספק לצה"ל כמה מ"כלי העבודה" החשובים שלו כמו פגזים מסוגים שונים, אבל הבסיס רעוע. הידע קיים, הרצון לפתח קיים. מה שחסר הוא שבעל הבית, במקרה הזה מדינת ישראל, יעשה באיחור גדול מעשה. המדינה צריכה להוריד מהתעש את ה"גיבנת" שגדלה על גבה בעיקר כתוצאה מטעויות שעשו ממשלות קודמות, ולאפשר לה לצאת לדרך חדשה. לא היה מזיק ששר הביטחון ישב בתעש יום בשבוע וינהל את עניני משרדו משם, כדי להדגיש כמה העסק חשוב. צריך לעשות מעשה כדי שהתעש תוכל להמשיך ולתפקד במתכונת הנוכחית כחברה ממשלתית כדוגמת רפאל או להכינה להפרטה. את המצב הנוכחי לא ניתן להמשיך. יש לי הרגשה שגם בטור שלי בשנת 2014 אכתוב פחות או יותר את אותם דברים.
