"ארבע חברות ביטחוניות גדולות זה יותר מדי בשביל ישראל"
יוסי אקרמן, מנכ”ל אלביט מערכות, מדבר בראיון מיוחד ל"ישראל דיפנס" על עתיד התעשיות הביטחוניות בישראל ובעולם. משבר כלכלי עולמי? ירידה בתקציבי התעצמות? אקרמן רואה בהתפתחויות של 2011 בעיקר הזדמנות
אריה אגוזי
| 19/05/2011
.jpg "יוסי אקרמן (צילום: מאיר אזולאי)")
"יש משהו בטענות של החברות הביטחוניות הקטנות והבינוניות כנגד הכוח של אלביט במערכת הביטחון", אומר בגילוי לב מנכ"ל אלביט מערכות, יוסי אקרמן. אבל, באותה נשימה הוא דוחה את ההאשמה כי אלביט היא חברה כדורסנית".
"אנחנו לא דורסניים ואני רגיש לזה מאוד", אומר אקרמן בלהט. "לחברות הגדולות יש יותר אופציות, למשרד הביטחון נוח יותר להתקשר איתן ולא עם חברות קטנות רבות, אבל חובה על החברות הגדולות לתת לחברות הקטנות יותר עבודות בקבלנות משנה. צריך לעשות את זה יותר משנה לשנה. אני עצמי נתתי הוראה לכל מנהלי החטיבות באלביט מערכות להגדיל את היקף העבודות, שהם מזמינים מן החברות הקטנות בקבלנות משנה", חושף אקרמן. אקרמן הוא דמות יוצאת דופן בין המנהלים הבכירים במשק הישראלי. הוא גר רחוק מהברנז’ה, במושב בצפון, ומקפיד לפתוח את יומו בעבודה חקלאית במשק הפרטי הקטן. המעבר משם למשרדי אלביט מערכות בחיפה או במגדלי עזריאלי המשקיפים על הקריה בלב תל אביב, הוא חד.
אקרמן מנהל באלביט 13 אלף עובדים. לחברה יש כ-40 חברות בנות בכל רחבי העולם. בדירוג החברות הביטחוניות העולמי של כתב העת "דיפנס ניוז", דורגה החברה במקום ה-33 מבין החברות הביטחוניות הגדולות בעולם.
על פי נתונים שפירסמה בבורסה לניירות ערך בתל אביב עם הגשת הדו"חות לרבעון השלישי, צבר ההזמנות של אלביט מערכות גדל בשנה החולפת ל–5.7 מיליארד דולרים. 75 אחוז מהצבר מיועדים ללקוחות מחוץ לישראל. עם זאת, מן הדו"חות עולה כי המכירות הכוללות של של החברה עלו במהלך שנת 2011 בצורה מתונה בלבד, למרות שהשלימה ב-2010 מסע רכישות בארץ ובחו"ל, של חברות שנכללו במאזנה בראשונה.
האם אלביט מערכות מתכוונת להמשיך לרכוש חברות ולמזג אותן לתוכה? אנחנו שואלים את יוסי אקרמן.
"בכל העולם, כשהדרישות יורדות, ואני לא מתכוון רק בתחום הביטחוני, אתה רואה נטייה למיזוגים, זה מאוד טבעי ואתה צריך להתייעל. איך אתה מתייעל? באמצעות הפעלת פחות מנהלות ובאמצעות איחוד גופי מחקר ופיתוח. לכן, בכל תקופה בה היו משברים בתקציבי ביטחון בעולם, ראית תהליך של מיזוגים. זה קרה בארצות הברית ובאירופה, גם עם חברות ענקיות שהתמזגו.
"צריך להבין שמיזוג ברמה אדירה הוא תהליך מאוד קשה, משנה תרבויות, מאחד מפעלים ומצריך פחות מנהלים. מהי אותה אנרגיה שגרמה לאנשים ללכת לקראת מהלך שהוא קשה, ולעבור למיזוג? התשובה פשוטה - הכרח כלכלי.
"בישראל, בסקטור הפרטי, שאכן מתבסס על שיקולים כלכליים, כבר היו לא מעט מיזוגים. כך, אלביט ערכות מיזגה לתוכה את סולתם, את תדיראן קשר, ואת אל אופ, למשל. אבל, כשהבעלים של חברה מסוימת הוא הממשלה, השיקולים הם אחרים: יש יותר ועדי עובדים חזקים, אתה רוצה להיות נחמד לבוחרים שלך, אתה לא רוצה להיכנס למהלכים קשים, ואתה גם לא טוב בזה. ממשלה לא טובה בניהול עסקים, ולכן בממשלה אין מיזוגים, אין הרבה תהליכים כאלה.
"בעולם, האחיזה הממשלתית בתעשייה היא מאוד קטנה. קחו למשל את ארצות הברית. לממשל שם אין שום אחזקות בחברות ביטחוניות. כולן פרטיות. באירופה, שהיא יבשת סוציאליסטית, האחיזה הממשלתית היא 11 אחוז בלבד מהתעשיות. לעומת זאת, בישראל, מעל 50 אחוז הם בבעלות ממשלתית, במונחים של מכירות.
"אלביט מערכות מחזיקה כיום בשליש מהתעשייה הביטחונית הישראלית. מנגד מחזיקות שלוש התעשיות הגדולות הנוספות, שהן ממשלתיות – התעשייה הצבאית (תעש), התעשייה האווירית (תע"א) ורפאל – בכ-50 אחוז מנתח השוק. מלבד החברות הגדולות, יש היום עוד כמה קטנות – שתמיד טוב שיהיו", אומר אקרמן.
"כשיש בישראל ארבע חברות גדולות – אלביט, רפאל, תעשיה אווירית ותעשיה צבאית - זה יותר מדי. לא צריך כל כך הרבה. בישראל צריכות להיות שתי חברות ביטחוניות, וזהו. יש שיגידו אחת, אבל אני לא מסכים לכך. מישהו עשה מחקר ומצא שברגע שיהיו שתי חברות, נוכל לחסוך בערך 10 אחוז מהעלויות. אתה יכול לפתור בצורה כזאת הרבה בעיות ולא על חשבון העובדים".
אז מיזוגים משמעותיים לא יקרו בישראל?
"הם יקרו, אבל לצערי רק אחרי משבר כלכלי".
מה עם תהליך הפרטה של התעשיה הצבאית (תעש), שהמדינה שוב הכריזה עליו אך מתקשה לממש?
"אם התעשיה הצבאית הייתה בבעלות פרטית, כבר היו קורים שם תהליכים טובים. אבל, היא לא בבעלות פרטית. ממשלה בעיני צריכה לדאוג לבריאות, לחינוך, לביטחון - לא לתעשייה".
האם תקנו את תעש אם תהיה הצעה קונקרטית?
"כל כך הרבה עסקו בזה, אבל אני לא עונה על שאלה היפותטית. כשייפנו אלינו - אז נדבר".
לא פנו אליכם עדיין בנושא ההפרטה של תעש?
"לא".
אלביט מערכות עשתה לא מעט מיזוגים בשנים האחרונות – בשוק הפרטי. תמשיכו בזה?
"כן, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו. בישראל אין כבר מה לקנות - אין חברות, אז אנחנו נחפש חברות נוספות בעולם".
הקרב על התקציב
הוויכוח הנוקב על שאלת עתידו של תקציב הביטחון, מסעיר בחודשים האחרונים את בכירי משרד הביטחון, משרד האוצר והתעשיות הביטחוניות בישראל. הממשלה אישרה קיצוץ של שלושה מיליארד שקלים מתקציב הביטחון בשנת 2012, על רקע הדרישה להשקיע את הכסף ברווחה. עם זאת, לאור המצב הביטחוני והאתגרים העומדים בפני ישראל, נבחן הקיצוץ מחדש בסוף 2011. לאקרמן דעה נחרצת בנושא.
"אני חושב שלהעמיד פרויקטים של תעשיות בטחוניות מול הקצאת משאבים לרווחה, זו טעות גדולה", הוא אומר. "כל שקל שמגיע לתעשייה ביטחונית, מביא כסף לישראל. על כל דולר שנותנים לנו - אנו מביאים ארבעה דולר. אנו מייצרים מקומות עבודה, לאלו שרוצים כלכלה טובה יותר. אם אתה חוסך בכוח אדם בצבא זה בסדר, אבל לא בתעשיות, כי תשלם יותר בסוף. יש הבדל בין התייעלות, קיצוץ במפקדות בצה"ל, ובין קיצוץ בפרויקטים של רפאל, למשל, שהוא טעות. המדינה לא מייצרת מקומות עבודה - אנחנו מייצרים. כולם במשרד אוצר מסכימים איתי".
בוא נדבר על השוק העולמי: ארצות הברית יוצאת מעיראק ואפגניסטן עם המון ציוד שמוטס משם בחזרה לאמריקה. תקציבי ההתעצמות של צבאות במערב קוצצו. איך ייראה השוק בשנים הקרובות?
"תקציב הביטחון יורד, וצריך לראות איך עם המעט כסף שיש בתקציב קונים מוצרים שלנו ולא משהו אחר", אומר אקרמן. "תקציב התעצמות הולך או לפלטפורמות או לאלקטרוניקה. רוב הכסף הלך בעבר לפלטפורמות חדשות, כלומר לספינות קרב, לטנקים, למטוסים. בתחום זה באמת רואים ירידה של כ-30 אחוזים ברכש. באלקטרוניקה, לעומת זאת, לא – כי זה התחליף לפלטפורמות. אם אתה קונה פחות פלטפורמות, אז אתה תשקיע יותר בקניית מערכות כדי לשדרג את הפלטפורמות הקיימות. ואנחנו באלביט נמצאים בצד של האלקטרוניקה והמערכות. "בגלל המצב הכלכלי, התקבלה החלטה בארצות הברית שמחזירים את כל הכלים מאפגניסטאן ומעיראק ומשביחים אותם, ולא משאירים הכל מאחור, כמו שהיה בסיום המלחמה בויאטנאם. אנחנו נמצאים בשוק הזה בדיוק. אגב, כאשר משביחים מטוס, האלקטרוניקה שלו היא בת שלוש שנים בלבד מבחינת הטכנולוגיה, לעומת טכנולוגיה בת 15 שנה במטוס שהוא פלטפורמה חדשה, בגלל תהליכי הפיתוח הארוכים, אז לקניית מערכות יש עוד יתרונות עצומים, מעבר למחיר".
.jpg "כרב''מ גארדיום (צילום: חברת ג'יניוס)")
מל"טים וכרב"מים
בתחום המל"טים, הרושם הוא שיש האטה עולמית, שגם אתם סובלים ממנה. הרבה מדינות החלו לייצר מל"טים בעצמן, כמו טורקיה, צרפת, וסין. זה רושם נכון?
"באירופה אין ייצור של מל"טים. למעשה, יש רק שתי מדינות בעולם שמייצרות מל"טים ואלו הן ארצות הברית וישראל, שזה בעיני תופעה מדהימה. הסיבה לכך, לדעתי, היא שבארצות הברית יש ידע וכסף וזמן. בישראל, יש אנשים עם יכולות, תעוזה וצבא שמוכן לקנות מערכות לא הכי בשלות, והשילוב הזה הופך את ישראל למעצמה בתחום.
"מטוס ההרמס-450 שלנו, למשל, עשה 300 אלף שעות מבצעיות - אין עוד מל"ט כזה בעולם. 80 אחוז משוק המל"טים העולמי הוא בארצות הברית, וגם זה מדהים. האמריקאים אינם מאפשרים לישראלים להיכנס, ולכן נשארו לנו רק 20 אחוז מהשוק העולמי.
"למרות זאת, ההישגים שלנו באלביט מצויינים. בין 80 ל-85 אחוז מהמל"טים בצה"ל הם שלנו. הפרויקט הגדול באירופה הוא שלנו (פרויקט WatchKeeper בבריטניה המבוסס על המל"ט הרמס 450, היקף הפרויקט – כ-1.5 מיליארד דולר). בנוסף, בכל זמן נתון, יש לנו פרויקטים קטנים בתחום המל"טים בשאר העולם.
"מצבנו לא רע, ואנחנו עדיין מחנכים את השוק להבין מה זה מל"טים. קחו את ברזיל לדוגמה, שם יש לווינים מוטסים ולימדנו אותם גם מה היתרונות של המל"ט, על ידי שיתוף פעולה עם חברה מקומית. אנחנו מחנכים את השוק מהקטנים עד גדולים. בינתיים, אני לא יכול לומר שיש משבר בתחום המל"טים - השוק פשוט עדיין לא התחיל להתפתח. יש תאוריה שאני מאמין בה, וכך גם הקונגרס האמריקאי, והיא שלמעלה ממחצית המשימות האוויריות יבוצעו בעתיד על ידי מל"טים. השוק עדיין לומד את עצמו".
אתם שותפים יחד עם התעשיה האווירית בחברת ג’ניוס לפיתוח כלי רכב בלתי מאויישים. התחום הזה בהחלט אינו מתפתח כמו המל"טים?
"נכון. מדוע הכלים הבלתי מאוישים התחילו באוויר ולא בקרקע? כי אין שם מכשולים. כשיורדים לקרקע, האתגר הטכנולוגי קשה ומורכב הרבה יותר. יש סיבובים בדרך, יש אבנים וסלעים, הכל מסובך. מעטים הצליחו לפתח את התחום, ועדיין פוחדים להכניס כלי רכב בלתי מאוישים לשימוש מסיבי ולא הגדירו את התורה. יהיו הצלחות, אבל אני עדיין לא רואה את זה בקרוב".
בעניין אחר, האם אתם לא מתחרטים על ההשקעה העצומה שהשקעתם בעשור האחרון בפיתוח רדיו מבוסס תוכנה?
"לא. אף אחד אינו מתחרט, גם לא צה"ל. אחרי הכל, אם יש לך מל"ט אתה רוצה להעביר תמונות ממנו אל המג"ד, וצריך מכשיר רדיו שהוא מערכת שלימה, וזה מה שעשינו".
עושה רושם שאתם חוזרים לפתח חימוש קטלני, זה נכון?
"אלביט לא רוצה להיכנס לחימוש רגיל אלא לחימוש מדויק. אנו רוצים לפגוע בדיוק של מטר במטרה. זה היעד, המטרה.
"אנחנו מפתחים חימוש מדויק עם מערכת לייזר, שעובד עם מערכי שליטה ובקרה. בעניין הזה אנחנו משתפים פעולה עם ארצות הברית ולא מתחרים בתעשיות ישראליות אחרות. אין מערכות כאלה, לא ברפאל ולא בתעשיה האווירית. פשוט אין כאלו. אנחנו בחרנו נישה, ובעולם מתפתחת דרישה לזה, לאט. "בתחום האש, לאחר בחינה, החלטנו לקנות בשנה שעברה את סולתם, שמחזיקה ביכולת של תותחים ומרגמות – מצאנו שיש לזה דרישה".
היו פרסומים שמערכת הביטחון רוצה לרכוש מערכת תותחים גרמנית ולא את המערכת של סולתם כתותח המתנייע החדש של צה"ל . זה יקרה?
"אני אתפלא מאוד אם זה יקרה, כי לא מדובר באותה רמה כמו שלנו. בסולתם יש יכולות ייחודיות שאין בעולם, ויש דרישה מחודשת לארטילריה בעולם".
בעולם נכנסו לחרדה בגלל האיום של טילי כתף על מטוסי נוסעים. האם מערכת MUSIC שאתם פיתחתם במפעל אל-אופ, לצורך הגנה על מטוסים כנגד טילי כתף, היא נושא שנחשב מחולל צמיחה עבור החברה?
"בהחלט יכול להיות. כרגע מתקינים את מערכת ה – C-MUSIC של אלאופ על מטוסי תדלוק ועל מטוסי וי.איי.פי בעולם, אבל בקרוב מאוד היא תעלה על גם על מטוסי הנוסעים הישראליים".
איזה תחומים נוספים אתם מגדירים כ"מחוללי צמיחה" באלביט?
"ככלל, אנחנו רואים בכל נושא שאנחנו עוסקים בו כ’מחולל צמיחה’. האסטרטגיה שלנו היא שאם אתה לא אחד משלושה מובילים בעולם בתחום כלשהו - אז כדאי לצאת מהתחום הזה. אנחנו לא רוצים שיבחרו בנו בגלל מחיר, אלא המטרה היא להוביל בכל תחום. למשל, בנושא המודיעין בזמן אמת, הלייזר, המל"טים – בכל אלה אנחנו אחת משלוש חברות מובילות בעולם, או אפילו אחת מתוך שתיים. אנחנו רוצים להוביל גם בתחום הסייבר. מבחינתנו הובלה בכל תחום – זו המשימה".
.jpg "קסדה חכמה (צילום: אלביט מערכות)")
ארבע קצוות עולם
אלביט מערכות ידועה כחברה שנוהגת לעבוד בכל שוק זר באמצעות חברות מקומיות.
אתם מגדירים את עצמכם כחברה "מולטי דומסטיק" עם הרבה פעילויות בהרבה מדינות. מבקרים אומרים שפריסה כזו בעולם מקשה על ניהול. האם זה מדויק?
"הם צודקים. הייתי מעדיף למכור רק בישראל, אבל אצלנו אין תקציב ביטחון מספיק גדול. אלביט צריכה למכור מחוץ לישראל, הלקוחות רוצים עבודות. הם רוצים שתקים גם אצלם תעשייה. זו המשוואה שראינו ברוחנו כאשר הקמנו ורכשנו חברות בשווקים זרים, כי הלקוח חייב אותנו. אלביט למדה לנהל בהצלחה חברות מבריטניה, ברזיל, ארצות הברית, בלגיה וארצות נוספות. היצוא שלנו מבוסס על ייצור מקומי".
המכירות לא עלו ברבעון האחרון למרות רכישת חברות חדשות. איך אתה מסביר את זה?
"המכירות עולות במעט. בזמנים כאלה, אם אתה רוצה שהמכירות יעלו יותר - צריך לוותר על רווחיות, וזה לא תואם את האסטרטגיה שלנו. לקחנו את העובדה הזאת בחשבון.
"חשוב לי עוד לציין, שבאלביט כל הצמיחה היא אורגאנית, פנימית. מעולם לא הנפקנו מניות. גם אם הגידול במכירות נובע ממו"פ וגם אם מרכישת חברה אחרת על הטכנולגיה שלה, מבחינתי מדובר בשני המקרים בצמיחה פנימית כי מקור ההשקעה הוא בהכנסות ממכירות. לא קנינו חברות בשנת 2011, לא כי לא מצאנו חברה טובה בשוק. לכן, המכירות לא עלו".
יש מגמה ברורה במערכת הבטחון הישראלית, של מיקור חוץ, אבל בכל הנוגע למטוס האימון החדש לשלבים המתקדמים של קורס הטיס - בחיל האוויר מתקשים להגיע להחלטה על הרכישה, למרות שאת המטוס אמורה לרכוש חברה חיצונית, משותפת לתעשייה אווירית ולאלביט. מה קורה?
"בהתחלה, כשחיל האוויר יצא למיקור חוץ של החלפת מטוסי ה’פייפר’ המיועדים לשלבים הראשונים של הקורס בבית הספר לטיסה, הייתה אי וודאות אצלנו, שזכינו בפרויקט, וגם בחיל האוויר. אבל, אם תבוא היום לחיל יגידו לך שזו הצלחה מדהימה, לדעתם. הניסיון מלמד כי לחיל האוויר עולה פחות כסף להחזיק את מערך המטוסים של בית הספר לטיסה באמצעות מיקור חוץ, וגם אנחנו מרוויחים. לכן, אני חושב שתתממש התכנית לרכוש גם את מטוסי האימון המתקדמים באמצעות מיקור חוץ. המודל הזה מתאים מאוד למטוסים כאלה - אבל ברור לי שהוא לא יהיה מתאים גם לאחזקה של מטוסי קרב, למשל. מטוסי הקרב צריכים להישאר תמיד בבעלות צה"ל".
***
תמונות:
- יוסי אקרמן (צילום: מאיר אזולאי)
- מל"ט הרמס 900 (צילום: אלביט מערכות)
- כרב"מ גארדיום (צילום: חברת ג'יניוס)
- קסדה חכמה (צילום: אלביט מערכות)
הכתבה פורסמה לראשונה בגיליון מספר 6 של ישראל דיפנס. בשבוע הבא יופץ גיליון מספר שבע ובו ראיון מיוחד עם מנכ"ל תעש, אבי פלדר
"יש משהו בטענות של החברות הביטחוניות הקטנות והבינוניות כנגד הכוח של אלביט במערכת הביטחון", אומר בגילוי לב מנכ"ל אלביט מערכות, יוסי אקרמן. אבל, באותה נשימה הוא דוחה את ההאשמה כי אלביט היא חברה כדורסנית".
"אנחנו לא דורסניים ואני רגיש לזה מאוד", אומר אקרמן בלהט. "לחברות הגדולות יש יותר אופציות, למשרד הביטחון נוח יותר להתקשר איתן ולא עם חברות קטנות רבות, אבל חובה על החברות הגדולות לתת לחברות הקטנות יותר עבודות בקבלנות משנה. צריך לעשות את זה יותר משנה לשנה. אני עצמי נתתי הוראה לכל מנהלי החטיבות באלביט מערכות להגדיל את היקף העבודות, שהם מזמינים מן החברות הקטנות בקבלנות משנה", חושף אקרמן. אקרמן הוא דמות יוצאת דופן בין המנהלים הבכירים במשק הישראלי. הוא גר רחוק מהברנז’ה, במושב בצפון, ומקפיד לפתוח את יומו בעבודה חקלאית במשק הפרטי הקטן. המעבר משם למשרדי אלביט מערכות בחיפה או במגדלי עזריאלי המשקיפים על הקריה בלב תל אביב, הוא חד.
אקרמן מנהל באלביט 13 אלף עובדים. לחברה יש כ-40 חברות בנות בכל רחבי העולם. בדירוג החברות הביטחוניות העולמי של כתב העת "דיפנס ניוז", דורגה החברה במקום ה-33 מבין החברות הביטחוניות הגדולות בעולם.
על פי נתונים שפירסמה בבורסה לניירות ערך בתל אביב עם הגשת הדו"חות לרבעון השלישי, צבר ההזמנות של אלביט מערכות גדל בשנה החולפת ל–5.7 מיליארד דולרים. 75 אחוז מהצבר מיועדים ללקוחות מחוץ לישראל. עם זאת, מן הדו"חות עולה כי המכירות הכוללות של של החברה עלו במהלך שנת 2011 בצורה מתונה בלבד, למרות שהשלימה ב-2010 מסע רכישות בארץ ובחו"ל, של חברות שנכללו במאזנה בראשונה.
האם אלביט מערכות מתכוונת להמשיך לרכוש חברות ולמזג אותן לתוכה? אנחנו שואלים את יוסי אקרמן.
"בכל העולם, כשהדרישות יורדות, ואני לא מתכוון רק בתחום הביטחוני, אתה רואה נטייה למיזוגים, זה מאוד טבעי ואתה צריך להתייעל. איך אתה מתייעל? באמצעות הפעלת פחות מנהלות ובאמצעות איחוד גופי מחקר ופיתוח. לכן, בכל תקופה בה היו משברים בתקציבי ביטחון בעולם, ראית תהליך של מיזוגים. זה קרה בארצות הברית ובאירופה, גם עם חברות ענקיות שהתמזגו.
"צריך להבין שמיזוג ברמה אדירה הוא תהליך מאוד קשה, משנה תרבויות, מאחד מפעלים ומצריך פחות מנהלים. מהי אותה אנרגיה שגרמה לאנשים ללכת לקראת מהלך שהוא קשה, ולעבור למיזוג? התשובה פשוטה - הכרח כלכלי.
"בישראל, בסקטור הפרטי, שאכן מתבסס על שיקולים כלכליים, כבר היו לא מעט מיזוגים. כך, אלביט ערכות מיזגה לתוכה את סולתם, את תדיראן קשר, ואת אל אופ, למשל. אבל, כשהבעלים של חברה מסוימת הוא הממשלה, השיקולים הם אחרים: יש יותר ועדי עובדים חזקים, אתה רוצה להיות נחמד לבוחרים שלך, אתה לא רוצה להיכנס למהלכים קשים, ואתה גם לא טוב בזה. ממשלה לא טובה בניהול עסקים, ולכן בממשלה אין מיזוגים, אין הרבה תהליכים כאלה.
"בעולם, האחיזה הממשלתית בתעשייה היא מאוד קטנה. קחו למשל את ארצות הברית. לממשל שם אין שום אחזקות בחברות ביטחוניות. כולן פרטיות. באירופה, שהיא יבשת סוציאליסטית, האחיזה הממשלתית היא 11 אחוז בלבד מהתעשיות. לעומת זאת, בישראל, מעל 50 אחוז הם בבעלות ממשלתית, במונחים של מכירות.
"אלביט מערכות מחזיקה כיום בשליש מהתעשייה הביטחונית הישראלית. מנגד מחזיקות שלוש התעשיות הגדולות הנוספות, שהן ממשלתיות – התעשייה הצבאית (תעש), התעשייה האווירית (תע"א) ורפאל – בכ-50 אחוז מנתח השוק. מלבד החברות הגדולות, יש היום עוד כמה קטנות – שתמיד טוב שיהיו", אומר אקרמן.
"כשיש בישראל ארבע חברות גדולות – אלביט, רפאל, תעשיה אווירית ותעשיה צבאית - זה יותר מדי. לא צריך כל כך הרבה. בישראל צריכות להיות שתי חברות ביטחוניות, וזהו. יש שיגידו אחת, אבל אני לא מסכים לכך. מישהו עשה מחקר ומצא שברגע שיהיו שתי חברות, נוכל לחסוך בערך 10 אחוז מהעלויות. אתה יכול לפתור בצורה כזאת הרבה בעיות ולא על חשבון העובדים".
אז מיזוגים משמעותיים לא יקרו בישראל?
"הם יקרו, אבל לצערי רק אחרי משבר כלכלי".
מה עם תהליך הפרטה של התעשיה הצבאית (תעש), שהמדינה שוב הכריזה עליו אך מתקשה לממש?
"אם התעשיה הצבאית הייתה בבעלות פרטית, כבר היו קורים שם תהליכים טובים. אבל, היא לא בבעלות פרטית. ממשלה בעיני צריכה לדאוג לבריאות, לחינוך, לביטחון - לא לתעשייה".
האם תקנו את תעש אם תהיה הצעה קונקרטית?
"כל כך הרבה עסקו בזה, אבל אני לא עונה על שאלה היפותטית. כשייפנו אלינו - אז נדבר".
לא פנו אליכם עדיין בנושא ההפרטה של תעש?
"לא".
אלביט מערכות עשתה לא מעט מיזוגים בשנים האחרונות – בשוק הפרטי. תמשיכו בזה?
"כן, זה חלק מהאסטרטגיה שלנו. בישראל אין כבר מה לקנות - אין חברות, אז אנחנו נחפש חברות נוספות בעולם".
הקרב על התקציב
הוויכוח הנוקב על שאלת עתידו של תקציב הביטחון, מסעיר בחודשים האחרונים את בכירי משרד הביטחון, משרד האוצר והתעשיות הביטחוניות בישראל. הממשלה אישרה קיצוץ של שלושה מיליארד שקלים מתקציב הביטחון בשנת 2012, על רקע הדרישה להשקיע את הכסף ברווחה. עם זאת, לאור המצב הביטחוני והאתגרים העומדים בפני ישראל, נבחן הקיצוץ מחדש בסוף 2011. לאקרמן דעה נחרצת בנושא.
"אני חושב שלהעמיד פרויקטים של תעשיות בטחוניות מול הקצאת משאבים לרווחה, זו טעות גדולה", הוא אומר. "כל שקל שמגיע לתעשייה ביטחונית, מביא כסף לישראל. על כל דולר שנותנים לנו - אנו מביאים ארבעה דולר. אנו מייצרים מקומות עבודה, לאלו שרוצים כלכלה טובה יותר. אם אתה חוסך בכוח אדם בצבא זה בסדר, אבל לא בתעשיות, כי תשלם יותר בסוף. יש הבדל בין התייעלות, קיצוץ במפקדות בצה"ל, ובין קיצוץ בפרויקטים של רפאל, למשל, שהוא טעות. המדינה לא מייצרת מקומות עבודה - אנחנו מייצרים. כולם במשרד אוצר מסכימים איתי".
בוא נדבר על השוק העולמי: ארצות הברית יוצאת מעיראק ואפגניסטן עם המון ציוד שמוטס משם בחזרה לאמריקה. תקציבי ההתעצמות של צבאות במערב קוצצו. איך ייראה השוק בשנים הקרובות?
"תקציב הביטחון יורד, וצריך לראות איך עם המעט כסף שיש בתקציב קונים מוצרים שלנו ולא משהו אחר", אומר אקרמן. "תקציב התעצמות הולך או לפלטפורמות או לאלקטרוניקה. רוב הכסף הלך בעבר לפלטפורמות חדשות, כלומר לספינות קרב, לטנקים, למטוסים. בתחום זה באמת רואים ירידה של כ-30 אחוזים ברכש. באלקטרוניקה, לעומת זאת, לא – כי זה התחליף לפלטפורמות. אם אתה קונה פחות פלטפורמות, אז אתה תשקיע יותר בקניית מערכות כדי לשדרג את הפלטפורמות הקיימות. ואנחנו באלביט נמצאים בצד של האלקטרוניקה והמערכות. "בגלל המצב הכלכלי, התקבלה החלטה בארצות הברית שמחזירים את כל הכלים מאפגניסטאן ומעיראק ומשביחים אותם, ולא משאירים הכל מאחור, כמו שהיה בסיום המלחמה בויאטנאם. אנחנו נמצאים בשוק הזה בדיוק. אגב, כאשר משביחים מטוס, האלקטרוניקה שלו היא בת שלוש שנים בלבד מבחינת הטכנולוגיה, לעומת טכנולוגיה בת 15 שנה במטוס שהוא פלטפורמה חדשה, בגלל תהליכי הפיתוח הארוכים, אז לקניית מערכות יש עוד יתרונות עצומים, מעבר למחיר".
מל"טים וכרב"מים
בתחום המל"טים, הרושם הוא שיש האטה עולמית, שגם אתם סובלים ממנה. הרבה מדינות החלו לייצר מל"טים בעצמן, כמו טורקיה, צרפת, וסין. זה רושם נכון?
"באירופה אין ייצור של מל"טים. למעשה, יש רק שתי מדינות בעולם שמייצרות מל"טים ואלו הן ארצות הברית וישראל, שזה בעיני תופעה מדהימה. הסיבה לכך, לדעתי, היא שבארצות הברית יש ידע וכסף וזמן. בישראל, יש אנשים עם יכולות, תעוזה וצבא שמוכן לקנות מערכות לא הכי בשלות, והשילוב הזה הופך את ישראל למעצמה בתחום.
"מטוס ההרמס-450 שלנו, למשל, עשה 300 אלף שעות מבצעיות - אין עוד מל"ט כזה בעולם. 80 אחוז משוק המל"טים העולמי הוא בארצות הברית, וגם זה מדהים. האמריקאים אינם מאפשרים לישראלים להיכנס, ולכן נשארו לנו רק 20 אחוז מהשוק העולמי.
"למרות זאת, ההישגים שלנו באלביט מצויינים. בין 80 ל-85 אחוז מהמל"טים בצה"ל הם שלנו. הפרויקט הגדול באירופה הוא שלנו (פרויקט WatchKeeper בבריטניה המבוסס על המל"ט הרמס 450, היקף הפרויקט – כ-1.5 מיליארד דולר). בנוסף, בכל זמן נתון, יש לנו פרויקטים קטנים בתחום המל"טים בשאר העולם.
"מצבנו לא רע, ואנחנו עדיין מחנכים את השוק להבין מה זה מל"טים. קחו את ברזיל לדוגמה, שם יש לווינים מוטסים ולימדנו אותם גם מה היתרונות של המל"ט, על ידי שיתוף פעולה עם חברה מקומית. אנחנו מחנכים את השוק מהקטנים עד גדולים. בינתיים, אני לא יכול לומר שיש משבר בתחום המל"טים - השוק פשוט עדיין לא התחיל להתפתח. יש תאוריה שאני מאמין בה, וכך גם הקונגרס האמריקאי, והיא שלמעלה ממחצית המשימות האוויריות יבוצעו בעתיד על ידי מל"טים. השוק עדיין לומד את עצמו".
אתם שותפים יחד עם התעשיה האווירית בחברת ג’ניוס לפיתוח כלי רכב בלתי מאויישים. התחום הזה בהחלט אינו מתפתח כמו המל"טים?
"נכון. מדוע הכלים הבלתי מאוישים התחילו באוויר ולא בקרקע? כי אין שם מכשולים. כשיורדים לקרקע, האתגר הטכנולוגי קשה ומורכב הרבה יותר. יש סיבובים בדרך, יש אבנים וסלעים, הכל מסובך. מעטים הצליחו לפתח את התחום, ועדיין פוחדים להכניס כלי רכב בלתי מאוישים לשימוש מסיבי ולא הגדירו את התורה. יהיו הצלחות, אבל אני עדיין לא רואה את זה בקרוב".
בעניין אחר, האם אתם לא מתחרטים על ההשקעה העצומה שהשקעתם בעשור האחרון בפיתוח רדיו מבוסס תוכנה?
"לא. אף אחד אינו מתחרט, גם לא צה"ל. אחרי הכל, אם יש לך מל"ט אתה רוצה להעביר תמונות ממנו אל המג"ד, וצריך מכשיר רדיו שהוא מערכת שלימה, וזה מה שעשינו".
עושה רושם שאתם חוזרים לפתח חימוש קטלני, זה נכון?
"אלביט לא רוצה להיכנס לחימוש רגיל אלא לחימוש מדויק. אנו רוצים לפגוע בדיוק של מטר במטרה. זה היעד, המטרה.
"אנחנו מפתחים חימוש מדויק עם מערכת לייזר, שעובד עם מערכי שליטה ובקרה. בעניין הזה אנחנו משתפים פעולה עם ארצות הברית ולא מתחרים בתעשיות ישראליות אחרות. אין מערכות כאלה, לא ברפאל ולא בתעשיה האווירית. פשוט אין כאלו. אנחנו בחרנו נישה, ובעולם מתפתחת דרישה לזה, לאט. "בתחום האש, לאחר בחינה, החלטנו לקנות בשנה שעברה את סולתם, שמחזיקה ביכולת של תותחים ומרגמות – מצאנו שיש לזה דרישה".
היו פרסומים שמערכת הביטחון רוצה לרכוש מערכת תותחים גרמנית ולא את המערכת של סולתם כתותח המתנייע החדש של צה"ל . זה יקרה?
"אני אתפלא מאוד אם זה יקרה, כי לא מדובר באותה רמה כמו שלנו. בסולתם יש יכולות ייחודיות שאין בעולם, ויש דרישה מחודשת לארטילריה בעולם".
בעולם נכנסו לחרדה בגלל האיום של טילי כתף על מטוסי נוסעים. האם מערכת MUSIC שאתם פיתחתם במפעל אל-אופ, לצורך הגנה על מטוסים כנגד טילי כתף, היא נושא שנחשב מחולל צמיחה עבור החברה?
"בהחלט יכול להיות. כרגע מתקינים את מערכת ה – C-MUSIC של אלאופ על מטוסי תדלוק ועל מטוסי וי.איי.פי בעולם, אבל בקרוב מאוד היא תעלה על גם על מטוסי הנוסעים הישראליים".
איזה תחומים נוספים אתם מגדירים כ"מחוללי צמיחה" באלביט?
"ככלל, אנחנו רואים בכל נושא שאנחנו עוסקים בו כ’מחולל צמיחה’. האסטרטגיה שלנו היא שאם אתה לא אחד משלושה מובילים בעולם בתחום כלשהו - אז כדאי לצאת מהתחום הזה. אנחנו לא רוצים שיבחרו בנו בגלל מחיר, אלא המטרה היא להוביל בכל תחום. למשל, בנושא המודיעין בזמן אמת, הלייזר, המל"טים – בכל אלה אנחנו אחת משלוש חברות מובילות בעולם, או אפילו אחת מתוך שתיים. אנחנו רוצים להוביל גם בתחום הסייבר. מבחינתנו הובלה בכל תחום – זו המשימה".
ארבע קצוות עולם
אלביט מערכות ידועה כחברה שנוהגת לעבוד בכל שוק זר באמצעות חברות מקומיות.
אתם מגדירים את עצמכם כחברה "מולטי דומסטיק" עם הרבה פעילויות בהרבה מדינות. מבקרים אומרים שפריסה כזו בעולם מקשה על ניהול. האם זה מדויק?
"הם צודקים. הייתי מעדיף למכור רק בישראל, אבל אצלנו אין תקציב ביטחון מספיק גדול. אלביט צריכה למכור מחוץ לישראל, הלקוחות רוצים עבודות. הם רוצים שתקים גם אצלם תעשייה. זו המשוואה שראינו ברוחנו כאשר הקמנו ורכשנו חברות בשווקים זרים, כי הלקוח חייב אותנו. אלביט למדה לנהל בהצלחה חברות מבריטניה, ברזיל, ארצות הברית, בלגיה וארצות נוספות. היצוא שלנו מבוסס על ייצור מקומי".
המכירות לא עלו ברבעון האחרון למרות רכישת חברות חדשות. איך אתה מסביר את זה?
"המכירות עולות במעט. בזמנים כאלה, אם אתה רוצה שהמכירות יעלו יותר - צריך לוותר על רווחיות, וזה לא תואם את האסטרטגיה שלנו. לקחנו את העובדה הזאת בחשבון.
"חשוב לי עוד לציין, שבאלביט כל הצמיחה היא אורגאנית, פנימית. מעולם לא הנפקנו מניות. גם אם הגידול במכירות נובע ממו"פ וגם אם מרכישת חברה אחרת על הטכנולגיה שלה, מבחינתי מדובר בשני המקרים בצמיחה פנימית כי מקור ההשקעה הוא בהכנסות ממכירות. לא קנינו חברות בשנת 2011, לא כי לא מצאנו חברה טובה בשוק. לכן, המכירות לא עלו".
יש מגמה ברורה במערכת הבטחון הישראלית, של מיקור חוץ, אבל בכל הנוגע למטוס האימון החדש לשלבים המתקדמים של קורס הטיס - בחיל האוויר מתקשים להגיע להחלטה על הרכישה, למרות שאת המטוס אמורה לרכוש חברה חיצונית, משותפת לתעשייה אווירית ולאלביט. מה קורה?
"בהתחלה, כשחיל האוויר יצא למיקור חוץ של החלפת מטוסי ה’פייפר’ המיועדים לשלבים הראשונים של הקורס בבית הספר לטיסה, הייתה אי וודאות אצלנו, שזכינו בפרויקט, וגם בחיל האוויר. אבל, אם תבוא היום לחיל יגידו לך שזו הצלחה מדהימה, לדעתם. הניסיון מלמד כי לחיל האוויר עולה פחות כסף להחזיק את מערך המטוסים של בית הספר לטיסה באמצעות מיקור חוץ, וגם אנחנו מרוויחים. לכן, אני חושב שתתממש התכנית לרכוש גם את מטוסי האימון המתקדמים באמצעות מיקור חוץ. המודל הזה מתאים מאוד למטוסים כאלה - אבל ברור לי שהוא לא יהיה מתאים גם לאחזקה של מטוסי קרב, למשל. מטוסי הקרב צריכים להישאר תמיד בבעלות צה"ל".
***
תמונות:
- יוסי אקרמן (צילום: מאיר אזולאי)
- מל"ט הרמס 900 (צילום: אלביט מערכות)
- כרב"מ גארדיום (צילום: חברת ג'יניוס)
- קסדה חכמה (צילום: אלביט מערכות)
הכתבה פורסמה לראשונה בגיליון מספר 6 של ישראל דיפנס. בשבוע הבא יופץ גיליון מספר שבע ובו ראיון מיוחד עם מנכ"ל תעש, אבי פלדר
