שירותי הכבאות לא ערוכים לחירום
שירותי הכבאות לא ערוכים לחירום
אריה אגוזי -תגובה מהירה
| 19/05/2011
במשרדי הפנים והאוצר כוססים ציפורניים בהמתנה לנוסח הסופי של דו"ח מבקר המדינה על אסון השריפה בכרמל. עצה שלי - עדיף למשרד לביטחון פנים להתחיל להתכונן לדו"ח הבא של המבקר על שירותי הכבאות בישראל.
בגלל שיקולים לא ענייניים, בגלל חוסר הבנה, בגלל זלזול, שירותי הכבאות בישראל לא ערוכים כמו שצפוי ממדינה מודרנית שגם מאוימת כל הזמן על ידי אויבים ולא רק על ידי ילדים ששכחו מדורה בוערת ביער.
אז מה יש לנו כיום? איגודי ערים של כבאות. לכל אחת יו"ר וממלאי תפקידים. בקיצור מבנה ארכאי שלא מתאים אפילו לעיירה נידחת ברוסיה. עכשיו מנסים לעשות סדר, לבנות מערך כבאות אחד עם שליטה מרכזית שמערכות הקשר שלו תוכלנה לדבר זו עם זו בשעת הצורך.
אז מה קורה? איגוד הכבאים מנתק קשר עם יוזמי המהלך. הוא טוען שהוא דואג לפגיעה בשכר העובדים. זו דאגה לגיטימית אבל מה עם האזרחים שזכאים לקבל שרות כיבוי והצלה הכי טובים שיש.
אז מה קרה? איגוד הכבאים ניתק את נציבות הכבאות ממערכת השליטה הארצית האמורה לאפשר תאום בין כוחות שונים באירוע גדול. צעד כזה נתקל בתגובה רופסת של המשרד לביטחון פנים. מוטב יעשה השר אהרונוביץ' אם יוריד את הכפפות. עדיף להשבית את שירותי הכבאות, להכריז על תחנות הכיבוי כשטח צבאי ולהביא אליהן כוחות של פיקוד העורף עד שהביזיון הזה ייגמר.
אבל מה עושה המשרד? רץ לבית הדין לעבודה כאילו ממנו תצמח הישועה. זו הדרך הקלה, הלא יעילה. כאן מדובר, שלא כמו בשביתת הרכבת, בחיי אדם. כאן לא מספיק ללכת לבית הדין לעבודה. כאן צריך לעשות דברים דרמטיים ומיד, לא מחר.
אבל בישראל כמו בישראל, גם השרים האמורים להיות הכי נחרצים, מהירי החלטה, הופכים ל"פוליטיקאים" שלא ממהרים כל כך לקבל החלטות וחמור מכך לבצען. כאן מדובר בביטחון של כולנו. כאן מדובר בכוחות כיבוי והצלה שהם הראשונים שיגיעו למקום פגיעה של טיל בליסטי. אז שמישהו יפסיק לשחק ויעשה משהו דרסטי. זה בדיוק המקרה בו צריך פעולה כזו.
במשרדי הפנים והאוצר כוססים ציפורניים בהמתנה לנוסח הסופי של דו"ח מבקר המדינה על אסון השריפה בכרמל. עצה שלי - עדיף למשרד לביטחון פנים להתחיל להתכונן לדו"ח הבא של המבקר על שירותי הכבאות בישראל.
בגלל שיקולים לא ענייניים, בגלל חוסר הבנה, בגלל זלזול, שירותי הכבאות בישראל לא ערוכים כמו שצפוי ממדינה מודרנית שגם מאוימת כל הזמן על ידי אויבים ולא רק על ידי ילדים ששכחו מדורה בוערת ביער.
אז מה יש לנו כיום? איגודי ערים של כבאות. לכל אחת יו"ר וממלאי תפקידים. בקיצור מבנה ארכאי שלא מתאים אפילו לעיירה נידחת ברוסיה. עכשיו מנסים לעשות סדר, לבנות מערך כבאות אחד עם שליטה מרכזית שמערכות הקשר שלו תוכלנה לדבר זו עם זו בשעת הצורך.
אז מה קורה? איגוד הכבאים מנתק קשר עם יוזמי המהלך. הוא טוען שהוא דואג לפגיעה בשכר העובדים. זו דאגה לגיטימית אבל מה עם האזרחים שזכאים לקבל שרות כיבוי והצלה הכי טובים שיש.
אז מה קרה? איגוד הכבאים ניתק את נציבות הכבאות ממערכת השליטה הארצית האמורה לאפשר תאום בין כוחות שונים באירוע גדול. צעד כזה נתקל בתגובה רופסת של המשרד לביטחון פנים. מוטב יעשה השר אהרונוביץ' אם יוריד את הכפפות. עדיף להשבית את שירותי הכבאות, להכריז על תחנות הכיבוי כשטח צבאי ולהביא אליהן כוחות של פיקוד העורף עד שהביזיון הזה ייגמר.
אבל מה עושה המשרד? רץ לבית הדין לעבודה כאילו ממנו תצמח הישועה. זו הדרך הקלה, הלא יעילה. כאן מדובר, שלא כמו בשביתת הרכבת, בחיי אדם. כאן לא מספיק ללכת לבית הדין לעבודה. כאן צריך לעשות דברים דרמטיים ומיד, לא מחר.
אבל בישראל כמו בישראל, גם השרים האמורים להיות הכי נחרצים, מהירי החלטה, הופכים ל"פוליטיקאים" שלא ממהרים כל כך לקבל החלטות וחמור מכך לבצען. כאן מדובר בביטחון של כולנו. כאן מדובר בכוחות כיבוי והצלה שהם הראשונים שיגיעו למקום פגיעה של טיל בליסטי. אז שמישהו יפסיק לשחק ויעשה משהו דרסטי. זה בדיוק המקרה בו צריך פעולה כזו.
