האם ארצות הברית השלימה עם איראן גרעינית?
האם ארצות הברית השלימה עם איראן גרעינית?
אהוד עילם
| 19/05/2011
הסוגיה האיראנית בכלל, והפרויקט הגרעיני הצבאי שלה בפרט, מעסיקה רבים ובין היתר גם מכוני מחקר שונים באזור וושינגטון. חוקרים רבים, מהם אנשי ממשל וצבא לשעבר, עוסקים בימי עיון, הרצאות ודיונים שונים, כולל בשיחות האקראיות המתנהלות לפניהן ואחריהן, בדרך היעילה ביותר להתמודד עם סוגיה מורכבת וטעונה זו.
אובמה חותר להיבחר מחדש, ואם יצליח, הוא עשוי למצוא עצמו בכהונה השנייה עם איראן בעלת נשק גרעיני. איראן חתרה למטרה זו גם בשמונה השנים שג'ורג וו. בוש שימש כנשיא. אז גם התנהל המרדף אחר אוסאמה בן לאדן. אובמה, שזכה בצדק למחמאות על שבתקופתו הסתיים המצוד אחר הטרוריסט שנחשב למסוכן ביותר, יספוג ביקורת נוקבת אם איראן תשיג בעודו בבית הלבן את הנשק המסוכן ביותר.
הממשל האמריקאי מצהיר כי "כל האופציות הן על השולחן" ומכאן גם הצבאית. אבל ברור כי מבחינתו האופציה הצבאית אינה מצויה על השולחן בבית הלבן אלא לכל היותר על שולחן התכנון בפנטגון ואף מתחתיו, כתוכנית המצויה במגירה בלבד. ארצות הברית מתמודדת עם איראן במישור הצבאי אבל בעקיפין ובאופן מוגבל, היות ואיראן מסייעת ללחימה נגד כוחות אמריקאים באפגניסטן.
מסר זה הועבר ב - 6 בדצמבר על ידי גאי רוברטס, לשעבר עוזר סמנכ"ל נאט"ו לנשק להשמדה המונית, בעת דיון על איראן במכון פוטומק, המצוי בארלינגטון ו'רגיניה. באותו דיון מייקל אייזנשטט, מנהל התוכנית לענייני ביטחון במכון הוושינגטוני לחקר המזרח הקרוב, הצביע על הדרכים בהן איראן רומזת על יכולתה הגרעינית, כולל הצבאית, גם אם זו אינה בידה עדיין. הוא ציין גם כי ארצות הברית פועלת מול איראן במספר מישורים: הדיפלומטי, נקיטה בסנקציות וחיזוק צבאות של מדינות ערב במפרץ הפרסי.
ממשל אובמה למעשה גורס שתהליך זה המשלב גישה דיפלומטית, כלכלית וגם צבאית, אם כי הגנתית, הוא הפשרה הנוכחית היעילה ביותר. ארצות הברית תקווה כי במקרה הטוב ביותר הלחץ על איראן יכפה עליה להאט ואולי לעצור את החתירה שלה לנשק גרעיני. במקרה הגרוע ביותר, ארצות הברית תמצא עצמה מול מעצמה עוינת בעלת נשק גרעיני, סיטואציה אסטרטגית מוכרת מ"המלחמה הקרה" עם ברית המועצות, רק חמורה פחות מנקודת מבט אמריקאית.
לאיראן ידרש זמן רב, אם בכלל, לפתח טילים שיגיעו עד לארצות הברית - אבל לישראל תשקף בינתיים סכנה ברורה ומיידית. ממשל אובמה שואף אפוא למנוע מאיראן נשק גרעיני אבל לא בכל מחיר, כלומר בלי לנקוט באופציה הצבאית ההתקפית. מבחינתו ההשלכות של מתקפה על איראן חמורות מאלו של איראן בעלת נשק גרעיני. יש מי שחושבים להיפך, כולל בישראל. זאת עם כל המודעות לאופציות הצבאיות של איראן, הישירות והעקיפות, בכל הנוגע למפרץ הפרסי, לבנון וכדומה, על ההשלכות השליליות שיהיו לעימות עם איראן בתחום הכלכלי, למשל עליית מחיר הנפט, מה שחשוב בעיקר לאור המשבר הכלכלי באירופה ובארצות הברית, ישראל עשויה לקבל החלטה לתקוף את תשתית הגרעין האיראנית גם אם במישור הצבאי הישגיה של מתקפה זו יהיו מוגבלים.
ארצות הברית לא תקבל החלטה דומה למרות שביכולתה להנחית מהלומה כבדה בהרבה על פרויקט הגרעין האיראני. ישראל עשויה אפוא לתקוף מתוך הנחה כי התוצאה תהיה עימות איראני – ישראלי אליו ארצות הברית, ולו בלית ברירה, תאלץ להצטרף ובנסיבות אלו אולי אף לסיים את המלאכה באיראן.
מחבר המאמר ישמח לקבל שאלות ותגובות למייל: [email protected]
הסוגיה האיראנית בכלל, והפרויקט הגרעיני הצבאי שלה בפרט, מעסיקה רבים ובין היתר גם מכוני מחקר שונים באזור וושינגטון. חוקרים רבים, מהם אנשי ממשל וצבא לשעבר, עוסקים בימי עיון, הרצאות ודיונים שונים, כולל בשיחות האקראיות המתנהלות לפניהן ואחריהן, בדרך היעילה ביותר להתמודד עם סוגיה מורכבת וטעונה זו.
אובמה חותר להיבחר מחדש, ואם יצליח, הוא עשוי למצוא עצמו בכהונה השנייה עם איראן בעלת נשק גרעיני. איראן חתרה למטרה זו גם בשמונה השנים שג'ורג וו. בוש שימש כנשיא. אז גם התנהל המרדף אחר אוסאמה בן לאדן. אובמה, שזכה בצדק למחמאות על שבתקופתו הסתיים המצוד אחר הטרוריסט שנחשב למסוכן ביותר, יספוג ביקורת נוקבת אם איראן תשיג בעודו בבית הלבן את הנשק המסוכן ביותר.
הממשל האמריקאי מצהיר כי "כל האופציות הן על השולחן" ומכאן גם הצבאית. אבל ברור כי מבחינתו האופציה הצבאית אינה מצויה על השולחן בבית הלבן אלא לכל היותר על שולחן התכנון בפנטגון ואף מתחתיו, כתוכנית המצויה במגירה בלבד. ארצות הברית מתמודדת עם איראן במישור הצבאי אבל בעקיפין ובאופן מוגבל, היות ואיראן מסייעת ללחימה נגד כוחות אמריקאים באפגניסטן.
מסר זה הועבר ב - 6 בדצמבר על ידי גאי רוברטס, לשעבר עוזר סמנכ"ל נאט"ו לנשק להשמדה המונית, בעת דיון על איראן במכון פוטומק, המצוי בארלינגטון ו'רגיניה. באותו דיון מייקל אייזנשטט, מנהל התוכנית לענייני ביטחון במכון הוושינגטוני לחקר המזרח הקרוב, הצביע על הדרכים בהן איראן רומזת על יכולתה הגרעינית, כולל הצבאית, גם אם זו אינה בידה עדיין. הוא ציין גם כי ארצות הברית פועלת מול איראן במספר מישורים: הדיפלומטי, נקיטה בסנקציות וחיזוק צבאות של מדינות ערב במפרץ הפרסי.
ממשל אובמה למעשה גורס שתהליך זה המשלב גישה דיפלומטית, כלכלית וגם צבאית, אם כי הגנתית, הוא הפשרה הנוכחית היעילה ביותר. ארצות הברית תקווה כי במקרה הטוב ביותר הלחץ על איראן יכפה עליה להאט ואולי לעצור את החתירה שלה לנשק גרעיני. במקרה הגרוע ביותר, ארצות הברית תמצא עצמה מול מעצמה עוינת בעלת נשק גרעיני, סיטואציה אסטרטגית מוכרת מ"המלחמה הקרה" עם ברית המועצות, רק חמורה פחות מנקודת מבט אמריקאית.
לאיראן ידרש זמן רב, אם בכלל, לפתח טילים שיגיעו עד לארצות הברית - אבל לישראל תשקף בינתיים סכנה ברורה ומיידית. ממשל אובמה שואף אפוא למנוע מאיראן נשק גרעיני אבל לא בכל מחיר, כלומר בלי לנקוט באופציה הצבאית ההתקפית. מבחינתו ההשלכות של מתקפה על איראן חמורות מאלו של איראן בעלת נשק גרעיני. יש מי שחושבים להיפך, כולל בישראל. זאת עם כל המודעות לאופציות הצבאיות של איראן, הישירות והעקיפות, בכל הנוגע למפרץ הפרסי, לבנון וכדומה, על ההשלכות השליליות שיהיו לעימות עם איראן בתחום הכלכלי, למשל עליית מחיר הנפט, מה שחשוב בעיקר לאור המשבר הכלכלי באירופה ובארצות הברית, ישראל עשויה לקבל החלטה לתקוף את תשתית הגרעין האיראנית גם אם במישור הצבאי הישגיה של מתקפה זו יהיו מוגבלים.
ארצות הברית לא תקבל החלטה דומה למרות שביכולתה להנחית מהלומה כבדה בהרבה על פרויקט הגרעין האיראני. ישראל עשויה אפוא לתקוף מתוך הנחה כי התוצאה תהיה עימות איראני – ישראלי אליו ארצות הברית, ולו בלית ברירה, תאלץ להצטרף ובנסיבות אלו אולי אף לסיים את המלאכה באיראן.
מחבר המאמר ישמח לקבל שאלות ותגובות למייל: [email protected]
