עסקת שליט-"היום שאחרי"
כיממה לאחר החלטת ממשלת ישראל ולקראת שחרורו המיוחל של גלעד, מה ניתן ללמוד בהיבט הביטחוני במבט לאחור ובמיוחד אל עבר העתיד?עסקת שליט-"היום שאחרי"
Ronen Cohen
| 19/05/2011
אין ספק שהמנהיגים משני צדי המתרס, הן נתניהו והן משעל זוכים היום להערכה ולתמיכה רבה משכבות ציבור נרחבות על פועלם, שניהם נתפסים ככאלו שהצליחו למקסם את ההישגים האפשריים מעסקת שליט.
מנגד, נדרשת מערכת הביטחון בישראל לבצע "בדק בית" יסודי ומעמיק, כאשר במרכזו עליהם להציב את השאלה הנוקבת – כיצד ומדוע נכשלנו בניסיון לחלץ את גלעד שליט מכלא החמאס במשך שנים כה רבות?! שכן, גופי הביטחון אינם יכולים להתעלם ולהקל ראש במשמעויות ובהשלכות עסקת שליט, שמן הסתם חלקם הארי רובץ וירבוץ בעתיד לפתחם. בזהירות המתחייבת אנסה לבחון בקצרה היכן ומדוע כשלו צה"ל והשב"כ בפרשת שליט.
השגיאה הראשונה שייכת לרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ שהעביר בקיץ 2006, כשבועיים לאחר החטיפה, את האחריות וההובלה על "תיק" שליט לידי השב"כ. לאחרון היה אמנם יתרון מודיעיני יחסי מסוים ברצועת עזה, אך הלכה למעשה הובילה החלטה אומללה זו למצב בו צה"ל לא נשא בכל אחריות ל"תיק" שליט. למעט סיוע מודיעיני, הקצאת אמצעים כאלו ואחרים והתעדכנות עיתית, לא פעל צה"ל במאומה, גם כאשר חלף זמן רב ונדמה היה שגם השב"כ נמצא ב"מבוי סתום" לא היה ולו מפקד בכיר אחד שביקש להעביר בחזרה את האחריות לידי הצבא, יתרה מכך, אלו שהעלו רעיונות מסוג זה הושתקו.
השגיאות השנייה, השלישית והרביעית שייכות לרמטכ"ל היוצא גבי אשכנזי, חלוץ אמנם שגה אך חטיפתם של רגב וגולדווסר שהובילה למלחמת לבנון השנייה ובעקבותיה וועדת וינוגרד והתפטרותו, לא אפשרה לו לחזור ולדון בהחלטתו. לאשכנזי לעומת זאת הייתה כהונה שלמה לשנות את ההחלטה אך נראה שהיה לו נוח להשאיר את "תפוח האדמה הלוהט" בידי השב"כ ולברוח מהאחריות לחייל צה"ל שנחטף תוך כדי ביצוע פעילות צבאית.
השגיאה השלישית הנזקפת לחובתו של אשכנזי היא על אמירתו הפומבית שאין כל דרך צבאית לשחרורו של גלעד, שכן, אמירה מסוג זה ראויה רק לאלו שנושאים באחריות ל"תיק" שליט, לאלו שניסו וכשלו, בוודאי לא לאלו שעמדו והביטו בשב"כ מהצד.
השגיאה הרביעית מצדו של אשכנזי הייתה, אי ניצול מבצע "עופרת יצוקה" לביצוע פעולת חילוץ שליט גם כאשר המידע המודיעיני היה כזה שחייב לפחות ביצוע ניסיון כלשהו בעניין. כיוון שמבצע "עופרת יצוקה" הוביל לשינויים רבים בצד החמאס, הרי שהשגיאה החמישית שייכת לאמ"ן ובמיוחד לראש אמ"ן ולרח"ט מחקר היוצאים שהילכו אימים על קברניטי המערכת הביטחונית והמדינית תוך שהם שוללים באופן עקרוני אפשרות פעולה צבאית בשיטת "קלף מיקוח" (נוסח מוסטפא דיראני) בכדי שלא לפגוע ב"הישגי" מבצע "עופרת יצוקה". עליהם גם מוטלת האחריות לכישלון המודיעיני על אף העובדה שלא נשאו באחריות ל"תיק" שליט.
השגיאה השישית והאחרונה שייכת לשב"כ, שהיה צריך ביוזמתו להחזיר את האחריות על "תיק" שליט לצה"ל, לאחר שכשל שנים בניסיון לאתרו. לזכותו של השב"כ נזקפת האחריות, ההובלה, הניסיונות הבלתי נלאים והרעיונות המבצעיים שהציף במעלה הדרך. כך הסתיימה המסכת העגומה של פרשיית שליט והכישלון המהדהד של המערכת הביטחונית ובעיקר של בכירי הצבא ושר הביטחון. בבסיס הכישלון לא עומדות השגיאות הרבות כמו ההיבט הערכי, המוסרי והפיקודי של בריחה מהאחריות לגורלו של חייל צה"ל. אף לא אחד מבכירי הצבא יוכל לעמוד מול גלעד ולומר לו, עשינו כל שיכולנו במטרה לחלצך מהשבי, גם לא – עשינו את המעט... למען האמת, רצוי שיימנעו מלהביט בעיניו של גלעד בדיוק כפי שנמנעו מלקחת אחריות מאז חטיפתו ועד עצם היום הזה.
במבט לעתיד, מהם הסיכונים הטמונים בעסקת שליט?
מצד החמאס קשה לראות סיכון ביטחוני שהינו פועל יוצא ישיר של העסקה, מאז ההתנתקות (2005) ובמיוחד לאחר ההפיכה ברצועה (2007), חלו שינויים רבים בניין הכוח הצבאי של החמאס ברצועת עזה. הארגון התעצם וביסס את כוחו על יחידותיו הצבאיות, אמצעי הלחימה המשופרים (בדגש מערך הרקטות והנ"ט) ושיטות הפעולה במצבי הסלמה. קשה להניח שלמחבלים המשוחררים, כולל הבכירים שבהם תהיה תרומה צבאית משמעותית, רובם שייכים לדור הישן עת שהחמאס חרט את פיגועי ההתאבדות כל דגלו. גם לאלו שישוחררו למרחב יהודה ושומרון ספק אם תהיה תרומה בעלת השפעה ממשית, הם יהיו תחת עינם הפקוחה של מנגנוני הביטחון הפלסטינים ושל השב"כ וצה"ל.
יתכן שניסיונם הרב בעבר וזה שצברו בכלא הישראלי יוביל לביצוע פיגוע איכותי ומוצלח אחד או יותר, אך להערכתי אין בכך בכדי להשפיע על המגמות החיוביות הקיימות בשלוש השנים האחרונות ביו"ש ועל יציבותה של הרשות הפלסטינית בהובלת אבו מאזן ופיאד.
ניתן להניח שהקשר בין פעילי החמאס שנותרו בכלא הישראלי לבין החמאס בעזה, ביו"ש ובסוריה יתחזק אף יותר מבעבר ויתרום את חלקו לחיזוק היכולת להוציא אל הפועל פיגועים, כן, יש להניח שהפעילים המשוחררים ישובצו בתפקידים בעלי השפעה במערך הצבאי בעזה, בתאים המחתרתיים ביו"ש ובהנהגת החוץ בדמשק, אך כאמור אין בכל זאת בכדי ליצור מגמה בעלת השפעה מהותית על המציאות הנוכחית. הסיכון המרכזי להערכתי טמון דווקא באי שחרורו של מרוואן ברגותי, מפקד התנזים של ארגון הפת"ח ביו"ש.
ברגותי מצדו תלה תקוות רבות בעסקת שליט מעצם חיבורו הקרוב לפעילים בכירים בחמאס, דעותיו הקרובות לשלהם ומנהיגותו בקרב הדור הצעיר הפלסטיני. אכזבתו הקשה של ברגותי עלולה להובילו לביצוע פעולות אלימות באמצעות פעילי התנזים הצעירים ברחבי יו"ש, הן למול ההתיישבות היהודית בשטח והן למול צה"ל. יתרה מכך, ברגותי עלול להוביל בעתיד למרד כנגד הנהגת הרשות בשל חולשתה למול ישראל ומצבה לאחר יישום עסקת שליט, במקרה זה כל שעליו לעשות הוא להסיר את ה"מכסה של הסיר המבעבע בו מתבשלים" צעירי הפת"ח מאז הפיכת החמאס בעזה ובמיוחד מאז מבצע "עופרת יצוקה" ולהפנותו כלפי אבו מאזן, פיאד וישראל.
לסיכום, עסקת שליט אינה מהווה ככלל סיכון ביטחוני משמעותי לעתיד לישראל. כיוון שפעילי החמאס יהיו ממילא תחת פיקוח המלצתי היא לשים לב לעניין ברגותי ויציבות הפת"ח והרשות הפלסטינית. באשר לצה"ל ולשר הביטחון, דומה שיהיה עליהם לעמול קשה בכדי להחזיר את אמון הציבור באמרה – "תדע כל אם עבריה..."
אין ספק שהמנהיגים משני צדי המתרס, הן נתניהו והן משעל זוכים היום להערכה ולתמיכה רבה משכבות ציבור נרחבות על פועלם, שניהם נתפסים ככאלו שהצליחו למקסם את ההישגים האפשריים מעסקת שליט.
מנגד, נדרשת מערכת הביטחון בישראל לבצע "בדק בית" יסודי ומעמיק, כאשר במרכזו עליהם להציב את השאלה הנוקבת – כיצד ומדוע נכשלנו בניסיון לחלץ את גלעד שליט מכלא החמאס במשך שנים כה רבות?! שכן, גופי הביטחון אינם יכולים להתעלם ולהקל ראש במשמעויות ובהשלכות עסקת שליט, שמן הסתם חלקם הארי רובץ וירבוץ בעתיד לפתחם. בזהירות המתחייבת אנסה לבחון בקצרה היכן ומדוע כשלו צה"ל והשב"כ בפרשת שליט.
השגיאה הראשונה שייכת לרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ שהעביר בקיץ 2006, כשבועיים לאחר החטיפה, את האחריות וההובלה על "תיק" שליט לידי השב"כ. לאחרון היה אמנם יתרון מודיעיני יחסי מסוים ברצועת עזה, אך הלכה למעשה הובילה החלטה אומללה זו למצב בו צה"ל לא נשא בכל אחריות ל"תיק" שליט. למעט סיוע מודיעיני, הקצאת אמצעים כאלו ואחרים והתעדכנות עיתית, לא פעל צה"ל במאומה, גם כאשר חלף זמן רב ונדמה היה שגם השב"כ נמצא ב"מבוי סתום" לא היה ולו מפקד בכיר אחד שביקש להעביר בחזרה את האחריות לידי הצבא, יתרה מכך, אלו שהעלו רעיונות מסוג זה הושתקו.
השגיאות השנייה, השלישית והרביעית שייכות לרמטכ"ל היוצא גבי אשכנזי, חלוץ אמנם שגה אך חטיפתם של רגב וגולדווסר שהובילה למלחמת לבנון השנייה ובעקבותיה וועדת וינוגרד והתפטרותו, לא אפשרה לו לחזור ולדון בהחלטתו. לאשכנזי לעומת זאת הייתה כהונה שלמה לשנות את ההחלטה אך נראה שהיה לו נוח להשאיר את "תפוח האדמה הלוהט" בידי השב"כ ולברוח מהאחריות לחייל צה"ל שנחטף תוך כדי ביצוע פעילות צבאית.
השגיאה השלישית הנזקפת לחובתו של אשכנזי היא על אמירתו הפומבית שאין כל דרך צבאית לשחרורו של גלעד, שכן, אמירה מסוג זה ראויה רק לאלו שנושאים באחריות ל"תיק" שליט, לאלו שניסו וכשלו, בוודאי לא לאלו שעמדו והביטו בשב"כ מהצד.
השגיאה הרביעית מצדו של אשכנזי הייתה, אי ניצול מבצע "עופרת יצוקה" לביצוע פעולת חילוץ שליט גם כאשר המידע המודיעיני היה כזה שחייב לפחות ביצוע ניסיון כלשהו בעניין. כיוון שמבצע "עופרת יצוקה" הוביל לשינויים רבים בצד החמאס, הרי שהשגיאה החמישית שייכת לאמ"ן ובמיוחד לראש אמ"ן ולרח"ט מחקר היוצאים שהילכו אימים על קברניטי המערכת הביטחונית והמדינית תוך שהם שוללים באופן עקרוני אפשרות פעולה צבאית בשיטת "קלף מיקוח" (נוסח מוסטפא דיראני) בכדי שלא לפגוע ב"הישגי" מבצע "עופרת יצוקה". עליהם גם מוטלת האחריות לכישלון המודיעיני על אף העובדה שלא נשאו באחריות ל"תיק" שליט.
השגיאה השישית והאחרונה שייכת לשב"כ, שהיה צריך ביוזמתו להחזיר את האחריות על "תיק" שליט לצה"ל, לאחר שכשל שנים בניסיון לאתרו. לזכותו של השב"כ נזקפת האחריות, ההובלה, הניסיונות הבלתי נלאים והרעיונות המבצעיים שהציף במעלה הדרך. כך הסתיימה המסכת העגומה של פרשיית שליט והכישלון המהדהד של המערכת הביטחונית ובעיקר של בכירי הצבא ושר הביטחון. בבסיס הכישלון לא עומדות השגיאות הרבות כמו ההיבט הערכי, המוסרי והפיקודי של בריחה מהאחריות לגורלו של חייל צה"ל. אף לא אחד מבכירי הצבא יוכל לעמוד מול גלעד ולומר לו, עשינו כל שיכולנו במטרה לחלצך מהשבי, גם לא – עשינו את המעט... למען האמת, רצוי שיימנעו מלהביט בעיניו של גלעד בדיוק כפי שנמנעו מלקחת אחריות מאז חטיפתו ועד עצם היום הזה.
במבט לעתיד, מהם הסיכונים הטמונים בעסקת שליט?
מצד החמאס קשה לראות סיכון ביטחוני שהינו פועל יוצא ישיר של העסקה, מאז ההתנתקות (2005) ובמיוחד לאחר ההפיכה ברצועה (2007), חלו שינויים רבים בניין הכוח הצבאי של החמאס ברצועת עזה. הארגון התעצם וביסס את כוחו על יחידותיו הצבאיות, אמצעי הלחימה המשופרים (בדגש מערך הרקטות והנ"ט) ושיטות הפעולה במצבי הסלמה. קשה להניח שלמחבלים המשוחררים, כולל הבכירים שבהם תהיה תרומה צבאית משמעותית, רובם שייכים לדור הישן עת שהחמאס חרט את פיגועי ההתאבדות כל דגלו. גם לאלו שישוחררו למרחב יהודה ושומרון ספק אם תהיה תרומה בעלת השפעה ממשית, הם יהיו תחת עינם הפקוחה של מנגנוני הביטחון הפלסטינים ושל השב"כ וצה"ל.
יתכן שניסיונם הרב בעבר וזה שצברו בכלא הישראלי יוביל לביצוע פיגוע איכותי ומוצלח אחד או יותר, אך להערכתי אין בכך בכדי להשפיע על המגמות החיוביות הקיימות בשלוש השנים האחרונות ביו"ש ועל יציבותה של הרשות הפלסטינית בהובלת אבו מאזן ופיאד.
ניתן להניח שהקשר בין פעילי החמאס שנותרו בכלא הישראלי לבין החמאס בעזה, ביו"ש ובסוריה יתחזק אף יותר מבעבר ויתרום את חלקו לחיזוק היכולת להוציא אל הפועל פיגועים, כן, יש להניח שהפעילים המשוחררים ישובצו בתפקידים בעלי השפעה במערך הצבאי בעזה, בתאים המחתרתיים ביו"ש ובהנהגת החוץ בדמשק, אך כאמור אין בכל זאת בכדי ליצור מגמה בעלת השפעה מהותית על המציאות הנוכחית. הסיכון המרכזי להערכתי טמון דווקא באי שחרורו של מרוואן ברגותי, מפקד התנזים של ארגון הפת"ח ביו"ש.
ברגותי מצדו תלה תקוות רבות בעסקת שליט מעצם חיבורו הקרוב לפעילים בכירים בחמאס, דעותיו הקרובות לשלהם ומנהיגותו בקרב הדור הצעיר הפלסטיני. אכזבתו הקשה של ברגותי עלולה להובילו לביצוע פעולות אלימות באמצעות פעילי התנזים הצעירים ברחבי יו"ש, הן למול ההתיישבות היהודית בשטח והן למול צה"ל. יתרה מכך, ברגותי עלול להוביל בעתיד למרד כנגד הנהגת הרשות בשל חולשתה למול ישראל ומצבה לאחר יישום עסקת שליט, במקרה זה כל שעליו לעשות הוא להסיר את ה"מכסה של הסיר המבעבע בו מתבשלים" צעירי הפת"ח מאז הפיכת החמאס בעזה ובמיוחד מאז מבצע "עופרת יצוקה" ולהפנותו כלפי אבו מאזן, פיאד וישראל.
לסיכום, עסקת שליט אינה מהווה ככלל סיכון ביטחוני משמעותי לעתיד לישראל. כיוון שפעילי החמאס יהיו ממילא תחת פיקוח המלצתי היא לשים לב לעניין ברגותי ויציבות הפת"ח והרשות הפלסטינית. באשר לצה"ל ולשר הביטחון, דומה שיהיה עליהם לעמול קשה בכדי להחזיר את אמון הציבור באמרה – "תדע כל אם עבריה..."
