בלעדי: ראיון עם מנהלת פרויקט חץ 3
על רקע השיגור הבוקר: מנהלת הפרויקט, ענבל קרייס, חשפה פרטים חדשים בראיון בלעדי ל"ישראל דיפנס" שפורסם בחודש יוני
Nir Dvori
| 19/05/2011
טיל "חץ 2" בניסוי בשנת 2004
ניסוי ראשון של "חץ 3" יתקיים עוד השנה במסגרת שיתוף פעולה בין ישראל לארצות הברית. מטרת הניסוי הראשון היא מסווגת ברובה, אך עיקרה בדיקת היכולות הייחודיות שתוכננו למיירט. כך מספרת לישראל דיפנס ענבל קרייס, מנהלת הפרויקט בתעשייה האווירית.
לאחר הניסוי הראשון במערכת ה"חץ 3", שייערך השנה, צפויה עוד סדרה של ניסויים במתארים שונים, כדי לבחון היבטים שונים בתפקוד המערכת, וזאת עד לניסוי מרכזי שבו ישוגר ה"חץ 3" כנגד מטרה שאותה הוא יידרש ליירט בפועל. כל הניסויים הקרובים יתקיימו בישראל.
ה"חץ 3", המכונה גם "סופר חץ", הוא מיירט השכבה העליונה בתפיסת ההגנה הרב שכבתית של ישראל. מתחתיו ה"חץ 2", "שרביט קסמים" ומערכת "כיפת ברזל". ה"חץ 3" נועד ליירט טילים בליסטיים נושאי ראשי קרב בלתי קונבנציונליים מחוץ לאטמוספירה. המיירט, שהוא קטן יותר מאשר ה"חץ 2", מבוסס על עקרונות חדשניים ופריצות דרך טכנולוגיות - שנרשמו כפטנט על ידי התעשייה האווירית.
הרעיון הטכנולוגי שבבסיס המיירט החדש הוא שימוש במנוע דו-שלבי: המנוע הראשון מאיץ את המיירט אל מחוץ לאטמוספירה, שם הוא מופרד ממנו, והטיל נשאר רק עם מנוע השני - המתמרן. הייחודיות במיירט היא שהוא קל משקל ואינו מכיל חומר נפץ, אך יש לו ראש ביות אלקטרו- אופטי מתקדם, ש"מביט" לספקטרום רחב מאוד תוך כדי תנועה, ומאפשר יכולת תמרון גבוהה מאוד, שמשמעותה דרגות חופש גבוהות מבחינת יכולות ההגנה.
בדרך זו מתקצר הזמן הנדרש ליירוט – מרכיב חשוב בתפיסת ההגנה, במיוחד כשמדובר בהתמודדות עם מטחים של טילים. הטיל "מתעדכן" נוכח מטרתו תוך כדי מעופו, וניתן לנייד אותו ממטרה למטרה, גם אם מדובר במטרות מרוחקות זו מזו. בנוסף, ראש הביות יודע להבחין בין הטיל התוקף עצמו ובין גופים שיכולים להתנתק ממנו לצורך הטעיה.
.jpg "טיל חץ 3 (צילום: תעשייה אווירית)")
היירוט מתבצע, למעשה, תוך התנגשות חזיתית בין הטיל המיירט וטיל המטרה. ההתנגשות בחלל, מפרקת את טיל המטרה בצורה שלא נותר ממנו אפילו שריד.
יתרון נוסף של ה"חץ 3" הוא היכולת לשגר אותו מספינות טילים (סטי"לים) מתקדמות. לאחרונה, נעשה ניסוי ראשון מסוגו בתנאי מעבדה, שבחן כיצד פועלות במשולב מערכות ההגנה האקטיבית הרב שכבתית של ישראל – כולל ה"חץ 3".
בימים אלה מציינים בתעשייה האווירית עשור להצבת מערכת ה"חץ" המבצעית הראשונה (מדגם "חץ 1"). המערכת החדשה, "חץ 3", משתלבת בה מבחינת התוכנה ותוכניות היירוט. המיירט החדש צפוי להפוך למבצעי בתוך כחמש שנים.
"הפרויקט נחשב ‘חוצפה ישראלית’, שכן הצוות מיישם טכנולוגיות חדשניות ולוקח סיכונים לא מעטים", אומרת ענבל קרייס. "אנחנו מנהלים כאן מערכת של ניהול סיכונים, עושים דברים שלא נעשו קודם לכן במערכות אחרות. מדובר ממש בפריצה של הגבולות הטכנולוגיים". קרייס מסרבת לציין מהי עלות הפיתוח של ה"חץ 3", בשל רגישות הנושא ביחסים מול ארצות הברית, ששותפה בפרויקט.
לישראל דיפנס נודע מפי גורמים אמריקאיים, כי עלות התכנית מוערכת
בכ-700-800 מליון דולר, שנפרסים על פני שלוש שנים. ישראל ביקשה מארצות הברית לכלול גם את הפיתוח וגם את ההצטיידות ב"חץ-3" במסגרת המימון השנתי, שמוענק לתכנית ה"חץ", בסך כ-140 מליון דולר. ארצות הברית, כך נודע, נושאת בכ-80 אחוז מעלות הפיתוח והייצור של הטיל נגד טילים, ואילו ישראל מממנת את יתרת הסכום. בשלב ההצטיידות עלות כל טיל מוערכת בין 2 ל-3 מיליון דולר.
את הראיון המלא עם ענבל קרייס ניתן לקרוא בגיליון השלישי של המגזין Israel Defense
ניסוי ראשון של "חץ 3" יתקיים עוד השנה במסגרת שיתוף פעולה בין ישראל לארצות הברית. מטרת הניסוי הראשון היא מסווגת ברובה, אך עיקרה בדיקת היכולות הייחודיות שתוכננו למיירט. כך מספרת לישראל דיפנס ענבל קרייס, מנהלת הפרויקט בתעשייה האווירית.
לאחר הניסוי הראשון במערכת ה"חץ 3", שייערך השנה, צפויה עוד סדרה של ניסויים במתארים שונים, כדי לבחון היבטים שונים בתפקוד המערכת, וזאת עד לניסוי מרכזי שבו ישוגר ה"חץ 3" כנגד מטרה שאותה הוא יידרש ליירט בפועל. כל הניסויים הקרובים יתקיימו בישראל.
ה"חץ 3", המכונה גם "סופר חץ", הוא מיירט השכבה העליונה בתפיסת ההגנה הרב שכבתית של ישראל. מתחתיו ה"חץ 2", "שרביט קסמים" ומערכת "כיפת ברזל". ה"חץ 3" נועד ליירט טילים בליסטיים נושאי ראשי קרב בלתי קונבנציונליים מחוץ לאטמוספירה. המיירט, שהוא קטן יותר מאשר ה"חץ 2", מבוסס על עקרונות חדשניים ופריצות דרך טכנולוגיות - שנרשמו כפטנט על ידי התעשייה האווירית.
הרעיון הטכנולוגי שבבסיס המיירט החדש הוא שימוש במנוע דו-שלבי: המנוע הראשון מאיץ את המיירט אל מחוץ לאטמוספירה, שם הוא מופרד ממנו, והטיל נשאר רק עם מנוע השני - המתמרן. הייחודיות במיירט היא שהוא קל משקל ואינו מכיל חומר נפץ, אך יש לו ראש ביות אלקטרו- אופטי מתקדם, ש"מביט" לספקטרום רחב מאוד תוך כדי תנועה, ומאפשר יכולת תמרון גבוהה מאוד, שמשמעותה דרגות חופש גבוהות מבחינת יכולות ההגנה.
בדרך זו מתקצר הזמן הנדרש ליירוט – מרכיב חשוב בתפיסת ההגנה, במיוחד כשמדובר בהתמודדות עם מטחים של טילים. הטיל "מתעדכן" נוכח מטרתו תוך כדי מעופו, וניתן לנייד אותו ממטרה למטרה, גם אם מדובר במטרות מרוחקות זו מזו. בנוסף, ראש הביות יודע להבחין בין הטיל התוקף עצמו ובין גופים שיכולים להתנתק ממנו לצורך הטעיה.
היירוט מתבצע, למעשה, תוך התנגשות חזיתית בין הטיל המיירט וטיל המטרה. ההתנגשות בחלל, מפרקת את טיל המטרה בצורה שלא נותר ממנו אפילו שריד.
יתרון נוסף של ה"חץ 3" הוא היכולת לשגר אותו מספינות טילים (סטי"לים) מתקדמות. לאחרונה, נעשה ניסוי ראשון מסוגו בתנאי מעבדה, שבחן כיצד פועלות במשולב מערכות ההגנה האקטיבית הרב שכבתית של ישראל – כולל ה"חץ 3".
בימים אלה מציינים בתעשייה האווירית עשור להצבת מערכת ה"חץ" המבצעית הראשונה (מדגם "חץ 1"). המערכת החדשה, "חץ 3", משתלבת בה מבחינת התוכנה ותוכניות היירוט. המיירט החדש צפוי להפוך למבצעי בתוך כחמש שנים.
"הפרויקט נחשב ‘חוצפה ישראלית’, שכן הצוות מיישם טכנולוגיות חדשניות ולוקח סיכונים לא מעטים", אומרת ענבל קרייס. "אנחנו מנהלים כאן מערכת של ניהול סיכונים, עושים דברים שלא נעשו קודם לכן במערכות אחרות. מדובר ממש בפריצה של הגבולות הטכנולוגיים". קרייס מסרבת לציין מהי עלות הפיתוח של ה"חץ 3", בשל רגישות הנושא ביחסים מול ארצות הברית, ששותפה בפרויקט.
לישראל דיפנס נודע מפי גורמים אמריקאיים, כי עלות התכנית מוערכת
בכ-700-800 מליון דולר, שנפרסים על פני שלוש שנים. ישראל ביקשה מארצות הברית לכלול גם את הפיתוח וגם את ההצטיידות ב"חץ-3" במסגרת המימון השנתי, שמוענק לתכנית ה"חץ", בסך כ-140 מליון דולר. ארצות הברית, כך נודע, נושאת בכ-80 אחוז מעלות הפיתוח והייצור של הטיל נגד טילים, ואילו ישראל מממנת את יתרת הסכום. בשלב ההצטיידות עלות כל טיל מוערכת בין 2 ל-3 מיליון דולר.
את הראיון המלא עם ענבל קרייס ניתן לקרוא בגיליון השלישי של המגזין Israel Defense
