פרשנות | המפתח לגיוס חרדים לצה"ל נמצא בידי הדור הצעיר בעולם החרדי
המפתח לגיוס חרדים במספרים משמעותיים איננו בחוק שיעבור בכנסת וייפסל או לא ייפסל בבג"צ - אלא בדור הצעיר בעולם החרדי שירצה לשאת בנטל
דן ארקין
| 23/02/2024
מאת נצח יהודה - צילום יח"צ שלי, GFDL, https://he.wikipedia.org/w/index.php?curid=1095026
אייטם בטלוויזיה הראה מצג נדיר במחוזותינו: יחידת טירונים, כשלושים חבר'ה, צעירים חרדים באימון בטירונות. אימון פרט בסיסי. גלגולים בחול, מטווח וירי למטרות, מסע, שינה באוהל. לא טירונות גולני, אבל טירונות בשדה עם נשק.
אחוז זניח מתגייס
זה קורה בימים אלו. צעירים שהתגייסו אחרי 7 באוקטובר. סיפרו שאינם מסתירים את הגיוס ממשפחותיהם, אין צורך להחליף בגדים לפני שנכנסים הביתה, ויש הורים וקרובים שאפילו עודדו אותם לשרת.
אבל הנתונים אומרים שרק אחוז אחד של צעירים חרדיים מצא לנכון להתגייס בעקבות המלחמה.
המתגייסים הוכיחו שאפשר. הם משרתים בצבא, ולא ייגרע מאומה מדתיותם ומחרדיותם.
חרדים תמיד התגייסו, אבל המספרים קטנים. קטנים מידי. יש ביניהם שמילאו וממלאים תפקידים חשובים ביחידות איכות, בחיל האוויר, במודיעין. רמס"ד לשעבר יוסי כהן סיפר שגייס חרדים למוסד.
נושא גיוס החרדים והשתמטות רבבות מהם במשך השנים ימיו כימי המדינה. דוד בן גוריון, מנהיג ואיש חילוני, התיר לכמה מאות אברכים ללמוד במקום לשרת בצה"ל.
הימים היו שנים מעטות אחרי השואה, בה הושמד כמעט לחלוטין עולם הישיבות והלימוד, פאר היהדות החרדית במזרח אירופה. בן גוריון הכיר בערך הלימוד.
עולם הישיבות השתקם, וכמה מאות שאישר דב"ג מונים כיום רבבות רבות. ישיבות משגשגות בירושלים, בבני ברק ובערים רבות. גם בניו יורק ובלונדון.
המאבק לגיוס חרדים נמשך שנים. עסקו בו כנסות, מפלגות, פוליטיקאים, ממשלות שהתחלפו. מאות דיונים בבתי משפט, הצעות חוק שנדחו, התקבלו, עוכבו, אושרו, לא אושרו ולא קוימו.
חקיקה לא תעזור
השורה התחתונה נכון להיום: רוב גדול של החרדים אינם מתגייסים לצה"ל, אינם נושאים בנטל. חלקם לומדים בישיבות ואינם מתגייסים. חלקם אינם לומדים בישיבות ומגיעים לבקו"ם לא כדי ללבוש מדים, אלא כדי להסדיר את הפטור.
עד 7 באוקטובר. בשמחת תורה נפל דבר. הקריאה בציבור היום היא "לא עוד". לא יתכן שחלק ישא בנטל וחלק יימנע.
מדינת ישראל צועדת לקראת מימוש צבא לא קטן וחכם אלא גדול וחכם. אך תסתיים איכשהו הלחימה, יהיה צורך למלא את השורות. כיתות כוננות, שלחמו באומץ לב אדיר והצילו תושבים בדרום ובצפון, לא יספיקו. צה"ל יגדל. עוד גדודים ועוד חטיבות.
המדינה תזדקק לרבבות חרדים שמעתה יהיה עליהם לשאת בעול, בנטל. לא נדון כאן בחוק שיידון בקרוב, כי חוק איננו פתרון.
חוק גיוס הוא עניין לפוליטיקאים, לח"כים החילוניים, הדתיים לאומיים והחרדים, עסקניהם יועציהם ועורכי דינם. עשרות שנים מתפתלים בין חוקים, ומאומה לא קורה.
מהפך הגיוס בקרב צעירים חרדים חייב לבוא מתוכם. הם אינם זרים בארצם. הם נולדו וחיים כאן, מדברים עברית שוטפת ומודעים היטב למה שמתרחש בארץ.
יתכן שרבים מהם היו מוכנים להתגייס ולשרת, אלא שהם קשורים בעבותות של מסורת, של הרגלי חיים, של חשש מחיים בסביבה חילונית שונה וזרה להם במסגרות שאינן ישיבה ולימוד בן שעות רבות ביממה, מזריחה ועד שקיעה.
אין מסגרת אחרת שהחיים בה מתנהלים כמו בישיבה תורנית. זה לא דומה לשום צורת חיים שחילוני מורגל בה, לא דומה ללימוד בפקולטה הכי קשה באוניברסיטה או בטכניון.
יש אופציות: "לשרת" ניתן לא רק בצה"ל אלא גם בכיבוי והצלה, בזק"א, במד"א, במשטרת ישראל, בשב"ס.
בחור חרדי יכול לנהוג רכב כבד או אמבולנס ואין סיבה שלא יוכל למלא תפקידי שמירה באתרים, במתקנים, בבסיסים.
לטובת מתגייסים דתיים וחרדיים צה"ל משקיע בהתאמת השירות לאורח חיים חרדי, כדי שהבחור יוכל למלא את תפקידיו הצבאיים וגם להתפלל בבית כנסת או בתפילת יחיד ולאכול את המזון שהוא רגיל אליו.
יעידו צילומים של לוחמי החטיבות בעזה, חרדים שהשכימו קום כדי להניח תפילין ולהתפלל תפילת שחרית למרגלות טנק מרכבה סימן 4 ולצאת לקרב בעזה.
הדור הצעיר
המפתח לגיוס חרדים במספרים משמעותיים איננו בחוק שיעבור בכנסת וייפסל או לא ייפסל בבג"צ.
הפתרון איננו אצל העסקנים החרדים, הפוליטיקאים של המפלגות החרדיות בכנסת.
שיקוליהם לא תמיד לטובת המדינה, שהיא היום השתתפות צעירים חרדים בנטל המשא הכבד שנפל על הציבור הישראלי ב-7 באוקטובר.
מי שעשויים לתרום לגיוס חרדים שייכים לדור הצעיר בקרב המנהיגות הדתית והחרדית. לאלו יש שפה משותפת עם החרדים הצעירים. למשל, רבני הציונות הדתית, שצאן מרעיתם מתגייסים ומשרתים שירות קרבי, אמנם לא מלא, אך משמעותי. אלה קרובים יותר לחרדים ואין סיבה שלא ינסו לתרום לגיוסם.
ויש הנהגה רוחנית של הצעירים החרדים. רבנים בני דור צעיר יותר, ר"מים, משגיחים בישיבות. הם אינם מוכרים לציבור החילוני הרחב.
לא תראו אותם באולפני הטלוויזיה או בכנסת. אלו מחנכים בעלי השפעה חזקה על הצעירים שלהם. הם דמויות לחיקוי אצל תלמידי ישיבה צעירים בשל הטפתם למידות טובות, למוסר ולימוד תורה.
תלמידי ישיבה נוהגים להתייעץ עם המחנכים הללו, לחלוק עמם בעיות וקשיים. אלו יודעים בדיוק שמאן דהוא הבחור מתאים או שאיננו מתאים ללמוד בישיבה מבוקר ועד ערב ולהקדיש את חייו לדפי הגמרא.
בין שתי קבוצות החרדים, הלומדים ושאינם לומדים, ברור כי מי שתורתם איננה אומנותם חייבים להתגייס לצה"ל ללא דיחוי, ככל צעיר בן גילם. הציבור שאחרי 7 באוקטובר לא יסכים שמי שאינו לומד לא מתגייס. לאלו שלומדים ניתן ליצור מסגרות שיאפשרו שילוב של לימוד ושרות ממשי, צבאי או אזרחי.
חוקים בכנסת ועסקני מפלגות לא יקרבו את הנוער החרדי לצבא. המפתח הוא בידי הנהגה צעירה של חרדים שהיא יותר "ישראלית" מדור ההורים והרבנים.
אולי עליהם מוטלת כיום אחריות חדשה, משימה חסר תקדים: למצוא דרך של שילוב בין לימוד לבין שרות, להבדיל בין לומדים ללא-לומדים.
למצוא דרך לשתף את הראשונים בנטל אזרחות במדינה, ואת השניים לשלוח להתגייס כחוק. גיוס לצבא היום איננו רק צו השעה, אלא הזדמנות היסטורית לשלב אוהלה של תורה עם אוהלו של לוחם.
המפתח לגיוס חרדים במספרים משמעותיים איננו בחוק שיעבור בכנסת וייפסל או לא ייפסל בבג"צ - אלא בדור הצעיר בעולם החרדי שירצה לשאת בנטל
מאת נצח יהודה - צילום יח"צ שלי, GFDL, https://he.wikipedia.org/w/index.php?curid=1095026
אייטם בטלוויזיה הראה מצג נדיר במחוזותינו: יחידת טירונים, כשלושים חבר'ה, צעירים חרדים באימון בטירונות. אימון פרט בסיסי. גלגולים בחול, מטווח וירי למטרות, מסע, שינה באוהל. לא טירונות גולני, אבל טירונות בשדה עם נשק.
אחוז זניח מתגייס
זה קורה בימים אלו. צעירים שהתגייסו אחרי 7 באוקטובר. סיפרו שאינם מסתירים את הגיוס ממשפחותיהם, אין צורך להחליף בגדים לפני שנכנסים הביתה, ויש הורים וקרובים שאפילו עודדו אותם לשרת.
אבל הנתונים אומרים שרק אחוז אחד של צעירים חרדיים מצא לנכון להתגייס בעקבות המלחמה.
המתגייסים הוכיחו שאפשר. הם משרתים בצבא, ולא ייגרע מאומה מדתיותם ומחרדיותם.
חרדים תמיד התגייסו, אבל המספרים קטנים. קטנים מידי. יש ביניהם שמילאו וממלאים תפקידים חשובים ביחידות איכות, בחיל האוויר, במודיעין. רמס"ד לשעבר יוסי כהן סיפר שגייס חרדים למוסד.
נושא גיוס החרדים והשתמטות רבבות מהם במשך השנים ימיו כימי המדינה. דוד בן גוריון, מנהיג ואיש חילוני, התיר לכמה מאות אברכים ללמוד במקום לשרת בצה"ל.
הימים היו שנים מעטות אחרי השואה, בה הושמד כמעט לחלוטין עולם הישיבות והלימוד, פאר היהדות החרדית במזרח אירופה. בן גוריון הכיר בערך הלימוד.
עולם הישיבות השתקם, וכמה מאות שאישר דב"ג מונים כיום רבבות רבות. ישיבות משגשגות בירושלים, בבני ברק ובערים רבות. גם בניו יורק ובלונדון.
המאבק לגיוס חרדים נמשך שנים. עסקו בו כנסות, מפלגות, פוליטיקאים, ממשלות שהתחלפו. מאות דיונים בבתי משפט, הצעות חוק שנדחו, התקבלו, עוכבו, אושרו, לא אושרו ולא קוימו.
חקיקה לא תעזור
השורה התחתונה נכון להיום: רוב גדול של החרדים אינם מתגייסים לצה"ל, אינם נושאים בנטל. חלקם לומדים בישיבות ואינם מתגייסים. חלקם אינם לומדים בישיבות ומגיעים לבקו"ם לא כדי ללבוש מדים, אלא כדי להסדיר את הפטור.
עד 7 באוקטובר. בשמחת תורה נפל דבר. הקריאה בציבור היום היא "לא עוד". לא יתכן שחלק ישא בנטל וחלק יימנע.
מדינת ישראל צועדת לקראת מימוש צבא לא קטן וחכם אלא גדול וחכם. אך תסתיים איכשהו הלחימה, יהיה צורך למלא את השורות. כיתות כוננות, שלחמו באומץ לב אדיר והצילו תושבים בדרום ובצפון, לא יספיקו. צה"ל יגדל. עוד גדודים ועוד חטיבות.
המדינה תזדקק לרבבות חרדים שמעתה יהיה עליהם לשאת בעול, בנטל. לא נדון כאן בחוק שיידון בקרוב, כי חוק איננו פתרון.
חוק גיוס הוא עניין לפוליטיקאים, לח"כים החילוניים, הדתיים לאומיים והחרדים, עסקניהם יועציהם ועורכי דינם. עשרות שנים מתפתלים בין חוקים, ומאומה לא קורה.
מהפך הגיוס בקרב צעירים חרדים חייב לבוא מתוכם. הם אינם זרים בארצם. הם נולדו וחיים כאן, מדברים עברית שוטפת ומודעים היטב למה שמתרחש בארץ.
יתכן שרבים מהם היו מוכנים להתגייס ולשרת, אלא שהם קשורים בעבותות של מסורת, של הרגלי חיים, של חשש מחיים בסביבה חילונית שונה וזרה להם במסגרות שאינן ישיבה ולימוד בן שעות רבות ביממה, מזריחה ועד שקיעה.
אין מסגרת אחרת שהחיים בה מתנהלים כמו בישיבה תורנית. זה לא דומה לשום צורת חיים שחילוני מורגל בה, לא דומה ללימוד בפקולטה הכי קשה באוניברסיטה או בטכניון.
יש אופציות: "לשרת" ניתן לא רק בצה"ל אלא גם בכיבוי והצלה, בזק"א, במד"א, במשטרת ישראל, בשב"ס.
בחור חרדי יכול לנהוג רכב כבד או אמבולנס ואין סיבה שלא יוכל למלא תפקידי שמירה באתרים, במתקנים, בבסיסים.
לטובת מתגייסים דתיים וחרדיים צה"ל משקיע בהתאמת השירות לאורח חיים חרדי, כדי שהבחור יוכל למלא את תפקידיו הצבאיים וגם להתפלל בבית כנסת או בתפילת יחיד ולאכול את המזון שהוא רגיל אליו.
יעידו צילומים של לוחמי החטיבות בעזה, חרדים שהשכימו קום כדי להניח תפילין ולהתפלל תפילת שחרית למרגלות טנק מרכבה סימן 4 ולצאת לקרב בעזה.
הדור הצעיר
המפתח לגיוס חרדים במספרים משמעותיים איננו בחוק שיעבור בכנסת וייפסל או לא ייפסל בבג"צ.
הפתרון איננו אצל העסקנים החרדים, הפוליטיקאים של המפלגות החרדיות בכנסת.
שיקוליהם לא תמיד לטובת המדינה, שהיא היום השתתפות צעירים חרדים בנטל המשא הכבד שנפל על הציבור הישראלי ב-7 באוקטובר.
מי שעשויים לתרום לגיוס חרדים שייכים לדור הצעיר בקרב המנהיגות הדתית והחרדית. לאלו יש שפה משותפת עם החרדים הצעירים. למשל, רבני הציונות הדתית, שצאן מרעיתם מתגייסים ומשרתים שירות קרבי, אמנם לא מלא, אך משמעותי. אלה קרובים יותר לחרדים ואין סיבה שלא ינסו לתרום לגיוסם.
ויש הנהגה רוחנית של הצעירים החרדים. רבנים בני דור צעיר יותר, ר"מים, משגיחים בישיבות. הם אינם מוכרים לציבור החילוני הרחב.
לא תראו אותם באולפני הטלוויזיה או בכנסת. אלו מחנכים בעלי השפעה חזקה על הצעירים שלהם. הם דמויות לחיקוי אצל תלמידי ישיבה צעירים בשל הטפתם למידות טובות, למוסר ולימוד תורה.
תלמידי ישיבה נוהגים להתייעץ עם המחנכים הללו, לחלוק עמם בעיות וקשיים. אלו יודעים בדיוק שמאן דהוא הבחור מתאים או שאיננו מתאים ללמוד בישיבה מבוקר ועד ערב ולהקדיש את חייו לדפי הגמרא.
בין שתי קבוצות החרדים, הלומדים ושאינם לומדים, ברור כי מי שתורתם איננה אומנותם חייבים להתגייס לצה"ל ללא דיחוי, ככל צעיר בן גילם. הציבור שאחרי 7 באוקטובר לא יסכים שמי שאינו לומד לא מתגייס. לאלו שלומדים ניתן ליצור מסגרות שיאפשרו שילוב של לימוד ושרות ממשי, צבאי או אזרחי.
חוקים בכנסת ועסקני מפלגות לא יקרבו את הנוער החרדי לצבא. המפתח הוא בידי הנהגה צעירה של חרדים שהיא יותר "ישראלית" מדור ההורים והרבנים.
אולי עליהם מוטלת כיום אחריות חדשה, משימה חסר תקדים: למצוא דרך של שילוב בין לימוד לבין שרות, להבדיל בין לומדים ללא-לומדים.
למצוא דרך לשתף את הראשונים בנטל אזרחות במדינה, ואת השניים לשלוח להתגייס כחוק. גיוס לצבא היום איננו רק צו השעה, אלא הזדמנות היסטורית לשלב אוהלה של תורה עם אוהלו של לוחם.
