יחסי קוריאה-ישראל: ירושלים לא מצליחה לגרום לסיאול לראות באיראן איום
למרות הרצון הישראלי לבנאם את בעיית הגרעין האיראני ולמרות שיתוף הפעולה צפ״ק-איראן שמאיים גם על סיאול - בקוריאה הדרומית ממשיכים לראות באיראן ערוץ חשוב לנפט ועסקים
עמי רוחקס דומבה
| 12/09/2023
AAP Image/Mick Tsikas - AAPIMAGE via Reuters Connect
בימים האחרונים הסתיים עוד מצעד צבאי בקוריאה הצפונית במסגרתו הוצגו, בין היתר, משאיות רקטות מותממות. זהו עוד מצעד מיני רבים שהיו בעבר ויהיו בעתיד בפיונגיאנג, אך הוא עדות נוספת להשקעה שעושה המדינה במוצרים צבאיים.
גרעין, טילים, רקטות, כטב״מ, ארטילריה, צוללות ועוד. נראה כי הדיקטטורה בצפ״ק מעדיפה להשקיע בחומרה צבאית, מאשר להשקיע בפיתוח האזרחים.
אחת המדינות שנהנות מההשקעה העצומה של צפ״ק בחומרה צבאית וגרעין, היא איראן. לפי פרסומים גלויים, מאז 1979, איראן רכשה בצפ״ק ידע בתחום הגרעין, הטילאות ועוד. איראן גם רכשה מצפ״ק נשק במלחמת איראן - עירק בשנות ה-80 ועל פי הערכות, בשנים האחרונות, רכשה נשק מצפ״ק לטובת הפצתו בקרב קבוצות פרוקסי בסוריה. פריטי אמל״ח צפ״קים נמצאו גם בידי חמאס בעזה.
למרות שיתוף הפעולה הפורה בין המדינות בתחום הצבאי, בישראל מקטינים את תפקידה של צפון קוריאה בשיח הציבורי בכל הקשור לתמיכה צבאית באיראן. בקוריאה הדרומית, כמו בישראל, מקטינים את האיום מצד צפ״ק, על אף שהממשל בפיונגיאנג עורך סימולציות מתקפה גרעינית נגד סיאול.
לאחרונה אף נחשפו כטב״מים תוקפים חדשים בצפ״ק, ככל הנראה, הודות להעברת ידע מאיראן. הכטב״מים מזכירים כלים אמריקאים שהופלו בשטח איראן לפני מספר שנים.
נראה כי בשני המקרים, בישראל וקוריאה הדרומית, נוח למקבלי ההחלטות להקטין את מקומו של הקשר צפ״ק - איראן. לאחרונה, ביקר טל ענבר, מומחה לנושאי טילים וכטמ״מ מטעם מכון המחקר האמריקאי MDAA, בקוריאה הדרומית ונפגש עם אנשי ממשל ואקדמיה.
זה לא סוד: ידע עובר בין פיונגיאנג לטהרן - והפוך
בראיון לישראל דיפנס, מסביר ענבר כיצד תופסים בסיאול את קשרי צפ״ק-איראן. קשרים המשפיעים גם על ישראל באופן ישיר, היות ועל פי פרסומים גלויים, צפ״ק מעבירה ידע בנושאי גרעין, טילים, חל״כ ועוד לאיראנים במהלך עשרות השנים האחרונות.
״אחת התופעות ששמים לב אליהן כאשר מדברים עם חוקרים בסיאול, היא הקטנת האיום מצפ״ק״, מסביר ענבר. ״לדוגמא: ניסיונות השיגור האחרונים של לווין מצד פיונגיאנג, כמעט אינם נידונים בכלי התקשורת או במכוני המחקר. ייתכן והקטנת האיום נובעת מכשל של מערכת המודיעין הסיאולית שלא צפתה את הניסיונות של השכנה מצפון.
״המנוע של המשגר כנראה הגיע מסין או אוקראינה. הוא נגזרת מסוימת של מנוע המשמש לטילים בליסטיים בצפ״ק. טכנולוגיה כזו זלגה מאוקראינה בעבר, ייתכן בהעלמת עין של אחד המשטרים הקודמים.
״מדוע מקטינים את שיתוף הפעולה הזה? ייתכן ואחת הסיבות לכך היא שסיאול רוצה לשמר את איראן כערוץ עתידי לרכישת נפט. לפני משטר הסנקציות, בשנת 2017, דרום קוריאה ייבאה 148 מיליון חביות של נפט גולמי וקונדנסט מאיראן, מה שהפך את איראן לספקית השלישית בגודלה עבור סיאול באותה שנה, כך לפי נתונים מ-Korea National Oil Corp.
״בשנים 2018 -2019 הלך וירד הייבוא מאיראן עד שפסק לחלוטין ב-2020. בימים אלו מתנהל מהלך שחרור כספים כלואים מקוריאה הדרומית לאיראן תחת פיקוח אמריקאי. למרות שכרגע יש סנקציות ולא ניתן לייבא נפט מאיראן, סיאול לא רוצה לסגור לעצמה את הערוץ הזה לעתיד.
״בנוסף, איראן שותפת סחר חשובה של סיאול בתחומים אחרים. קשרים אלו בין המדינות גורמים, כנראה, לדיסוננס קוגניטיבי (פער בין העובדות הידועת לתפיסת האיום), בסיאול גם לגבי חשיפת המל״טים האחרונה של צפ״ק. מדובר בקפיצת מדרגה מהירה, לאחר שנים של סטגנציה בפיתוח מל״טים בצפ״ק. קפיצה המבוססת על מידע חיצוני, כאשר ניתן להעריך, שהגיע מאיראן.
״חוקרים בסיאול מתקשים לקבל שהידע הגיע מאיראן. ואלו כלים שישמשו לתקיפת יעדים בקוריאה הדרומית בעת מלחמה. הדעה הרווחת בסיאול היא שהצפ״קים הסתירו את הפיתוחים ופתאום חשפו אותם. זו גישה מוזרה, היות וצפון קוריאה נוקטת בחשיפה שיטתית ותהליכית של פיתוחים צבאיים, בתחום הגרעין, טילאות, צוללות או כטב״מ. מדוע שהפעם תחרוג ממנהגה? שלא רוצים להאמין, מוצאים הסברים חלופיים.״
לדעתך, מהי המדיניות הישראלית הנדרשת מול סיאול?
״אפשר לבנות מדיניות המורכבת משני צירים - לנגן על יחסי המסחר בין קוריאה הדרומית לאיראן ולשתף מודיעין עם סיאול. כשהייתי בסיאול, שאלו מדוע ישראל לא שיתפה חומרים מארכיון הגרעין המעידים על קשר צפ״ק - איראן בנושא הגרעין? או שאין, או שהמוסד או ממשלות ישראל לא רוצים לשתף מסיבה מסוימת. (אפשר ובישראל לא מבינים את הפוטנציאל המדיני של "סחר" במידע זה מול קוריאה).
״חוקרים קוריאנים שכן מעוניינים לקדם אג׳נדה לעומתית לאיראן, צריכים חומרים כאלו לעורר את מקבלי ההחלטות אצלם״, מסכם ענבר.
החשש: ישראל יכולה לגרום לחרם ערבי
מומחה נוסף שראיינתי לכתבה, הוא ד״ר אלון לבקוביץ׳, מומחה לקוריאה, מאוניברסיטת בר אילן. ״ראשית, חייבים לזכור כי ב-DNA הקוריאני יש תפיסה שאומרת כי הקשרים עם ישראל רגישים, מכיוון שיש חשש לחרם ערבי״, מסביר לבקוביץ׳.
״הקוריאנים דואגים לביטחון האנרגטי שלהם המבוסס בחלקו הגדול על מדינות המפרץ, כולל איראן. כל מה שיכול לאיים על הקשרים שלהם עם מדינות המפרץ, הם ישתדלו להמנע ממנו.
״זו גם הסיבה שנשיא קוריאה לא ביקר בישראל לעולם, כאשר נשיאים ישראלים כן ביקרו בסיאול. החשש מחרם ערבי. הייתה צפייה בישראל שהסכמי אברהם יובילו לשינוי המיוחל. זה עדיין לא קרה.
״עוד נקודה חשובה בתפיסה הפוליטית הקוריאנית היא שהם עושים הכל כדי לקדם עסקים. אין להם אג׳נדה גיאופוליטית-אימפריאליסטית כלשהי כמו שיש לסין, ארה״ב או רוסיה. קוריאה הדרומית היא ׳מעצמת ביניים׳ אזורית. למשרד החוץ שלה יש אמנם זרוע תחת השם KOICA, שמקדמת ערכים של כלכלה חופשית ודמוקרטיה, אבל בבסיס, החשיבה בסיאול ריאליסטית.
״בהנתן מחשבה פוליטית כזו, הקוריאנים מנסים להמנע להביע דעה בקונפליקטים בינלאומיים. כדוגמא, במלחמת המפרץ השנייה, כאשר האמריקאים לחצו עליהם להשתתף, נשלח כוח הנדסה שיקומית, בלי כניסה ללחימה.
״גם בהיבט סנקציות, הקוריאנים לא תמיד תמימי דעים עם ארה״ב. זה תלוי בהטייה הפוליטית של הנשיא. היו מקרים בהם סיאול נמנעה להטיל סנקציות על מדינות סוררות ועשתה זאת רק כאשר האמריקאים לחצו אותה לפינה.
״כאשר הסכם הגרעין נחתם, הנשיא הקודם של קוריאה היה הראשון להגיע לטהרן עם משלחת של 250-300 אנשי עסקים שחתמו על עסקאות בעשרות מליוני מיליארדים בין המדינות. אם וכאשר יהיה הסכם חדש, המנגנון צפוי לחזור על עצמו עם הממשלה הנוכחית.
״בהיבט הסחר בין המדינות, ישראל ייצאה לדרום קוריאה 1.3 מיליארדי דולרים בשנת 2022 וייבאה לישראל בהיקף 2.8 מיליארדי דולרים. לצורך השוואה, הסחר בין סיאול לערב הסעודית עומד על עשרות מיליארדי דולרים בשנה.
״בהנתן תנאים כאלו, ספק אם יש לישראל מנוף השפעה על סיאול בהקשר איראן. זה לא רק נפט וגז. יש בין המדינות פרויקטים בהיקף עשרות מיליארדי דולרים. גם האמריקאים בקושי מצליחים להפעיל מנופים על סיאול בנושאים גיאופוליטים.
״מה בכל זאת ישראל יכולה לעשות? להגדיל שת״פ מודיעיני עם סיאול סביב קשרי איראן-צפ״ק, בשאיפה שאולי חומר מודיעיני מוצק, יוכל לגרום לסיאול לזוז בכיוון שישראל רוצה. אפשרות נוספת, היא להפעיל את הלובי היהודי בארה״ב שיגרום לממשל האמריקאי ללחוץ על סיאול להקשיח עמדות מול איראן.״
״יחסי מסחר בהיקף מיליארדים בשנה״
גורם נוסף שהסכים להתראיין לכתבה, הוא ברוס בכטול, פרופסור למדעי המדינה מאוניברסיטת אנג'לו סטייט, עטור פרסים, ונחת מארינס בדימוס. הוא היה קצין מודיעין ב-DIA מ-1997 עד 2003, בסופו של דבר שימש כאנליסט בכיר עבור צפון מזרח אסיה במנהל המודיעין (J2) במטה המשותף בפנטגון.
״בשונה מנשיא קוריאה הדרומית הקודם, מון ג'ה-אין, שפעל לשיפור קשרים מול פיוניאנג, כיום יש נשיא שמרן בסיאול, יון סוק יאול, שנוקט גישה יותר אקטיבית מול צפון קוריאה״, מסביר בכטול.
״הקשרים בין צפ״ק לאיראן אינם חדשים. לעיתים נוטים לחשוב שיש בין שתי המדינות הללו קשרי ידידות, בוא אנפץ לך את הקונספציה - בין איראן לצפ״ק אין שום דבר משותף פרט לכסף. הפער התרבותי בין המדינות עצום ופרט לאינטרסים כספיים, אין בין המדינות האלו מחנה משותף. זה כמובן לא מונע מהן לשתף פעולה בתחומים כמו גרעין, טילים, כטב״מ ועוד.
״בין איראן לצפ״ק יש יחסי מסחר בהיקף מיליארדים בשנה. בעיקר סביב נשק וידע צבאי. בין היתר, היו פרסומים לאחרונה כי איראן עוזרת לצפ״ק להבריח נשק לרוסיה במלחמה מול אוקראינה. גורם שנתן רוח גבית לקשרים האלו, הוא הכשלון האמריקאי לפרום את הקשר צפ״ק - איראן. לאורך השנים פיונגיאנג הייתה טובה מאד בלהוציא כסף מארה״ב תמורת הבטחות שלא קוימו.
״בהיבט הגרעין, ארה״ב יודעת לנטר משלוחים של חומר גרעיני בכל העולם. זו הסיבה שלפי הערכות, האיראנים העדיפו לרכוש מצפ״ק ידע בנושא מאשר את המוצר הסופי.
״בהקשר היחסים בין הקוריאות בהיבט איראן, צריך להבין כי סיאול לא תופסת את איראן כאיום ישיר, כמו שאיראן נתפסת בישראל. האיום האיראני על סיאול הוא בעקיפין, דרך שיתוף ידע עם פיונגיאנג. אולם, גם כאן, צריך לשים כוכבית - במרבית המקרים, צפון קוריאה היא המוכרת ואיראן היא הקונה. למעט בתחום הכטב״מ כפי שראינו לאחרונה.
״הכספים שנכנסים ממכירת ידע או מוצרים לאיראן מנוהלים על ידי ״משרד 39״ בצפון קוריאה, הארגון שאחראי על הכנסת מטבע זר למדינה. הכסף הזה הולך בין היתר לפרויקטים צבאיים ולפיתוח גרעין, לפי החלטת המנהיג.״
למה מקטינים את האיום מצד צפ״ק בסיאול?
״איראן אינה נתפסת כאיום ישיר על סיאול. בנוסף, לדרום קוריאה אין מצבורי אנרגיה (נפט או גז) משלה. היא תלויה במדינות המפרץ, כולל איראן. לכן, האינטרס של סיאול הוא להקטין את האיום האיראני לטובת יציבות אנרגטית. גם בישראל מקטינים את האיום מצד צפ״ק. זאת, למרות שחלק מהידע בנושא טילים, חל״כ וגרעין הגיע לאיראן מצפ״ק״, אומר בכטול.
מה המדיניות הישראלית שצריך לנקוט מול סיאול לדעתך?
״עם סיאול זה הכל סביב עסקים. כבר עשרות שנים שיצרני הנפט בארה״ב רוצה לשווק לסיאול אנרגיה, כחלופה למקורות במפרץ הפרסי ובמזה״ת. זה כמעט הצליח בתקופת שלטונו של טראמפ, כאשר הבית הלבן תמך במפיקי הנפט ואז הגיע הממשל הדמוקרטי (עם אג׳נדת אקלים). אני לא חושב שבעתיד הקרוב זה הולך לקרות. ולכן, סיאול צפויה להשאר תלויה במקורות המפרץ והמזה״ת.״, מסכם בכטול.
למרות הרצון הישראלי לבנאם את בעיית הגרעין האיראני ולמרות שיתוף הפעולה צפ״ק-איראן שמאיים גם על סיאול - בקוריאה הדרומית ממשיכים לראות באיראן ערוץ חשוב לנפט ועסקים
AAP Image/Mick Tsikas - AAPIMAGE via Reuters Connect
בימים האחרונים הסתיים עוד מצעד צבאי בקוריאה הצפונית במסגרתו הוצגו, בין היתר, משאיות רקטות מותממות. זהו עוד מצעד מיני רבים שהיו בעבר ויהיו בעתיד בפיונגיאנג, אך הוא עדות נוספת להשקעה שעושה המדינה במוצרים צבאיים.
גרעין, טילים, רקטות, כטב״מ, ארטילריה, צוללות ועוד. נראה כי הדיקטטורה בצפ״ק מעדיפה להשקיע בחומרה צבאית, מאשר להשקיע בפיתוח האזרחים.
אחת המדינות שנהנות מההשקעה העצומה של צפ״ק בחומרה צבאית וגרעין, היא איראן. לפי פרסומים גלויים, מאז 1979, איראן רכשה בצפ״ק ידע בתחום הגרעין, הטילאות ועוד. איראן גם רכשה מצפ״ק נשק במלחמת איראן - עירק בשנות ה-80 ועל פי הערכות, בשנים האחרונות, רכשה נשק מצפ״ק לטובת הפצתו בקרב קבוצות פרוקסי בסוריה. פריטי אמל״ח צפ״קים נמצאו גם בידי חמאס בעזה.
למרות שיתוף הפעולה הפורה בין המדינות בתחום הצבאי, בישראל מקטינים את תפקידה של צפון קוריאה בשיח הציבורי בכל הקשור לתמיכה צבאית באיראן. בקוריאה הדרומית, כמו בישראל, מקטינים את האיום מצד צפ״ק, על אף שהממשל בפיונגיאנג עורך סימולציות מתקפה גרעינית נגד סיאול.
לאחרונה אף נחשפו כטב״מים תוקפים חדשים בצפ״ק, ככל הנראה, הודות להעברת ידע מאיראן. הכטב״מים מזכירים כלים אמריקאים שהופלו בשטח איראן לפני מספר שנים.
נראה כי בשני המקרים, בישראל וקוריאה הדרומית, נוח למקבלי ההחלטות להקטין את מקומו של הקשר צפ״ק - איראן. לאחרונה, ביקר טל ענבר, מומחה לנושאי טילים וכטמ״מ מטעם מכון המחקר האמריקאי MDAA, בקוריאה הדרומית ונפגש עם אנשי ממשל ואקדמיה.
זה לא סוד: ידע עובר בין פיונגיאנג לטהרן - והפוך
בראיון לישראל דיפנס, מסביר ענבר כיצד תופסים בסיאול את קשרי צפ״ק-איראן. קשרים המשפיעים גם על ישראל באופן ישיר, היות ועל פי פרסומים גלויים, צפ״ק מעבירה ידע בנושאי גרעין, טילים, חל״כ ועוד לאיראנים במהלך עשרות השנים האחרונות.
״אחת התופעות ששמים לב אליהן כאשר מדברים עם חוקרים בסיאול, היא הקטנת האיום מצפ״ק״, מסביר ענבר. ״לדוגמא: ניסיונות השיגור האחרונים של לווין מצד פיונגיאנג, כמעט אינם נידונים בכלי התקשורת או במכוני המחקר. ייתכן והקטנת האיום נובעת מכשל של מערכת המודיעין הסיאולית שלא צפתה את הניסיונות של השכנה מצפון.
״המנוע של המשגר כנראה הגיע מסין או אוקראינה. הוא נגזרת מסוימת של מנוע המשמש לטילים בליסטיים בצפ״ק. טכנולוגיה כזו זלגה מאוקראינה בעבר, ייתכן בהעלמת עין של אחד המשטרים הקודמים.
״מדוע מקטינים את שיתוף הפעולה הזה? ייתכן ואחת הסיבות לכך היא שסיאול רוצה לשמר את איראן כערוץ עתידי לרכישת נפט. לפני משטר הסנקציות, בשנת 2017, דרום קוריאה ייבאה 148 מיליון חביות של נפט גולמי וקונדנסט מאיראן, מה שהפך את איראן לספקית השלישית בגודלה עבור סיאול באותה שנה, כך לפי נתונים מ-Korea National Oil Corp.
״בשנים 2018 -2019 הלך וירד הייבוא מאיראן עד שפסק לחלוטין ב-2020. בימים אלו מתנהל מהלך שחרור כספים כלואים מקוריאה הדרומית לאיראן תחת פיקוח אמריקאי. למרות שכרגע יש סנקציות ולא ניתן לייבא נפט מאיראן, סיאול לא רוצה לסגור לעצמה את הערוץ הזה לעתיד.
״בנוסף, איראן שותפת סחר חשובה של סיאול בתחומים אחרים. קשרים אלו בין המדינות גורמים, כנראה, לדיסוננס קוגניטיבי (פער בין העובדות הידועת לתפיסת האיום), בסיאול גם לגבי חשיפת המל״טים האחרונה של צפ״ק. מדובר בקפיצת מדרגה מהירה, לאחר שנים של סטגנציה בפיתוח מל״טים בצפ״ק. קפיצה המבוססת על מידע חיצוני, כאשר ניתן להעריך, שהגיע מאיראן.
״חוקרים בסיאול מתקשים לקבל שהידע הגיע מאיראן. ואלו כלים שישמשו לתקיפת יעדים בקוריאה הדרומית בעת מלחמה. הדעה הרווחת בסיאול היא שהצפ״קים הסתירו את הפיתוחים ופתאום חשפו אותם. זו גישה מוזרה, היות וצפון קוריאה נוקטת בחשיפה שיטתית ותהליכית של פיתוחים צבאיים, בתחום הגרעין, טילאות, צוללות או כטב״מ. מדוע שהפעם תחרוג ממנהגה? שלא רוצים להאמין, מוצאים הסברים חלופיים.״
לדעתך, מהי המדיניות הישראלית הנדרשת מול סיאול?
״אפשר לבנות מדיניות המורכבת משני צירים - לנגן על יחסי המסחר בין קוריאה הדרומית לאיראן ולשתף מודיעין עם סיאול. כשהייתי בסיאול, שאלו מדוע ישראל לא שיתפה חומרים מארכיון הגרעין המעידים על קשר צפ״ק - איראן בנושא הגרעין? או שאין, או שהמוסד או ממשלות ישראל לא רוצים לשתף מסיבה מסוימת. (אפשר ובישראל לא מבינים את הפוטנציאל המדיני של "סחר" במידע זה מול קוריאה).
״חוקרים קוריאנים שכן מעוניינים לקדם אג׳נדה לעומתית לאיראן, צריכים חומרים כאלו לעורר את מקבלי ההחלטות אצלם״, מסכם ענבר.
החשש: ישראל יכולה לגרום לחרם ערבי
מומחה נוסף שראיינתי לכתבה, הוא ד״ר אלון לבקוביץ׳, מומחה לקוריאה, מאוניברסיטת בר אילן. ״ראשית, חייבים לזכור כי ב-DNA הקוריאני יש תפיסה שאומרת כי הקשרים עם ישראל רגישים, מכיוון שיש חשש לחרם ערבי״, מסביר לבקוביץ׳.
״הקוריאנים דואגים לביטחון האנרגטי שלהם המבוסס בחלקו הגדול על מדינות המפרץ, כולל איראן. כל מה שיכול לאיים על הקשרים שלהם עם מדינות המפרץ, הם ישתדלו להמנע ממנו.
״זו גם הסיבה שנשיא קוריאה לא ביקר בישראל לעולם, כאשר נשיאים ישראלים כן ביקרו בסיאול. החשש מחרם ערבי. הייתה צפייה בישראל שהסכמי אברהם יובילו לשינוי המיוחל. זה עדיין לא קרה.
״עוד נקודה חשובה בתפיסה הפוליטית הקוריאנית היא שהם עושים הכל כדי לקדם עסקים. אין להם אג׳נדה גיאופוליטית-אימפריאליסטית כלשהי כמו שיש לסין, ארה״ב או רוסיה. קוריאה הדרומית היא ׳מעצמת ביניים׳ אזורית. למשרד החוץ שלה יש אמנם זרוע תחת השם KOICA, שמקדמת ערכים של כלכלה חופשית ודמוקרטיה, אבל בבסיס, החשיבה בסיאול ריאליסטית.
״בהנתן מחשבה פוליטית כזו, הקוריאנים מנסים להמנע להביע דעה בקונפליקטים בינלאומיים. כדוגמא, במלחמת המפרץ השנייה, כאשר האמריקאים לחצו עליהם להשתתף, נשלח כוח הנדסה שיקומית, בלי כניסה ללחימה.
״גם בהיבט סנקציות, הקוריאנים לא תמיד תמימי דעים עם ארה״ב. זה תלוי בהטייה הפוליטית של הנשיא. היו מקרים בהם סיאול נמנעה להטיל סנקציות על מדינות סוררות ועשתה זאת רק כאשר האמריקאים לחצו אותה לפינה.
״כאשר הסכם הגרעין נחתם, הנשיא הקודם של קוריאה היה הראשון להגיע לטהרן עם משלחת של 250-300 אנשי עסקים שחתמו על עסקאות בעשרות מליוני מיליארדים בין המדינות. אם וכאשר יהיה הסכם חדש, המנגנון צפוי לחזור על עצמו עם הממשלה הנוכחית.
״בהיבט הסחר בין המדינות, ישראל ייצאה לדרום קוריאה 1.3 מיליארדי דולרים בשנת 2022 וייבאה לישראל בהיקף 2.8 מיליארדי דולרים. לצורך השוואה, הסחר בין סיאול לערב הסעודית עומד על עשרות מיליארדי דולרים בשנה.
״בהנתן תנאים כאלו, ספק אם יש לישראל מנוף השפעה על סיאול בהקשר איראן. זה לא רק נפט וגז. יש בין המדינות פרויקטים בהיקף עשרות מיליארדי דולרים. גם האמריקאים בקושי מצליחים להפעיל מנופים על סיאול בנושאים גיאופוליטים.
״מה בכל זאת ישראל יכולה לעשות? להגדיל שת״פ מודיעיני עם סיאול סביב קשרי איראן-צפ״ק, בשאיפה שאולי חומר מודיעיני מוצק, יוכל לגרום לסיאול לזוז בכיוון שישראל רוצה. אפשרות נוספת, היא להפעיל את הלובי היהודי בארה״ב שיגרום לממשל האמריקאי ללחוץ על סיאול להקשיח עמדות מול איראן.״
״יחסי מסחר בהיקף מיליארדים בשנה״
גורם נוסף שהסכים להתראיין לכתבה, הוא ברוס בכטול, פרופסור למדעי המדינה מאוניברסיטת אנג'לו סטייט, עטור פרסים, ונחת מארינס בדימוס. הוא היה קצין מודיעין ב-DIA מ-1997 עד 2003, בסופו של דבר שימש כאנליסט בכיר עבור צפון מזרח אסיה במנהל המודיעין (J2) במטה המשותף בפנטגון.
״בשונה מנשיא קוריאה הדרומית הקודם, מון ג'ה-אין, שפעל לשיפור קשרים מול פיוניאנג, כיום יש נשיא שמרן בסיאול, יון סוק יאול, שנוקט גישה יותר אקטיבית מול צפון קוריאה״, מסביר בכטול.
״הקשרים בין צפ״ק לאיראן אינם חדשים. לעיתים נוטים לחשוב שיש בין שתי המדינות הללו קשרי ידידות, בוא אנפץ לך את הקונספציה - בין איראן לצפ״ק אין שום דבר משותף פרט לכסף. הפער התרבותי בין המדינות עצום ופרט לאינטרסים כספיים, אין בין המדינות האלו מחנה משותף. זה כמובן לא מונע מהן לשתף פעולה בתחומים כמו גרעין, טילים, כטב״מ ועוד.
״בין איראן לצפ״ק יש יחסי מסחר בהיקף מיליארדים בשנה. בעיקר סביב נשק וידע צבאי. בין היתר, היו פרסומים לאחרונה כי איראן עוזרת לצפ״ק להבריח נשק לרוסיה במלחמה מול אוקראינה. גורם שנתן רוח גבית לקשרים האלו, הוא הכשלון האמריקאי לפרום את הקשר צפ״ק - איראן. לאורך השנים פיונגיאנג הייתה טובה מאד בלהוציא כסף מארה״ב תמורת הבטחות שלא קוימו.
״בהיבט הגרעין, ארה״ב יודעת לנטר משלוחים של חומר גרעיני בכל העולם. זו הסיבה שלפי הערכות, האיראנים העדיפו לרכוש מצפ״ק ידע בנושא מאשר את המוצר הסופי.
״בהקשר היחסים בין הקוריאות בהיבט איראן, צריך להבין כי סיאול לא תופסת את איראן כאיום ישיר, כמו שאיראן נתפסת בישראל. האיום האיראני על סיאול הוא בעקיפין, דרך שיתוף ידע עם פיונגיאנג. אולם, גם כאן, צריך לשים כוכבית - במרבית המקרים, צפון קוריאה היא המוכרת ואיראן היא הקונה. למעט בתחום הכטב״מ כפי שראינו לאחרונה.
״הכספים שנכנסים ממכירת ידע או מוצרים לאיראן מנוהלים על ידי ״משרד 39״ בצפון קוריאה, הארגון שאחראי על הכנסת מטבע זר למדינה. הכסף הזה הולך בין היתר לפרויקטים צבאיים ולפיתוח גרעין, לפי החלטת המנהיג.״
למה מקטינים את האיום מצד צפ״ק בסיאול?
״איראן אינה נתפסת כאיום ישיר על סיאול. בנוסף, לדרום קוריאה אין מצבורי אנרגיה (נפט או גז) משלה. היא תלויה במדינות המפרץ, כולל איראן. לכן, האינטרס של סיאול הוא להקטין את האיום האיראני לטובת יציבות אנרגטית. גם בישראל מקטינים את האיום מצד צפ״ק. זאת, למרות שחלק מהידע בנושא טילים, חל״כ וגרעין הגיע לאיראן מצפ״ק״, אומר בכטול.
מה המדיניות הישראלית שצריך לנקוט מול סיאול לדעתך?
״עם סיאול זה הכל סביב עסקים. כבר עשרות שנים שיצרני הנפט בארה״ב רוצה לשווק לסיאול אנרגיה, כחלופה למקורות במפרץ הפרסי ובמזה״ת. זה כמעט הצליח בתקופת שלטונו של טראמפ, כאשר הבית הלבן תמך במפיקי הנפט ואז הגיע הממשל הדמוקרטי (עם אג׳נדת אקלים). אני לא חושב שבעתיד הקרוב זה הולך לקרות. ולכן, סיאול צפויה להשאר תלויה במקורות המפרץ והמזה״ת.״, מסכם בכטול.
