פרשנות | סנפיר וטיראן - נקודה קריטית לסחר ימי בין אסיה, אפריקה ומדינת ישראל

ישראל צריכה לדרוש ולעמוד על ביטחונות וערבויות במו"מ המתנהל בין הצדדים ומול ארה"ב, כך שחופש השיט והטיס לא ייפגעו, אם יעברו האיים לשליטה סעודית מלאה. יידרשו לישראל חלופות ביטחוניות משמעותיות וברות-קיימא, אשר יבטיחו את חופש השיט וחופש הטיס הישראלי באזור

פרשנות | סנפיר וטיראן - נקודה קריטית לסחר ימי בין אסיה, אפריקה ומדינת ישראל

By Marc Ryckaert (MJJR) - Own work, CC BY 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=8739404

בימים האחרונים החלו להצטבר דיווחים על חידוש המגעים הדיפלומטים בין מצרים וסעודיה על העברת השליטה על איי סנפיר וטיראן, ממצרים לסעודיה.

המגעים הדיפלומטים מתנהלים בחסות ממשל ביידן ובתמיכה ישראלית, ובכוונת הממשל האמריקאי לסכם את המגעים ולהגיע בהם להישגים משמעותיים טרם ביקורו הצפוי של הנשיא ביידן במזרח התיכון ביוני הקרוב.

שנים רבות היו האיים בפתחם של מצרי טיראן, בכניסה לים האדום, כסלע מחלוקת בין מצרים וסעודיה.  

נשיא מצרים עבד אלפתאח אלסיסי החליט להעביר את הריבונות על איי טיראן וסנפיר לסעודיה במסגרת הסכם להתוויית הגבול הימי בין שתי המדינות שנחתם עם מלך סעודיה בזמן ביקורו של זה האחרון במצרים באפריל 2016. 

המהלך הפתיע ואף זעזע את הציבור המצרי שגדל והתחנך על מיתוס שני האיים שנכבשו פעמים ע"י ישראל והוחזרו למצרים. יתרה מכך, ההסכם נראה מלכתחילה כמנוגד לחוקה הקובעת כי "מצרים היא מדינה ריבונית מאוחדת ולא ניתנת לחלוקה". חברי פרלמנט טענו שהאיים שייכים למצרים משחר ההיסטוריה והוויתור לסעודיה פוגע בחוקה ובכבודה של מצרים. 

בציבור המצרי החלטת אלסיסי התפרשה ככניעה לסעודיה, על רקע תמיכתה הפיננסית במצרים בעקבות המשבר שאליו נגררה המדינה אחרי הדחתו של מובארק.

הציבור המצרי לא נותר שקט ועל רקע החלטתו של הנשיא פרצו ב- 2016 סדרה של מהומות והפרות סדר, ואף הוגשו עתירות מספר לבית המשפט העליון במצרים. במסגרת זו מועצת המדינה ביטלה את ההסכם. 

לאחר שנתיים של מאבקים בבית הדין העליון של החוקה במצרים, פרסם בית הדין ב- 2018, פסק דין סופי, הקובע באופן נחרץ שאין ערך לפסקי הדין בערכאות קודמות לו, ובכללם זה של מועצת המדינה.

בנימוקיו קובע בית הדין העליון כי מדובר בהסכם בינלאומי בין מצרים לסעודיה ולכן אישורו מהווה פעולה ריבונית שאינה בתחום סמכותם של בתי הדין וכי היא מסמכותו הבלעדית של הפרלמנט, על בסיס דיאלוג המתקיים בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת על כלל הפעולות הריבוניות של הממשלה. 

בית הדין העליון של החוקה פרסם את פסק הדין בנוגע לאיים יום לפני ביקורו הראשון של יורש העצר הסעודי, מחמד בן סלמאן, האיש החזק של סעודיה. פסק הדין נכנס לתוקפו רטרואקטיבית, למעשה ממועד חתימתו של אלסיסי על הצו ביוני 2017. 

מ- 2018 סעודיה היא למעשה הריבון על האיים אך העברתם לידי הסעודים לא הושלמה, לאור הלחץ הציבורי הפנימי שהופעל נגד אלסיסי, שרצה ליצור שקט במדינה, המצויה במערכה צבאית רב-זירתית בלוב, סודאן ובסיני, יחד עם המצב הכלכלי הקשה שם. 

מעבר לכך, האיים מצויים בשטח המפורז שעליו הוסכם בחוזה השלום בין ישראל ומצרים, ומצויה בהם נוכחות של כוח רב לאומי בהנהגת ארצות הברית, כך שהעברת האיים לידי הסעודים דרשה גם אישור ישראלי. 

המבט הישראלי
שני האיים ממוקמים בנקודה אסטרטגית למדינת ישראל, בפתחם של מצרי טיראן, נקודת המעבר בים האדום אל עבר אילת (כמו גם אל תעלת סואץ). זוהי נקודת המעבר היחידה ממנה עובר הסחר לאסיה ולאפריקה אל וממדינת ישראל. במסגרת חוזה השלום עם מצרים נותר חופש השיט והטיס הישראלי באזור על כנו עד היום. 

מעורבותה של ישראל (גם אם בחשאי) בהסכם התיווך של ממשל ביידן, עשויה לתת לישראל קרדיט דיפלומטי משמעותי מול סעודיה, מולה מנסה ישראל להגיע לנורמליזציה והסכם שלום. 

יתר על כן, יורש העצר הסעודי, מחמד בן סלמאן, מתכנן להקים בשני האיים האסטרטגיים מיזם תעשייתי, מסחרי ותיירותי רחב ממדים, אשר ישתרע גם לאורך חופה המערבי של סעודיה, ובנייתו של גשר בין סעודיה ומצרים, העובר בין שני האיים.

סביר יהיה להניח שאם כך הוא המצב, ושתי המדינות רואות באזור זה כמקום של שלום שבו יצמחו תעשיות, מסחר ותרבות (גם במעורבות ישראלית ואמריקאית), הרי שישראל יכולה להוריד את עוצמת החששות.

אך במזרח התיכון כמו במזרח התיכון, רוחות הסערה לא צפויות והיציבות המדינית והפוליטית - זמנית. 

על כן ישראל צריכה לדרוש ולעמוד על ביטחונות וערבויות במו"מ המתנהל בין הצדדים ומול ארה"ב, כך שחופש השיט והטיס לא ייפגעו, אם יעברו האיים לשליטה סעודית מלאה.

יידרשו לישראל חלופות ביטחוניות משמעותיות וברות-קיימא, אשר יבטיחו את חופש השיט וחופש הטיס הישראלי באזור, אשר בלעדיו ינותק צינור החמצן הכלכלי המרכזי של ישראל – הסחר הימי אל אסיה/אפריקה.