דעה | החוליה החלשה של המוסד - סין
סין תמכה בתכנית הגרעין האיראנית עד סוף שנות ה-90, היא רוכשת מאיראן נפט למרות הסנקציות, תומכת בעמדת איראן בשיחות הגרעין וסין גם תומכת צבאית בצפ״ק שמעבירה טכנולוגיה צבאית לאיראן
עמי רוחקס דומבה
| 27/10/2021
קובי גדעון - לע״מ
לאחרונה דווח בהרחבה על השינויים שעובר שירות הביון האמריקאי - ה-CIA. מדובר ברפורמה שניה בחמש השנים האחרונות לאחר הרפורמה שהוביל המנהל הקודם של השירות, ג׳ון ברנן בשנים 2013-2017. מטרתה לשים דגש על סין ורוסיה במקום איראן ומלחמה בטרור שירדו בסדר העדיפות.
הסיבות לשינוי טמונות בשינוי נשיא בבית הלבן. ג׳ו ביידן רואה בסין ורוסיה את האויבות העיקריות של ארה״ב. ביידן, בצורה מסוימת, מחזיר את תפיסת הביטחון של המלחמה הקרה (בין ארה״ב לבריה״מ עד נפילתה), לשולחן העבודה. סיבה נוספת טמונה בנוכחות האיראנית הגדלה באזורי עניין של ארה״ב, כולל המפרץ הפרסי ואיראן.
רפורמה שניה בחמש שנים
כאמור, הרפורמה של שירות הביון האמריקאי אינה ראשונה. הקודמת, בתקופת ברנן, נסובה סביב הסרת מחסומים בירוקרטיים המפרידים בין המקצועות העיקריים של ה- CIA: קציני מבצעים המטפלים בסוכנים ומנהלים פעילויות סמויות בחו"ל, ואנליסטים מודיעיניים המעריכים מידע ותומכים בתהליך קביעת מדיניות המבוסס בוושינגטון.
חלק מהרפורמה כללה שחזור מודל מרכז ללוחמה בטרור של ה-CIA. ברנן הקים "מרכזי משימה" חדשים לפי נושא ואזור במטרה לשפר את האיסוף היומינטי. בנוסף הוא הקים גם מנהלת לחדשנות דיגיטלית (DDI). הרעיון של ברנן בבסיסו היה צימוד בין האנליסטים למפעילי הסוכנים בשטח. צוותים שיעבדו יחד, אורגנית, כדי לשפר את האיסוף.
האם השינוי של ברנן עבד? קשה לדעת. לאחרונה התוודה ה-CIA כי איבד בשנים האחרונות רשתות ריגול רבות. השירות גם כשל בהבאת מידע מוקדם על מגיפת הקורונה. לא ברור מה הגורמים שהביאו לכך, אך קשה לקבוע שהעיקרית ביניהן, אם בכלל, זו הרפורמה של ברנן.
בין ההערכות שצפו בתקשורת האמריקאית אפשר למצוא שיפור באמצעי אימות זהות במרחב הציבורי (מצלמות, ביומטרי וכו׳) המאפשרים לשירותי נגד ריגול להיות יותר אפקטיביים. הערכה אחרת מדברת על חוסר מקצועיות של קציני איסוף בשירות האמריקאי.
המטרה: סין
ובכן, עברו כחמש שנים ולפני מספר שבועות הודיע הראש החדש של ה-CIA, וויליאם ברנס, על רפורמה חדשה. הפעם כזו המכוונת יותר לאזורי פעולה במקום תחומי פעולה. במקום אירן וטרור, המיקוד החדש יהיה בסין ורוסיה.
אחת הסיבות לכך היא שארה״ב לא קיבלה התראה מוקדמת על מגיפת הקורונה שהחלה בסין. אחד האירועים הכי גדולים שארעו בעולם בשבעת העשורים האחרונים. אירוע שהביא את ארה״ב לסערה כלכלית ופוליטית פנימית.
לזה יש להוסיף את יוזמת ״כביש ודרך״ שמקדמת סין בשנים האחרונות מאז עליית שי לשלטון. מטרתה לצבור כוח פוליטי במדינות בהן לסין יש עניין כלכלי (בעיקר משאבים טבעיים ומזון) או פוליטי. סין רוצה לדחוק את האמריקאים החוצה ממדינות אלו. סין גם משקיעה הון בבניין כוח צבאי והצי בפרט. הגידול בכוחו של הצי הסיני מדיר שינה מנבחרי הציבור האמריקאים.
אתגרי האיסוף בסין
איך זה קשור למוסד הישראלי? ובכן, הדברים לעיל נכתבו על מנת לתת לקורא רקע לשני תהליכים שעוברים על הביון האמריקאי בשנים האחרונות. אחד - שינוי שיטת עבודה להגדיל אפקטיביות איסוף. שני - שינוי כיוון במיקוד האיסוף. שניהם משפיעים על האיסוף היומינטי בסין.
בהקשר המוסד, קשה לדון בשיטות העבודה ומדידת אפקטיביות, מכיוון שאלו שיודעים לא מדברים. ואלו שאמורים לפקח, בספק מפקחים. ואם מפקחים, לא משקפים כלום לציבור. כך שהציבור בכל מקרה - עיוור.
עם זאת, בחינה היסטורית תראה שהמוסד נתקל בקשיים במספר מישורים עיקריים רלוונטים לסין וגם לצפ״ק. אחד - העדרה של התראה מוקדמת על מגיפת הקורונה. שני - תמיכת סין באיראן. שלישי - תמיכה סין בצפ״ק שתומכת צבאית באיראן.
מצירוף הנקודות ממידע גלוי, ניתן להבין כי למוסד יש קשיי איסוף וביצוע בסין וצפ״ק. יש לו אליבי. אולי כמה. האתגרים מתחילים בשפה, בתרבות ובמראה. בשונה ממדינות שאינן אסייתיות, בסין הבידול הפיזי מודגש. אם אתה זר, רואים עליך מיד. ובישראל אין הרבה סינים שאפשר לגייס למוסד.
סין גם מפעילה טכנולוגיות מעקב במרחב האזרחי בצורה שאף מדינה אחרת לא מפעילה. מצלמות, ניטור ביומטרי, ניטור רשת האינטרנט וכו׳. המשמעות היא שיותר קשה לזר לפעול במדינה ולהפעיל אחרים בלי להתגלות. המעקב אחרי זרים ומקומיים במדינה הדוק למדי. גם למוסד זה אתגר מבצעי.
לאלו יש להוסיף קשיי שפה ותרבות. בסין יש הרבה ניבים וזו שפה שונה לחלוטין במבנה שלה משפות שמיות או לועזיות. קשה ללמוד סינית ברמת שפת אם שלא תחשוף אותך. יש גם הבדלי תרבות. כדי להסתוות בתפקיד חשאי, יש להכיר את הסביבה בצורה מצוינת.
כל התנהגות קטנה תסגיר למקומי שאתה זר. והתרבות הישראלית רחוקה שנות אור בהתנהלות שלה מזו הסינית. גם לימודי סין בתיכונים או באקדמיה בישראל אין הרבה, כך שקשה לגייס גם מומחים ישראלים למוסד בהקשר סין.
סין בתכנית האיסוף?
לצד האתגרים שצויינו, ואולי חלקית בגללם, בספק אם תכנית האיסוף השנתית של המוסד כוללת את סין או צפ״ק, סביב אותן טענות. בהקשר הקורונה או מגיפות עתידיות, האחריות למיקוד האיסוף נופלת על הוועדה לאנרגיה אטומית שעוסקת בכל התחום הלא קונבנציונאלי, כך שלא ניתן להאשים את המוסד באופן מלא.
האם המוסד יצליח להתריע בפני המגיפה הבאה אם תגיע מסין? בספק רב. כנראה ישראל תסתמך על האמריקאים. האם מגיפות הן הוקטור היחיד המצדיק איסוף בסין? ובכן, לא. גם איראן. אולי בעיקר.
בעוד מגיפות מעניינות את כל העולם ולכן יש הסתברות לקבל התראה משירות ביון ידיד, במקרה האיראני, לישראל יש עניין מיוחד בתכנית הגרעין. אמנם פלוני יגיד שאיסוף ישיר באיראן מספיק לצורך כך, אך זו הסתכלות צרה על המציאות. תכנית גרעין עולה כסף, דורשת ידע טכני, חומרי גלם, מכונות, ועוד ועוד. תכנית גרעין היא עניין מורכב בהיבט לוגיסטי.
ואירן צריכה עזרה ממקורות חיצוניים. לא הכל מייצרים בבית. ומי עוזר לאיראן בשנים האחרונות? ניחשתם נכון. סין וצפ״ק ברשימה. כל אחת בדרכה. אמנם אין עדות גלויה שסין תומכת בתכנית הגרעין של איראן בשני העשורים האחרונים, אך היא כן קונה ממנה נפט. היא גם משקיעה מיליארדי דולרים בפיתוח שדות הנפט והגז של איראן. כסף, שחלקו לפחות מגיע לתכנית הגרעין.
רק לאחרונה עלה מאמר דעה באתר foreignpolicy, ששם על השולחן את מה שרבים מבינים - נשיא איראן החדש שם פעמיו לעבר סין ורוסיה. שתי מעצמות שתמכו באיראן בדרכים שונות במהלך השנים האחרונות בהן טהרן הייתה תחת סנקציות אמריקאיות ובינלאומיות.
״בבחירת מסע החוץ הראשון שלו כנשיא החדש של איראן, אבראהים ראיסי דילג על ישיבת העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק בחודש שעבר. במקום זאת, הוא טס מזרחה - לדושנבה, טג'יקיסטן, לפסגה של ארגון שנגחאי לשיתוף פעולה (SCO), השותפות הפוליטית, הכלכלית והביטחונית של אירואסיה. הבחירה הייתה מהותית וגם סמלית. ב-17 בספטמבר, כמעט 14 שנים לאחר שאיראן הגישה תחילה בקשה לחברות מלאה ב-SCO, היא זכתה לבסוף לאישור״, נכתב במאמר.
סין גם מגבה את איראן באו״ם שצריך וגם את הדרישות שלה במהלך מו״מ הגרעין עם אירופה וארה״ב. עובדה חשובה בפני עצמה עבור המוסד שצריך להביא ללשכת רוה״מ פיסות מודיעין אודות הפוליטיקה סביב שיחות הגרעין בוינה. מי מושך בחוטים, למה, ואיך אפשר לדחוף את האינטרסים הישראלים בשיחות מול כלל השותפים.
כאמור, ישנם פרסומים כי סין תמכה בעבר בתכנית הגרעין של איראן. על פי מאמר שפורסם במכון המחקר INSS, ״מלבד מכירת נשק, סין סייעה לאיראן בפיתוח תוכנית הגרעין האזרחית שלה בין תחילת שנות ה-80 עד ל-1997. לפי הדיווחים, סין סייעה לאיראן לבנות את מרכז המחקר הגרעיני באיספהאן, שנפתח ב-1984, מה שמרמז ששיתוף הפעולה החל כמה שנים קודם לכן. סין גם הכשירה מהנדסי גרעין איראנים ועזרה לאיראן לכרות אורניום״, כותבים במאמר
במאמר אחר באתר uscc.gov, נכתב כי ״בייג'ין הכירה באספקת כור מקור נויטרונים מיניאטורי (MNSR) של 27 קילוואט תרמי (kWt) והגנה על שיתוף הפעולה ככולו למטרות לא צבאיות. סין גם הודתה שסיפקה לאיראן קלוטרון קטן - מכשיר הפרדת איזוטופים אלקטרומגנטיים (EMIS).״ בסרטון נוסף של NTD מסבירים אודות שיתוף הפעולה בין המדינות.
החשיבות של האיסוף בסין בהקשר האיראני ברורה. עם זאת, בהקשר תכנית האיסוף של המוסד, עולה השאלה מי אמור לקבוע זאת. בפועל, המוסד מכתיב לעצמו את תכנית האיסוף, עם מינימום התערבות ממשלתית. ומרבית המאמץ הולך לאיסוף ישיר באיראן. ועדיין, המעורבות המתחזקת של סין בזירה האיראנית, אמורה לגרור התייחסות בתכנית האיסוף השנתית.
תמיכה בצפ״ק שתומכת באיראן
סין גם עוזרת לצפ״ק שעוזרת לאיראן בתחום הטילים והגרעין. המידע הגלוי בנוגע לשיתוף פעולה זה אמנם חשאי ברובו, אך חלקו ידוע. מי שלא מכיר את הנושא, יכול להתחיל בדיון בנערך ב2015 בקונגרס האמריקאי. יש גם את הפרסום של מכון המחקר IISS מיני רבים נוספים.
לאחרונה נצפה בצפ״ק מדלג היפרסוני חדש, אשר על פי טענת פרופסור יעקב נגל, לשעבר ראש המל״ל, סין תרמה לפיתוחו. באותה נשימה אזכיר את הפרסום כי סין ערכה באוגוסט האחרון שני ניסויים בכלי טיס היפרסוני. כך לפי פרסום של פיננשייל טיימס. מידע הנדסי כזה יכול לזלוג לאיראן דרך צפ״ק, במסגרת השת״פ הביטחוני בין המדינות.
בדומה להתנהלות עם איראן, סין גם עוזרת לצפ״ק להתמודד עם סנקציות אמריקאיות ובינלאומיות. בשני המקרים מדובר בסנקציות בגלל גרעין או טילים או גם וגם. ומה שצפ״ק מפתחת, נמצא תחת הנחה שנחשף לאיראן. בין שמדובר בטיל המסוגל לשאת רש״ק גרעיני, העשרת אורניום או פיתוח פצצה. צפ״ק, כידוע, מדינה גרעינית שפיתחה גרעין וטילים וביצעה ניסויים בשני הערוצים.
דיפלומטיה: יחסי ישראל - סין
לצד האתגרים המעשיים לרגל בסין, המוסד מתמודד גם עם השאלה כיצד ריגול בסין יכול לייצר בעיות מדיניות לישראל מול בייג׳נג. סין אינה מוגדרת כאויב ישראל, להפך. סין משקיעה בפרויקטי תשתית מגוונים בישראל, כולל הקמה וניהול של נמלי ים עמוקים, רכבת קלה, פועלי בניין ועוד. כסף סיני גם זורם לחברות טכנולוגיה בישראל.
מעבר לאינטרסים כלכליים הדדיים בין המדינות, סין היא מעצמה. המשמעות היא שיש לה יכולות ריגול משלה והשפעה על אינטרסים ישראלים במזרח התיכון. אם ישראל תתפס במערומיה בריגול בסין, בבייג׳ינג ייתכן ויחזירו באותו מטבע.
רק לסבר את האוזן, סין מוכרת אמל״ח לסוריה, מצרים, מדינות המפרץ ועוד מדינות רבות בטווח איום על ישראל. סין מושקעת ויש לה השפעה פוליטית במגוון מדינות באפריקה, אירופה, המזרח התיכון ודרום אמריקה. סכסוך מדיני עם סין יכול לעלות לישראל הרבה.
אין ספק כי ריגול בסין הוא נושא מורכב ממגוון הסיבות שפורטו לעיל ואחרות נוספות. עם זאת, לאור התחזקות היחסים בין איראן וסין, בין סין לצפ״ק וצפ״ק לאיראן ומעורבתה של סין במרכז אסיה (בואך אפגניסטן ופקיסטן), התעלמות מסין בתכנית האיסוף של המוסד היא נקודת כשל בהקשר האיראני לכל הפחות. חוליה חלשה.
לא משנה אם איראן תחזור להסכם 2015, להסכם חדש או תשאר ללא הסכם עם המערב, המוסד הוא הגוף שמספק לממשלת ישראל תובנות אסטרטגיות בזירה זו. בשל המעורבות הגדלה של סין בזירה האיראנית, כלכלית וטכנולוגית, המוסד לא יוכל להתעלם מהצורך לרגל בסין, גם אם קשה ומאתגר. החלופה היא להסתמך על ארה״ב או על מזל.
סין תמכה בתכנית הגרעין האיראנית עד סוף שנות ה-90, היא רוכשת מאיראן נפט למרות הסנקציות, תומכת בעמדת איראן בשיחות הגרעין וסין גם תומכת צבאית בצפ״ק שמעבירה טכנולוגיה צבאית לאיראן
קובי גדעון - לע״מ
לאחרונה דווח בהרחבה על השינויים שעובר שירות הביון האמריקאי - ה-CIA. מדובר ברפורמה שניה בחמש השנים האחרונות לאחר הרפורמה שהוביל המנהל הקודם של השירות, ג׳ון ברנן בשנים 2013-2017. מטרתה לשים דגש על סין ורוסיה במקום איראן ומלחמה בטרור שירדו בסדר העדיפות.
הסיבות לשינוי טמונות בשינוי נשיא בבית הלבן. ג׳ו ביידן רואה בסין ורוסיה את האויבות העיקריות של ארה״ב. ביידן, בצורה מסוימת, מחזיר את תפיסת הביטחון של המלחמה הקרה (בין ארה״ב לבריה״מ עד נפילתה), לשולחן העבודה. סיבה נוספת טמונה בנוכחות האיראנית הגדלה באזורי עניין של ארה״ב, כולל המפרץ הפרסי ואיראן.
רפורמה שניה בחמש שנים
כאמור, הרפורמה של שירות הביון האמריקאי אינה ראשונה. הקודמת, בתקופת ברנן, נסובה סביב הסרת מחסומים בירוקרטיים המפרידים בין המקצועות העיקריים של ה- CIA: קציני מבצעים המטפלים בסוכנים ומנהלים פעילויות סמויות בחו"ל, ואנליסטים מודיעיניים המעריכים מידע ותומכים בתהליך קביעת מדיניות המבוסס בוושינגטון.
חלק מהרפורמה כללה שחזור מודל מרכז ללוחמה בטרור של ה-CIA. ברנן הקים "מרכזי משימה" חדשים לפי נושא ואזור במטרה לשפר את האיסוף היומינטי. בנוסף הוא הקים גם מנהלת לחדשנות דיגיטלית (DDI). הרעיון של ברנן בבסיסו היה צימוד בין האנליסטים למפעילי הסוכנים בשטח. צוותים שיעבדו יחד, אורגנית, כדי לשפר את האיסוף.
האם השינוי של ברנן עבד? קשה לדעת. לאחרונה התוודה ה-CIA כי איבד בשנים האחרונות רשתות ריגול רבות. השירות גם כשל בהבאת מידע מוקדם על מגיפת הקורונה. לא ברור מה הגורמים שהביאו לכך, אך קשה לקבוע שהעיקרית ביניהן, אם בכלל, זו הרפורמה של ברנן.
בין ההערכות שצפו בתקשורת האמריקאית אפשר למצוא שיפור באמצעי אימות זהות במרחב הציבורי (מצלמות, ביומטרי וכו׳) המאפשרים לשירותי נגד ריגול להיות יותר אפקטיביים. הערכה אחרת מדברת על חוסר מקצועיות של קציני איסוף בשירות האמריקאי.
המטרה: סין
ובכן, עברו כחמש שנים ולפני מספר שבועות הודיע הראש החדש של ה-CIA, וויליאם ברנס, על רפורמה חדשה. הפעם כזו המכוונת יותר לאזורי פעולה במקום תחומי פעולה. במקום אירן וטרור, המיקוד החדש יהיה בסין ורוסיה.
אחת הסיבות לכך היא שארה״ב לא קיבלה התראה מוקדמת על מגיפת הקורונה שהחלה בסין. אחד האירועים הכי גדולים שארעו בעולם בשבעת העשורים האחרונים. אירוע שהביא את ארה״ב לסערה כלכלית ופוליטית פנימית.
לזה יש להוסיף את יוזמת ״כביש ודרך״ שמקדמת סין בשנים האחרונות מאז עליית שי לשלטון. מטרתה לצבור כוח פוליטי במדינות בהן לסין יש עניין כלכלי (בעיקר משאבים טבעיים ומזון) או פוליטי. סין רוצה לדחוק את האמריקאים החוצה ממדינות אלו. סין גם משקיעה הון בבניין כוח צבאי והצי בפרט. הגידול בכוחו של הצי הסיני מדיר שינה מנבחרי הציבור האמריקאים.
אתגרי האיסוף בסין
איך זה קשור למוסד הישראלי? ובכן, הדברים לעיל נכתבו על מנת לתת לקורא רקע לשני תהליכים שעוברים על הביון האמריקאי בשנים האחרונות. אחד - שינוי שיטת עבודה להגדיל אפקטיביות איסוף. שני - שינוי כיוון במיקוד האיסוף. שניהם משפיעים על האיסוף היומינטי בסין.
בהקשר המוסד, קשה לדון בשיטות העבודה ומדידת אפקטיביות, מכיוון שאלו שיודעים לא מדברים. ואלו שאמורים לפקח, בספק מפקחים. ואם מפקחים, לא משקפים כלום לציבור. כך שהציבור בכל מקרה - עיוור.
עם זאת, בחינה היסטורית תראה שהמוסד נתקל בקשיים במספר מישורים עיקריים רלוונטים לסין וגם לצפ״ק. אחד - העדרה של התראה מוקדמת על מגיפת הקורונה. שני - תמיכת סין באיראן. שלישי - תמיכה סין בצפ״ק שתומכת צבאית באיראן.
מצירוף הנקודות ממידע גלוי, ניתן להבין כי למוסד יש קשיי איסוף וביצוע בסין וצפ״ק. יש לו אליבי. אולי כמה. האתגרים מתחילים בשפה, בתרבות ובמראה. בשונה ממדינות שאינן אסייתיות, בסין הבידול הפיזי מודגש. אם אתה זר, רואים עליך מיד. ובישראל אין הרבה סינים שאפשר לגייס למוסד.
סין גם מפעילה טכנולוגיות מעקב במרחב האזרחי בצורה שאף מדינה אחרת לא מפעילה. מצלמות, ניטור ביומטרי, ניטור רשת האינטרנט וכו׳. המשמעות היא שיותר קשה לזר לפעול במדינה ולהפעיל אחרים בלי להתגלות. המעקב אחרי זרים ומקומיים במדינה הדוק למדי. גם למוסד זה אתגר מבצעי.
לאלו יש להוסיף קשיי שפה ותרבות. בסין יש הרבה ניבים וזו שפה שונה לחלוטין במבנה שלה משפות שמיות או לועזיות. קשה ללמוד סינית ברמת שפת אם שלא תחשוף אותך. יש גם הבדלי תרבות. כדי להסתוות בתפקיד חשאי, יש להכיר את הסביבה בצורה מצוינת.
כל התנהגות קטנה תסגיר למקומי שאתה זר. והתרבות הישראלית רחוקה שנות אור בהתנהלות שלה מזו הסינית. גם לימודי סין בתיכונים או באקדמיה בישראל אין הרבה, כך שקשה לגייס גם מומחים ישראלים למוסד בהקשר סין.
סין בתכנית האיסוף?
לצד האתגרים שצויינו, ואולי חלקית בגללם, בספק אם תכנית האיסוף השנתית של המוסד כוללת את סין או צפ״ק, סביב אותן טענות. בהקשר הקורונה או מגיפות עתידיות, האחריות למיקוד האיסוף נופלת על הוועדה לאנרגיה אטומית שעוסקת בכל התחום הלא קונבנציונאלי, כך שלא ניתן להאשים את המוסד באופן מלא.
האם המוסד יצליח להתריע בפני המגיפה הבאה אם תגיע מסין? בספק רב. כנראה ישראל תסתמך על האמריקאים. האם מגיפות הן הוקטור היחיד המצדיק איסוף בסין? ובכן, לא. גם איראן. אולי בעיקר.
בעוד מגיפות מעניינות את כל העולם ולכן יש הסתברות לקבל התראה משירות ביון ידיד, במקרה האיראני, לישראל יש עניין מיוחד בתכנית הגרעין. אמנם פלוני יגיד שאיסוף ישיר באיראן מספיק לצורך כך, אך זו הסתכלות צרה על המציאות. תכנית גרעין עולה כסף, דורשת ידע טכני, חומרי גלם, מכונות, ועוד ועוד. תכנית גרעין היא עניין מורכב בהיבט לוגיסטי.
ואירן צריכה עזרה ממקורות חיצוניים. לא הכל מייצרים בבית. ומי עוזר לאיראן בשנים האחרונות? ניחשתם נכון. סין וצפ״ק ברשימה. כל אחת בדרכה. אמנם אין עדות גלויה שסין תומכת בתכנית הגרעין של איראן בשני העשורים האחרונים, אך היא כן קונה ממנה נפט. היא גם משקיעה מיליארדי דולרים בפיתוח שדות הנפט והגז של איראן. כסף, שחלקו לפחות מגיע לתכנית הגרעין.
רק לאחרונה עלה מאמר דעה באתר foreignpolicy, ששם על השולחן את מה שרבים מבינים - נשיא איראן החדש שם פעמיו לעבר סין ורוסיה. שתי מעצמות שתמכו באיראן בדרכים שונות במהלך השנים האחרונות בהן טהרן הייתה תחת סנקציות אמריקאיות ובינלאומיות.
״בבחירת מסע החוץ הראשון שלו כנשיא החדש של איראן, אבראהים ראיסי דילג על ישיבת העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק בחודש שעבר. במקום זאת, הוא טס מזרחה - לדושנבה, טג'יקיסטן, לפסגה של ארגון שנגחאי לשיתוף פעולה (SCO), השותפות הפוליטית, הכלכלית והביטחונית של אירואסיה. הבחירה הייתה מהותית וגם סמלית. ב-17 בספטמבר, כמעט 14 שנים לאחר שאיראן הגישה תחילה בקשה לחברות מלאה ב-SCO, היא זכתה לבסוף לאישור״, נכתב במאמר.
סין גם מגבה את איראן באו״ם שצריך וגם את הדרישות שלה במהלך מו״מ הגרעין עם אירופה וארה״ב. עובדה חשובה בפני עצמה עבור המוסד שצריך להביא ללשכת רוה״מ פיסות מודיעין אודות הפוליטיקה סביב שיחות הגרעין בוינה. מי מושך בחוטים, למה, ואיך אפשר לדחוף את האינטרסים הישראלים בשיחות מול כלל השותפים.
כאמור, ישנם פרסומים כי סין תמכה בעבר בתכנית הגרעין של איראן. על פי מאמר שפורסם במכון המחקר INSS, ״מלבד מכירת נשק, סין סייעה לאיראן בפיתוח תוכנית הגרעין האזרחית שלה בין תחילת שנות ה-80 עד ל-1997. לפי הדיווחים, סין סייעה לאיראן לבנות את מרכז המחקר הגרעיני באיספהאן, שנפתח ב-1984, מה שמרמז ששיתוף הפעולה החל כמה שנים קודם לכן. סין גם הכשירה מהנדסי גרעין איראנים ועזרה לאיראן לכרות אורניום״, כותבים במאמר
במאמר אחר באתר uscc.gov, נכתב כי ״בייג'ין הכירה באספקת כור מקור נויטרונים מיניאטורי (MNSR) של 27 קילוואט תרמי (kWt) והגנה על שיתוף הפעולה ככולו למטרות לא צבאיות. סין גם הודתה שסיפקה לאיראן קלוטרון קטן - מכשיר הפרדת איזוטופים אלקטרומגנטיים (EMIS).״ בסרטון נוסף של NTD מסבירים אודות שיתוף הפעולה בין המדינות.
החשיבות של האיסוף בסין בהקשר האיראני ברורה. עם זאת, בהקשר תכנית האיסוף של המוסד, עולה השאלה מי אמור לקבוע זאת. בפועל, המוסד מכתיב לעצמו את תכנית האיסוף, עם מינימום התערבות ממשלתית. ומרבית המאמץ הולך לאיסוף ישיר באיראן. ועדיין, המעורבות המתחזקת של סין בזירה האיראנית, אמורה לגרור התייחסות בתכנית האיסוף השנתית.
תמיכה בצפ״ק שתומכת באיראן
סין גם עוזרת לצפ״ק שעוזרת לאיראן בתחום הטילים והגרעין. המידע הגלוי בנוגע לשיתוף פעולה זה אמנם חשאי ברובו, אך חלקו ידוע. מי שלא מכיר את הנושא, יכול להתחיל בדיון בנערך ב2015 בקונגרס האמריקאי. יש גם את הפרסום של מכון המחקר IISS מיני רבים נוספים.
לאחרונה נצפה בצפ״ק מדלג היפרסוני חדש, אשר על פי טענת פרופסור יעקב נגל, לשעבר ראש המל״ל, סין תרמה לפיתוחו. באותה נשימה אזכיר את הפרסום כי סין ערכה באוגוסט האחרון שני ניסויים בכלי טיס היפרסוני. כך לפי פרסום של פיננשייל טיימס. מידע הנדסי כזה יכול לזלוג לאיראן דרך צפ״ק, במסגרת השת״פ הביטחוני בין המדינות.
בדומה להתנהלות עם איראן, סין גם עוזרת לצפ״ק להתמודד עם סנקציות אמריקאיות ובינלאומיות. בשני המקרים מדובר בסנקציות בגלל גרעין או טילים או גם וגם. ומה שצפ״ק מפתחת, נמצא תחת הנחה שנחשף לאיראן. בין שמדובר בטיל המסוגל לשאת רש״ק גרעיני, העשרת אורניום או פיתוח פצצה. צפ״ק, כידוע, מדינה גרעינית שפיתחה גרעין וטילים וביצעה ניסויים בשני הערוצים.
דיפלומטיה: יחסי ישראל - סין
לצד האתגרים המעשיים לרגל בסין, המוסד מתמודד גם עם השאלה כיצד ריגול בסין יכול לייצר בעיות מדיניות לישראל מול בייג׳נג. סין אינה מוגדרת כאויב ישראל, להפך. סין משקיעה בפרויקטי תשתית מגוונים בישראל, כולל הקמה וניהול של נמלי ים עמוקים, רכבת קלה, פועלי בניין ועוד. כסף סיני גם זורם לחברות טכנולוגיה בישראל.
מעבר לאינטרסים כלכליים הדדיים בין המדינות, סין היא מעצמה. המשמעות היא שיש לה יכולות ריגול משלה והשפעה על אינטרסים ישראלים במזרח התיכון. אם ישראל תתפס במערומיה בריגול בסין, בבייג׳ינג ייתכן ויחזירו באותו מטבע.
רק לסבר את האוזן, סין מוכרת אמל״ח לסוריה, מצרים, מדינות המפרץ ועוד מדינות רבות בטווח איום על ישראל. סין מושקעת ויש לה השפעה פוליטית במגוון מדינות באפריקה, אירופה, המזרח התיכון ודרום אמריקה. סכסוך מדיני עם סין יכול לעלות לישראל הרבה.
אין ספק כי ריגול בסין הוא נושא מורכב ממגוון הסיבות שפורטו לעיל ואחרות נוספות. עם זאת, לאור התחזקות היחסים בין איראן וסין, בין סין לצפ״ק וצפ״ק לאיראן ומעורבתה של סין במרכז אסיה (בואך אפגניסטן ופקיסטן), התעלמות מסין בתכנית האיסוף של המוסד היא נקודת כשל בהקשר האיראני לכל הפחות. חוליה חלשה.
לא משנה אם איראן תחזור להסכם 2015, להסכם חדש או תשאר ללא הסכם עם המערב, המוסד הוא הגוף שמספק לממשלת ישראל תובנות אסטרטגיות בזירה זו. בשל המעורבות הגדלה של סין בזירה האיראנית, כלכלית וטכנולוגית, המוסד לא יוכל להתעלם מהצורך לרגל בסין, גם אם קשה ומאתגר. החלופה היא להסתמך על ארה״ב או על מזל.
