המתיחות בעזה: חמאס ימשיך בחיכוך האלים עד לשינוי כללי המשוואה עם ישראל

ד"ר מיכאל מילשטיין סבור כי ישראל נדרשת לצאת למערכת צבאית בעזה, כולל פגיעה גדולה באנשי חמאס, על מנת לעקר את היתרון הטקטי שיש לחמאס בסיומו של מבצע ״שומר החומות״

המתיחות בעזה: חמאס ימשיך בחיכוך האלים עד לשינוי כללי המשוואה עם ישראל

תמונה: ערוץ טלגרם חמאס

יחיא סנואר מתקרב בימים האחרונים למימוש היעד שהציב לעצמו ערב מבצע "שומר החומות": שינוי כללי המשוואה מול ישראל. במסגרת הזאת הוא מצליח לממש מקסימום הישגים במינימום נזק: גם פתח באופן יזום במערכה צבאית שהסבה לחמאס פגיעה מדודה יחסית.

גם קצר הישגים אסטרטגיים בדמות חיזוק מעמדה הציבורי של חמאס ודימויה כמנהיגה לאומית, והצלחה להתסיס את החברה הערבית בישראל באופן חסר תקדים; גם מצליח להשיב את מלוא הנכסים האזרחיים שהיו בידיו עד פרוץ המבצע ולבסס מחדש את "ההסדרה הישנה" שהוא עצמו הפר בבוטות. 

גם ממשיך בחיכוכים אלימים נגד ישראל המעידים כי המערכה האחרונה לא יצרה בקרבו רתיעה עמוקה מישראל; וגם אינו נתבעת לוויתורים משמעותיים, במיוחד בנושא השבויים והנעדרים. 

במילים אחרות סנואר הוכיח כי ביכולתו ליזום מהלך התקפי ולהגיב על התפתחויות באיו"ש, גם ללא עילה מוקדמת של חיכוך ברצועה, וזאת מבלי לספוג נזק אסטרטגי חמור, נוסחה שסביר ויבחן כיצד לשכפל שוב בעתיד.

קריסה של דוקטרינת ההסדרה

מבצע "שומר החומות" והחיכוכים המתמשכים ברצועה מאז סיומו משקפים פער עמוק בין תפיסת ישראל לזו של חמאס.

בעוד ישראל רואה בהסדרה מתכון לרגיעה ארוכת טווח ומעריכה כי ישנה בחמאס בשלות עמוקה לאמצה (הנחה שבלטה כבר בחיסולו של בהאא' אבו אלעטא, מראשי הג'האד האסלאמי ברצועה  בנובמבר 2019, שהוצג כמכשול שהקשה על חמאס להתמסר לרעיון ההסדרה), חמאס רואה בכך רגיעה זמנית לצורך ביסוס שלטונה ובניין כוחה הצבאי, אולם לא מהלך מחייב ובוודאי שלא נקודת סיום בעימות המתמשך עם ישראל. 

במילים אחרות המציאות המתמשכת מאז מאי ועד עתה משקפת קריסה של דוקטרינת ההסדרה שביסודה ההנחה ולפיה שיפור מתמשך במרקם החיים ברצועה יוצר בהכרח מחיר הפסד ומפחית את המוטיבציה של חמאס לנקוט צעדים אלימים.

המחוות המקודמות כלפי הרצועה בשבועות האחרונים - למרות המשך האלימות שמקדמת חמאס ששיאה בהרג לוחם מג"ב בגבול ברצועה - משקפת במידה רבה נכונות להמשיך ואף להעצים את המאמץ שהוכח ככישלון.

הפער הזה גם משקף קושי של ישראל לרדת לעומק ההיגיון והכוונות של חמאס, שהוכיחה כי היא מוכנה לסכן את ההסדרה עבור קידום יעדיה האידיאולוגיים, ובראשם המאבק המזוין נגד ישראל.

בשבועות האחרונים התנועה מפגינה נכונות לנהל מאבק עיקש, גם אם בעוצמות משתנות (בעיקר טרור הבלונים, החיכוכים במרחב גדר הגבול ו"ההטרדות הליליות" הנתפסות בעיני חמאס כמעין מב"מ), שיעדו השבת מלוא הנכסים האזרחיים שהיו בידיה עד מבצע "שומר החומות".

בהקשר הזה בולט הסיוע הכספי הקטרי, שלא קיימת משמעות ממשית לזהות הגורם המעניק אותו ומתווה החלוקה שלו. זאת ועוד, מציאות שכזאת תורמת לחיזוק מעמד ממשל חמאס, מותירה על כנה את השפעתה העמוקה של קטר ברצועה ואינה מעניקה לרשות דריסת רגל של ממש באזור.

"ניסוי וטעייה"

חמאס בשלטון אפוא עומדת בפני עולם אילוצים מורכב יותר אולם אינה בהכרח "מתונה" או מרוסנת יותר, אלא גורם קיצוני החולש ממעמדו החדש על אמצעים רבים יותר המעניקים לו יכולת לקדם ביתר יעילות את יעדיו האידיאולוגיים אשר אותם הוא מעולם לא זנח. 

על ישראל להסיק שתי מסקנות מרכזיות מאירועי החודשים האחרונים ברצועה. הראשונה - דימוי ההרתעה שלה נשחק בעיני סנואר, שסבור כי העיסוק במשבר הקורונה, בנושא האיראני ובתסבוכת הפוליטית המתמשכת מבית מקשה על ישראל לפתח מערכה רבת עוצמה ברצועה. לפיו, ישראל לחיצה ולפיכך ניתן לחלץ ממנה ויתורים.

התנהלות סנואר מול ישראל מתנהלת על בסיס "ניסוי וטעייה" ותוך קריאה  מדויקת של ישראל, וזאת בניגוד לטיעון המועלה ולפיו הפך משיחי ובלתי רציונלי. 

שנית, על ישראל להבין כי מרחב התמרון שלה הצטמצם מאוד. עומדות בפניה כיום שתי חלופות בלבד. הראשונה - לאמץ במלואם את תנאי סנואר, קרי חזרה להסדרה הישנה וויתור על כל מה שהוגדר "קווים אדומים":

אין מחוות אזרחיות ללא התקדמות בנושא השבויים והנעדרים ו"דין בלון כדין רקטה". אם יצליח סנואר להביא לחידוש תשלום משכורות פקידי חמאס, גם אם הדבר ייעשה באמצעות הרשות, משמעות הדבר חזרה למצב שלפני "שומר החומות".

במציאות הזאת הוא עשוי להסכים לרגיעה, אך בה בעת לנסות ולבחון האם ביכולתו לממש את כללי המשחק החדשים, כלומר להגיב בכוח ובאופן יזום להתפתחויות באיו"ש, בירושלים או אף בחברה הערבית בישראל. 

הפתרון: מערכה רבת עוצמה

אם ישראל מעוניינת להימנע מהיקלעות פסיבית לתרחיש הזה עליה לשקול חלופה שנייה - ייזום מערכה רבת עוצמה דוגמת השלוש שניטשו בין השנים 2014-2008. אם המהלך הזה ילווה בפגיעה בגורמים מקרב הנהגת חמאס הוא עשוי לאפשר לישראל לעצב מציאות אסטרטגית נוחה יותר ב"יום שאחרי".

ביטויה המעשיים עשויים להיות הפסקה מוחלטת של החיכוכים האלימים או ירידה דרמטית בהיקפם, בדיוק כמו המציאות ששררה ברצועה בשנים שלאחר מבצע "צוק איתן", ואולי אף התגמשות של חמאס בנושא השבויים והנעדרים שתתאפשר אם ישראל תפגין נוקשות ולא תקדם מהלכים אזרחיים משמעותיים כלפי הרצועה ללא פריצת דרך באותו נושא.


ד"ר מיכאל מילשטיין משמש ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז משה דיין באוניברסיטת ת"א וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) במרכז הבינתחומי הרצליה.

אולי יעניין אותך גם