החפרים היהודים השבויים שנשכחו בזיכרון תקופת השואה
צעירים ומבוגרים ארץ-ישראלים התגייסו לחיל החפרים של הצבא הבריטי החל מספטמבר 1939, הרבה לפני הקמת הבריגדה היהודית. סיפור השבי הגדול ביותר לא הוטמע בזיכרון תקופת השואה. בטור השבועי עושה אפרים לפיד צדק עם זכרם
אפרים לפיד
| 21/06/2017
(צילום: מעזבונו של מנחם מנדל שרגר, מפדויי השבי)
בתחילת מלחמת העולם השנייה בקשו המוסדות הלאומיים משלטונות המנדט הבריטי להקים יחידות לוחמות של יהודים בלבד, שיגוייסו לצבא באופן מאורגן. אולם הבריטים, שחששו מתגובת הערבים, התחמקו מכך בהתמדה. למרות הצורך הדוחק שלהם בכוח אדם, הם הסכימו בתחילה להקים רק יחידות מעורבות של יהודים וערבים. המוסדות הלאומיים עשו כל שיכלו כדי לסכל את הגיוס הזה, אולם יצר הרפתקנות, היכולת להילחם בגרמנים, ההיענות לקריאתו של משה שרת להתגייס לצבא הבריטי למען הנחת תשתית לצבא עברי וגם המציאות הכלכלית הקשה בארץ גרמה כי יהודים רבים התגייסו למרות הכל, אם כדי לזכות במשכורת הצבאית הבריטית או כדי לתרום למלחמה בנאצים.
כ-4500 צעירים ובעלי משפחות, דתיים וחילוניים, מזרחיים ואשכנזים, עולים וותיקי היישוב התנדבו בהיקף של תשע פלוגות לחיל החפרים הבריטי - Auxiliary Military Pioneer Corps. משימות החיל, היו בניית ביצורים, סלילת דרכים, פריקת תחמושת ומזון, שמירות ועוד. היו אלו יחידות שירות בתפקידי הנדסה ובינוי שרבים מחייליהם לא קיבלו נשק, אלא רק אתים ומכושים, כפי שמעידים האת והמכוש בסמל החיל. בפלוגה הראשונה של החפרים, אשר נשלחה בתום האימונים לצרפת, שירתו למעלה מאלף חיילים, מתוכם 750 יהודים והשאר ערבים. כאשר הגרמנים פלשו לצרפת חולצו החפרים והוחזרו ארצה. פלוגה זו פוצלה לקומנדו 51 ושארית חייליה הקימו את פלוגת החפרים 601. אחריה עד קיץ 1940 הוקמו פלוגות 602-604.
ככל שגברה הסכנה כי כוחות עוינים יגיעו לארץ ישראל הסכימו שלטונות המנדט להקים יחידות יהודיות, ואז שינו גם המוסדות הלאומיים את עמדתם כלפי הגיוס לחיל החפרים. הוחלט ש-850 מחברי ה"הגנה" יתנדבו לשרת במסגרת זאת, כדי לעצב פלוגות שיאויישו ביהודים. במסגרת גיוס מאורגן התגייסו לחיל החפרים למעלה מ-3000 יהודים ארצישראליים, אשר שוגרו לחזית המדבר המערבי במצרים, שם עסקו בבניית דרכים וביצורים שנועדו למנוע מהצבא האיטלקי לכבוש את מצרים. החפרים היו נתונים להפצצות בלתי פוסקות מהאוויר ורבים נהרגו ונפצעו.
עם התפתחותה של חזית חדשה בבלקן הוצאו למעלה מ-4500 חיילים בין החודשים ינואר-מרץ 1941 מהמדבר המערבי וצורפו לחיל המשלוח הבריטי ליוון, כדי להגן עליה מפלישה גרמנית. עם פלישת הגרמנים שותפו החפרים בלחימה הקשה נגד הפולשים. עד מהרה התברר שחיל המשלוח הבריטי ליוון איננו עומד בפני עוצמת המתקפה הגרמנית והחל פינוי דרומה אל נמלי אתונה, נאפליון וקלמטה. מי שהצליח לצאת פונה לכרתים ומשם למצרים. לאורך 4 ימי הלחימה בעיירה קלמטה שבדרום הפלופונז כ-1500 החיילים ארצישראליים לא הורשו לעלות לאוניות הפינוי, בנימוק שהחילוץ מיועד ליחידות לוחמות – והחפרים, שהיו יחידת שירות, לא נחשבו ככאלה. כך ב- 29 באפריל 1941 נפלו בשבי הגרמני כמעט כל אנשי חיל החפרים שנשלחו ליוון, ואיתם חיילים נוספים מפלוגת תפעול הנמלים, חיל ההנדסה הבריטי, חיל התובלה הקשר והאוויר. קבוצה נוספת של כ- 200 חיילים נפלה בשבי בכרתים אחרי קרבות עזים ב- 1 ביוני 1941.
ארבע שנים הם הוחזקו במחנות השבויים במהלכן עונו ואולצו לעבוד בעבודות כפייה במחנות בגרמניה ופולין. חלקם ברחו מהשבי ויש שנרצחו או נעלמו ולא שבו מעולם. בימי שביים הקפידו השבויים לקיים את מצוות הדת היהודית, ללמוד עברית וציונות. במהלך שביים פגשו את אחיהם ממחנות ההשמדה וסייעו להם בחשאי. בדרכם לחופש צעדו בקור המקפיא כאלף ק"מ בצעדות המוות לרוחבה של אירופה. עם השחרור, לאחר תקופת הבראה קצרה באירופה, שבו פדויי השבי לארץ ישראל.
עלילותיה של הבריגדה, שקמה כמה שנים אחרי שנפלו החפרים בשבי, סופרו לאורך השנים בתהודה רבה, ומנגד, סיפורם של החפרים-השבויים לא זכה לציון ראוי. כ-200 חפרים יהודים נהרגו במהלך המלחמה וימי השבי ושמותיהם מתועדים באנדרטאות בהר הרצל ובאתר "יזכור" של משרד הביטחון. לפי הערכות חוקרים ישנם עוד כ – 150 חיילים אלמונים בפרשה זו ששמותיהם אינם ידועים, וייתכן ולא יהיו ידועים לעולם
בשנת 2013 הוקם בישראל "פורום משפחות פדויי השבי – לוחמי חיל החפרים" על ידי צאצאיהם של השבויים והחפרים, כהתארגנות התנדבותית שמטרתה לקדם את הנצחתם ולהנחיל את סיפורם לדורות הבאים. הפורום יזם פעילויות רבות בארץ ובחו"ל וביניהן הקמת אתר אינטרנט ו"יער פדויי השבי" ביער עמינדב בירושלים, שהשבויים עצמם תרמו להקמתו באוקטובר 1944, אך נטיעתו התאפשרה ביוזמת הפורום רק בשנת ה-70 לשחרורם של החפרים מהשבי.
***
תודה לבני גבירצמן ולטליה קליינר-דייגי, יו"ר פורום משפחות פדויי השבי
למידע נוסף ולפניות בני משפחות: פדויי השבי- האתר הרשמי
צעירים ומבוגרים ארץ-ישראלים התגייסו לחיל החפרים של הצבא הבריטי החל מספטמבר 1939, הרבה לפני הקמת הבריגדה היהודית. סיפור השבי הגדול ביותר לא הוטמע בזיכרון תקופת השואה. בטור השבועי עושה אפרים לפיד צדק עם זכרם
בתחילת מלחמת העולם השנייה בקשו המוסדות הלאומיים משלטונות המנדט הבריטי להקים יחידות לוחמות של יהודים בלבד, שיגוייסו לצבא באופן מאורגן. אולם הבריטים, שחששו מתגובת הערבים, התחמקו מכך בהתמדה. למרות הצורך הדוחק שלהם בכוח אדם, הם הסכימו בתחילה להקים רק יחידות מעורבות של יהודים וערבים. המוסדות הלאומיים עשו כל שיכלו כדי לסכל את הגיוס הזה, אולם יצר הרפתקנות, היכולת להילחם בגרמנים, ההיענות לקריאתו של משה שרת להתגייס לצבא הבריטי למען הנחת תשתית לצבא עברי וגם המציאות הכלכלית הקשה בארץ גרמה כי יהודים רבים התגייסו למרות הכל, אם כדי לזכות במשכורת הצבאית הבריטית או כדי לתרום למלחמה בנאצים.
כ-4500 צעירים ובעלי משפחות, דתיים וחילוניים, מזרחיים ואשכנזים, עולים וותיקי היישוב התנדבו בהיקף של תשע פלוגות לחיל החפרים הבריטי - Auxiliary Military Pioneer Corps. משימות החיל, היו בניית ביצורים, סלילת דרכים, פריקת תחמושת ומזון, שמירות ועוד. היו אלו יחידות שירות בתפקידי הנדסה ובינוי שרבים מחייליהם לא קיבלו נשק, אלא רק אתים ומכושים, כפי שמעידים האת והמכוש בסמל החיל. בפלוגה הראשונה של החפרים, אשר נשלחה בתום האימונים לצרפת, שירתו למעלה מאלף חיילים, מתוכם 750 יהודים והשאר ערבים. כאשר הגרמנים פלשו לצרפת חולצו החפרים והוחזרו ארצה. פלוגה זו פוצלה לקומנדו 51 ושארית חייליה הקימו את פלוגת החפרים 601. אחריה עד קיץ 1940 הוקמו פלוגות 602-604.
ככל שגברה הסכנה כי כוחות עוינים יגיעו לארץ ישראל הסכימו שלטונות המנדט להקים יחידות יהודיות, ואז שינו גם המוסדות הלאומיים את עמדתם כלפי הגיוס לחיל החפרים. הוחלט ש-850 מחברי ה"הגנה" יתנדבו לשרת במסגרת זאת, כדי לעצב פלוגות שיאויישו ביהודים. במסגרת גיוס מאורגן התגייסו לחיל החפרים למעלה מ-3000 יהודים ארצישראליים, אשר שוגרו לחזית המדבר המערבי במצרים, שם עסקו בבניית דרכים וביצורים שנועדו למנוע מהצבא האיטלקי לכבוש את מצרים. החפרים היו נתונים להפצצות בלתי פוסקות מהאוויר ורבים נהרגו ונפצעו.
עם התפתחותה של חזית חדשה בבלקן הוצאו למעלה מ-4500 חיילים בין החודשים ינואר-מרץ 1941 מהמדבר המערבי וצורפו לחיל המשלוח הבריטי ליוון, כדי להגן עליה מפלישה גרמנית. עם פלישת הגרמנים שותפו החפרים בלחימה הקשה נגד הפולשים. עד מהרה התברר שחיל המשלוח הבריטי ליוון איננו עומד בפני עוצמת המתקפה הגרמנית והחל פינוי דרומה אל נמלי אתונה, נאפליון וקלמטה. מי שהצליח לצאת פונה לכרתים ומשם למצרים. לאורך 4 ימי הלחימה בעיירה קלמטה שבדרום הפלופונז כ-1500 החיילים ארצישראליים לא הורשו לעלות לאוניות הפינוי, בנימוק שהחילוץ מיועד ליחידות לוחמות – והחפרים, שהיו יחידת שירות, לא נחשבו ככאלה. כך ב- 29 באפריל 1941 נפלו בשבי הגרמני כמעט כל אנשי חיל החפרים שנשלחו ליוון, ואיתם חיילים נוספים מפלוגת תפעול הנמלים, חיל ההנדסה הבריטי, חיל התובלה הקשר והאוויר. קבוצה נוספת של כ- 200 חיילים נפלה בשבי בכרתים אחרי קרבות עזים ב- 1 ביוני 1941.
ארבע שנים הם הוחזקו במחנות השבויים במהלכן עונו ואולצו לעבוד בעבודות כפייה במחנות בגרמניה ופולין. חלקם ברחו מהשבי ויש שנרצחו או נעלמו ולא שבו מעולם. בימי שביים הקפידו השבויים לקיים את מצוות הדת היהודית, ללמוד עברית וציונות. במהלך שביים פגשו את אחיהם ממחנות ההשמדה וסייעו להם בחשאי. בדרכם לחופש צעדו בקור המקפיא כאלף ק"מ בצעדות המוות לרוחבה של אירופה. עם השחרור, לאחר תקופת הבראה קצרה באירופה, שבו פדויי השבי לארץ ישראל.
עלילותיה של הבריגדה, שקמה כמה שנים אחרי שנפלו החפרים בשבי, סופרו לאורך השנים בתהודה רבה, ומנגד, סיפורם של החפרים-השבויים לא זכה לציון ראוי. כ-200 חפרים יהודים נהרגו במהלך המלחמה וימי השבי ושמותיהם מתועדים באנדרטאות בהר הרצל ובאתר "יזכור" של משרד הביטחון. לפי הערכות חוקרים ישנם עוד כ – 150 חיילים אלמונים בפרשה זו ששמותיהם אינם ידועים, וייתכן ולא יהיו ידועים לעולם
בשנת 2013 הוקם בישראל "פורום משפחות פדויי השבי – לוחמי חיל החפרים" על ידי צאצאיהם של השבויים והחפרים, כהתארגנות התנדבותית שמטרתה לקדם את הנצחתם ולהנחיל את סיפורם לדורות הבאים. הפורום יזם פעילויות רבות בארץ ובחו"ל וביניהן הקמת אתר אינטרנט ו"יער פדויי השבי" ביער עמינדב בירושלים, שהשבויים עצמם תרמו להקמתו באוקטובר 1944, אך נטיעתו התאפשרה ביוזמת הפורום רק בשנת ה-70 לשחרורם של החפרים מהשבי.
***
תודה לבני גבירצמן ולטליה קליינר-דייגי, יו"ר פורום משפחות פדויי השבי
למידע נוסף ולפניות בני משפחות: פדויי השבי- האתר הרשמי
