"תשורה" מבצעית בתגובה לחטיפת מטוס "אל-על"
בסיום השנה האזרחית 1968, נתנה ישראל לעולם איתות מבצעי בנחישותה לפעול נגד ארגוני הטרור - צנחני צה"ל פוצצו מטוסים בשדה התעופה בבירות, בטור השבועי של ד"ר אפרים לפיד
אפרים לפיד
| 22/12/2016
צילום: באדיבות אתר חיל האוויר
ב-22 ביולי 1968 נחטף מטוס אל-על בדרכו מלונדון דרך רומא לישראל. היה זה האירוע הראשון והיחיד בו נחטף מטוס ישראלי על ידי מחבלים. החוטפים מארגון החזית העממית לשחרור פלסטין בראשות ג'ורג' חבש וודיע חדאד אלצו את הקברניט עודד אברבנאל להנחית את המטוס באלג'יר. במטוס היו 38 נוסעים ו-10 אנשי צוות. הנוסעים הזרים שוחררו מיד. הנשים והילדים הישראלים שוחררו כעבור ארבעה ימים. לגבי השאר התנהל מו"מ עם ממשלת אלג'יר ובסיומו הסכימה ממשלת ישראל בראשות לוי אשכול לשחרר 24 מחבלים "ללא דם על הידיים". 39 ימים הוחזקו הישראלים במעצר באלג'יר עד ליום החילופין ב-13 באוגוסט 1968.
בעקבות אירוע זה הוקם מערך אבטחה חובק עולם לתעופה הישראלית ובטרמינלים השונים בהם פעילות חברות תעופה ישראליות. מאות צעירים ישראלים עברו במהלך השנים הכשרה והצטרפו למערך האבטחה של אל על אשר הונחה על ידי שרות הביטחון הכללי.
כארבעה חודשים לאחר מכן, ב-26 בדצמבר, ירו מחבלי "החזית העממית" לעבר מטוס אל-על באתונה וכתוצאה מכך נהרג אזרח ישראלי, דיילת נפצעה ולמטוס נגרם נזק.
שתי פעולות אלה פתחו חזית חדשה במסגרת מלחמת ההתשה וזו נועדה לפגוע בבטן הרכה של מדינת ישראל: תקיפת מטרות ויעדים רחוקים מהארץ. בתגובה תקף ב- 28 בדצמבר 1968 כוח צה"ל בפיקודו של אל"מ רפאל איתן ( רפול) שהיה אז קצין צנחנים ראשי, מטוסים ערביים בשדה התעופה חאלדה, נמל התעופה הבינלאומי של ביירות, כדי להרתיע את המחבלים ואת ממשלת לבנון, אשר משטחה פעלו, מביצוע פיגועים נוספים. כוח צנחנים המריא לביירות בשלושה מסוקי סופר-פרלון. שני מסוקי בל-205 בצעו אמנעות מהאוויר, סיור ותצפיות. הטיסה ליעד נמשכה כ-45 דקות. עם נחיתת המסוק הראשון בשדה התעופה החלו הצנחנים להניח מטעני נפץ במטוסים תוך הקפדה על ביצוע שקט ומהיר, שלא יעלה על 30 דקות. הכוח המבצע נתקל, כצפוי, באנשים ששהו בשדה. בין השאר, היו אלה נוסעים, שחלקם היו ישובים במטוסים לפני ההמראה. לכולם הוסבר באדיבות כי עליהם לעזוב את השדה. רובם צייתו ועזבו את המקום, ולאלה שהתעקשו או לא הבינו הוסבר בתקיפות ואף ביריות אזהרה. לבסוף הכל עזבו ותפסו מחסה.
במבצע, אשר כינויו "תשורה", הושמדו 14 מטוסי סילון אזרחיים ערביים שהיו בבעלות שלוש חברות לבנוניות: "מידל איסט אירליינס" (M.E.A), "ליבניז אינטרנשיונל אירווייס" (L.I.A) ו"טרנס-מדיטרניאן אירליינס" (T.M.A). ערכם של מטוסים אלה נאמד בין 44-42 מיליון דולר. המכה שהונחתה על לבנון היתה קשה. הפעולה זכתה לתהודה נרחבת בארץ ובעולם. סביב מבצע "תשורה" נרקמו אגדות רבות. המפורסמת שבהן טוענת כי במהלך המבצע נכנס מפקד הכוח, רפאל איתן, אל מזנון בית הנתיבות, התיישב, הזמין קפה, שתה, שילם בשטר כסף ישראלי ונעלם מהמקום.
מדינות רבות גינו את ישראל על המבצע. במיוחד בלט נשיא צרפת, שארל דה-גול, שזעם על הפגיעה בלבנון, בת חסותה המסורתית של ארצו. המבצע דחק בו להחריף מאוחר יותר, את האמברגו על הסיוע הצבאי הצרפתי לישראל. שנה אחר כך , בדצמבר 1969 חילצו לוחמי חיל הים הישראלי את הסטי"לים אשר נאסרה יציאתם משרבורג בעקבות האמברגו.
בסיום השנה האזרחית 1968, נתנה ישראל לעולם איתות מבצעי בנחישותה לפעול נגד ארגוני הטרור - צנחני צה"ל פוצצו מטוסים בשדה התעופה בבירות, בטור השבועי של ד"ר אפרים לפיד
ב-22 ביולי 1968 נחטף מטוס אל-על בדרכו מלונדון דרך רומא לישראל. היה זה האירוע הראשון והיחיד בו נחטף מטוס ישראלי על ידי מחבלים. החוטפים מארגון החזית העממית לשחרור פלסטין בראשות ג'ורג' חבש וודיע חדאד אלצו את הקברניט עודד אברבנאל להנחית את המטוס באלג'יר. במטוס היו 38 נוסעים ו-10 אנשי צוות. הנוסעים הזרים שוחררו מיד. הנשים והילדים הישראלים שוחררו כעבור ארבעה ימים. לגבי השאר התנהל מו"מ עם ממשלת אלג'יר ובסיומו הסכימה ממשלת ישראל בראשות לוי אשכול לשחרר 24 מחבלים "ללא דם על הידיים". 39 ימים הוחזקו הישראלים במעצר באלג'יר עד ליום החילופין ב-13 באוגוסט 1968.
בעקבות אירוע זה הוקם מערך אבטחה חובק עולם לתעופה הישראלית ובטרמינלים השונים בהם פעילות חברות תעופה ישראליות. מאות צעירים ישראלים עברו במהלך השנים הכשרה והצטרפו למערך האבטחה של אל על אשר הונחה על ידי שרות הביטחון הכללי.
כארבעה חודשים לאחר מכן, ב-26 בדצמבר, ירו מחבלי "החזית העממית" לעבר מטוס אל-על באתונה וכתוצאה מכך נהרג אזרח ישראלי, דיילת נפצעה ולמטוס נגרם נזק.
שתי פעולות אלה פתחו חזית חדשה במסגרת מלחמת ההתשה וזו נועדה לפגוע בבטן הרכה של מדינת ישראל: תקיפת מטרות ויעדים רחוקים מהארץ. בתגובה תקף ב- 28 בדצמבר 1968 כוח צה"ל בפיקודו של אל"מ רפאל איתן ( רפול) שהיה אז קצין צנחנים ראשי, מטוסים ערביים בשדה התעופה חאלדה, נמל התעופה הבינלאומי של ביירות, כדי להרתיע את המחבלים ואת ממשלת לבנון, אשר משטחה פעלו, מביצוע פיגועים נוספים. כוח צנחנים המריא לביירות בשלושה מסוקי סופר-פרלון. שני מסוקי בל-205 בצעו אמנעות מהאוויר, סיור ותצפיות. הטיסה ליעד נמשכה כ-45 דקות. עם נחיתת המסוק הראשון בשדה התעופה החלו הצנחנים להניח מטעני נפץ במטוסים תוך הקפדה על ביצוע שקט ומהיר, שלא יעלה על 30 דקות. הכוח המבצע נתקל, כצפוי, באנשים ששהו בשדה. בין השאר, היו אלה נוסעים, שחלקם היו ישובים במטוסים לפני ההמראה. לכולם הוסבר באדיבות כי עליהם לעזוב את השדה. רובם צייתו ועזבו את המקום, ולאלה שהתעקשו או לא הבינו הוסבר בתקיפות ואף ביריות אזהרה. לבסוף הכל עזבו ותפסו מחסה.
במבצע, אשר כינויו "תשורה", הושמדו 14 מטוסי סילון אזרחיים ערביים שהיו בבעלות שלוש חברות לבנוניות: "מידל איסט אירליינס" (M.E.A), "ליבניז אינטרנשיונל אירווייס" (L.I.A) ו"טרנס-מדיטרניאן אירליינס" (T.M.A). ערכם של מטוסים אלה נאמד בין 44-42 מיליון דולר. המכה שהונחתה על לבנון היתה קשה. הפעולה זכתה לתהודה נרחבת בארץ ובעולם. סביב מבצע "תשורה" נרקמו אגדות רבות. המפורסמת שבהן טוענת כי במהלך המבצע נכנס מפקד הכוח, רפאל איתן, אל מזנון בית הנתיבות, התיישב, הזמין קפה, שתה, שילם בשטר כסף ישראלי ונעלם מהמקום.
מדינות רבות גינו את ישראל על המבצע. במיוחד בלט נשיא צרפת, שארל דה-גול, שזעם על הפגיעה בלבנון, בת חסותה המסורתית של ארצו. המבצע דחק בו להחריף מאוחר יותר, את האמברגו על הסיוע הצבאי הצרפתי לישראל. שנה אחר כך , בדצמבר 1969 חילצו לוחמי חיל הים הישראלי את הסטי"לים אשר נאסרה יציאתם משרבורג בעקבות האמברגו.
