הציון של סבא"א בתיק הגרעין האיראני נמוך מ"מספיק בקושי"
סבא"א אמנם סגרה את תיק תכנית הגרעין הצבאית של איראן, אך קבעה חד משמעית כי איראן עסקה בפיתוח נשק גרעיני שנמשך גם בשנת 2009, וכאן טמון כשלונה. דעה
רפאל אופק
| 24/12/2015
סבא"א פרסמה לאחרונה שני דו"חות העוסקים בסוגיית הגרעין האיראני: דו"ח רבעוני מ-18 בנובמבר, במסגרת הדו"חות הרבעוניים היוצאים לאור מאז 2003, בעקבות חשיפת פרויקט הצנטריפוגות להעשרת אורניום; וכן דו"ח מסכם מ-2 בדצמבר על פעילויות איראן בעבר ובהווה בסוגיית פיתוח נשק גרעיני.
הדו"ח הרבעוני מתייחס בכללותו לסטאטוס תכנית הגרעין של איראן מאז הסכם וינה שנחתם בינה לבין מעצמות P5+1 והאיחוד האירופי ב-15 ביולי, תוך דגש על הפעילויות שאיראן נוקטת תחת פיקוח סבא"א על מנת לעמוד במחויבותה על פי ההסכם, וכן בהתנהלות המגעים בין סבא"א לאיראן ברבעון האחרון. על פי סיכום הדו"ח, איראן עומדת עד כה בהתחייבויותיה כלפי סבא"א לצמצום משמעותי של תכנית העשרת האורניום ולהשעיית פעילויות הקשורות להפקת פלוטוניום, וזאת על פי "מפת הדרכים" שנקבעה במסגרת ההסכם. אף על פי כן, הדו"ח מציין כי "הסוכנות (סבא"א) אינה נמצאת במצב שביכולתה לספק הבטחה מהימנה בדבר היעדר חומר גרעיני ופעילויות באיראן שלא הוצהר עליהם, ולכן להגיע למסקנה כי כל החומר הגרעיני המצוי באיראן משמש לפעילויות למטרות שלום". כמו כן, מסתבר ממנו כי איראן אינה מאפשרת לפקחי סבא"א לסייר עצמאית באתרי בתי המלאכה לייצור רכיבי צנטריפוגות והרכבתם ובמתקני אחסונם, אלא אך ורק "גישה תחת פיקוח" ("managed access"). זאת ועוד, הגדרתן בדו"ח של הפעולות שאיראן התחייבה לנקוט על פי ההסכם כ"צעדים התנדבותיים" ("voluntary measures") מצידה, צורמת את העין לפחות מנקודת מבט ישראלית. ככל הנראה נובע הדבר משאיפת סבא"א לשמור על יחסים טובים עם המשטר בטהראן.
מנגד, הדו"ח השני מותח ביקורת חריפה על איראן בסוגיית תכנית הגרעין הצבאית. ראשית, הוא מתייחס לדו"ח הרבעוני של סבא"א מנובמבר 2011, שבו הוצג ניתוח של כל המידע שהיה בידי סבא"א באותה עת על הפעילויות באיראן בתחום פיתוח מתקן נפץ גרעיני. סבא"א קובלת על כך שהמגעים בינה לבין איראן להבהרת תמונת המידע בתחום זה, אשר התנהלו בין ינואר 2012 למאי 2013, הגיעו למבוי סתום, ורק עתה הבשילו לכדי הכנת הדו"ח הנוכחי, אשר מסכם כראוי את תכנית הנשק הגרעיני של איראן.
הדו"ח הנוכחי מציין כי לפני נובמבר 2011 הגיע לידי סבא"א מידע שלפיו בשנות ה-80 המאוחרות של המאה הקודמת פעלו באיראן מספר ארגונים ביטחוניים-מדעיים, תחת כיסוי של כינויים שונים, אשר אפשר והתנהלו בהם פעילויות בעלות מימדים צבאיים (PMD – Possible Military Dimensions), וזאת במטרה לפתח מתקן נפץ גרעיני. התכנית הונהגה על ידי מוחסן פאח'ריזאדה (Mohsen Fakhrizadeh), קצין בכיר ב"משמרות המהפכה" ששימש גם כפרופסור לפיסיקה באוניברסיטת אימאם חוסיין, ונחשב "אבי הנשק הגרעיני האיראני". רק באוגוסט 2015 הואילה איראן לספק לסבא"א מידע נוסף על ארגונים אלה, אך מכל מקום הכחישה כי עסקו בפיתוח נשק גרעיני. על סמך כל המידע שהצטבר בידיה, חרף הכחשת איראן, סבא"א מעריכה כי עד שלהי 2003 אכן התקיים באיראן מבנה ארגוני לתיאום כל הפעילויות הנדרשות לפיתוח נשק גרעיני. עם זאת, אי אלו פעילויות שהתבצעו בתקופה מאוחרת יותר, לא התנהלו במסגרת מאמץ מאורגן. מאמצי הרכש עבור תכנית הנשק הגרעיני בוצעו באמצעות "חברות קש" שמאחוריהן עמדו "הארגון האיראני לאנרגיה אטומית" (AEOI – Atomic Energy Organization of Iran) וכן מערך הלוגיסטיקה של משרד ההגנה (Modafl – Ministry of Defense Armed Forces Logistics ). אשר לכוונת איראן בעבר לרכוש מצלמה מהירה מאד (high-speed camera), המיועדת לדיאגנוסטיקה של הדמיית תהליך פיצוץ מתקן נפץ גרעיני, היא טענה כי המצלמה נועדה לשימושים אזרחיים. איראן גם הכחישה מידע שבידי סבא"א, לפיו ניסתה לרכוש באמצעות "חברת קש" מתגים מהירים מאד (high-speed switches) המשמשים לייזום הפעלת הניפוץ הגרעיני. ברם, אין בידי סבא"א מידע על התמשכות מאמצי רכש אלה אחרי 2007.
הדו"ח הנוכחי מתייחס לפעילויות שאיראן ניהלה לרכישה או פיתוח רכיבי מתקן נפץ גרעיני המופעל באמצעות אימפלוזיה (implosion). בתהליך זה, כתוצאה מדחיסת ליבת החומר הבקיע (אורניום מועשר או פלוטוניום) באמצעות ניפוץ כלפי פנים של חומר הנפץ העוטף אותה, היא מגיעה למצב של מסה קריטית וליצירת תגובת שרשרת של ביקועים . על פי המידע שבידי סבא"א, בין 2002 ל-2003 פעלה במשרד ההגנה האיראני קבוצת פיתוח נפצי תיל מתפוצץ (EBW - Exploding-Bridge Wire), שבטיחותן גבוהה מאד משל נפצים רגילים ולכן הם מתאימים לאימפלוזיה של פצצה גרעינית. למרות טענת איראן כי הנפצים נועדו לשימוש לגיטימי, כגון תעשיית החלל או קידוחי נפט, סבא"א סבורה כי הם פותחו עבור נשק גרעיני. טכנולוגיה נוספת שפיתחו מדעני איראן בסיוע "מומחה זר" (שזוהה בנובמבר 2011 בתקשורת כמדען הרוסי Vyacheslav Danilenko, שעבד בעבר בתכנית הנשק הגרעיני של ברית המועצות) למימוש תהליך האימפלוזיה, הייתה "ייזום רב נקודתי" (MPI – multi-point initiation) של פיצוץ - הפעלה סימולטנית של חומר נפץ בעל גיאומטריה של חצי כדור ממספר רב של נקודות על פני המשטח החיצוני של חצי הכדור. על פי הדו"ח, האיראנים ביצעו ב-2003 לפחות ניסוי גדול אחד של מערכת MPI. אף שהאיראנים טענו במסגרת מפגש עם אנשי סבא"א באוגוסט 2015 כי מערכת MPI שפיתחו נועדה ליישומים בתחום חימוש צבאי קונבנציונלי, קובע הדו"ח כי להערכת סבא"א: "טכנולוגיית MPI שפותחה באיראן היא בעלת מאפיינים רלוונטיים להתקן נפץ גרעין, שף ש גם למספר קטן של יישומים חלופיים".
זאת ועוד, על פי מידע שנתקבל בסבא"א איראן בנתה ב-2002 בבסיס הצבאי פארצ'ין (Parchin) מבנה שהותקן בו מיכל גדול ביותר,. מאפייני המיכל, שתאמו לנתוני פרסומים מדעיים של "המומחה הזר", הצביעו על כך שנועד לביצוע ניסויים הידרודינמיים של חומרי נפץ, וכי ניתן היה לפוצץ בתוכו עד כ-70 ק"ג חומר נפץ. אולם פניית סבא"א לאיראן בפברואר 2012 לאפשר לפקחיה לבקר באתר פארצ'ין נדחתה על ידי שלטונות איראן. תחת זאת, כפי שנחשף בתצלומי לוויין, האיראנים פעלו נמרצות להעלים את העובדות מהשטח – לאחר שהם עטפו את המבנה שבתוכו היה המיכל הם ביצעו שינויים בקירותיו בקירות המבנה, הרסו מבנים סמוכים, וכן 'גילחו' את האתר וסילקו ממנו כמויות אדירות של עפר. רק ב-20 בספטמבר 2015 התאפשר לאנשי סבא"א לבקר באתר פארצ'ין, וגם ניטלו מאדמתו דגימות קרקע. לטענת האיראנים, המבנה בפארצ'ין שימש לאחסון כימיקלים ולייצור חומרי נפץ. מכל מקום, בדיקת דגימות הקרקע שנלקחו מהאתר לא אישרה טענה זו. עם זאת, בבדיקה נמצאו שני חלקיקי אורניום טבעי שמקורם בתהליך כלשהו של עיבוד אורניום. אולם בשל הכמות הזעירה של האורניום שנמצא באתר אפשרות בלתי ניתן להצביע על מקור החומר. לסיכום, המידע שבידי סבא"א, בצרוף לתצלומי הלוויין ובדיקת דגימות הקרקע, שללו את טענת איראן בדבר ייעוד אתר פארצ'ין. אולם השינויים האינטנסיביים שהאיראנים ביצעו באתר סיכלו את יכולת סבא"א לאמת כי אכן בוצעו באתר ניסויים הידרודינמיים הקשורים לפיתוח נשק גרעיני.
לסבא"א נמסר לפני נובמבר 2011 מידע על תכנון מקור נייטרונים (neutron source או neutron initiator) על ידי מדענים איראניים, שהפעלתו מבוססת על דחיסתו בלחץ רב כתוצאה מגלי ההלם הנוצר בניפוץ. התקן זה מיועד לפלוט בתחילת תהליך האימפלוזיה שטף נייטרונים כדי להמריץ את קצב תגובת השרשרת בליבת החומר הבקיע, וכך להגביר את יעילות התהליך. פיתוח ההתקן נמשך גם אחרי 2004, ובערך ב-2006 החלו האיראנים בתכנית ארבע-שנתית למימוש תכנונו. אולם איראן הכחישה כי ניהלה פעילות מחקר ופיתוח של מקור נייטרונים מהדגם המופעל על ידי גלי הלם. עם זאת, היא הודתה בניהול מחקר לפיתוח התקן הפולט פולסים קצרים של נייטרונים בטכנולוגיה שונה, וזאת עבור מחקר בסיסי בתחום פיסיקת הפלסמה.אכן, בעת ביקור פקחי סבא"א באיראן באוקטובר 2015, הוצג בפניהם המכון שבו התנהל מחקר זה.
בנובמבר 2011 סבא"א קיבלה מידע כי לפני 2004 וכן בין 2005 ל-2009 איראן השיגה תוכנות מחשב לחישוב והדמיה של תהליכים התואמים לטכנולוגיית אימפלוזיה. כמו כן אותרו בספרות המדעית הגלויה מחקרי מדענים איראניים העשויים להצביע על עיסוק בטכנולוגיית אימפלוזיה והדמיית תהליכים הידרודינמיים הקשורים לכך, וכן חישובי פיסיקת נייטרונים. חרף הכחשות האיראנים, סבא"א סבורה כי אכן איראן ביצעה לפני 2004 וכן בין 2005 ל-2009 סימולציות ממוחשבות של מתקן נפץ גרעיני. ברם, אין בידי סבא"א אימות לאינפורמציה שנמסרה לה על כוונת איראן לבצע אף ניסוי גרעיני בהיקף מלא.
לסבא"א גם נמסר לפני נובמבר 2011 תיעוד של מחקרים תיאורטיים ומעשיים שבוצעו בין 2002 ל-2003 במטרה לבחון כיצד לבצע אינטגרציה של מטען מועיל כדורי (spherical payload) בראש הטיל הבליסטי "שהאב-3". כמו כן, חלק מהמסמכים התייחסו לפיתוח מערכת ירי (firing system) שתמנע התרחשות תקלות במטען המועיל במהלך טיסת הטיל לקראת הגעתו ליעד, וכן פיתוח מרעום קירבה (proximity fuze) להפעלת המטען המועיל עם הגעת הטיל מעל למטרה, או מרעום הקשה (impact fuze) להפעלת המטען המועיל עם פגיעת הטיל במטרה. הפרויקטים הצביעו על תכנית לזיווד "שהאב-3" בראש קרב גרעיני. אמנם שניים מבתי המלאכה בהם התבצעה הפעילות המעשית של ייצור המטען המועיל הכדורי עבור שהאב-3 הוצגו ב-15 באוקטובר 2015 בפני פקחי סבא"א. אך אשר לפיתוח המרעומים, אין בידי סבא"א מידע נוסף על מה שקיבלה לפני נובמבר 2011.
ההערכה הכוללת של סבא"א בדו"ח הנוכחי היא, כי לפני סוף 2003 ניהלה איראן מאמץ מאורגן ומוכוון לפיתוח התקן נפץ גרעיני, שטרם הבשיל לשלבים מתקדמים מעבר למחקרים מדעיים ובדיקת היתכנות. כמו כן, אין בפני סבא"א סימנים מעידים על פעילויות איראניות בתחום פיתוח נשק גרעיני אחרי 2009. יש להדגיש כי מסקנות הדו"ח הנוכחי סותרות במידה מסוימת את "הערכת המודיעין הלאומית" () של קהיליית המודיעין האמריקנית (National Intelligence Estimate) בשנת 2007 וגם ב-2011, שלפיה איראן השעתה לחלוטין ב-2003 את תכנית הגרעין הצבאית.
יש לציין כי בשל התמקדות הדו"ח בהיבטים הצבאיים גרידא של תכנית הגרעין האיראנית, אין בו התייחסות להקמתו החשאית במשך מספר שנים של מתקן הצנטריפוגות להעשרת אורניום של פורדו (Fordow). המתקן התת-קרקעי שנחצב בבטן ההר, נועד לכתחילה להעשרת אורניום למטרה צבאית. הוא נחשף לראשונה בפני סבא"א בספטמבר 2009. ניתן אפוא לקבוע בוודאות כי איראן הפרה בגסות, בעבר ולפחות עד 2009, את מחויבותה לאמנת אי הפצת נשק גרעיני (NPT).
בנוסף לכך, איראן שיקרה בעזות מצח לסבא"א לאורך כל הדרך, בפרט מאז 2003 ועד לאחרונה, בטענתה כי תכניתה הגרעינית מיועדת למטרות שלום בלבד. מחבר המאמר כבר טען בעבר כי תרבות השקר הינה חלק בלתי נפרד ממסורת האסלאם השיעי. אף ד"ר פריידון עבאסי (Fereydoon Abbasi), נשיא הארגון האיראני לאנרגיה לשעבר, הודה בראיון בספטמבר 2012 לעיתון הלונדוני בשפה הערבית 'אל חיאט', כי איראן הציגה עובדות כוזבות כדי להגן על תכניתה הגרעינית ולהסוות את התקדמותה הטכנית במספר תחומים. לדבריו: "לעתים עשינו עצמנו כאילו אנו חלשים יותר מאשר היינו באמת, ולפעמים הצגנו עוצמה אשר לאמתו של דבר לא הייתה בידינו", והוא הוסיף: "פעמים רבות מסרנו מידע כוזב (לפקחי סבא"א) כדי להגן על המתקנים הגרעיניים שלנו ועל הישגינו ... לא הייתה לנו ברירה אלא לרמות את סבא"א ואת המרגלים האחרים" (רפאל אופק, 'השקרים של תכנית הגרעין', ISRAEL DEFENSE, 2/03/2013).
לא זאת בלבד, אלא איראן ממשיכה גם עתה להתנהל בלוליינות על קצה החבל. הוכחה לכך הינם שני ניסויי הטילים הבליסטיים בעלי הכושר לשאת ראשי קרב גרעיניים שערכה לאחרונה. הראשון בוצע ב-10 לאוקטובר בשיגור טיל מדגם "עימאד" (Emad) - שדרוג של הטיל שהאב-3 המתודלק בדלק נוזלי - אשר טווחו הוא כ-1,700 ק"מ, דיוק פגיעתו הינו חצי ק"מ והוא מסוגל לשאת ראש קרב במשקל 750 ק"ג. הניסוי השני בוצע ב-21 בנובמבר בשיגור טיל מדגם "סאנג'יל-2" (Sanjjil-2), המתקדם יותר ואשר מתודלק בדלק מוצק, כאשר טווחו הוא 1,900 ק"מ ואף הוא מסוגל לשאת ראש קרב במשקל 750 ק"ג. נראה כי איראן הרשתה לעצמה לבצע את הניסויים אף שהם נוגדים את הסכם וינה. זאת, מכיוון שסוגיית פיתוח טילים בליסטיים אינה נכללת בהסכם שלה עם סבא"א, שמתמקד בסוגיות הגרעין בלבד.
לא מעטים בעולם וגם בישראל הקלו ראש נוכח תכנית הגרעין הצבאית של איראן, ואף עתה משבחים את 'ההסכם הטוב של לוזאן' ואת הסכם וינה. לפיכך, ספק אם הדו"ח האחרון של סבא"א וכן ניסויי הטילים הבליסטיים ישכנעו אותם בדבר סכנתו העתידית של הגרעין האיראני. הם סבורים כי 'המתונים' בממשל בטהראן, כמו הנשיא רוחאני ושר החוץ זאריף, ירסנו את 'המנהיג' ח'אמנאי ו'משמרות המהפכה' הכפופים לו. בינתיים התמונה הכללית נראית הפוכה. לכן מנגד, רבים בקונגרס האמריקני, כמו איליאנה רוס-לטינן (Ileana Ros-Lehtinen), יושבת ראש תת-וועדת בית הנבחרים האמריקני לנושאי המזרח התיכון וצפון אפריקה, חוששים מאד מהשלכות ההסכמים שנחתמו לאחרונה עם איראן, וקוראים להחזיק את איראן היטב תחת שליטה, במקום לפייס אותה.
זאת ועוד, בניגוד למשתמע לכאורה, משמעות הדו"ח הנוכחי היא אך ורק סגירת תיק סוגיות העבר של הגרעין האיראני, שעד כה טרם פוענחו עד תום בשל התחמקותה של איראן. על כל פנים, אין לפרש זאת כהפסקת פיקוח סבא"א על איראן. להיפך, יידרש עתה מאמץ מוגבר מבחינת סבא"א כדי לוודא שאיראן עומדת בהתחייבויותיה על פי הסכם וינה מ-15 ביולי.
****
סא"ל (מיל') ד"ר רפאל אופק הוא מומחה לפיזיקה והטכנולוגיה של הגרעין. בעברו הוא שירת בקהיליית המודיעין הישראלית כחוקר ומנתח בכיר
סבא"א אמנם סגרה את תיק תכנית הגרעין הצבאית של איראן, אך קבעה חד משמעית כי איראן עסקה בפיתוח נשק גרעיני שנמשך גם בשנת 2009, וכאן טמון כשלונה. דעה
סבא"א פרסמה לאחרונה שני דו"חות העוסקים בסוגיית הגרעין האיראני: דו"ח רבעוני מ-18 בנובמבר, במסגרת הדו"חות הרבעוניים היוצאים לאור מאז 2003, בעקבות חשיפת פרויקט הצנטריפוגות להעשרת אורניום; וכן דו"ח מסכם מ-2 בדצמבר על פעילויות איראן בעבר ובהווה בסוגיית פיתוח נשק גרעיני.
הדו"ח הרבעוני מתייחס בכללותו לסטאטוס תכנית הגרעין של איראן מאז הסכם וינה שנחתם בינה לבין מעצמות P5+1 והאיחוד האירופי ב-15 ביולי, תוך דגש על הפעילויות שאיראן נוקטת תחת פיקוח סבא"א על מנת לעמוד במחויבותה על פי ההסכם, וכן בהתנהלות המגעים בין סבא"א לאיראן ברבעון האחרון. על פי סיכום הדו"ח, איראן עומדת עד כה בהתחייבויותיה כלפי סבא"א לצמצום משמעותי של תכנית העשרת האורניום ולהשעיית פעילויות הקשורות להפקת פלוטוניום, וזאת על פי "מפת הדרכים" שנקבעה במסגרת ההסכם. אף על פי כן, הדו"ח מציין כי "הסוכנות (סבא"א) אינה נמצאת במצב שביכולתה לספק הבטחה מהימנה בדבר היעדר חומר גרעיני ופעילויות באיראן שלא הוצהר עליהם, ולכן להגיע למסקנה כי כל החומר הגרעיני המצוי באיראן משמש לפעילויות למטרות שלום". כמו כן, מסתבר ממנו כי איראן אינה מאפשרת לפקחי סבא"א לסייר עצמאית באתרי בתי המלאכה לייצור רכיבי צנטריפוגות והרכבתם ובמתקני אחסונם, אלא אך ורק "גישה תחת פיקוח" ("managed access"). זאת ועוד, הגדרתן בדו"ח של הפעולות שאיראן התחייבה לנקוט על פי ההסכם כ"צעדים התנדבותיים" ("voluntary measures") מצידה, צורמת את העין לפחות מנקודת מבט ישראלית. ככל הנראה נובע הדבר משאיפת סבא"א לשמור על יחסים טובים עם המשטר בטהראן.
מנגד, הדו"ח השני מותח ביקורת חריפה על איראן בסוגיית תכנית הגרעין הצבאית. ראשית, הוא מתייחס לדו"ח הרבעוני של סבא"א מנובמבר 2011, שבו הוצג ניתוח של כל המידע שהיה בידי סבא"א באותה עת על הפעילויות באיראן בתחום פיתוח מתקן נפץ גרעיני. סבא"א קובלת על כך שהמגעים בינה לבין איראן להבהרת תמונת המידע בתחום זה, אשר התנהלו בין ינואר 2012 למאי 2013, הגיעו למבוי סתום, ורק עתה הבשילו לכדי הכנת הדו"ח הנוכחי, אשר מסכם כראוי את תכנית הנשק הגרעיני של איראן.
הדו"ח הנוכחי מציין כי לפני נובמבר 2011 הגיע לידי סבא"א מידע שלפיו בשנות ה-80 המאוחרות של המאה הקודמת פעלו באיראן מספר ארגונים ביטחוניים-מדעיים, תחת כיסוי של כינויים שונים, אשר אפשר והתנהלו בהם פעילויות בעלות מימדים צבאיים (PMD – Possible Military Dimensions), וזאת במטרה לפתח מתקן נפץ גרעיני. התכנית הונהגה על ידי מוחסן פאח'ריזאדה (Mohsen Fakhrizadeh), קצין בכיר ב"משמרות המהפכה" ששימש גם כפרופסור לפיסיקה באוניברסיטת אימאם חוסיין, ונחשב "אבי הנשק הגרעיני האיראני". רק באוגוסט 2015 הואילה איראן לספק לסבא"א מידע נוסף על ארגונים אלה, אך מכל מקום הכחישה כי עסקו בפיתוח נשק גרעיני. על סמך כל המידע שהצטבר בידיה, חרף הכחשת איראן, סבא"א מעריכה כי עד שלהי 2003 אכן התקיים באיראן מבנה ארגוני לתיאום כל הפעילויות הנדרשות לפיתוח נשק גרעיני. עם זאת, אי אלו פעילויות שהתבצעו בתקופה מאוחרת יותר, לא התנהלו במסגרת מאמץ מאורגן. מאמצי הרכש עבור תכנית הנשק הגרעיני בוצעו באמצעות "חברות קש" שמאחוריהן עמדו "הארגון האיראני לאנרגיה אטומית" (AEOI – Atomic Energy Organization of Iran) וכן מערך הלוגיסטיקה של משרד ההגנה (Modafl – Ministry of Defense Armed Forces Logistics ). אשר לכוונת איראן בעבר לרכוש מצלמה מהירה מאד (high-speed camera), המיועדת לדיאגנוסטיקה של הדמיית תהליך פיצוץ מתקן נפץ גרעיני, היא טענה כי המצלמה נועדה לשימושים אזרחיים. איראן גם הכחישה מידע שבידי סבא"א, לפיו ניסתה לרכוש באמצעות "חברת קש" מתגים מהירים מאד (high-speed switches) המשמשים לייזום הפעלת הניפוץ הגרעיני. ברם, אין בידי סבא"א מידע על התמשכות מאמצי רכש אלה אחרי 2007.
הדו"ח הנוכחי מתייחס לפעילויות שאיראן ניהלה לרכישה או פיתוח רכיבי מתקן נפץ גרעיני המופעל באמצעות אימפלוזיה (implosion). בתהליך זה, כתוצאה מדחיסת ליבת החומר הבקיע (אורניום מועשר או פלוטוניום) באמצעות ניפוץ כלפי פנים של חומר הנפץ העוטף אותה, היא מגיעה למצב של מסה קריטית וליצירת תגובת שרשרת של ביקועים . על פי המידע שבידי סבא"א, בין 2002 ל-2003 פעלה במשרד ההגנה האיראני קבוצת פיתוח נפצי תיל מתפוצץ (EBW - Exploding-Bridge Wire), שבטיחותן גבוהה מאד משל נפצים רגילים ולכן הם מתאימים לאימפלוזיה של פצצה גרעינית. למרות טענת איראן כי הנפצים נועדו לשימוש לגיטימי, כגון תעשיית החלל או קידוחי נפט, סבא"א סבורה כי הם פותחו עבור נשק גרעיני. טכנולוגיה נוספת שפיתחו מדעני איראן בסיוע "מומחה זר" (שזוהה בנובמבר 2011 בתקשורת כמדען הרוסי Vyacheslav Danilenko, שעבד בעבר בתכנית הנשק הגרעיני של ברית המועצות) למימוש תהליך האימפלוזיה, הייתה "ייזום רב נקודתי" (MPI – multi-point initiation) של פיצוץ - הפעלה סימולטנית של חומר נפץ בעל גיאומטריה של חצי כדור ממספר רב של נקודות על פני המשטח החיצוני של חצי הכדור. על פי הדו"ח, האיראנים ביצעו ב-2003 לפחות ניסוי גדול אחד של מערכת MPI. אף שהאיראנים טענו במסגרת מפגש עם אנשי סבא"א באוגוסט 2015 כי מערכת MPI שפיתחו נועדה ליישומים בתחום חימוש צבאי קונבנציונלי, קובע הדו"ח כי להערכת סבא"א: "טכנולוגיית MPI שפותחה באיראן היא בעלת מאפיינים רלוונטיים להתקן נפץ גרעין, שף ש גם למספר קטן של יישומים חלופיים".
זאת ועוד, על פי מידע שנתקבל בסבא"א איראן בנתה ב-2002 בבסיס הצבאי פארצ'ין (Parchin) מבנה שהותקן בו מיכל גדול ביותר,. מאפייני המיכל, שתאמו לנתוני פרסומים מדעיים של "המומחה הזר", הצביעו על כך שנועד לביצוע ניסויים הידרודינמיים של חומרי נפץ, וכי ניתן היה לפוצץ בתוכו עד כ-70 ק"ג חומר נפץ. אולם פניית סבא"א לאיראן בפברואר 2012 לאפשר לפקחיה לבקר באתר פארצ'ין נדחתה על ידי שלטונות איראן. תחת זאת, כפי שנחשף בתצלומי לוויין, האיראנים פעלו נמרצות להעלים את העובדות מהשטח – לאחר שהם עטפו את המבנה שבתוכו היה המיכל הם ביצעו שינויים בקירותיו בקירות המבנה, הרסו מבנים סמוכים, וכן 'גילחו' את האתר וסילקו ממנו כמויות אדירות של עפר. רק ב-20 בספטמבר 2015 התאפשר לאנשי סבא"א לבקר באתר פארצ'ין, וגם ניטלו מאדמתו דגימות קרקע. לטענת האיראנים, המבנה בפארצ'ין שימש לאחסון כימיקלים ולייצור חומרי נפץ. מכל מקום, בדיקת דגימות הקרקע שנלקחו מהאתר לא אישרה טענה זו. עם זאת, בבדיקה נמצאו שני חלקיקי אורניום טבעי שמקורם בתהליך כלשהו של עיבוד אורניום. אולם בשל הכמות הזעירה של האורניום שנמצא באתר אפשרות בלתי ניתן להצביע על מקור החומר. לסיכום, המידע שבידי סבא"א, בצרוף לתצלומי הלוויין ובדיקת דגימות הקרקע, שללו את טענת איראן בדבר ייעוד אתר פארצ'ין. אולם השינויים האינטנסיביים שהאיראנים ביצעו באתר סיכלו את יכולת סבא"א לאמת כי אכן בוצעו באתר ניסויים הידרודינמיים הקשורים לפיתוח נשק גרעיני.
לסבא"א נמסר לפני נובמבר 2011 מידע על תכנון מקור נייטרונים (neutron source או neutron initiator) על ידי מדענים איראניים, שהפעלתו מבוססת על דחיסתו בלחץ רב כתוצאה מגלי ההלם הנוצר בניפוץ. התקן זה מיועד לפלוט בתחילת תהליך האימפלוזיה שטף נייטרונים כדי להמריץ את קצב תגובת השרשרת בליבת החומר הבקיע, וכך להגביר את יעילות התהליך. פיתוח ההתקן נמשך גם אחרי 2004, ובערך ב-2006 החלו האיראנים בתכנית ארבע-שנתית למימוש תכנונו. אולם איראן הכחישה כי ניהלה פעילות מחקר ופיתוח של מקור נייטרונים מהדגם המופעל על ידי גלי הלם. עם זאת, היא הודתה בניהול מחקר לפיתוח התקן הפולט פולסים קצרים של נייטרונים בטכנולוגיה שונה, וזאת עבור מחקר בסיסי בתחום פיסיקת הפלסמה.אכן, בעת ביקור פקחי סבא"א באיראן באוקטובר 2015, הוצג בפניהם המכון שבו התנהל מחקר זה.
בנובמבר 2011 סבא"א קיבלה מידע כי לפני 2004 וכן בין 2005 ל-2009 איראן השיגה תוכנות מחשב לחישוב והדמיה של תהליכים התואמים לטכנולוגיית אימפלוזיה. כמו כן אותרו בספרות המדעית הגלויה מחקרי מדענים איראניים העשויים להצביע על עיסוק בטכנולוגיית אימפלוזיה והדמיית תהליכים הידרודינמיים הקשורים לכך, וכן חישובי פיסיקת נייטרונים. חרף הכחשות האיראנים, סבא"א סבורה כי אכן איראן ביצעה לפני 2004 וכן בין 2005 ל-2009 סימולציות ממוחשבות של מתקן נפץ גרעיני. ברם, אין בידי סבא"א אימות לאינפורמציה שנמסרה לה על כוונת איראן לבצע אף ניסוי גרעיני בהיקף מלא.
לסבא"א גם נמסר לפני נובמבר 2011 תיעוד של מחקרים תיאורטיים ומעשיים שבוצעו בין 2002 ל-2003 במטרה לבחון כיצד לבצע אינטגרציה של מטען מועיל כדורי (spherical payload) בראש הטיל הבליסטי "שהאב-3". כמו כן, חלק מהמסמכים התייחסו לפיתוח מערכת ירי (firing system) שתמנע התרחשות תקלות במטען המועיל במהלך טיסת הטיל לקראת הגעתו ליעד, וכן פיתוח מרעום קירבה (proximity fuze) להפעלת המטען המועיל עם הגעת הטיל מעל למטרה, או מרעום הקשה (impact fuze) להפעלת המטען המועיל עם פגיעת הטיל במטרה. הפרויקטים הצביעו על תכנית לזיווד "שהאב-3" בראש קרב גרעיני. אמנם שניים מבתי המלאכה בהם התבצעה הפעילות המעשית של ייצור המטען המועיל הכדורי עבור שהאב-3 הוצגו ב-15 באוקטובר 2015 בפני פקחי סבא"א. אך אשר לפיתוח המרעומים, אין בידי סבא"א מידע נוסף על מה שקיבלה לפני נובמבר 2011.
ההערכה הכוללת של סבא"א בדו"ח הנוכחי היא, כי לפני סוף 2003 ניהלה איראן מאמץ מאורגן ומוכוון לפיתוח התקן נפץ גרעיני, שטרם הבשיל לשלבים מתקדמים מעבר למחקרים מדעיים ובדיקת היתכנות. כמו כן, אין בפני סבא"א סימנים מעידים על פעילויות איראניות בתחום פיתוח נשק גרעיני אחרי 2009. יש להדגיש כי מסקנות הדו"ח הנוכחי סותרות במידה מסוימת את "הערכת המודיעין הלאומית" () של קהיליית המודיעין האמריקנית (National Intelligence Estimate) בשנת 2007 וגם ב-2011, שלפיה איראן השעתה לחלוטין ב-2003 את תכנית הגרעין הצבאית.
יש לציין כי בשל התמקדות הדו"ח בהיבטים הצבאיים גרידא של תכנית הגרעין האיראנית, אין בו התייחסות להקמתו החשאית במשך מספר שנים של מתקן הצנטריפוגות להעשרת אורניום של פורדו (Fordow). המתקן התת-קרקעי שנחצב בבטן ההר, נועד לכתחילה להעשרת אורניום למטרה צבאית. הוא נחשף לראשונה בפני סבא"א בספטמבר 2009. ניתן אפוא לקבוע בוודאות כי איראן הפרה בגסות, בעבר ולפחות עד 2009, את מחויבותה לאמנת אי הפצת נשק גרעיני (NPT).
בנוסף לכך, איראן שיקרה בעזות מצח לסבא"א לאורך כל הדרך, בפרט מאז 2003 ועד לאחרונה, בטענתה כי תכניתה הגרעינית מיועדת למטרות שלום בלבד. מחבר המאמר כבר טען בעבר כי תרבות השקר הינה חלק בלתי נפרד ממסורת האסלאם השיעי. אף ד"ר פריידון עבאסי (Fereydoon Abbasi), נשיא הארגון האיראני לאנרגיה לשעבר, הודה בראיון בספטמבר 2012 לעיתון הלונדוני בשפה הערבית 'אל חיאט', כי איראן הציגה עובדות כוזבות כדי להגן על תכניתה הגרעינית ולהסוות את התקדמותה הטכנית במספר תחומים. לדבריו: "לעתים עשינו עצמנו כאילו אנו חלשים יותר מאשר היינו באמת, ולפעמים הצגנו עוצמה אשר לאמתו של דבר לא הייתה בידינו", והוא הוסיף: "פעמים רבות מסרנו מידע כוזב (לפקחי סבא"א) כדי להגן על המתקנים הגרעיניים שלנו ועל הישגינו ... לא הייתה לנו ברירה אלא לרמות את סבא"א ואת המרגלים האחרים" (רפאל אופק, 'השקרים של תכנית הגרעין', ISRAEL DEFENSE, 2/03/2013).
לא זאת בלבד, אלא איראן ממשיכה גם עתה להתנהל בלוליינות על קצה החבל. הוכחה לכך הינם שני ניסויי הטילים הבליסטיים בעלי הכושר לשאת ראשי קרב גרעיניים שערכה לאחרונה. הראשון בוצע ב-10 לאוקטובר בשיגור טיל מדגם "עימאד" (Emad) - שדרוג של הטיל שהאב-3 המתודלק בדלק נוזלי - אשר טווחו הוא כ-1,700 ק"מ, דיוק פגיעתו הינו חצי ק"מ והוא מסוגל לשאת ראש קרב במשקל 750 ק"ג. הניסוי השני בוצע ב-21 בנובמבר בשיגור טיל מדגם "סאנג'יל-2" (Sanjjil-2), המתקדם יותר ואשר מתודלק בדלק מוצק, כאשר טווחו הוא 1,900 ק"מ ואף הוא מסוגל לשאת ראש קרב במשקל 750 ק"ג. נראה כי איראן הרשתה לעצמה לבצע את הניסויים אף שהם נוגדים את הסכם וינה. זאת, מכיוון שסוגיית פיתוח טילים בליסטיים אינה נכללת בהסכם שלה עם סבא"א, שמתמקד בסוגיות הגרעין בלבד.
לא מעטים בעולם וגם בישראל הקלו ראש נוכח תכנית הגרעין הצבאית של איראן, ואף עתה משבחים את 'ההסכם הטוב של לוזאן' ואת הסכם וינה. לפיכך, ספק אם הדו"ח האחרון של סבא"א וכן ניסויי הטילים הבליסטיים ישכנעו אותם בדבר סכנתו העתידית של הגרעין האיראני. הם סבורים כי 'המתונים' בממשל בטהראן, כמו הנשיא רוחאני ושר החוץ זאריף, ירסנו את 'המנהיג' ח'אמנאי ו'משמרות המהפכה' הכפופים לו. בינתיים התמונה הכללית נראית הפוכה. לכן מנגד, רבים בקונגרס האמריקני, כמו איליאנה רוס-לטינן (Ileana Ros-Lehtinen), יושבת ראש תת-וועדת בית הנבחרים האמריקני לנושאי המזרח התיכון וצפון אפריקה, חוששים מאד מהשלכות ההסכמים שנחתמו לאחרונה עם איראן, וקוראים להחזיק את איראן היטב תחת שליטה, במקום לפייס אותה.
זאת ועוד, בניגוד למשתמע לכאורה, משמעות הדו"ח הנוכחי היא אך ורק סגירת תיק סוגיות העבר של הגרעין האיראני, שעד כה טרם פוענחו עד תום בשל התחמקותה של איראן. על כל פנים, אין לפרש זאת כהפסקת פיקוח סבא"א על איראן. להיפך, יידרש עתה מאמץ מוגבר מבחינת סבא"א כדי לוודא שאיראן עומדת בהתחייבויותיה על פי הסכם וינה מ-15 ביולי.
****
סא"ל (מיל') ד"ר רפאל אופק הוא מומחה לפיזיקה והטכנולוגיה של הגרעין. בעברו הוא שירת בקהיליית המודיעין הישראלית כחוקר ומנתח בכיר
