המודיעין מאחורי הקלעים של "מבצע אופרה" בעיראק
במשך כחמש שנים התנהלה בקהיליית המודיעין פעילות אינטנסיבית, אשר תוצאתה הייתה "מבצע אופרה" – השמדת הכור הגרעיני העיראקי "תמוז-1" על ידי חיל האוויר הישראלי ביוני 1981
רפאל אופק
| 10/09/2015
ב-7 ביוני 1981 בשעה 18:40, התפוגג באחת המתח הרב בו הייתה שרויה הצמרת המדינית והביטחונית של מדינת ישראל - מטוסי חיל האוויר הישראלי שבו בשלום לבסיסם ממשימת הפצצת הכור בעיראק. עם זאת, עדיין ריחפו באוויר סימני שאלה בדבר תוצאות המבצע. זמן קצר לפני כן התייצב בזירה הטכנית של אמ"ן הקצין אשר תיפקד מטעם אמ"ן כקמ"ן הטכני של פרויקט הכור העיראקי. הוא שיער מדוע נקרא להגיע מיידית ליחידתו, וזאת, אף שעיתוי "מבצע אופרה" נשמר עד לאותה שעה כסוד כמוס בתוך חיל האוויר. לאחר התייעצות קצרה עם מפקדיו בזירה הטכנית, התבקש הקצין להגיע ל"בור" שבקריה, ולהעריך את המידע על תוצאות ההפצצה בעיראק אשר צפוי לזרום במהלך הלילה.
בערך בחצות, נקרא הקצין לסור ליחידת תצלומי האוויר של חיל האוויר, כדי להתבונן בסרטי מצלמות ה-VTR של המטוסים, ולהעריך את הנזק שנגרם לכור העיראקי. עם חלוף הזמן הסרטים הופצו לתקשורת. בשלב זה כבר יכול היה קצין המודיעין לקבוע בסיפוק כי אכן הפצצות פגעו ביעד, אם כי טרם היה ניתן להעריך את תוצאות פגיעתן.
בשעה 03:00 לפנות בוקר הופץ ל"בור" שבקריה מידע ראשוני על תוצאות התקיפה, מתוך אתר הכור. מהנדס צרפתי שבא לבחון את הנזק שנגרם, דיווח לאנשיו בצרפת כי מבנה הכור נהרס לחלוטין. הוא נכנס לבניין הכור החשוך מצויד בפנס, השתרבב כ-3 מ' למטה כדי לבחון את בריכת הכור, אך הבחין רק בגושי בטון מנותצים המוצפים במים. עם הגעת המידע, הפיץ קצין המודיעין "לקט מודיעין מיידי", בו דיווח כי אכן הכור הושמד. הלקט הופץ לגורמים הרלבנטיים, כולל קברניטי המדינה. בימים הבאים אף התברר כי הפגיעות באתר העיראקי אף היו יותר מדויקות מאשר התחזית שחושבה טרם המבצע בענף חקר הביצועים של חיל האוויר.
למחרת המבצע, הושמעה ברדיו הודעת ממשלת ישראל כי מטוסי חיל האוויר השמידו את הכור העיראקי. הודעה זו נתקבלה בהחלטתו האישית של ראש הממשלה, מנחם בגין, בניגוד להמלצת אמ"ן להסוות את המטוסים התוקפים כאיראניים - כדי למנוע מישראל סיבוכים מדיניים. לימים הסביר זאת בגין: "... האם היינו צריכים לאפשר לעיראק להקדים במסירת הידיעה, שהייתה באה מאוחר יותר, כדי שישראל תואשם אחר כך בחוסר אומץ לב מינימאלי? מה אנחנו, גנבים בלילה?" (שלמה נקדימון, "תמוז בלהבות", 1993).
תשומת לב המודיעין הישראלי הוסבה לסוגיית הכור העיראקי כשבע שנים לפני כן. בשלהי 1974 הביעה עיראק את רצונה לרכוש מצרפת כור לייצור חשמל מטיפוס גז-גראפיט, אשר מתודלק באורניום טבעי. בשל מאפיינים אלה, שימשו הכורים מדגם זה גם להפקת פלוטוניום עבור תכנית הנשק הגרעיני הצרפתית (אף הכור להפקת פלוטוניום של קוריאה הצפונית הינו מטיפוס זה). אף שצרפת סירבה לספק לעיראק כור זה, בעיקר בשל חשש מתגובת הקהילה הבינלאומית, היא הציעה לה כחלופה כור מחקר גדול למדי מטיפוס "אוזיריס" (אל השאול במצרים הקדומה). כור כזה פועל מאז 1964 במרכז הגרעין הצרפתי סאקליי (Saclay) שליד פאריז. המבנה של כור אוזיריס בסאקליי מכיל גם כור זעיר מטיפוס "איזיס" (במיתולוגיה המצרית - בת זוגו של אוזיריס). אף שליבתו דומה לזו של אוזיריס, הספקו נמוך מאוד, ועיקר שימושו בהכשרת כוח אדם בהפעלת אוזיריס. בשל הספקו הרב (40 מגה-וואט, שניתן להגבירו ל-70 מגה-וואט) ושטף הניטרונים הגבוה שלו, כור אוזיריס נועד בצרפת לבדיקת עמידות חומרים ודלקים גרעיניים לשימוש בכורים לייצור חשמל. עם זאת, גם ניתן לנצלו להקרנת כמויות גדולות של אורניום טבעי עבור הפקת פלוטוניום באיכות צבאית, אף כי בכמות קטנה מזו של כור גז-גראפיט. זאת ועוד, מוטות הדלק הגרעיני של אוזיריס הכילו כ-12 ק"ג אורניום מועשר ל-93 אחוזים, כמות הקרובה לזו אשר דרושה לייצור פצצה גרעינית. לפיכך, בהנחה שצרפת הייתה אמורה לספק לעיראק דלק גרעיני בכמות שתספיק למספר ליבות של הכור, כדי להחליף מוטות דלק גרעיני משומשים, עלולים היו העיראקים להסיט חלק מהאורניום המועשר שבדלק הגרעיני לייצור פצצה גרעינית.
כאמור לעיל, בלית ברירה, העיראקים הסכימו לרכוש את הכור מטיפוס אוזיריס. העסקה נדונה בביקור סדאם חוסיין בצרפת בתחילת ספטמבר 1975. לאחר כחודשיים, בעת ביקורו בבגדד של מישל ד'אורננו (Michel d'Ornano), שר התעשייה הצרפתי, נחתם הסכם מסגרת לשיתוף פעולה גרעיני בין שתי המדינות "למטרות שלום", שגולת כותרתו הייתה פרויקט אוזיראק (Osiraq - כינוי המשלב את המילים אוזיריס ועיראק) - הקמתו בעיראק של כור הזהה לאוזיריס הצרפתי.
כינוי הפרויקט על פי המשטר העיראקי היה "17 בתמוז" - יום מהפכת מפלגת הבעת'. לפיכך, כינויי כורי אוזיריס ואיזיס העיראקיים היו "תמוז-1" (Tammuz-1) ו"תמוז-2". אורך הבניין שבו הותקנו שני הכורים (אשר נהרס ברובו בתקיפה הישראלית) היה כ-100 מ', וגובהו בכיפת הכור 21 מ'. קוטרו הפנימי של תמוז-1 היה 32 מ' ועומק המפלס התחתון שלו היה 15 מ'. מתחת למפלס שבעומק 2 מ' ועד לעומק 13 מ' נבנתה בריכת תמוז-1, שקירותיה העבים היו יצוקים ביטון, כאשר אורכה היה 7.5 מ' ורוחבה 6.5 מ'. המבנה גם כלל חדר בקרה גדול של תמוז-1, מעבדות שונות ואת משרדי עובדי המתקן. מתקנים נוספים שנכללו בפרויקט, אשר ניבנו בסמוך למבנה העיקרי של כורי "תמוז, היו: LAMA (Laboratoire d’Analyses des Matériaux Actifs)- "מעבדה חמה" שהייתה עלולה לשמש להפרדת פלוטוניום מהדלק הגרעיני שהוקרן בכור; תחנת טיהור פסולת רדיואקטיבית SAR (Station d'Assainissement Radioactif), וכן BAL Bâtiment d'Atelier Laboratoire)) - בניין בית מלאכה מעבדתי. תכנית מעבדת LAMA התבססה על תכנית מעבדה בעלת שם זהה הפועלת במרכז הגרעיני הצרפתי גרנובל (Grenoble), וכן תכנון SAR התבסס על מתקן SAR שבמרכז הגרעין הצרפתי Marcoule.
כקבלנית ראשית של פרויקט הגרעין הצרפתי בעיראק נבחרה חברת טכניקאטום (Technicatome), שהתמחותה בהקמת כורי מחקר. לתאגיד CERBAG (Centre d'Études et Recherche BAGhdad – "המרכז ללימוד ומחקר של בגדאד"), שהוקם על ידה לשמש כמנהלת הפרויקט, צורפו חברות נוספות כקבלניות משנה: בוייג (Bouygues) –עבודות בנייה והנדסה אזרחית; CNIM – חברה שעיקר עיסוקה היה בבניין אניות, אך התמחתה גם בעבודות מתכת בתחומים שונים, כולל ייצור ליבות כורים גרעיניים; COMSIP – התקנת מערכות חשמל, אלקטרוניקה ובקרה; ROBATEL – התקנות צנרת; וכן S.G.T.N. (Saint Gobain Techniques Nouvelle) שהתמחתה בהקמת מתקנים לטיפול בדלק גרעיני מוקרן והפרדת פלוטוניום, הופקדה על התקנת "המעבדה החמה" והמערכות לטיפול בחומרים רדיואקטיביים. ל-CERBAG נרכשו משרדים בפאריז ובבגדאד. כמו כן, במקביל לעבודות הקמת מתקני אוסיראק במרכז אל-טוויתא, כ-2 ק"מ מאתר הקמת אוסיראק הוקמה שכונת אל-אשתאר, למגורי העובדים הצרפתיים, שנועדה לקלוט כ-2,000 איש.
פרטי הסכם המסגרת להקמת אוזיראק נשמרו תחילה כסוד כמוס בתוך צרפת, אך תוך מספר חודשים הם דלפו לתקשורת. בעקבות זאת מחו גורמים שונים בצרפת נגד ההסכם, אף שהממשל הצרפתי התעלם מהם. בין הבולטים במחאתם הייתה מרים אברדם, מנהלת מרכז המידע של חברת טכניקאטום. בפרט היא הזדעזעה בשל היותה יהודיה שעם פרוץ השואה, בהיותה ילדה בת 10, נמלטה עם משפחתה מגרמניה לצרפת (נקדימון, "תמוז בלהבות").
במקביל, ב-1979 החלה הקמתו של פרויקט גרעיני נוסף בתוך המרכז למחקר גרעיני באל-טוויתא, על ידי חברת Snia Techint האיטלקית. זאת, בהמשך להסכם שיתוף פעולה גרעיני "למטרות שלום" שנחתם ב-1976 בין הוועדה לאנרגיה אטומית העיראקית לבין מקבילתה האיטלקית, CNEN (Comitato Nazionale per l'Energia Nucleare). הפרויקט האיטלקי היה אף הוא מיועד להשתלב בתכניתה של עיראק לפתח יכולת גרעינית צבאית. בפרויקט נכללו: THFCER (Technological Hall For Chemical Engineering Research) – אולם טכנולוגי למחקר הנדסה כימית (שם כיסוי ל"מעבדה חמה"); FFL (Fuel Fabrication Laboratory) – מעבדת ייצור דלק גרעיני; THTM (Technological Hall for Testing Materials) – אולם טכנולוגי לבדיקת חומרים; וכן RPL (Radioisotopes Production Laboratory) – מעבדת ייצור רדיואיזוטופים.
התארגנות קהיליית המודיעין בישראל
קהיליית המודיעין הישראלי לא שקטה על שמריה, ועם פרסום ההסכם רתמה את משרד החוץ הישראלי שהביע את מחאתו כלפי ממשלת צרפת וביקש הבהרות על פרטיו. בשלב זה אכן היה בידי המודיעין הישראלי מידע מפורט על פרויקט אוסיראק, שהתבסס על תכנונו הראשוני כפי שנמסר לידי השלטונות העיראקיים. ממשלת צרפת שאפה כמיטב יכולתה לרצות את ישראל ולשכנעה כי שיתוף הפעולה עם עיראק הוא "למטרות שלום". בין היתר בשלב מאוחר יותר, ב-1977, הודיעו הצרפתים על פיתוחו של דלק גרעיני מסוג חדש "קראמל" (Caramel), המכיל אורניום מועשר לדרגה של 7.5 אחוזים, שיתאים לתדלוק כורי "תמוז", כחלופה לדלק המקורי המכיל אורניום המועשר לאיכות צבאית של 93 אחוזים. מכל מקום, המומחים בישראל הבינו כי הצעה זו אינה אלא זריית חול בעיניים. ראשית, מכיוון שפיתוח ה"קראמל" צפוי היה להסתיים רק תוך שנים אחדות, לאחר שהכורים יסופקו לעיראק ויתודלקו בדלק המקורי. שנית, ניצול "תמוז-1" להפקת פלוטוניום נותר תקף. על כל פנים, תכנית ה"קראמל" נתקלה בסירוב עיראקי מוחלט.
אך ככל שחלף הזמן, הצטברו בידי המודיעין הישראלי הוכחות להיבטיה הצבאיים של תכנית הגרעין העיראקית.
נחום אדמוני, סגן ראש המוסד באותה עת, מסר בראיון ל-WALLA (יוסי מלמן, 15/8/2012) מעט פרטים על התארגנות קהיליית המודיעין הישראלי לתקיפת אוסיראק. לדבריו, הוא עמד בראש קבוצת עבודה בקהיליית המודיעין הישראלי שכינויה היה "עידן חדש", ושמטרתה הייתה לאסוף ולהעריך מידע על הכור העיראקי במטרה לסכל את הקמתו. הקבוצה כללה אנשי "מוסד", קציני אמ"ן, וכן מדעני הוועדה לאנרגיה אטומית הישראלית. גם קצין המודיעין שחזר ליחידתו בערב חג השבועות, ה-7 ביולי 1981, כדי להעריך את תוצאות "מבצע אופרה" היה חבר בה. הקצין החל לעסוק בסוגיית אוסיראק בשלהי 1976.
סימן מעיד ראשון לכך שפרויקט אוסיראק צפוי ללבוש עור וגידים היה בהזמנת מדענים בכירים בוועדה לאנרגיה אטומית העיראקית (Iraq Atomic Energy Commission) לצרפת, כדי לדון בנושא אוסיראק. בהמשך, באמצע 1977 התקבל מידע חזותי לפיו החלו עבודות העפר באתר הפרויקט. המידע אף הצביע על תכנית הפרויקט. בלט מאוד מיקום בניין כורי "תמוז" - הקרקע נחפרה אנכית למיקום הצפוי של הבניין. ברם, היה שימוש רב למידע החזותי מאמצע 1977 - בכך שעליהם התבסס בהמשך השרטוט (layout) והזיהוי של מערך המבנים והמתקנים של המרכז למחקר גרעיני של עיראק באל-טוויתא.
שלב חשוב בבניין מערך מסודר לתקיפה מודיעינית של פרויקט אוסיראק היה מיפוי כל הגורמים בצרפת ועיראק העשויים להיות קשורים לפרויקט והקצאה פרטנית של משאבי האיסוף, בהתאם למאפייני כל סוכנויות האיסוף של קהיליית המודיעין הישראלית. נתונים אלה רוכזו בחוברת של עשרות עמודים, שהזירה הטכנית הפיצה אל כל סוכנויות האיסוף.
למוסד היה תפקיד מרכזי בפעילויות האיסוף, בפרט לאור עמידתו של נחום אדמוני בראשות צוות "עידן חדש". אך גם תרומת יחידה 8200 בתחום הסיגינט (signal intelligence) בלטה מאוד. כבר בתחילת 1977 נוצר שיתוף פעולה הדוק בין 8200 לבין הזירה הטכנית של אמ"ן בסוגיית אוסיראק. ביטוי ראשוני לכך הייתה הכנת מילון של מילות מפתח, שתאפשרנה ליירט את המברקים הרלבאנטיים לפרויקט אוסיראק מתוך הכמות האדירה של טלגרפיה בינלאומית. המילון שלכתחילה הכיל מילים בעלות משמעות טכנית כגון "nuclear" או "atomic", השתכלל עד מהרה. תרמה לכך העובדה שחברות מערביות העדיפו לרכוש למשרדיהם טלפרינטרים במקום השימוש בשירותי הטלגרפיה של רשויות הדואר המקומיות. כך, לכל חברה התאפשר לקבל מספר טלקס משל עצמה. בהיבט המודיעיני היו לכך שתי תוצאות חיוביות: ראשית, השימוש בטלגרפיה הבינלאומית צמח פלאים; שנית, ניתן היה להמיר חלק מהמילים הטכניות שבמילון במספרי טלקס, שהיו אפקטיביים יותר. בהמשך לכך התפתח שיתוף פעולה נוסף בין הזירה הטכנית לבין 8200 גם בהכנת מילון ליירוט שיחות טלפון בדגש על אלה שבין בגדאד לפאריז, אשר אף הוא הניב כמות עצומה של מידע. על כן, נתעורר דחוף צורך לגייס ולרכז את כל דוברי הצרפתית בקהיליית המודיעין למשימת שקלוט ופענוח שיחות הטלפון. הסינרגיה שנוצרה בפעילות המשותפת בין 8200, "המוסד" והזירה הטכנית באמ"ן, אפשרה להגדיר יעדי איסוף נקודתיים ומדויקים.
חוקרי אמ"ן ניצבו אפוא בפני "צרות של עשירים". מתוך דו"חות ששוגרו, הם למדו על סטטוס התקדמות העבודה בכל אחד מהמתקנים שניבנו. יש לציין כאנקדוטה, כי באחד הימים של תחילת שנת 1980 נשלח מברק ובו מידע כי בבניין של כורי "תמוז" נעלמה רתכת, ואף אחד מהעובדים אינו מוצא אותה. תיאורטית, חוקרי אמ"ן יכלו לשלוח מברק ולדווח באיזה חדר נמצאת הרתכת.
על כל פנים, היה ברור לכל אנשי פורום "עידן חדש" כי איסוף וניתוח המודיעין על אודות מאמץ הגרעין העיראקי אינם מטרה בפני עצמה, אלא היעד הוא בניית יכולת "כחול-לבן" לנטרול האיום. אף היה ברור כי הרווח הכלכלי הרב הצפון לצרפת ואיטליה בחדירתן לשוק העיראקי יגבר על ההיבט המוסרי, וכי מחאותיה של ישראל כלפי ממשלות מדינות אלה לא תעצורנה את הסיוע הגרעיני שלהן לעיראק. מכל מקום, אף אם מחאות ממשלת ישראל במישור המדיני לא צלחו, לכל הפחות הן נתנו צידוק לפעולות עתידיות במישור הסיכול.
מאמצי סיכול (לפי מקורות זרים)
בראיונו של נחום אדמוני מלפני שנים מספר (יוסי מלמן, 15/8/2012), הוא התייחס לפעולות חשאיות שנתפרסמו בתקשורת (יוסי מלמן ודן רביב, "מרגלים לא מושלמים", 1990; נקדימון, "תמוז בלהבות"), ושבפרסומים זרים יוחסו לישראל. אחת מהפעילויות הייתה פיצוץ ליבת כור "תמוז" ב-6 לאפריל 1979. בתום ייצורה אוחסנה הליבה בהאנגר של מפעלי CNIM בעיר טולון סור-מר (Toulon Sur-Mer), השוכנת על חוף הים התיכון לקראת שיגורה לעיראק. על פי הפרסומים, ליבת הכור לא הושמדה באופן מוחלט, והצרפתים הגיעו להסכם עם העיראקים על ביצוע מהיר של התיקונים בציוד שניזוק.
זמן מה לאחר שנודעו לקהיליית המודיעין הישראלית פרטים על הפיצוץ ותוצאותיו, הוחלט לנצל את הדבר כדי לגרום לעיכוב נוסף במשלוח הליבה לעיראק. כך למשל הועברו מסרים לשליט עיראק, סדאם חוסיין. העיראקים התלבטו קשות בטרם קיבלו את ההצעה הצרפתית, וככל הנראה גרמו הדברים לדחייה נוספת בלוח הזמנים של השלמת כורי "תמוז".
זאת ועוד - לפי ספרו של נקדימון: ד"ר יחיא אל משאד (Yahia Al-Mashad), מדען גרעין מצרי שגויס על ידי עיראק לתפקיד בכיר בתכנית הגרעין, נרצח ב-14 ביוני 1980, בעת ששהה במלונו בפאריז במסגרת ביקור במרכז הגרעין הצרפתי פונטניי-או-רוז (Fontenay-aux-Roses), הסמוך לפאריז. בכיר נוסף במערכת הגרעין העיראקי שהלך לעולמו 3 חודשים אחרי כן "בנסיבות דומות" (כנראה הורעל), בעת שהותו בפאריז, היה עבד-א-רחמאן ראסול (Abd al-Rahman Rasoul). זאת, על פי שר ההסברה העיראקי חמאודי ב-1990. היו שטענו כי יד "המוסד" הייתה בחיסולים אלה. כמו כן, באוגוסט 1980 קיבלו עובדי החברות הצרפתיות בפרויקט הגרעין העיראקי מכתבי איום על חייהם במידה לא יעזבו את עיראק, ואכן חלק מהעובדים שבו לארצם. בשל כך ב-22 לספטמבר זומן שגריר ישראל , מאיר רוזן, למשרד החוץ הצרפתי, ונרמז לו כי צרפת סבורה כי ישראל עומדת מאחורי מכתבי האיום, וכי מן הראוי להפסיקם. מכל מקום, כתוצאה מעזיבתם של העובדים הצרפתיים, העבודה באתר אוסיראק הושבתה למשך חודשים מספר.
מטרת פורום "עידן חדש" הייתה ביצוע סיכול אשר במידת האפשר יעצור לחלוטין את פרויקט אוסיראק. כאשר התברר כי סיכול חשאי אינו אפשרי, נבחנו האפשרויות של סיכול צבאי. תחילה, כפי שסיפר נחום אדמוני, הועלתה האפשרות של פעולה קרקעית באמצעות כוחות מיוחדים. אך זו נפסלה בדיון שנוהל ב"בור" על ידי הרמטכ"ל, רפאל איתן. זאת, בשל חוסר היתכנות מבצעית, מחשש להסתבכות עקב תגבור ההגנה באתר הגרעין העיראקי באל-טוויתא. לדיון זומן אף קצין המודיעין מהזירה הטכנית (הקצין שבערב חג השבועות 1981 נשלח ל"בור" כדי להעריך את תוצאות "מבצע אופרה"). לכן, בראשית 1980 החליט עזר וייצמן, שכיהן כשר הביטחון, להעדיף הפצצת האתר העיראקי על ידי חיל האוויר.
חיל האוויר נכנס לתמונה
חרף זאת, בדיון שהתקיים בלשכתו של וייצמן זמן מה אחרי כן, וייצמן החליט להשעות את המבצע. אף הפעם קצין המודיעין מהזירה הטכנית נקרא לדיון. אולם ברגע האחרון, לאור היותו זוטר יחסית בדרגתו, התבקש הקצין להמתין במצב "היכון" בלשכתו של מרדכי ציפורי, סגן שר הביטחון דאז. זאת, עד שיקראו לו להיכנס לדיון. אולם לאחר שעה ארוכה של המתנה, לאכזבתו הרבה, נמסר לו כי אין יותר צורך בו, מכיוון שוייצמן החליט על ביטול המבצע. אולם, כידוע, שום דבר איננו סופי עד שהוא סופי. ב-18 למאי 1980 התפטר עזר וייצמן מתפקיד שר הביטחון, עקב חילוקי דעות עם מנחם בגין, ראש הממשלה. בגין, אשר נטל לעצמו את תיק הביטחון, החליט לחדש את הכנות חיל האוויר למבצע, שכינויו בשלב זה היה "גבעת התחמושת".
בשלב זה, מבחינת הזירה הטכנית של אמ"ן, מרבית המלאכה כבר נסתיימה. כל שנותר היה לעדכן את הקברניטים ואת חיל האוויר בפני התפתחויות אפשריות.
חשיבות רבה הייתה למידע מפורט ומדויק של מבנה כורי "תמוז". קצין המודיעין העלה מפעם לפעם את הצורך במידע על "עובי הקירות" בכור ובפרט עובי הבטון של ברכת הכור. אכן, במהלך 1980 הגיע המידע הדרוש.
קצין המודיעין ערך בין היתר מחקר על מועדי השיחות שהתנהלו, מבחינת ימי השבוע ומבחינת שעות השיחות. הוא הגיע למסקנה כי בימי שישי ושבת כמעט ואין מתקיימת פעילות באתר אוסיראק, אולם ביום ראשון מתנהלת פעילות, אם כי מצומצמת. הוא העביר ממצאים אלה להנהלת חטיבת המחקר של אמ"ן, אך לא נודע לו אם נעשה שימוש בכך. כידוע, "מבצע אופרה" בוצע ביום ראשון, ובהפצצה נהרג אחד מהמהנדסים הצרפתיים ששהה באתר.
אחרי כן נתבקשה הזירה הטכנית להעביר את שרטוט ונתוני אתר הגרעין העיראקי באל-טוויתא לענף חקר הביצועים של חיל האוויר (שבראשו עמד באותה עת רס"ן, שלימים יגיע לדרגת אלוף, יצחק בן ישראל). זאת, על מנת להעריך את כמות ומאפייני הפצצות שיהיה על המטוסים להטיל על אתר פרויקט אוסיראק על מנת לגרום להשמדת האתר.
בהמשך לכך, נדרש מידע עדכני על לוח הזמנים של השלמת הכור, ובפרט מועד שיגור הדלק הגרעיני לעיראק. אכן אותרה בזמן אמת נחיתתו של מטוס תובלה צבאי עיראקי בשדה תעופה הסמוך למרכז הגרעין הצרפתי קדאראש (Cadarache), שהטיס את הדלק הגרעיני לעיראק.
המידע הקריטי במיוחד שנדרש לקברניטים התייחס למועד בו כור "תמוז-1" צפוי להיות "חם" (במועד תחילת תהליך הבעירה הגרעינית של הדלק שבכור). היה חשש מפליטה רדיואקטיבית מהכור אם יופצץ בהיותו "חם", אשר עלולה לפגוע באוכלוסייה המתגוררת בסביבה. זאת, הן בשל ההיבט המוסרי שבדבר, ומחמת הנזק המדיני החמור העלול להיגרם למדינת ישראל כתוצאה מכך. לפי לקט המודיעין של הזירה הטכנית, הכור היה אמור להיות "חם" כבר ביולי 1981.
בסופו של יום, ערב חג השבועות, יצא המבצע לפועל והצליח מעבר למשוער, וזאת חרף כל החששות בצמרת קהילת המודיעין ובתוך ממשלת ישראל דאז.
אבן דרך בדוקטרינה
לביצוע המבצע, ללא אבדות וללא תקלות תרמה הגעתם מארה"ב לישראל, בעיתוי המתאים, של מטוסי F-16, שלכתחילה נועדו לחיל האוויר האיראני. העיתוי המתאים נוצר, בדיעבד, בשל העיכוב בלוח הזמנים של פרויקט אוסיראק כתוצאה מהפיגוע שאירע בליבת כור "תמוז-1" ב-6 לאפריל 1979, בטרם שוגרה לעיראק. יש בכך להצביע על חשיבותו של כל עיכוב קטן בסוגיות של איומים אסטרטגיים.
בראייה עתידית, "מבצע אופרה" היה אבן דרך בדוקטרינה הישראלית: סיכול כל איום גרעיני על קיומה.
למבצע היו גם השלכות אסטרטגיות בינלאומיות. ראשית, הוא חידד את סוגיית אי הפצת טכנולוגיות בעלות פוטנציאל לפיתוח נשק השמדה המונית. שנית, בהיבט המזרח התיכון: אם בזמן פלישת הצבא העיראקי לכוויית ערב מלחמת המפרץ הראשונה היה בידי עיראק נשק גרעיני, פני המלחמה היו שונים לחלוטין.
לסיכום, אמנם רעמם המחריש אוזניים של מנועי המטוסים יכריע את האיומים על מדינת ישראל. אך כמו אז, יקדמו לכך ימים רבים של איסוף מודיעיני חשאי מודיעין ותקתוק מקלדות המחשבים של חוקרי המודיעין.
***
סא"ל (מיל') ד"ר רפאל אופק הוא מומחה לפיזיקה והטכנולוגיה של הגרעין. בעברו הוא שירת בקהיליית המודיעין הישראלית כחוקר
במשך כחמש שנים התנהלה בקהיליית המודיעין פעילות אינטנסיבית, אשר תוצאתה הייתה "מבצע אופרה" – השמדת הכור הגרעיני העיראקי "תמוז-1" על ידי חיל האוויר הישראלי ביוני 1981
ב-7 ביוני 1981 בשעה 18:40, התפוגג באחת המתח הרב בו הייתה שרויה הצמרת המדינית והביטחונית של מדינת ישראל - מטוסי חיל האוויר הישראלי שבו בשלום לבסיסם ממשימת הפצצת הכור בעיראק. עם זאת, עדיין ריחפו באוויר סימני שאלה בדבר תוצאות המבצע. זמן קצר לפני כן התייצב בזירה הטכנית של אמ"ן הקצין אשר תיפקד מטעם אמ"ן כקמ"ן הטכני של פרויקט הכור העיראקי. הוא שיער מדוע נקרא להגיע מיידית ליחידתו, וזאת, אף שעיתוי "מבצע אופרה" נשמר עד לאותה שעה כסוד כמוס בתוך חיל האוויר. לאחר התייעצות קצרה עם מפקדיו בזירה הטכנית, התבקש הקצין להגיע ל"בור" שבקריה, ולהעריך את המידע על תוצאות ההפצצה בעיראק אשר צפוי לזרום במהלך הלילה.
בערך בחצות, נקרא הקצין לסור ליחידת תצלומי האוויר של חיל האוויר, כדי להתבונן בסרטי מצלמות ה-VTR של המטוסים, ולהעריך את הנזק שנגרם לכור העיראקי. עם חלוף הזמן הסרטים הופצו לתקשורת. בשלב זה כבר יכול היה קצין המודיעין לקבוע בסיפוק כי אכן הפצצות פגעו ביעד, אם כי טרם היה ניתן להעריך את תוצאות פגיעתן.
בשעה 03:00 לפנות בוקר הופץ ל"בור" שבקריה מידע ראשוני על תוצאות התקיפה, מתוך אתר הכור. מהנדס צרפתי שבא לבחון את הנזק שנגרם, דיווח לאנשיו בצרפת כי מבנה הכור נהרס לחלוטין. הוא נכנס לבניין הכור החשוך מצויד בפנס, השתרבב כ-3 מ' למטה כדי לבחון את בריכת הכור, אך הבחין רק בגושי בטון מנותצים המוצפים במים. עם הגעת המידע, הפיץ קצין המודיעין "לקט מודיעין מיידי", בו דיווח כי אכן הכור הושמד. הלקט הופץ לגורמים הרלבנטיים, כולל קברניטי המדינה. בימים הבאים אף התברר כי הפגיעות באתר העיראקי אף היו יותר מדויקות מאשר התחזית שחושבה טרם המבצע בענף חקר הביצועים של חיל האוויר.
למחרת המבצע, הושמעה ברדיו הודעת ממשלת ישראל כי מטוסי חיל האוויר השמידו את הכור העיראקי. הודעה זו נתקבלה בהחלטתו האישית של ראש הממשלה, מנחם בגין, בניגוד להמלצת אמ"ן להסוות את המטוסים התוקפים כאיראניים - כדי למנוע מישראל סיבוכים מדיניים. לימים הסביר זאת בגין: "... האם היינו צריכים לאפשר לעיראק להקדים במסירת הידיעה, שהייתה באה מאוחר יותר, כדי שישראל תואשם אחר כך בחוסר אומץ לב מינימאלי? מה אנחנו, גנבים בלילה?" (שלמה נקדימון, "תמוז בלהבות", 1993).
תשומת לב המודיעין הישראלי הוסבה לסוגיית הכור העיראקי כשבע שנים לפני כן. בשלהי 1974 הביעה עיראק את רצונה לרכוש מצרפת כור לייצור חשמל מטיפוס גז-גראפיט, אשר מתודלק באורניום טבעי. בשל מאפיינים אלה, שימשו הכורים מדגם זה גם להפקת פלוטוניום עבור תכנית הנשק הגרעיני הצרפתית (אף הכור להפקת פלוטוניום של קוריאה הצפונית הינו מטיפוס זה). אף שצרפת סירבה לספק לעיראק כור זה, בעיקר בשל חשש מתגובת הקהילה הבינלאומית, היא הציעה לה כחלופה כור מחקר גדול למדי מטיפוס "אוזיריס" (אל השאול במצרים הקדומה). כור כזה פועל מאז 1964 במרכז הגרעין הצרפתי סאקליי (Saclay) שליד פאריז. המבנה של כור אוזיריס בסאקליי מכיל גם כור זעיר מטיפוס "איזיס" (במיתולוגיה המצרית - בת זוגו של אוזיריס). אף שליבתו דומה לזו של אוזיריס, הספקו נמוך מאוד, ועיקר שימושו בהכשרת כוח אדם בהפעלת אוזיריס. בשל הספקו הרב (40 מגה-וואט, שניתן להגבירו ל-70 מגה-וואט) ושטף הניטרונים הגבוה שלו, כור אוזיריס נועד בצרפת לבדיקת עמידות חומרים ודלקים גרעיניים לשימוש בכורים לייצור חשמל. עם זאת, גם ניתן לנצלו להקרנת כמויות גדולות של אורניום טבעי עבור הפקת פלוטוניום באיכות צבאית, אף כי בכמות קטנה מזו של כור גז-גראפיט. זאת ועוד, מוטות הדלק הגרעיני של אוזיריס הכילו כ-12 ק"ג אורניום מועשר ל-93 אחוזים, כמות הקרובה לזו אשר דרושה לייצור פצצה גרעינית. לפיכך, בהנחה שצרפת הייתה אמורה לספק לעיראק דלק גרעיני בכמות שתספיק למספר ליבות של הכור, כדי להחליף מוטות דלק גרעיני משומשים, עלולים היו העיראקים להסיט חלק מהאורניום המועשר שבדלק הגרעיני לייצור פצצה גרעינית.
כאמור לעיל, בלית ברירה, העיראקים הסכימו לרכוש את הכור מטיפוס אוזיריס. העסקה נדונה בביקור סדאם חוסיין בצרפת בתחילת ספטמבר 1975. לאחר כחודשיים, בעת ביקורו בבגדד של מישל ד'אורננו (Michel d'Ornano), שר התעשייה הצרפתי, נחתם הסכם מסגרת לשיתוף פעולה גרעיני בין שתי המדינות "למטרות שלום", שגולת כותרתו הייתה פרויקט אוזיראק (Osiraq - כינוי המשלב את המילים אוזיריס ועיראק) - הקמתו בעיראק של כור הזהה לאוזיריס הצרפתי.
כינוי הפרויקט על פי המשטר העיראקי היה "17 בתמוז" - יום מהפכת מפלגת הבעת'. לפיכך, כינויי כורי אוזיריס ואיזיס העיראקיים היו "תמוז-1" (Tammuz-1) ו"תמוז-2". אורך הבניין שבו הותקנו שני הכורים (אשר נהרס ברובו בתקיפה הישראלית) היה כ-100 מ', וגובהו בכיפת הכור 21 מ'. קוטרו הפנימי של תמוז-1 היה 32 מ' ועומק המפלס התחתון שלו היה 15 מ'. מתחת למפלס שבעומק 2 מ' ועד לעומק 13 מ' נבנתה בריכת תמוז-1, שקירותיה העבים היו יצוקים ביטון, כאשר אורכה היה 7.5 מ' ורוחבה 6.5 מ'. המבנה גם כלל חדר בקרה גדול של תמוז-1, מעבדות שונות ואת משרדי עובדי המתקן. מתקנים נוספים שנכללו בפרויקט, אשר ניבנו בסמוך למבנה העיקרי של כורי "תמוז, היו: LAMA (Laboratoire d’Analyses des Matériaux Actifs)- "מעבדה חמה" שהייתה עלולה לשמש להפרדת פלוטוניום מהדלק הגרעיני שהוקרן בכור; תחנת טיהור פסולת רדיואקטיבית SAR (Station d'Assainissement Radioactif), וכן BAL Bâtiment d'Atelier Laboratoire)) - בניין בית מלאכה מעבדתי. תכנית מעבדת LAMA התבססה על תכנית מעבדה בעלת שם זהה הפועלת במרכז הגרעיני הצרפתי גרנובל (Grenoble), וכן תכנון SAR התבסס על מתקן SAR שבמרכז הגרעין הצרפתי Marcoule.
כקבלנית ראשית של פרויקט הגרעין הצרפתי בעיראק נבחרה חברת טכניקאטום (Technicatome), שהתמחותה בהקמת כורי מחקר. לתאגיד CERBAG (Centre d'Études et Recherche BAGhdad – "המרכז ללימוד ומחקר של בגדאד"), שהוקם על ידה לשמש כמנהלת הפרויקט, צורפו חברות נוספות כקבלניות משנה: בוייג (Bouygues) –עבודות בנייה והנדסה אזרחית; CNIM – חברה שעיקר עיסוקה היה בבניין אניות, אך התמחתה גם בעבודות מתכת בתחומים שונים, כולל ייצור ליבות כורים גרעיניים; COMSIP – התקנת מערכות חשמל, אלקטרוניקה ובקרה; ROBATEL – התקנות צנרת; וכן S.G.T.N. (Saint Gobain Techniques Nouvelle) שהתמחתה בהקמת מתקנים לטיפול בדלק גרעיני מוקרן והפרדת פלוטוניום, הופקדה על התקנת "המעבדה החמה" והמערכות לטיפול בחומרים רדיואקטיביים. ל-CERBAG נרכשו משרדים בפאריז ובבגדאד. כמו כן, במקביל לעבודות הקמת מתקני אוסיראק במרכז אל-טוויתא, כ-2 ק"מ מאתר הקמת אוסיראק הוקמה שכונת אל-אשתאר, למגורי העובדים הצרפתיים, שנועדה לקלוט כ-2,000 איש.
פרטי הסכם המסגרת להקמת אוזיראק נשמרו תחילה כסוד כמוס בתוך צרפת, אך תוך מספר חודשים הם דלפו לתקשורת. בעקבות זאת מחו גורמים שונים בצרפת נגד ההסכם, אף שהממשל הצרפתי התעלם מהם. בין הבולטים במחאתם הייתה מרים אברדם, מנהלת מרכז המידע של חברת טכניקאטום. בפרט היא הזדעזעה בשל היותה יהודיה שעם פרוץ השואה, בהיותה ילדה בת 10, נמלטה עם משפחתה מגרמניה לצרפת (נקדימון, "תמוז בלהבות").
במקביל, ב-1979 החלה הקמתו של פרויקט גרעיני נוסף בתוך המרכז למחקר גרעיני באל-טוויתא, על ידי חברת Snia Techint האיטלקית. זאת, בהמשך להסכם שיתוף פעולה גרעיני "למטרות שלום" שנחתם ב-1976 בין הוועדה לאנרגיה אטומית העיראקית לבין מקבילתה האיטלקית, CNEN (Comitato Nazionale per l'Energia Nucleare). הפרויקט האיטלקי היה אף הוא מיועד להשתלב בתכניתה של עיראק לפתח יכולת גרעינית צבאית. בפרויקט נכללו: THFCER (Technological Hall For Chemical Engineering Research) – אולם טכנולוגי למחקר הנדסה כימית (שם כיסוי ל"מעבדה חמה"); FFL (Fuel Fabrication Laboratory) – מעבדת ייצור דלק גרעיני; THTM (Technological Hall for Testing Materials) – אולם טכנולוגי לבדיקת חומרים; וכן RPL (Radioisotopes Production Laboratory) – מעבדת ייצור רדיואיזוטופים.
התארגנות קהיליית המודיעין בישראל
קהיליית המודיעין הישראלי לא שקטה על שמריה, ועם פרסום ההסכם רתמה את משרד החוץ הישראלי שהביע את מחאתו כלפי ממשלת צרפת וביקש הבהרות על פרטיו. בשלב זה אכן היה בידי המודיעין הישראלי מידע מפורט על פרויקט אוסיראק, שהתבסס על תכנונו הראשוני כפי שנמסר לידי השלטונות העיראקיים. ממשלת צרפת שאפה כמיטב יכולתה לרצות את ישראל ולשכנעה כי שיתוף הפעולה עם עיראק הוא "למטרות שלום". בין היתר בשלב מאוחר יותר, ב-1977, הודיעו הצרפתים על פיתוחו של דלק גרעיני מסוג חדש "קראמל" (Caramel), המכיל אורניום מועשר לדרגה של 7.5 אחוזים, שיתאים לתדלוק כורי "תמוז", כחלופה לדלק המקורי המכיל אורניום המועשר לאיכות צבאית של 93 אחוזים. מכל מקום, המומחים בישראל הבינו כי הצעה זו אינה אלא זריית חול בעיניים. ראשית, מכיוון שפיתוח ה"קראמל" צפוי היה להסתיים רק תוך שנים אחדות, לאחר שהכורים יסופקו לעיראק ויתודלקו בדלק המקורי. שנית, ניצול "תמוז-1" להפקת פלוטוניום נותר תקף. על כל פנים, תכנית ה"קראמל" נתקלה בסירוב עיראקי מוחלט.
אך ככל שחלף הזמן, הצטברו בידי המודיעין הישראלי הוכחות להיבטיה הצבאיים של תכנית הגרעין העיראקית.
נחום אדמוני, סגן ראש המוסד באותה עת, מסר בראיון ל-WALLA (יוסי מלמן, 15/8/2012) מעט פרטים על התארגנות קהיליית המודיעין הישראלי לתקיפת אוסיראק. לדבריו, הוא עמד בראש קבוצת עבודה בקהיליית המודיעין הישראלי שכינויה היה "עידן חדש", ושמטרתה הייתה לאסוף ולהעריך מידע על הכור העיראקי במטרה לסכל את הקמתו. הקבוצה כללה אנשי "מוסד", קציני אמ"ן, וכן מדעני הוועדה לאנרגיה אטומית הישראלית. גם קצין המודיעין שחזר ליחידתו בערב חג השבועות, ה-7 ביולי 1981, כדי להעריך את תוצאות "מבצע אופרה" היה חבר בה. הקצין החל לעסוק בסוגיית אוסיראק בשלהי 1976.
סימן מעיד ראשון לכך שפרויקט אוסיראק צפוי ללבוש עור וגידים היה בהזמנת מדענים בכירים בוועדה לאנרגיה אטומית העיראקית (Iraq Atomic Energy Commission) לצרפת, כדי לדון בנושא אוסיראק. בהמשך, באמצע 1977 התקבל מידע חזותי לפיו החלו עבודות העפר באתר הפרויקט. המידע אף הצביע על תכנית הפרויקט. בלט מאוד מיקום בניין כורי "תמוז" - הקרקע נחפרה אנכית למיקום הצפוי של הבניין. ברם, היה שימוש רב למידע החזותי מאמצע 1977 - בכך שעליהם התבסס בהמשך השרטוט (layout) והזיהוי של מערך המבנים והמתקנים של המרכז למחקר גרעיני של עיראק באל-טוויתא.
שלב חשוב בבניין מערך מסודר לתקיפה מודיעינית של פרויקט אוסיראק היה מיפוי כל הגורמים בצרפת ועיראק העשויים להיות קשורים לפרויקט והקצאה פרטנית של משאבי האיסוף, בהתאם למאפייני כל סוכנויות האיסוף של קהיליית המודיעין הישראלית. נתונים אלה רוכזו בחוברת של עשרות עמודים, שהזירה הטכנית הפיצה אל כל סוכנויות האיסוף.
למוסד היה תפקיד מרכזי בפעילויות האיסוף, בפרט לאור עמידתו של נחום אדמוני בראשות צוות "עידן חדש". אך גם תרומת יחידה 8200 בתחום הסיגינט (signal intelligence) בלטה מאוד. כבר בתחילת 1977 נוצר שיתוף פעולה הדוק בין 8200 לבין הזירה הטכנית של אמ"ן בסוגיית אוסיראק. ביטוי ראשוני לכך הייתה הכנת מילון של מילות מפתח, שתאפשרנה ליירט את המברקים הרלבאנטיים לפרויקט אוסיראק מתוך הכמות האדירה של טלגרפיה בינלאומית. המילון שלכתחילה הכיל מילים בעלות משמעות טכנית כגון "nuclear" או "atomic", השתכלל עד מהרה. תרמה לכך העובדה שחברות מערביות העדיפו לרכוש למשרדיהם טלפרינטרים במקום השימוש בשירותי הטלגרפיה של רשויות הדואר המקומיות. כך, לכל חברה התאפשר לקבל מספר טלקס משל עצמה. בהיבט המודיעיני היו לכך שתי תוצאות חיוביות: ראשית, השימוש בטלגרפיה הבינלאומית צמח פלאים; שנית, ניתן היה להמיר חלק מהמילים הטכניות שבמילון במספרי טלקס, שהיו אפקטיביים יותר. בהמשך לכך התפתח שיתוף פעולה נוסף בין הזירה הטכנית לבין 8200 גם בהכנת מילון ליירוט שיחות טלפון בדגש על אלה שבין בגדאד לפאריז, אשר אף הוא הניב כמות עצומה של מידע. על כן, נתעורר דחוף צורך לגייס ולרכז את כל דוברי הצרפתית בקהיליית המודיעין למשימת שקלוט ופענוח שיחות הטלפון. הסינרגיה שנוצרה בפעילות המשותפת בין 8200, "המוסד" והזירה הטכנית באמ"ן, אפשרה להגדיר יעדי איסוף נקודתיים ומדויקים.
חוקרי אמ"ן ניצבו אפוא בפני "צרות של עשירים". מתוך דו"חות ששוגרו, הם למדו על סטטוס התקדמות העבודה בכל אחד מהמתקנים שניבנו. יש לציין כאנקדוטה, כי באחד הימים של תחילת שנת 1980 נשלח מברק ובו מידע כי בבניין של כורי "תמוז" נעלמה רתכת, ואף אחד מהעובדים אינו מוצא אותה. תיאורטית, חוקרי אמ"ן יכלו לשלוח מברק ולדווח באיזה חדר נמצאת הרתכת.
על כל פנים, היה ברור לכל אנשי פורום "עידן חדש" כי איסוף וניתוח המודיעין על אודות מאמץ הגרעין העיראקי אינם מטרה בפני עצמה, אלא היעד הוא בניית יכולת "כחול-לבן" לנטרול האיום. אף היה ברור כי הרווח הכלכלי הרב הצפון לצרפת ואיטליה בחדירתן לשוק העיראקי יגבר על ההיבט המוסרי, וכי מחאותיה של ישראל כלפי ממשלות מדינות אלה לא תעצורנה את הסיוע הגרעיני שלהן לעיראק. מכל מקום, אף אם מחאות ממשלת ישראל במישור המדיני לא צלחו, לכל הפחות הן נתנו צידוק לפעולות עתידיות במישור הסיכול.
מאמצי סיכול (לפי מקורות זרים)
בראיונו של נחום אדמוני מלפני שנים מספר (יוסי מלמן, 15/8/2012), הוא התייחס לפעולות חשאיות שנתפרסמו בתקשורת (יוסי מלמן ודן רביב, "מרגלים לא מושלמים", 1990; נקדימון, "תמוז בלהבות"), ושבפרסומים זרים יוחסו לישראל. אחת מהפעילויות הייתה פיצוץ ליבת כור "תמוז" ב-6 לאפריל 1979. בתום ייצורה אוחסנה הליבה בהאנגר של מפעלי CNIM בעיר טולון סור-מר (Toulon Sur-Mer), השוכנת על חוף הים התיכון לקראת שיגורה לעיראק. על פי הפרסומים, ליבת הכור לא הושמדה באופן מוחלט, והצרפתים הגיעו להסכם עם העיראקים על ביצוע מהיר של התיקונים בציוד שניזוק.
זמן מה לאחר שנודעו לקהיליית המודיעין הישראלית פרטים על הפיצוץ ותוצאותיו, הוחלט לנצל את הדבר כדי לגרום לעיכוב נוסף במשלוח הליבה לעיראק. כך למשל הועברו מסרים לשליט עיראק, סדאם חוסיין. העיראקים התלבטו קשות בטרם קיבלו את ההצעה הצרפתית, וככל הנראה גרמו הדברים לדחייה נוספת בלוח הזמנים של השלמת כורי "תמוז".
זאת ועוד - לפי ספרו של נקדימון: ד"ר יחיא אל משאד (Yahia Al-Mashad), מדען גרעין מצרי שגויס על ידי עיראק לתפקיד בכיר בתכנית הגרעין, נרצח ב-14 ביוני 1980, בעת ששהה במלונו בפאריז במסגרת ביקור במרכז הגרעין הצרפתי פונטניי-או-רוז (Fontenay-aux-Roses), הסמוך לפאריז. בכיר נוסף במערכת הגרעין העיראקי שהלך לעולמו 3 חודשים אחרי כן "בנסיבות דומות" (כנראה הורעל), בעת שהותו בפאריז, היה עבד-א-רחמאן ראסול (Abd al-Rahman Rasoul). זאת, על פי שר ההסברה העיראקי חמאודי ב-1990. היו שטענו כי יד "המוסד" הייתה בחיסולים אלה. כמו כן, באוגוסט 1980 קיבלו עובדי החברות הצרפתיות בפרויקט הגרעין העיראקי מכתבי איום על חייהם במידה לא יעזבו את עיראק, ואכן חלק מהעובדים שבו לארצם. בשל כך ב-22 לספטמבר זומן שגריר ישראל , מאיר רוזן, למשרד החוץ הצרפתי, ונרמז לו כי צרפת סבורה כי ישראל עומדת מאחורי מכתבי האיום, וכי מן הראוי להפסיקם. מכל מקום, כתוצאה מעזיבתם של העובדים הצרפתיים, העבודה באתר אוסיראק הושבתה למשך חודשים מספר.
מטרת פורום "עידן חדש" הייתה ביצוע סיכול אשר במידת האפשר יעצור לחלוטין את פרויקט אוסיראק. כאשר התברר כי סיכול חשאי אינו אפשרי, נבחנו האפשרויות של סיכול צבאי. תחילה, כפי שסיפר נחום אדמוני, הועלתה האפשרות של פעולה קרקעית באמצעות כוחות מיוחדים. אך זו נפסלה בדיון שנוהל ב"בור" על ידי הרמטכ"ל, רפאל איתן. זאת, בשל חוסר היתכנות מבצעית, מחשש להסתבכות עקב תגבור ההגנה באתר הגרעין העיראקי באל-טוויתא. לדיון זומן אף קצין המודיעין מהזירה הטכנית (הקצין שבערב חג השבועות 1981 נשלח ל"בור" כדי להעריך את תוצאות "מבצע אופרה"). לכן, בראשית 1980 החליט עזר וייצמן, שכיהן כשר הביטחון, להעדיף הפצצת האתר העיראקי על ידי חיל האוויר.
חיל האוויר נכנס לתמונה
חרף זאת, בדיון שהתקיים בלשכתו של וייצמן זמן מה אחרי כן, וייצמן החליט להשעות את המבצע. אף הפעם קצין המודיעין מהזירה הטכנית נקרא לדיון. אולם ברגע האחרון, לאור היותו זוטר יחסית בדרגתו, התבקש הקצין להמתין במצב "היכון" בלשכתו של מרדכי ציפורי, סגן שר הביטחון דאז. זאת, עד שיקראו לו להיכנס לדיון. אולם לאחר שעה ארוכה של המתנה, לאכזבתו הרבה, נמסר לו כי אין יותר צורך בו, מכיוון שוייצמן החליט על ביטול המבצע. אולם, כידוע, שום דבר איננו סופי עד שהוא סופי. ב-18 למאי 1980 התפטר עזר וייצמן מתפקיד שר הביטחון, עקב חילוקי דעות עם מנחם בגין, ראש הממשלה. בגין, אשר נטל לעצמו את תיק הביטחון, החליט לחדש את הכנות חיל האוויר למבצע, שכינויו בשלב זה היה "גבעת התחמושת".
בשלב זה, מבחינת הזירה הטכנית של אמ"ן, מרבית המלאכה כבר נסתיימה. כל שנותר היה לעדכן את הקברניטים ואת חיל האוויר בפני התפתחויות אפשריות.
חשיבות רבה הייתה למידע מפורט ומדויק של מבנה כורי "תמוז". קצין המודיעין העלה מפעם לפעם את הצורך במידע על "עובי הקירות" בכור ובפרט עובי הבטון של ברכת הכור. אכן, במהלך 1980 הגיע המידע הדרוש.
קצין המודיעין ערך בין היתר מחקר על מועדי השיחות שהתנהלו, מבחינת ימי השבוע ומבחינת שעות השיחות. הוא הגיע למסקנה כי בימי שישי ושבת כמעט ואין מתקיימת פעילות באתר אוסיראק, אולם ביום ראשון מתנהלת פעילות, אם כי מצומצמת. הוא העביר ממצאים אלה להנהלת חטיבת המחקר של אמ"ן, אך לא נודע לו אם נעשה שימוש בכך. כידוע, "מבצע אופרה" בוצע ביום ראשון, ובהפצצה נהרג אחד מהמהנדסים הצרפתיים ששהה באתר.
אחרי כן נתבקשה הזירה הטכנית להעביר את שרטוט ונתוני אתר הגרעין העיראקי באל-טוויתא לענף חקר הביצועים של חיל האוויר (שבראשו עמד באותה עת רס"ן, שלימים יגיע לדרגת אלוף, יצחק בן ישראל). זאת, על מנת להעריך את כמות ומאפייני הפצצות שיהיה על המטוסים להטיל על אתר פרויקט אוסיראק על מנת לגרום להשמדת האתר.
בהמשך לכך, נדרש מידע עדכני על לוח הזמנים של השלמת הכור, ובפרט מועד שיגור הדלק הגרעיני לעיראק. אכן אותרה בזמן אמת נחיתתו של מטוס תובלה צבאי עיראקי בשדה תעופה הסמוך למרכז הגרעין הצרפתי קדאראש (Cadarache), שהטיס את הדלק הגרעיני לעיראק.
המידע הקריטי במיוחד שנדרש לקברניטים התייחס למועד בו כור "תמוז-1" צפוי להיות "חם" (במועד תחילת תהליך הבעירה הגרעינית של הדלק שבכור). היה חשש מפליטה רדיואקטיבית מהכור אם יופצץ בהיותו "חם", אשר עלולה לפגוע באוכלוסייה המתגוררת בסביבה. זאת, הן בשל ההיבט המוסרי שבדבר, ומחמת הנזק המדיני החמור העלול להיגרם למדינת ישראל כתוצאה מכך. לפי לקט המודיעין של הזירה הטכנית, הכור היה אמור להיות "חם" כבר ביולי 1981.
בסופו של יום, ערב חג השבועות, יצא המבצע לפועל והצליח מעבר למשוער, וזאת חרף כל החששות בצמרת קהילת המודיעין ובתוך ממשלת ישראל דאז.
אבן דרך בדוקטרינה
לביצוע המבצע, ללא אבדות וללא תקלות תרמה הגעתם מארה"ב לישראל, בעיתוי המתאים, של מטוסי F-16, שלכתחילה נועדו לחיל האוויר האיראני. העיתוי המתאים נוצר, בדיעבד, בשל העיכוב בלוח הזמנים של פרויקט אוסיראק כתוצאה מהפיגוע שאירע בליבת כור "תמוז-1" ב-6 לאפריל 1979, בטרם שוגרה לעיראק. יש בכך להצביע על חשיבותו של כל עיכוב קטן בסוגיות של איומים אסטרטגיים.
בראייה עתידית, "מבצע אופרה" היה אבן דרך בדוקטרינה הישראלית: סיכול כל איום גרעיני על קיומה.
למבצע היו גם השלכות אסטרטגיות בינלאומיות. ראשית, הוא חידד את סוגיית אי הפצת טכנולוגיות בעלות פוטנציאל לפיתוח נשק השמדה המונית. שנית, בהיבט המזרח התיכון: אם בזמן פלישת הצבא העיראקי לכוויית ערב מלחמת המפרץ הראשונה היה בידי עיראק נשק גרעיני, פני המלחמה היו שונים לחלוטין.
לסיכום, אמנם רעמם המחריש אוזניים של מנועי המטוסים יכריע את האיומים על מדינת ישראל. אך כמו אז, יקדמו לכך ימים רבים של איסוף מודיעיני חשאי מודיעין ותקתוק מקלדות המחשבים של חוקרי המודיעין.
***
סא"ל (מיל') ד"ר רפאל אופק הוא מומחה לפיזיקה והטכנולוגיה של הגרעין. בעברו הוא שירת בקהיליית המודיעין הישראלית כחוקר
