לנצל את שעת הכושר
לנצל את שעת הכושר
שלמה גזית
| 09/12/2014
בעת כתיבת הדברים והפצתם איננו יודעים עדיין מתי תחודש הפסקת-האש בלחימה בעזה. להערכתי אין זו אלא שאלה של ימים ספורים עד שיושג ההסכם בקהיר.
לעניין טור זה, כמעט ואין משמעות מתי תחל הספירה לאחור לקראת העימות הבא. חוששני שאינני הפסימיסט היחיד הסבור כי ההסכם שיושג לא יפתור את הבעיה הפלסטינית מיסודה. פתרון כזה ייתכן, כך אנו מניחים ומקווים, רק במסגרת הסכם מדיני שיאפשר את חיבור שני חלקי העם הפלסטיני, בגדה וברצועה, ויביא לאיחודם למדינה אחת.
ולכך, כידוע, מתנגדת ישראל. ולעומת זאת, אין, לדאבוני, סיכוי כי תתקבל החלטה על פירוז מלא של הרצועה וכי פירוז זה ימומש בהצלחה. אנו חייבים אם כן להיערך לקראת הסיבוב הבא. אינני צופה סיבוב כזה במועד קרוב – גם החמאס חייב להפיק לקחים ובייחוד – הוא חייב להתארגן מחדש. אפילו נותרו בידיהם מנהרה או שתיים שלא נחשפו – הוא יפעל להקים מערך חדש, ולכך יידרשו שנים.
טילי "כיפת ברזל" מילאו את ייעדם. הם אפשרו לעורף להתנהל כמעט באין מפריע. ובכל זאת ראינו, ולו רק ל- 48 שעות, את ההשלכות המדאיגות של האיום על נתב"ג ושל פגיעה בתעבורה הבינלאומית לישראל. חובה להתחיל מיד להכשיר נמלי תעופה בינלאומיים נוספים, ואולי אף להפנות לשם כבר עכשיו חלק מן הטיסות לישראל. ידענו מזה שנים על הפוטנציאל והסכנה שבאיום המנהרות. אך ראינו בכך בעיה טקטית, שימוש בהן למטרת פיגוע, לניסיון חטיפת חייל או אזרח. במהלך המלחמה נתחוור לנו מלוא היקף האיום (ולא רק בזירת הרצועה).
המערכת חייבת לפעול מיד ובמקביל – למצוא פתרון או פתרונות, אשר יתריעו מיד על כריית מנהרה חדשה. ובה בעת לגבש ולהיערך לתוכנית לחימה שתשכיל להגיב מיד ובאפקטיביות אם וכאשר ייעשה ניסיון של האויב להגיח מתוך הפירים לעבר היעד בישראל. עמדנו חסרי אונים מול רקטות וירי מרגמות לעבר יישובי עוטף עזה. "כיפת ברזל" איננה מספקת לכך מענה.
אם לא ניתן לכך תשובה, אין לנו זכות מוסרית לדרוש מתושבי האזור להישאר ולחיות בבתיהם וביישוביהם. הוויכוח בין הטיל המיירט לבין מערכות הלייזר מזמן כבר מאחורינו. עכשיו דרושה פעולה נמרצת לחיפוש אלטרנטיבה שתהא ישימה כנגד הירי מטווח קצר, וחשוב שמערכת כזו תימצא מהר ככל האפשר. האויב החמאסי נערך למלחמה בעיר תת-קרקעית. רצועת עזה נחפרה עד כלות.
חמאס ביקש לכפות על צה"ל לפעול ולהילחם על פי תנאיו שלו. אל לנו ליפול שוב למלכודת זו. הועלו הרבה הצעות שיכריחו את אנשי החמאס המסתתרים לצאת מתוך המחילות. יש לנו זמן עכשיו לבדוק ולנסות את ההצעות השונות, ולהיות מוכנים וערוכים לפעולה בעת הצורך. ולבסוף, המלצה לדרג המדיני-אסטרטגי. מלחמת "צוק איתן" לא הסתיימה בהפסקת-האש, והיא נמשכת בזירה התקשורתית והמדינית. איננו יכולים לנקוט בצעדי לחימה שהופכים רבע מתושבי הרצועה לפליטים, ושום "הקש בגג" לא יצדיק זאת. למן הירייה הראשונה שאנו יורים חובה עלינו לחשוב ולהיערך לקראת הזירה המדינית. אכן, העולם עוין, אנטישמי ואנטי ישראלי. אך זה העולם בו אנו חיים ואיננו יכולים להחליפו.
התנאים אותם ידענו היום יהיו בעתיד רק גרועים יותר.
לנצל את שעת הכושר
שלמה גזית
| 09/12/2014
בעת כתיבת הדברים והפצתם איננו יודעים עדיין מתי תחודש הפסקת-האש בלחימה בעזה. להערכתי אין זו אלא שאלה של ימים ספורים עד שיושג ההסכם בקהיר.
לעניין טור זה, כמעט ואין משמעות מתי תחל הספירה לאחור לקראת העימות הבא. חוששני שאינני הפסימיסט היחיד הסבור כי ההסכם שיושג לא יפתור את הבעיה הפלסטינית מיסודה. פתרון כזה ייתכן, כך אנו מניחים ומקווים, רק במסגרת הסכם מדיני שיאפשר את חיבור שני חלקי העם הפלסטיני, בגדה וברצועה, ויביא לאיחודם למדינה אחת.
ולכך, כידוע, מתנגדת ישראל. ולעומת זאת, אין, לדאבוני, סיכוי כי תתקבל החלטה על פירוז מלא של הרצועה וכי פירוז זה ימומש בהצלחה. אנו חייבים אם כן להיערך לקראת הסיבוב הבא. אינני צופה סיבוב כזה במועד קרוב – גם החמאס חייב להפיק לקחים ובייחוד – הוא חייב להתארגן מחדש. אפילו נותרו בידיהם מנהרה או שתיים שלא נחשפו – הוא יפעל להקים מערך חדש, ולכך יידרשו שנים.
טילי "כיפת ברזל" מילאו את ייעדם. הם אפשרו לעורף להתנהל כמעט באין מפריע. ובכל זאת ראינו, ולו רק ל- 48 שעות, את ההשלכות המדאיגות של האיום על נתב"ג ושל פגיעה בתעבורה הבינלאומית לישראל. חובה להתחיל מיד להכשיר נמלי תעופה בינלאומיים נוספים, ואולי אף להפנות לשם כבר עכשיו חלק מן הטיסות לישראל. ידענו מזה שנים על הפוטנציאל והסכנה שבאיום המנהרות. אך ראינו בכך בעיה טקטית, שימוש בהן למטרת פיגוע, לניסיון חטיפת חייל או אזרח. במהלך המלחמה נתחוור לנו מלוא היקף האיום (ולא רק בזירת הרצועה).
המערכת חייבת לפעול מיד ובמקביל – למצוא פתרון או פתרונות, אשר יתריעו מיד על כריית מנהרה חדשה. ובה בעת לגבש ולהיערך לתוכנית לחימה שתשכיל להגיב מיד ובאפקטיביות אם וכאשר ייעשה ניסיון של האויב להגיח מתוך הפירים לעבר היעד בישראל. עמדנו חסרי אונים מול רקטות וירי מרגמות לעבר יישובי עוטף עזה. "כיפת ברזל" איננה מספקת לכך מענה.
אם לא ניתן לכך תשובה, אין לנו זכות מוסרית לדרוש מתושבי האזור להישאר ולחיות בבתיהם וביישוביהם. הוויכוח בין הטיל המיירט לבין מערכות הלייזר מזמן כבר מאחורינו. עכשיו דרושה פעולה נמרצת לחיפוש אלטרנטיבה שתהא ישימה כנגד הירי מטווח קצר, וחשוב שמערכת כזו תימצא מהר ככל האפשר. האויב החמאסי נערך למלחמה בעיר תת-קרקעית. רצועת עזה נחפרה עד כלות.
חמאס ביקש לכפות על צה"ל לפעול ולהילחם על פי תנאיו שלו. אל לנו ליפול שוב למלכודת זו. הועלו הרבה הצעות שיכריחו את אנשי החמאס המסתתרים לצאת מתוך המחילות. יש לנו זמן עכשיו לבדוק ולנסות את ההצעות השונות, ולהיות מוכנים וערוכים לפעולה בעת הצורך. ולבסוף, המלצה לדרג המדיני-אסטרטגי. מלחמת "צוק איתן" לא הסתיימה בהפסקת-האש, והיא נמשכת בזירה התקשורתית והמדינית. איננו יכולים לנקוט בצעדי לחימה שהופכים רבע מתושבי הרצועה לפליטים, ושום "הקש בגג" לא יצדיק זאת. למן הירייה הראשונה שאנו יורים חובה עלינו לחשוב ולהיערך לקראת הזירה המדינית. אכן, העולם עוין, אנטישמי ואנטי ישראלי. אך זה העולם בו אנו חיים ואיננו יכולים להחליפו.
התנאים אותם ידענו היום יהיו בעתיד רק גרועים יותר.
לעניין טור זה, כמעט ואין משמעות מתי תחל הספירה לאחור לקראת העימות הבא. חוששני שאינני הפסימיסט היחיד הסבור כי ההסכם שיושג לא יפתור את הבעיה הפלסטינית מיסודה. פתרון כזה ייתכן, כך אנו מניחים ומקווים, רק במסגרת הסכם מדיני שיאפשר את חיבור שני חלקי העם הפלסטיני, בגדה וברצועה, ויביא לאיחודם למדינה אחת.
ולכך, כידוע, מתנגדת ישראל. ולעומת זאת, אין, לדאבוני, סיכוי כי תתקבל החלטה על פירוז מלא של הרצועה וכי פירוז זה ימומש בהצלחה. אנו חייבים אם כן להיערך לקראת הסיבוב הבא. אינני צופה סיבוב כזה במועד קרוב – גם החמאס חייב להפיק לקחים ובייחוד – הוא חייב להתארגן מחדש. אפילו נותרו בידיהם מנהרה או שתיים שלא נחשפו – הוא יפעל להקים מערך חדש, ולכך יידרשו שנים.
טילי "כיפת ברזל" מילאו את ייעדם. הם אפשרו לעורף להתנהל כמעט באין מפריע. ובכל זאת ראינו, ולו רק ל- 48 שעות, את ההשלכות המדאיגות של האיום על נתב"ג ושל פגיעה בתעבורה הבינלאומית לישראל. חובה להתחיל מיד להכשיר נמלי תעופה בינלאומיים נוספים, ואולי אף להפנות לשם כבר עכשיו חלק מן הטיסות לישראל. ידענו מזה שנים על הפוטנציאל והסכנה שבאיום המנהרות. אך ראינו בכך בעיה טקטית, שימוש בהן למטרת פיגוע, לניסיון חטיפת חייל או אזרח. במהלך המלחמה נתחוור לנו מלוא היקף האיום (ולא רק בזירת הרצועה).
המערכת חייבת לפעול מיד ובמקביל – למצוא פתרון או פתרונות, אשר יתריעו מיד על כריית מנהרה חדשה. ובה בעת לגבש ולהיערך לתוכנית לחימה שתשכיל להגיב מיד ובאפקטיביות אם וכאשר ייעשה ניסיון של האויב להגיח מתוך הפירים לעבר היעד בישראל. עמדנו חסרי אונים מול רקטות וירי מרגמות לעבר יישובי עוטף עזה. "כיפת ברזל" איננה מספקת לכך מענה.
אם לא ניתן לכך תשובה, אין לנו זכות מוסרית לדרוש מתושבי האזור להישאר ולחיות בבתיהם וביישוביהם. הוויכוח בין הטיל המיירט לבין מערכות הלייזר מזמן כבר מאחורינו. עכשיו דרושה פעולה נמרצת לחיפוש אלטרנטיבה שתהא ישימה כנגד הירי מטווח קצר, וחשוב שמערכת כזו תימצא מהר ככל האפשר. האויב החמאסי נערך למלחמה בעיר תת-קרקעית. רצועת עזה נחפרה עד כלות.
חמאס ביקש לכפות על צה"ל לפעול ולהילחם על פי תנאיו שלו. אל לנו ליפול שוב למלכודת זו. הועלו הרבה הצעות שיכריחו את אנשי החמאס המסתתרים לצאת מתוך המחילות. יש לנו זמן עכשיו לבדוק ולנסות את ההצעות השונות, ולהיות מוכנים וערוכים לפעולה בעת הצורך. ולבסוף, המלצה לדרג המדיני-אסטרטגי. מלחמת "צוק איתן" לא הסתיימה בהפסקת-האש, והיא נמשכת בזירה התקשורתית והמדינית. איננו יכולים לנקוט בצעדי לחימה שהופכים רבע מתושבי הרצועה לפליטים, ושום "הקש בגג" לא יצדיק זאת. למן הירייה הראשונה שאנו יורים חובה עלינו לחשוב ולהיערך לקראת הזירה המדינית. אכן, העולם עוין, אנטישמי ואנטי ישראלי. אך זה העולם בו אנו חיים ואיננו יכולים להחליפו.
התנאים אותם ידענו היום יהיו בעתיד רק גרועים יותר.
