קו הטלפון המחבר בין עזה לרמון
האסירים הביטחוניים הכלואים בבתי הכלא בישראל, מהווים מערכת סמי צבאית, ממודרת, ממושמעת וקיצונית. גונדר משנה (דימ') נתן פז על התנהלות הארגונים בבתי הכלא וכיצד כל זה משפיע על מה שמתרחש "בחוץ" בין ישראל לעזה. דעה
נתן פז
| 23/05/2019
מתוך תהלוכה של חמאס בעזה (צילום: AP)
אסירי החמאס הכלואים בבתי הכלא מהווים את ארגון הטרור השני בגודלו בבתי הסוהר בישראל. מבין 5500 הכלואים הביטחוניים (לערך) שנמצאים בבתי הכלא כ-30% לערך הם אסירי חמאס. מערכת סמי צבאית, ממודרת, ממושמעת וקיצונית ביותר אשר מונעת מהיררכיה ברורה וקבלת החלטות מהנהגת האסירים בכלא היא הנהגת ה"הא'יה" ותיאום מוחלט עם ההנהגה של חמאס בעזה. אמיר החמאס בבתי הכלא הוא שיקבע את דרך ההתנהלות של הארגון ודרכי הפעולה שלו מול ישראל ובתיאום מול הנהגת החמאס בעזה ובגדה.
מדינת ישראל התמודדה בתחילת ובמהלך סבב ההתכתשות האחרון בין ישראל לעזה, בחזית נוספת למול האסירים של חמאס בפתחה של שביתת רעב חדשה . איומי שביתת הרעב והמהלכים הטקטיים של החמאס בשטח הביאו עד לכדי ירי טיל מעזה למושב משמרת ולפגיעה ישירה בבית תודה לאל ללא נפגעים.
נכון לרגע זה, על פי הפרסומים בכלי התקשורת, שביתה זו "הוקפאה" במסגרת הבנות בין שב"ס להנהגת האסירים. על פי הפרסום בתקשורת המניע ל"עיכוב" בשביתה הוא הסדר מתגבש בין הצדדים לפיו יותקנו בין היתר גם טלפונים ציבוריים באגפי האסירים הביטחוניים, טלפונים שיהיו בפיקוח כזה או אחר מודיעיני והאסירים יוכלו לתקשר רק לקרובי משפחה מקרבה ראשונה אחת לתקופה שתקבע.
אסטרטגיית השוחד
על מנת להבין את מקור החיכוך חשוב להתעמק ולהבין את תעשיית הברחות הטלפונים הניידים לבתי הכלא. תעשיה זו של הברחות העסיקה אותי בזמן שירותי, כמו אחרים וטובים ממני, בשב"ס זמן רב מהעשייה המקצועית שלנו.
המחבלים בבתי הכלא עוסקים בתעשיית הברחות הטלפונים הניידים באופן שיטתי ומתמיד ומשקיעים בזה זמן מחשבה, תכנון ומשאבים אסטרונומיים הרבה ממה שהציבור יודע ומכיר. כך למשל להבריח טלפון נייד בודד לבית סוהר יעלה בין 10,000 ₪ ועד לכדי 100,000 ₪ כספי שוחד לסגל אותם מוכנים ארגוני הטרור לשלם במסגרת תעשייה זו. הסיבה לכך נעוצה בראש ובראשונה בתסכול של משפחות האסירים, המחבלים הכלואים וראשי הרשות הפלסטינית בכך שישראל מצליחה (לא רע) כבר 70 שנה להימנע מהכנסת טלפונים ציבוריים לאגפים הביטחוניים ומונעת כל קשר ממוסד בין האסירים למשפחות. ברור שהאינטרס הישראלי הוא ביטחוני, ולמורות שעיקר השיחות הן שיחות חולין עם המשפחות, חלק מהן ממוקדות בהכוונת טרור ופיגועים מהכלא. ההיסטוריה מוכיחה שפיגועים קשים יצאו בהוראה ישירה ובהכוונה מהכלא וישראלים רבים חפים מפשע קיפחו את חייהם בדרך זו. על כן בתפישתי טלפון נייד מוברח בתוך אגף ביטחוני כמוהו בהתייחסות כמו מטען חבלה.
ב-15.06.10 פונה אסיר פת"ח כלוא בכלא עופר לסוהר חובה ומבטא את השתתפות הכנה של האסירים באגף 15 במות אביו. לימים, על פי כתב האישום, יופעל הסוהר הגיבור בשאר שנאן (בעל עיטור המופת ) על ידי אנשי יחידת "דרור" ועבדכם הנאמן כסוכן סמוי ויביא לכדי מעצרם של 3 אסירים מארגון הפת"ח, 2 אזרחים ערבים ישראלים ששימשו כבלדרים ולתפיסת ראיות בדמות טלפונים ניידים מוברחים וכספי שוחד אותם נתנו במסגרת ההברחה המתוכנת. הפעלה זו כמו רבות ומוצלחות לאחריה אשר פורסמו בתקשורת מלמדות את השיטה המתוחכמת והמשומנת של ההברחות הטלפונים הניידים לבתי הכלא.
כך ניתן להבין שלכל ארגון טרור בכלא יש את המערך ה"מבצעי" של ההברחות שלו וכך משקיע, זמן ומשאבים בארגון, תכנון והוצאה לפועל של ההברחות. המדובר במאבק מוחות מתמיד ולעיתים ההצלחות של הצד השני מצביעות על הצורך שלא לזלזל בהם ולפעול בצורות יצירתיות ובחשיבה פורצת גבולות. רק בכדי לסבר את האוזן של הקורא הסביר, בחמאס המידור הוא עד כדי כך גבוה שרק אדם אחד באגף יידע היכן מוסלקים הטלפונים הניידים באגף והמטרה היא להימנע מהדלפות ומחקירות של אנשי מודיעין בשב"ס.
חוסם וטוב לו
עניין החסמים עליו דווח רבות בסבב הלחימה האחרון ובמסגרת הדיווחים על שביתת הרעב המתוכננת של אסירי החמאס הוא אינו דבר חדש. החידוש היחידי הוא המוכנות המפליאה של אישי ציבור לדבר עליו באופן פומבי. מבלי להיכנס לנבכי העניין, ניתן לומר שכבר בשנת 2008 היו פעולות מבצעיות ומודיעיניות לשיבוש השימוש במכשירי הסלולר על ידי ארגוני הטרור. נשאלת השאלה מדוע כעת מדברים על הנושא בגלוי?
אין לי הסבר מלומד למעט ניחוש והוא ה"פינה" לה נדחקנו על ידי האסירים והאיומים המפורשים שלהם כנגד פיילוט פרויקט החסימה הסלולרית. ברמה המקצועית אין ספק שמהלך החסימה הקבוע הוא מהלך נחוץ ומתבקש ומעקר את המוטיבציה של המחבלים להבריח טלפונים בטווח הרחוק שכן יהפכו בבחינת אבן או חפץ לא פעיל. בטווח הקצר נשאלות שאלות בכל הקשור לשאלות עיתוי ודרך.
ימים יגידו האם המהלכים היו נכונים והם סיפקו את התוצאה הנדרשת. מה שברור הוא שדיבור בלתי אחראי של אישי ציבור אין לו תועלת בשטח להפך תורם לליבוי יצרים והסתת המהלכים ממהלכים מבצעים למשחק על כבוד.
חשוב להבין עוד דבר משמעותי - אין "וואקום". כלומר, כמו שאין חברה שאין בה פשיעה כך לא ניתן למגר לחלוטין את הכוונת הטרור מבתי הכלא והמוטיבציה להעביר מסרים החוצה. ברור לאנשי המקצוע שהצד השני הנו צד למד ומשתכלל וכך יתכן שככל שהלחץ של החסימות והטבעת המתהדקת של הטכנולוגיה והמודיעין סביב עניין ההברחות יגרום להתכנות לחזרה לשיטות ישנות של הברחת "אשגרים", מסרים מוצפנים, כתובים על נייר, מגולגלים ומנוילנים שיוברחו בגוף האדם. לחלופין הטכנולוגיה משרתת את שני הצדדים כך שעד מהרה גם שיטות להעברת מסרים בטלפוניה ציבורית ימצאו.
השאלה החשובה ביותר לטעמי אינה הצבת הטלפונים הציבוריים באגפים ביטחוניים כן או לא. אלא, כיצד אנו מסכלים פעילות חבלנית עוינת בבתי הכלא בצורה איכותית מצד אחד ומונעים פגיעה בחיי ישראליים ומאידך, כיצד אנו פועלים בצורה חכמה אסטרטגית כחלק כולל מהאינטרס הלאומי של מדינת ישראל.
חמאס יושב על הגדר וצופה
במסגרת השירות שלי יצא לי להתמודד עם שביתות רעב אסירים הן בתפקידי פיקוד בבתי הכלא, כסגן בכלא שקמה וכמפקד בכלא רמון ואף התמודדות ברמה המערכתית כראש מחלקת מחקר מודיעין יחד עם העוסקים במלאכה בשטח ובמטה.
בין יתר האירועים היו אילו שביתת הרעב של אסירי החזית העממית בכלל בתי הכלא במחאה על מעצרו המנהלי של בלאל כאעד, שביתת 42 הימים של מרוואן ברג'ותי, שביתות רעב של יחידים ואחרות. התובנות שצברתי במסגרת החלק שלי ושל אנשיי בהתמודדות מול שביתות הרעב הוא שכל ארגון טרור בכלא פועל במסגרת התבנית הארגונית שלו, מונע מהאינטרסים הצרים שלו ולעולם מביט על הדשא החום (צבע המדים) של השכן. הכוונה היא שגם הבעת תמיכה ארגונית של מחבלים בארגון אחר, כדוגמת מכתבים למפקדי הכלא אותם מוציאות הנהגות האסירים ובהן הצהרות תמיכה בשובתים ובשביתות רעב קבוצתית או יחידניות, אילו בבחינת "מראית עין".
פעולות אילו מכוונות כלפי משפחות האסירים, הרשות והרחוב הפלסטיני. תחת פני השטח האינטרסים האישיים והארגוניים משחקים תפקיד משמעותי הרבה יותר רחב. כך למשל, כאשר מרואן ברגותי הגיש את המסמך המפורסם שלו טרום שביתת הרעב של הפת"ח ב-2017 ובו אורך סעיפי דרישות כאורך הגלות כולל דרישה לטלפונים ציבוריים מתרחשים שני דברים מרכזיים:
-
המנהיגים של הארגונים האחרים מביעים תמיכה ל"מראית עין" בשביתה אך, בפועל נכנסת קבוצה מצומצמת מאד של אסירים מהארגונים האחרים לשביתה פעילה.
-
מאחורי הקלעים נעשית בחינה משמעותית מאד של כלל ההנהגות של הארגונים האחרים בבתי הכלא הביטחוניים - כיצד מתפתחת השביתה מול רשויות המדינה, מה ההישגים של הפת"ח ומה היחס של המדינה לשובתים ודרישותיהם.
בפועל שביתת הפת"ח ב-2017 הייתה שביתה של איש אחד, מכוונת לשימת "אצבע בעין" לאבו מאזן ובבחינת מבחן כוח של אנשי רמאללה וברגותי למול אנשי הרשות. השביתה מגיעה לשיאה כאשר 1200 אסירי פת"ח שובתים במספר בתי כלא ו-800 אסירי חמאס מאיימים בכניסה פעילה לשביתה.
ברור לכל בעל מקצוע בתחום ובייחוד בתחום המודיעין כי השנאה הנוקבת בין חמאס לפת"ח ולהפך הנה כל כך עמוקה ותהומית שאין המדובר באהבת מרדכי אלא בשנאת המן. שביתת הפת"ח מסתיימת בתוצאה ייחודית ונדירה בה שב"ס יחד עם ארגוני הביון האחרים ובגיבוי של הרמה המדינית בפעם הראשונה מצליח ומכריע באופן מוחשי שביתת רעב וייחוד מכריע את האסיר מרוואן ברג'ותי. השובתים בסיומה של השביתה אינם מקבלים אף הישג במסגרת הליך כוחני של שביתת רעב. אל לנו לזלזל במסר חזק כל כך מערכתית כלפי פנים וכלפי חוץ.
חמאס לאורך כל השביתה של ברג'ותי ולאחריה יושב על הגדר, מתצפת ובוחן כל שביב ושעל בהתפתחות של השביתה, מהלכיה ותוצאותיה. אינני יודע מה היו המהלכים הפנימיים לפיהם עיכבו מנהיגי החמאס בכלא את השביתה המתוכננת האחרונה אך, לפי הדיווחים בתקשורת עיכוב השביתה היה תמורת התקנת טלפונים ציבוריים באגפים הביטחוניים. אם אכן הדברים נכונים פה כבר מדובר בהישג תודעתי משמעותי לחמאס ויצירת עליונות בהיררכיה שלו מעל הנהגת אסירי הפת"ח בבתי הכלא ומעל הרשות בחוץ.
לכאורה, ישראל אינה משחקת במשחק הפנים פלשתיני אך, בפועל מהלכים פנימיים ישפיעו משמעותית במאבקי הכוח בבתי הכלא ואף במאבקי הכוח בין פת"ח לחמאס בחוץ ויכול שידחפו את הרשות להקצנה ולהעברת מסרים של הקצנה ולדחיפה לפעולות קשות בבתי הכלא כחלק מהמאבק על ההגמוניה והשליטה ברחוב הפלשתיני.
במילים פשוטות אסכם פיסקה זו ואומר מה שאמר לי פעם שחקן מרכזי בפת"ח: "אתם לא קוראים את המפה נכון, אתם הריבון, אתם נכנסים במלוא הכוח והעוצמה בפת"ח ובאילו שמכירים במדינת ישראל וריבונותה ומאידך 'מחבקים' או 'מתקפלים' למול אילו שאינם מכירים במדינת ישראל ופוגעים בה בכל דרך. אז מה המסר לפת"ח? תעשו יותר חזק ויותר קיצוני בכדי שישראל תקשיב לכם".
אין לי צל של ספק לצערי, שעוד יהיו מהלכים קיצוניים וקשים בעתיד דווקא מצד אסירי הפת"ח כחלק מהמאבק בין שתי קבוצות האינטרסים הללו בפנים הכלא ובחוץ. יותר מכך, מי שאמר שהתביעות של האסיר מרוואן ברג'ותי הזויות ולא מציאותית הופך להיות מי שמכשיר את ה"שרץ" למול החמאס ולמי שהופך את מרוואן למנצח הגדול של השביתה הקודמת על מי שפעל נגדו ונמנע מלהצטרף לשביתה.
ברמה המקצועית אני סבור שטלפון ציבורי מפוקח באגפי הביטחוניים הוא פתרון לגמרי לא רע בלעקר את "אסטרטגיית השוחד" של האסירים הביטחוניים במסגרת ניסיונות ההברחה של פלאפונים סלולאריים לכלא. יחד עם זאת, אני סבור שראוי היה שהאיומים שנשמעו מצד אישי ציבור כדוגמת: "אנחנו נראה להם", "אנחנו נכסח אותם ונחסום להם", היו בבחינת התרברבות לא מקצועית שלא משרתת אותנו כלל. יותר מכך, במבחן התוצאה זה כלל לא משנה מה אנחנו התכוונו, אלא מה האויב מבין ואיך הדבר נקלט בציבור הישראלי והפלסטיני כאחד.
מתנה שכזו בדמות טלפונים ציבוריים לאגפי המחבלים ראוי הייתה לטעמי אם ניתנת במסגרת גיבוש הסכם והישגים נראים לעין עבור ישראל עוד לפני הישגים עבור חמאס.
לסיכום, בשלב זה עובדתית שביתת הרעב של אסירי החמאס אינה יוצאת לדרך. מניסיוני הנהגות המחבלים בכלא אינן מבזבזות זמן וכבר כעת מתוכננים מהלכים להמשך שעוד עתיד לבוא. הנבואה ניתנה לשוטים ועל כן יהיה מעניין כיצד הדברים יתפתחו אבל מה שברור הוא שקו טלפון ציבורי עתידי עתיד לחבר בין עזה לרמון.
**
הכותב, גונדר משנה בדימוס נתן פז, עוסק בפתרונות מודיעין טקטיים
האסירים הביטחוניים הכלואים בבתי הכלא בישראל, מהווים מערכת סמי צבאית, ממודרת, ממושמעת וקיצונית. גונדר משנה (דימ') נתן פז על התנהלות הארגונים בבתי הכלא וכיצד כל זה משפיע על מה שמתרחש "בחוץ" בין ישראל לעזה. דעה
מתוך תהלוכה של חמאס בעזה (צילום: AP)
אסירי החמאס הכלואים בבתי הכלא מהווים את ארגון הטרור השני בגודלו בבתי הסוהר בישראל. מבין 5500 הכלואים הביטחוניים (לערך) שנמצאים בבתי הכלא כ-30% לערך הם אסירי חמאס. מערכת סמי צבאית, ממודרת, ממושמעת וקיצונית ביותר אשר מונעת מהיררכיה ברורה וקבלת החלטות מהנהגת האסירים בכלא היא הנהגת ה"הא'יה" ותיאום מוחלט עם ההנהגה של חמאס בעזה. אמיר החמאס בבתי הכלא הוא שיקבע את דרך ההתנהלות של הארגון ודרכי הפעולה שלו מול ישראל ובתיאום מול הנהגת החמאס בעזה ובגדה.
מדינת ישראל התמודדה בתחילת ובמהלך סבב ההתכתשות האחרון בין ישראל לעזה, בחזית נוספת למול האסירים של חמאס בפתחה של שביתת רעב חדשה . איומי שביתת הרעב והמהלכים הטקטיים של החמאס בשטח הביאו עד לכדי ירי טיל מעזה למושב משמרת ולפגיעה ישירה בבית תודה לאל ללא נפגעים.
נכון לרגע זה, על פי הפרסומים בכלי התקשורת, שביתה זו "הוקפאה" במסגרת הבנות בין שב"ס להנהגת האסירים. על פי הפרסום בתקשורת המניע ל"עיכוב" בשביתה הוא הסדר מתגבש בין הצדדים לפיו יותקנו בין היתר גם טלפונים ציבוריים באגפי האסירים הביטחוניים, טלפונים שיהיו בפיקוח כזה או אחר מודיעיני והאסירים יוכלו לתקשר רק לקרובי משפחה מקרבה ראשונה אחת לתקופה שתקבע.
אסטרטגיית השוחד
על מנת להבין את מקור החיכוך חשוב להתעמק ולהבין את תעשיית הברחות הטלפונים הניידים לבתי הכלא. תעשיה זו של הברחות העסיקה אותי בזמן שירותי, כמו אחרים וטובים ממני, בשב"ס זמן רב מהעשייה המקצועית שלנו.
המחבלים בבתי הכלא עוסקים בתעשיית הברחות הטלפונים הניידים באופן שיטתי ומתמיד ומשקיעים בזה זמן מחשבה, תכנון ומשאבים אסטרונומיים הרבה ממה שהציבור יודע ומכיר. כך למשל להבריח טלפון נייד בודד לבית סוהר יעלה בין 10,000 ₪ ועד לכדי 100,000 ₪ כספי שוחד לסגל אותם מוכנים ארגוני הטרור לשלם במסגרת תעשייה זו. הסיבה לכך נעוצה בראש ובראשונה בתסכול של משפחות האסירים, המחבלים הכלואים וראשי הרשות הפלסטינית בכך שישראל מצליחה (לא רע) כבר 70 שנה להימנע מהכנסת טלפונים ציבוריים לאגפים הביטחוניים ומונעת כל קשר ממוסד בין האסירים למשפחות. ברור שהאינטרס הישראלי הוא ביטחוני, ולמורות שעיקר השיחות הן שיחות חולין עם המשפחות, חלק מהן ממוקדות בהכוונת טרור ופיגועים מהכלא. ההיסטוריה מוכיחה שפיגועים קשים יצאו בהוראה ישירה ובהכוונה מהכלא וישראלים רבים חפים מפשע קיפחו את חייהם בדרך זו. על כן בתפישתי טלפון נייד מוברח בתוך אגף ביטחוני כמוהו בהתייחסות כמו מטען חבלה.
ב-15.06.10 פונה אסיר פת"ח כלוא בכלא עופר לסוהר חובה ומבטא את השתתפות הכנה של האסירים באגף 15 במות אביו. לימים, על פי כתב האישום, יופעל הסוהר הגיבור בשאר שנאן (בעל עיטור המופת ) על ידי אנשי יחידת "דרור" ועבדכם הנאמן כסוכן סמוי ויביא לכדי מעצרם של 3 אסירים מארגון הפת"ח, 2 אזרחים ערבים ישראלים ששימשו כבלדרים ולתפיסת ראיות בדמות טלפונים ניידים מוברחים וכספי שוחד אותם נתנו במסגרת ההברחה המתוכנת. הפעלה זו כמו רבות ומוצלחות לאחריה אשר פורסמו בתקשורת מלמדות את השיטה המתוחכמת והמשומנת של ההברחות הטלפונים הניידים לבתי הכלא.
כך ניתן להבין שלכל ארגון טרור בכלא יש את המערך ה"מבצעי" של ההברחות שלו וכך משקיע, זמן ומשאבים בארגון, תכנון והוצאה לפועל של ההברחות. המדובר במאבק מוחות מתמיד ולעיתים ההצלחות של הצד השני מצביעות על הצורך שלא לזלזל בהם ולפעול בצורות יצירתיות ובחשיבה פורצת גבולות. רק בכדי לסבר את האוזן של הקורא הסביר, בחמאס המידור הוא עד כדי כך גבוה שרק אדם אחד באגף יידע היכן מוסלקים הטלפונים הניידים באגף והמטרה היא להימנע מהדלפות ומחקירות של אנשי מודיעין בשב"ס.
חוסם וטוב לו
עניין החסמים עליו דווח רבות בסבב הלחימה האחרון ובמסגרת הדיווחים על שביתת הרעב המתוכננת של אסירי החמאס הוא אינו דבר חדש. החידוש היחידי הוא המוכנות המפליאה של אישי ציבור לדבר עליו באופן פומבי. מבלי להיכנס לנבכי העניין, ניתן לומר שכבר בשנת 2008 היו פעולות מבצעיות ומודיעיניות לשיבוש השימוש במכשירי הסלולר על ידי ארגוני הטרור. נשאלת השאלה מדוע כעת מדברים על הנושא בגלוי?
אין לי הסבר מלומד למעט ניחוש והוא ה"פינה" לה נדחקנו על ידי האסירים והאיומים המפורשים שלהם כנגד פיילוט פרויקט החסימה הסלולרית. ברמה המקצועית אין ספק שמהלך החסימה הקבוע הוא מהלך נחוץ ומתבקש ומעקר את המוטיבציה של המחבלים להבריח טלפונים בטווח הרחוק שכן יהפכו בבחינת אבן או חפץ לא פעיל. בטווח הקצר נשאלות שאלות בכל הקשור לשאלות עיתוי ודרך.
ימים יגידו האם המהלכים היו נכונים והם סיפקו את התוצאה הנדרשת. מה שברור הוא שדיבור בלתי אחראי של אישי ציבור אין לו תועלת בשטח להפך תורם לליבוי יצרים והסתת המהלכים ממהלכים מבצעים למשחק על כבוד.
חשוב להבין עוד דבר משמעותי - אין "וואקום". כלומר, כמו שאין חברה שאין בה פשיעה כך לא ניתן למגר לחלוטין את הכוונת הטרור מבתי הכלא והמוטיבציה להעביר מסרים החוצה. ברור לאנשי המקצוע שהצד השני הנו צד למד ומשתכלל וכך יתכן שככל שהלחץ של החסימות והטבעת המתהדקת של הטכנולוגיה והמודיעין סביב עניין ההברחות יגרום להתכנות לחזרה לשיטות ישנות של הברחת "אשגרים", מסרים מוצפנים, כתובים על נייר, מגולגלים ומנוילנים שיוברחו בגוף האדם. לחלופין הטכנולוגיה משרתת את שני הצדדים כך שעד מהרה גם שיטות להעברת מסרים בטלפוניה ציבורית ימצאו.
השאלה החשובה ביותר לטעמי אינה הצבת הטלפונים הציבוריים באגפים ביטחוניים כן או לא. אלא, כיצד אנו מסכלים פעילות חבלנית עוינת בבתי הכלא בצורה איכותית מצד אחד ומונעים פגיעה בחיי ישראליים ומאידך, כיצד אנו פועלים בצורה חכמה אסטרטגית כחלק כולל מהאינטרס הלאומי של מדינת ישראל.
חמאס יושב על הגדר וצופה
במסגרת השירות שלי יצא לי להתמודד עם שביתות רעב אסירים הן בתפקידי פיקוד בבתי הכלא, כסגן בכלא שקמה וכמפקד בכלא רמון ואף התמודדות ברמה המערכתית כראש מחלקת מחקר מודיעין יחד עם העוסקים במלאכה בשטח ובמטה.
בין יתר האירועים היו אילו שביתת הרעב של אסירי החזית העממית בכלל בתי הכלא במחאה על מעצרו המנהלי של בלאל כאעד, שביתת 42 הימים של מרוואן ברג'ותי, שביתות רעב של יחידים ואחרות. התובנות שצברתי במסגרת החלק שלי ושל אנשיי בהתמודדות מול שביתות הרעב הוא שכל ארגון טרור בכלא פועל במסגרת התבנית הארגונית שלו, מונע מהאינטרסים הצרים שלו ולעולם מביט על הדשא החום (צבע המדים) של השכן. הכוונה היא שגם הבעת תמיכה ארגונית של מחבלים בארגון אחר, כדוגמת מכתבים למפקדי הכלא אותם מוציאות הנהגות האסירים ובהן הצהרות תמיכה בשובתים ובשביתות רעב קבוצתית או יחידניות, אילו בבחינת "מראית עין".
פעולות אילו מכוונות כלפי משפחות האסירים, הרשות והרחוב הפלסטיני. תחת פני השטח האינטרסים האישיים והארגוניים משחקים תפקיד משמעותי הרבה יותר רחב. כך למשל, כאשר מרואן ברגותי הגיש את המסמך המפורסם שלו טרום שביתת הרעב של הפת"ח ב-2017 ובו אורך סעיפי דרישות כאורך הגלות כולל דרישה לטלפונים ציבוריים מתרחשים שני דברים מרכזיים:
- המנהיגים של הארגונים האחרים מביעים תמיכה ל"מראית עין" בשביתה אך, בפועל נכנסת קבוצה מצומצמת מאד של אסירים מהארגונים האחרים לשביתה פעילה.
- מאחורי הקלעים נעשית בחינה משמעותית מאד של כלל ההנהגות של הארגונים האחרים בבתי הכלא הביטחוניים - כיצד מתפתחת השביתה מול רשויות המדינה, מה ההישגים של הפת"ח ומה היחס של המדינה לשובתים ודרישותיהם.
בפועל שביתת הפת"ח ב-2017 הייתה שביתה של איש אחד, מכוונת לשימת "אצבע בעין" לאבו מאזן ובבחינת מבחן כוח של אנשי רמאללה וברגותי למול אנשי הרשות. השביתה מגיעה לשיאה כאשר 1200 אסירי פת"ח שובתים במספר בתי כלא ו-800 אסירי חמאס מאיימים בכניסה פעילה לשביתה.
ברור לכל בעל מקצוע בתחום ובייחוד בתחום המודיעין כי השנאה הנוקבת בין חמאס לפת"ח ולהפך הנה כל כך עמוקה ותהומית שאין המדובר באהבת מרדכי אלא בשנאת המן. שביתת הפת"ח מסתיימת בתוצאה ייחודית ונדירה בה שב"ס יחד עם ארגוני הביון האחרים ובגיבוי של הרמה המדינית בפעם הראשונה מצליח ומכריע באופן מוחשי שביתת רעב וייחוד מכריע את האסיר מרוואן ברג'ותי. השובתים בסיומה של השביתה אינם מקבלים אף הישג במסגרת הליך כוחני של שביתת רעב. אל לנו לזלזל במסר חזק כל כך מערכתית כלפי פנים וכלפי חוץ.
חמאס לאורך כל השביתה של ברג'ותי ולאחריה יושב על הגדר, מתצפת ובוחן כל שביב ושעל בהתפתחות של השביתה, מהלכיה ותוצאותיה. אינני יודע מה היו המהלכים הפנימיים לפיהם עיכבו מנהיגי החמאס בכלא את השביתה המתוכננת האחרונה אך, לפי הדיווחים בתקשורת עיכוב השביתה היה תמורת התקנת טלפונים ציבוריים באגפים הביטחוניים. אם אכן הדברים נכונים פה כבר מדובר בהישג תודעתי משמעותי לחמאס ויצירת עליונות בהיררכיה שלו מעל הנהגת אסירי הפת"ח בבתי הכלא ומעל הרשות בחוץ.
לכאורה, ישראל אינה משחקת במשחק הפנים פלשתיני אך, בפועל מהלכים פנימיים ישפיעו משמעותית במאבקי הכוח בבתי הכלא ואף במאבקי הכוח בין פת"ח לחמאס בחוץ ויכול שידחפו את הרשות להקצנה ולהעברת מסרים של הקצנה ולדחיפה לפעולות קשות בבתי הכלא כחלק מהמאבק על ההגמוניה והשליטה ברחוב הפלשתיני.
במילים פשוטות אסכם פיסקה זו ואומר מה שאמר לי פעם שחקן מרכזי בפת"ח: "אתם לא קוראים את המפה נכון, אתם הריבון, אתם נכנסים במלוא הכוח והעוצמה בפת"ח ובאילו שמכירים במדינת ישראל וריבונותה ומאידך 'מחבקים' או 'מתקפלים' למול אילו שאינם מכירים במדינת ישראל ופוגעים בה בכל דרך. אז מה המסר לפת"ח? תעשו יותר חזק ויותר קיצוני בכדי שישראל תקשיב לכם".
אין לי צל של ספק לצערי, שעוד יהיו מהלכים קיצוניים וקשים בעתיד דווקא מצד אסירי הפת"ח כחלק מהמאבק בין שתי קבוצות האינטרסים הללו בפנים הכלא ובחוץ. יותר מכך, מי שאמר שהתביעות של האסיר מרוואן ברג'ותי הזויות ולא מציאותית הופך להיות מי שמכשיר את ה"שרץ" למול החמאס ולמי שהופך את מרוואן למנצח הגדול של השביתה הקודמת על מי שפעל נגדו ונמנע מלהצטרף לשביתה.
ברמה המקצועית אני סבור שטלפון ציבורי מפוקח באגפי הביטחוניים הוא פתרון לגמרי לא רע בלעקר את "אסטרטגיית השוחד" של האסירים הביטחוניים במסגרת ניסיונות ההברחה של פלאפונים סלולאריים לכלא. יחד עם זאת, אני סבור שראוי היה שהאיומים שנשמעו מצד אישי ציבור כדוגמת: "אנחנו נראה להם", "אנחנו נכסח אותם ונחסום להם", היו בבחינת התרברבות לא מקצועית שלא משרתת אותנו כלל. יותר מכך, במבחן התוצאה זה כלל לא משנה מה אנחנו התכוונו, אלא מה האויב מבין ואיך הדבר נקלט בציבור הישראלי והפלסטיני כאחד.
מתנה שכזו בדמות טלפונים ציבוריים לאגפי המחבלים ראוי הייתה לטעמי אם ניתנת במסגרת גיבוש הסכם והישגים נראים לעין עבור ישראל עוד לפני הישגים עבור חמאס.
לסיכום, בשלב זה עובדתית שביתת הרעב של אסירי החמאס אינה יוצאת לדרך. מניסיוני הנהגות המחבלים בכלא אינן מבזבזות זמן וכבר כעת מתוכננים מהלכים להמשך שעוד עתיד לבוא. הנבואה ניתנה לשוטים ועל כן יהיה מעניין כיצד הדברים יתפתחו אבל מה שברור הוא שקו טלפון ציבורי עתידי עתיד לחבר בין עזה לרמון.
**
הכותב, גונדר משנה בדימוס נתן פז, עוסק בפתרונות מודיעין טקטיים
