"האמצעים המיוחדים"
ראש אמ"ן, הרמטכ"ל ושר הביטחון, וגם ההנהגה המדינית, סמכו, ערב מלחמת יום הכיפורים, באוקטובר 1973 על מה שמכונה "האמצעים המיוחדים". אל"מ (דימ') פסח מלובני חוזר לתקופה
פסח מלובני
| 06/10/2018
צילום ארכיון: AP
על רקע כישלון אגף המודיעין של צה"ל להתריע על המלחמה נגד ישראל העומדת לפרוץ ב-6 באוקטובר, על ידי צבאות מצרים וסוריה, נחשפה סוגיית "האמצעים המיוחדים", או "המקורות המיוחדים" של אגף המודיעין, שנחשבו למקורות עילית שלו, שיביאו, ללא כל ספק, את המידע ההתרעתי החיוני בהקשר זה. זאת, בעקבות השאלה האם ראש אמ"ן דאז, האלוף אלי זעירא, הורה על הפעלתם בימים הקריטיים שלפני המלחמה, כאשר סוגיית פרוץ מלחמה חדשה בעיתוי קרוב עמדה על הפרק.
הצמרת המדינית והצבאית אז, ידעו מהו הפוטנציאל המודיעיני הטמון במקורות אלה, שעמדו בשל כך בראש סולם דרגות הסודיות של המודיעין, ורק שותפי סוד נחשפו להם ולמידע שהתקבל מהם. מודעות זו עמדה בבסיס שאלתם את ראש אמ"ן, זעירא, אם הורה להפעיל מקורות אלה, שלא פעלו באופן רציף, מסיבות של בטחון, כדי לעמוד באמצעותם על המתרחש בצבא המצרי, והאם מדובר בפעילות לצורך תרגיל, שהתנהל אז בצבא זה, או בהכנות אמת לקראת מלחמה. הסימנים המעידים על הנעשה בצבא זה באותם ימים רק הלכו והצטברו לנגד עיניהם של גורמי המודיעין השונים, וגם לנגד עיניהם של חיילי צה"ל, שישבו במוצבים ובתצפיות שהיו פרוסות לאורך התעלה, ועמדה רק השאלה של הגדרתם, תרגיל או אמת?.
שר הביטחון דאז, דיין, והרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו), שהכירו מקרוב את הפוטנציאל ההתרעתי של האמצעים האלה, שהוגדרו כ"פוליסת הביטוח הלאומי של ישראל", רצו להיות בטוחים שהערכות המודיעין שהציג בפניהם האלוף זעירא באותם ימים, אכן מתבססים על "האורים והתומים", דהיינו על המידע שהתקבל מ"האמצעים המיוחדים". מעדויותיהם לאחר המלחמה, עלה כי אחד הגורמים החשובים שהביאו אותם להקל בערך הידיעות האחרות על אודות המתקפה המתקרבת, היה ביטחונם בפעולת "האמצעים המיוחדים", עליהם נשענו דיווחיו של זעירא, לכאורה. הם היו סמוכים ובטוחים ש"האמצעים" פועלים, ומכיוון שאינם מביאים מידע התרעתי, הניחו שאין מלחמה בפתח. רק לאחר המלחמה נודע להם ש"האמצעים" לא הניבו מידע התרעתי, מכיוון שבהוראת זעירא הם כלל לא הופעלו.
גם ישראל גלילי, מבכירי יועציה של ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, היה בטוח שתהיה לנו התרעה קודם ליציאת האויב למלחמה, וכשנשאל על כך בעדותו בפני ועדת אגרנט, אמר כי הרמטכ"ל וראש אמ"ן סמכו בעניין זה על "האמצעים המיוחדים". הוויכוח נסב לאורך השנים אם אמצעים אלה הופעלו על ידי אמ"ן ואם לא, ומה עלה מהם.
לאחרונה התפרסם במצרים ספר חדש בשם "לוחמים ומרגלים, העימות הצבאי עם ישראל, ומלחמות המודיעין", בו מתפרסמים זיכרונותיו של מי שהיה בתקופת מלחמת יום הכיפורים ראש המודיעין הצבאי בצבא מצרים, לואא' (אלוף) פואד נצאר, שחזר, בין השאר, על דברים שפרסם בראיונות קודמים בתקשורת המצרית. אחד הנושאים המעניינים אליהם הוא מתייחס הוא גילוי העובדה שישראל האזינה לקווי הטלפון של הצבא המצרי, שהיו פרוסים בתעלה באמצעות מכשירי ציתות. בעקבות גילוי זה, שהתרחש עוד לפני פרוץ המלחמה, החליטו המצרים ל"נטרל" את מכשירי הציתות, שלהבנתם הותקנו על ידי ישראל למטרות איסוף מודיעין, על ידי סלילת קווי טלפון חדשים, מרוחקים יותר מהקווים בהם נמצאו מכשירים אלה, כדי שיוכלו להמשיך ולהשתמש בהם בבטחה לצרכי התקשורת שלהם, ואילו את הקווים בהם נמצאו המכשירים הם החליטו להפוך לכלי להעברת מידע הונאתי למודיעין הישראלי, במסגרת תכנית ההונאה שלהם מול ישראל לקראת המלחמה.
על רקע מידע זה, נראה כי מה שנחשב באותם ימים כ"קודש הקודשים", "האמצעים המיוחדים", עליהם סמכה כל הצמרת בישראל, היו בעצם כלי ריק, שלא היו מניבים דבר וחצי דבר, כפי שציפו מהם, במידה והיו מפעילים אותם במשך זמן ממושך, לצורכי הפקת המידע העובר בהם. כי מה שהיה מן הסתם מתקבל הוא מידע, שמטרתו הייתה להונות את גורמי המודיעין הישראליים. אלא שהמצרים לא ידעו באותה עת שני דברים: האחד ש"אמצעים" אלה לא הופעלו כלל באותם הימים על ידי ישראל, ולכן כל המאמץ שלהם בתחום הזה היה לריק, והשני, שהמודיעין הישראלי והעומד בראשו לא יכלו להיפרד מן הקונספציה, ולשנות את דעתם לנוכח המידע שהתקבל מהמקורות השונים, ועל פי הנתונים בשטח, וכך עשו את מלאכת ההונאה טוב יותר מכל מאמצי ההונאה של המצרים, והתוצאות ידועות.
ראש אמ"ן, הרמטכ"ל ושר הביטחון, וגם ההנהגה המדינית, סמכו, ערב מלחמת יום הכיפורים, באוקטובר 1973 על מה שמכונה "האמצעים המיוחדים". אל"מ (דימ') פסח מלובני חוזר לתקופה
צילום ארכיון: AP
על רקע כישלון אגף המודיעין של צה"ל להתריע על המלחמה נגד ישראל העומדת לפרוץ ב-6 באוקטובר, על ידי צבאות מצרים וסוריה, נחשפה סוגיית "האמצעים המיוחדים", או "המקורות המיוחדים" של אגף המודיעין, שנחשבו למקורות עילית שלו, שיביאו, ללא כל ספק, את המידע ההתרעתי החיוני בהקשר זה. זאת, בעקבות השאלה האם ראש אמ"ן דאז, האלוף אלי זעירא, הורה על הפעלתם בימים הקריטיים שלפני המלחמה, כאשר סוגיית פרוץ מלחמה חדשה בעיתוי קרוב עמדה על הפרק.
הצמרת המדינית והצבאית אז, ידעו מהו הפוטנציאל המודיעיני הטמון במקורות אלה, שעמדו בשל כך בראש סולם דרגות הסודיות של המודיעין, ורק שותפי סוד נחשפו להם ולמידע שהתקבל מהם. מודעות זו עמדה בבסיס שאלתם את ראש אמ"ן, זעירא, אם הורה להפעיל מקורות אלה, שלא פעלו באופן רציף, מסיבות של בטחון, כדי לעמוד באמצעותם על המתרחש בצבא המצרי, והאם מדובר בפעילות לצורך תרגיל, שהתנהל אז בצבא זה, או בהכנות אמת לקראת מלחמה. הסימנים המעידים על הנעשה בצבא זה באותם ימים רק הלכו והצטברו לנגד עיניהם של גורמי המודיעין השונים, וגם לנגד עיניהם של חיילי צה"ל, שישבו במוצבים ובתצפיות שהיו פרוסות לאורך התעלה, ועמדה רק השאלה של הגדרתם, תרגיל או אמת?.
שר הביטחון דאז, דיין, והרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו), שהכירו מקרוב את הפוטנציאל ההתרעתי של האמצעים האלה, שהוגדרו כ"פוליסת הביטוח הלאומי של ישראל", רצו להיות בטוחים שהערכות המודיעין שהציג בפניהם האלוף זעירא באותם ימים, אכן מתבססים על "האורים והתומים", דהיינו על המידע שהתקבל מ"האמצעים המיוחדים". מעדויותיהם לאחר המלחמה, עלה כי אחד הגורמים החשובים שהביאו אותם להקל בערך הידיעות האחרות על אודות המתקפה המתקרבת, היה ביטחונם בפעולת "האמצעים המיוחדים", עליהם נשענו דיווחיו של זעירא, לכאורה. הם היו סמוכים ובטוחים ש"האמצעים" פועלים, ומכיוון שאינם מביאים מידע התרעתי, הניחו שאין מלחמה בפתח. רק לאחר המלחמה נודע להם ש"האמצעים" לא הניבו מידע התרעתי, מכיוון שבהוראת זעירא הם כלל לא הופעלו.
גם ישראל גלילי, מבכירי יועציה של ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, היה בטוח שתהיה לנו התרעה קודם ליציאת האויב למלחמה, וכשנשאל על כך בעדותו בפני ועדת אגרנט, אמר כי הרמטכ"ל וראש אמ"ן סמכו בעניין זה על "האמצעים המיוחדים". הוויכוח נסב לאורך השנים אם אמצעים אלה הופעלו על ידי אמ"ן ואם לא, ומה עלה מהם.
לאחרונה התפרסם במצרים ספר חדש בשם "לוחמים ומרגלים, העימות הצבאי עם ישראל, ומלחמות המודיעין", בו מתפרסמים זיכרונותיו של מי שהיה בתקופת מלחמת יום הכיפורים ראש המודיעין הצבאי בצבא מצרים, לואא' (אלוף) פואד נצאר, שחזר, בין השאר, על דברים שפרסם בראיונות קודמים בתקשורת המצרית. אחד הנושאים המעניינים אליהם הוא מתייחס הוא גילוי העובדה שישראל האזינה לקווי הטלפון של הצבא המצרי, שהיו פרוסים בתעלה באמצעות מכשירי ציתות. בעקבות גילוי זה, שהתרחש עוד לפני פרוץ המלחמה, החליטו המצרים ל"נטרל" את מכשירי הציתות, שלהבנתם הותקנו על ידי ישראל למטרות איסוף מודיעין, על ידי סלילת קווי טלפון חדשים, מרוחקים יותר מהקווים בהם נמצאו מכשירים אלה, כדי שיוכלו להמשיך ולהשתמש בהם בבטחה לצרכי התקשורת שלהם, ואילו את הקווים בהם נמצאו המכשירים הם החליטו להפוך לכלי להעברת מידע הונאתי למודיעין הישראלי, במסגרת תכנית ההונאה שלהם מול ישראל לקראת המלחמה.
על רקע מידע זה, נראה כי מה שנחשב באותם ימים כ"קודש הקודשים", "האמצעים המיוחדים", עליהם סמכה כל הצמרת בישראל, היו בעצם כלי ריק, שלא היו מניבים דבר וחצי דבר, כפי שציפו מהם, במידה והיו מפעילים אותם במשך זמן ממושך, לצורכי הפקת המידע העובר בהם. כי מה שהיה מן הסתם מתקבל הוא מידע, שמטרתו הייתה להונות את גורמי המודיעין הישראליים. אלא שהמצרים לא ידעו באותה עת שני דברים: האחד ש"אמצעים" אלה לא הופעלו כלל באותם הימים על ידי ישראל, ולכן כל המאמץ שלהם בתחום הזה היה לריק, והשני, שהמודיעין הישראלי והעומד בראשו לא יכלו להיפרד מן הקונספציה, ולשנות את דעתם לנוכח המידע שהתקבל מהמקורות השונים, ועל פי הנתונים בשטח, וכך עשו את מלאכת ההונאה טוב יותר מכל מאמצי ההונאה של המצרים, והתוצאות ידועות.
