האלוף יצחק פונדק: יחיד ומיוחד בדורו

בעת קבלת דרגות האלוף מהרמטכ"ל דאז בני גנץ (צילום: דו"צ)

האלוף יצחק פונדק הלך לעולמו ובמונחים של ימינו בשיבה טובה. בן 104 שנים לאחר שפע עשייה ומילוי תפקידים בכירים ביותר בצה"ל ובשוק האזרחי. פונדק נהג להרצות בפני כל פורום שהזמין אותו בעיקר בפני חיילי צה"ל ומפקדיו, כל שנדרש היה להגיע לביתו בכפר יונה ולהסיע אותו למקום המיועד. פונדק עמד לרשות כולם בכל עת והרצאותיו המרתקות על מלחמת השחרור זכו לקהל של רבים כולל צעירים.

לפונדק נחשפתי בעת שהתחלתי את מחקר העיטורים והצל"שים שאני מקיים כבר למעלה מעשור. בשלבים הראשונים עניין אותי תהליך קבלת ההחלטות בכל הקשור לשנים עשר גיבורי ישראל ממלחמת השחרור. מצאתי בארכיון צה"ל מסמכים רבים הרלוונטיים למחקר שלי ובאחד מהם את שמו של יצחק פונדק כיו"ר הוועדה שכונסה לצורך החלטה מי זכאי לצל"ש לאור ההמלצות הרבות שניתנו.

במהלך 2008 ו- 2009 קיימתי אתו סדרת שיחות בנושא, פגשתי אדם צלול לחלוטין מבחינת זיכרון בכל הקשור לפרטי הפרטים. הוא השיב בנועם לכל שאלה ואני דאגתי לתעד את השיחות בינינו גם כי היה לי חשוב לזכור את פרטיהם וגם כי ידעתי שמפאת גילו המבוגר אלו דברים חשובים וייחודיים.

עיקרי הדברים שלמדתי מפונדק ביניהם ניסיונות להבין את "בין השורות" מאירועים המתועדים שמצאתי בארכיון צה"ל.

למשל למדתי כי ועדה ראשונה לבחינת צל"שים לאחר מלחמת יום העצמאות הגישה את המלצותיה באוקטובר 1949. יו"ר הוועדה היה סא"ל נחום שדמי ושני החברים הנוספים היו סא"ל מקלף וסא"ל אבידן. הוועדה המליצה על 1704 כראויים לצל"ש.

ועדה שנייה לבחינת צל"שים במלחמת העצמאות מונתה בנובמבר 1949 וזאת לאחר שהרמטכ"ל שקיבל את המלצות הוועדה הראשונה חשב שהן אינן מאוזנות מבחינת ההמלצות של חיל האוויר, חיל הים ועוד. יו"ר הוועדה השנייה היה סא"ל פונדק ושני החברים הנוספים היו סא"ל נשרי וסא"ל זיו.

פונדק ניהל את הוועדה באינטנסיביות רבה ובמהלך 25 הימים הראשונים של נובמבר קיימה הוועדה בראשותו 23 ישיבות. בהמלצות הוועדה נקבעה זכאות של 1137 חיילים לצל"ש (בשבע דרגות) ועוד כ-1800 מקרים בהם לא טיפלה הוועדה מליקויים בהמלצות, חוסר יכולת לאמת את פרטי ההמלצות וקוצר זמן. הכוונה הייתה לקיים את טקס הענקת הצל"שים בחנוכה שחל ב-15 בדצמבר 1949.

בפגישה עם בן גוריון הגיש לו פונדק את ההמלצות. פונדק תיאר את השיחה עם בן גוריון באלו המילים: בן גוריון ביקש לצמצם את מספר המומלצים ל-12 כמספר שבטי ישראל ומינה את פונדק כיו"ר וועדה לקביעת מי מה-12 זכאי לעיטור גיבור ישראל יחד עם סא"ל בן פרידן וסא"ל עמנואל נשרי. פונדק ניסה להתווכח ולהסביר לבן גוריון כי זו טעות לצמצם את הכמות ואמר: "כי זה בלתי אפשרי לבחור מתוך מאות רבות של מועמדים ראויים רק שנים עשר בלבד היות ובחירה כזו תפגע במאות אחרים שראויים לעיטור".

בן גוריון התרגז ואמר לפונדק: "שוב אתה מתווכח?", יהיו 12 גיבורים כמניין שבטי ישראל "אנחנו לא זקוקים לגיבורים" (כאן כיוון בן גוריון לקורה בצבאות העולם שנהגו להעניק לדעתו יותר מדי עיטורים לאחר מלחמות).

לשאלתי את פונדק מדוע לא עמד על דעתו מול בן גוריון השיב: "אתה לא הכרת את בן גוריון אי אפשר היה להתווכח אותו ולסרב לו". סופו של דבר הוועדה התכנסה אבל חבריה התפטרו ופונדק חזר לעבודה מחוסר ברירה לבדו. בן גוריון דרש ממנו שהקריטריון שיזכה את מקבלו בעיטור הוא שבמעשהו גרם לניצחון בקרב.

לתחושתו של פונדק כפי שביטא אותה באוזני גם קריטריון זה יצר עוול גדול. לטעמו הראויה ביותר לעיטור הייתה מירה בן ארי ז"ל האלחוטאית של ניצנים אשר יצאה עם מפקד ניצנים לנהל מו"מ עם המצרים, המצרים הרגו את מפקדה והיא שלפה אקדח והרגה את הרוצח המצרי. היא נורתה ונהרגה במקום. לדברי פונדק מירה בין ארי לא זכתה בעיטור כי ניצנים נפלה דבר המנע ממנה לקבל את העיטור שהייתה זכאית לו.

בכמה אירועים התבטא פונדק של שני הפצעים שהוא "סוחב" אתו ממלחמת השחרור. הראשון בו הרגו חייליו בשוגג שבעה חיילי צה"ל והשני נפילת ניצנים שהחטיבה אליה השתייך (גבעתי) הייתה ממונה על הגזרה. כזכור אנשי ניצנים הושפלו על נפילתם בשבי בדף שהפיץ קצין החינוך של החטיבה אבא קובנר.

פונדק התבטא בכמה הזדמנויות כנגד האמירות הקשות שספגו חברי הקיבוץ אבל השיא היה ב-1991 עת כתב לחברי הקיבוץ מכתב וביקש להיקבר בבית הקברות של הקיבוץ בסמוך לחייליו שנפלו במקום. אשתו שנפטרה לפניו נקברה במקום והיום (28 באוגוסט 2017) ייטמן פונדק באותו המקום.

יצחק פונדק היה יחיד ומיוחד בדורו וניצל את השנים הרבות שזכה להם בבריאות טובה להעברת המורשת של הנוראה במלחמות שחוותה מדינת ישראל.

אולי יעניין אותך גם