"ערוכים לכל תרחיש"
השר להגנת העורף, אלוף (מיל’) מתן וילנאי, עסק במשך שש שנים בהפקת לקחי מלחמת לבנון השנייה. רגע לפני שהוא יוצא להיות שגריר ישראל בסין, הוא מסכם: “העורף הפך להיות חזית לכל דבר. ההצלחה במלחמה הבאה תיקבע על פי החוסן שלו”
הגנה לישראל
| 19/05/2011
וילנאי (צילום: גלעד קוולרצ'יק)
"תפסיקו לקרוא למלחמת לבנון השנייה ‘מלחמה’. המלחמה האמיתית האחרונה באזור הייתה מלחמת יום כיפור, ב-1973. מאז, היו כאן רק מבצעים מוגבלים בהיקפם, ובוודאי ש’לבנון השנייה’ הייתה רק מבצע, שבשיאו גויסו בסך הכל שמונים אלף אנשי מילואים והייתה אש רק מקו צומת גולני וצפונה. זה אפילו לא דומה להיקף האש שצפויה בעימות הבא”. הדובר: השר להגנת העורף, אלוף (מיל’) מתן וילנאי. הנסיבות: ראיון משותף לישראל דיפנס ולביטאון ארגון גמלאי צה”ל “צוות”, שנערך בלשכתו של וילנאי, שבועות ספורים לפני סיום תפקידו כשר ויציאה לשליחות כשגריר הבא של ישראל בסין.
מה באמת התרחיש שאליו נערכים צה”ל וגורמי הטיפול בעורף, במקרה של מלחמה שתכלול גם את איראן, וגם ארגונים כמו חיזבאללה וחמאס, שיכולים לירות טילים ורקטות לעבר ישראל?
“איום הייחוס מדבר על מאות טילים ליום, שישוגרו לעבר העורף בישראל במשך בין 21 ל-30 ימי מלחמה. מדברים על מאות הרוגים בעורף, ואני חושב שאפילו מפחיתים קצת. זה נכון שבמלחמת המפרץ הראשונה שוגרו לישראל 44 טילי קרקע-קרקע, שגרמו רק להרוג אחד, אך בערב הסעודית טיל אחד גרם אז ל-24 הרוגים מהצבא האמריקאי, לכן צריך לצפות שיהיו מאות נפגעים, בחלק מהתרחישים מדברים על 500 הרוגים”.
רוב הטילים שישוגרו לישראל יהיו רקטות גראד (“קטיושות”) עם ראש קרב של 7 ק”ג או טילים ארוכי טווח בעלי ראשי קרב של מאות קילוגרמים כל אחד?
“החלק הגדול יהיו רקטות ‘גראד’, והחלק הקטן טילים עם ראשי נפץ כבדים, שעלולים לגרום את עיקר הנזק. אנחנו נערכים לפגיעה באנשים ולפגיעה במשק, בעיקר במתקנים אסטרטגיים, למשל מתקני הקידוח של הגז בים. מערכות הנשק שלהם יודעות לפגוע באסדות הפקה. פגיעה אקראית יכולה להיות גם במתקני חשמל. ייגרמו שיבושים ברשת החשמל באזורים מסוימים או אפילו בכל המדינה”.
חזית אזרחית
מתן וילנאי, ירושלמי מבטן ומלידה, עשה את מרבית תפקידי הפיקוד הזוטרים שלו בצה”ל, בפעולות ובמבצעים במסגרת חטיבת הצנחנים (בין היתר, הוא פיקד על הסיירת החטיבתית במלחמת ששת הימים ב-1967) ובסיירת מטכ”ל. תפקידיו הבכירים ביותר, לפני שפרש לאזרחות ונכנס לפוליטיקה, היו ראש אגף כוח האדם, אלוף פיקוד הדרום וסגן הרמטכ”ל. וילנאי מונה על ידי שר הביטחון, אהוד ברק, לסגנו, כחצי שנה אחרי מלחמת לבנון השנייה, בתחילת 2007, ובמסגרת תפקיד זה עסק בהקמת רשות החירום הלאומית (רח”ל), שהצורך בה היה אחד הלקחים העיקריים שהופקו מדו”ח מבקר המדינה על התנהלות העורף בישראל בימי הקרבות, בקיץ של 2006. המשרד להגנת העורף, שוילנאי הוא הראשון שעומד בראשו, הוקם בינואר 2011, ונתפר על פי מידותיו.
“החזית האזרחית מלווה את ישראל מאז ימי המדינה הראשונים”, אומר מתן וילנאי במבט לאחור. “מעטים זוכרים זאת, אבל במלחמת השחרור שליש מההרוגים היו בעורף. אחרי המלחמה, ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, הקים את הג”א (הגנה אזרחית), שהיה ארגון חוץ צבאי, ויזם את חוק הג”א, שהסדיר נושאים שונים הקשורים לטיפול בעורף.
“במשך עשרות שנים לאחר מכן, הודות ליעילות הרבה של צה”ל, המלחמות היו בחזית בלבד, ועם ישראל היה בלוקסוס. זה כבר לא יהיה יותר. מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 כבר הסבירה לנו שהמלחמה חוזרת לעורף. נורו טילים לעורף מבלי שהייתה לחימה בחזית אצלנו. רק כוחות הקואליציה היו אלה שנלחמו בעיראק. 
“כתוצאה מהמלחמה הזו הקימו את פיקוד העורף. למעשה, שר הביטחון בזמנו, משה ארנס, די כפה את הקמת הפיקוד על הצבא. במשך שנים רבות דיברו פעמים רבות על כך שהפיקוד יעבור מצה”ל לאחריות של המשרד לביטחון פנים. מזל שזה לא קרה, כי המשרד הזה אינו ערוך לטפל בנושא כה מורכב.
“לאורך השנים, למרות הבנת החשיבות של העורף והתגברות הירי לעברו בעימותים השונים, לא הוקצו מספיק תקציבים לנושא. לשם הדוגמא, התקציב של מטה המשק לשעת חירום הוא בערך כמו תקציב הוצאות הכיבוד של משרד הביטחון, ומספיק בקושי כדי להפיק כמה חוברות בשנה, בטח לא לפעילות של ממש. במלחמת לבנון השנייה המטה הזה אפילו לא הופעל. אני הייתי אז חבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ואני זוכר שאנשי מטה מל”ח אמרו לי שהם פשוט מחכים שיפעילו אותם.
“לאורך השנים, היו כמה הברקות כמו התקנה שהתקבלה אחרי מלחמת המפרץ, שמחייבת לבנות מרחב מוגן (ממ”ד) בכל דירה או בית חדש, זה עוזר לנו מאוד היום, אבל ככלל היו גופים שונים שאחראים על הטיפול בעורף בלי תקציב מספיק, והתיאום בין הגופים השונים כמעט שלא היה קיים.
“לאחר מה שמכונה ‘מלחמת לבנון השנייה’, נכתב על ידי מבקר המדינה דו”ח קשה על העורף, והדו”ח הזה מונח עד היום ככלי עבודה על שולחני. מבחינתי, המוטו של הדו”ח הוא שפועלים בעורף מאות גופים שאינם מבינים זה את זה, ואין תיאום ביניהם, עד כדי כך שזה יכול לגרום למצב, שממשלת ישראל לא תהיה מסוגלת לבצע את החלוטיתיה.
“כתוצאה מהדו”ח הקשה זה, החליטו להקים את רח”ל, כגוף שיעסוק בתיאום. הוחלט להקים גם את הגוף הזה בתוך משרד הביטחון, למרות שהיו גורמים, שחשבו כי נכון להקים אותו במשרד לביטחון פנים. עד היום, למעלה מחמש שנים לאחר הקמת רח”ל, בודדים מבינים במה אנחנו עוסקים שם באמת.
“למעשה, הקמנו את רח”ל בתוך כחצי שנה. קבענו מהי המסגרת הגוף וכללי יסוד, שלאורם הוא פועל: הכלל הראשון הוא שכל גוף בארץ שאחראי על נושא מסוים בשגרה, יהיה אחראי עליו גם בעתות חירום, דבר מאוד מרכזי וחשוב. הקביעה השנייה היא שהשלטון המקומי הוא כלי העבודה שלנו. היו כאלה שהציעו שנמנה מפקדים צבאיים שיקחו את הפיקוד על הערים השונות בחירום, אבל פסלנו את הרעיון. ראשי הערים אחראים להכנת הערים שלהם, והם עושים עבודה מצויינת, גם אלה מבינהם שהיו בעברם אנשי צבא, וגם ראשי הערים שאין להם שום רקע צבאי. יש 265 רשויות מקומיות בישראל, וכולן היום נמצאות במקום אחר לגמרי מבחינת ההכנה שלהן למצבי חירום, לעומת המצב שהיה בקיץ 2006”.
מרכיב החוסן
השר מתן וילנאי מתייחס אל “החזית האזרחית” כאל חזית לחימה לכל דבר. “ההבדל היחיד הוא שבמקרה של העורף אנחנו לא יכולים לאמן את אחרון החיילים, כמו שאנחנו עושים בצבא, אבל אנחנו מאמנים על פי תכנית רב שנתית סדורה את כל הרשויות שאמונות על הטיפול בעורף.
“לא כל הפערים נסגרו, צריך להשלים תקציב ראוי, שיסגור פער של למעלה מ-60 שנה וצריך להשלים את כל החקיקה החדשה בתחום, שתחליף את החוקים שיזם בן גוריון כבר בשנת 1951, אבל אנחנו בעבודה רב שנתית, שהיעד המרכזי שלה הוא חיזוק שלטון המקומי ואחר כך המיגון.
“בחמש השנים האחרונות אנחנו בונים יום יום את החזית האזרחית. אננחנו בונים מעל המדינה מעין רשת שתופעל במקרה הצורך באזור מסויים - דרום, צפון או מרכז - או בכל המדינה ביחד במקרה הצורך. בשריפה בכרמל שהייתה בשנת 2011, למרות המחדלים שחשפו את ההזנחה של מערך הכיבוי, סך הכול הרשויות המקומיות פעלו היטב, ופינו אזרחים ואפילו פתחו חמ”לים של תקשורת. גם בהתקפות הרקטות בחודשים האחרונים בדרום, הרשויות תפקדו בצורה טובה. אנחנו יודעים בוודאות שמרכיב החוסן של האוכלוסיה יהיה מרכזי בהצלחת המלחמה הבאה, ומבצעים פעילויות רבות, בשיותוף הרשויות המקומיות, לחיזוק העורף. תכניות לחיזוק החוסן של העורף מבוצעות כיום בלא פחות מ-18 ערים מרכזיות ברחבי המדינה, ובתוך מספר שנים יהיו רלוונטיות כמעט לכל האוכלוסיה”.
דו”ח מבקר המדינה שהוגש ביוני 2012, על השריפה בכרמל שנה קודם לכן, שבה נספו 44 צוערים של שירות בתי הסוהר, כבאים ושוטרים, מצייר תמונה קשה שממנה עולה כי חוסר התיאום עדיין בעינו.
“השריפה בכרמל הייתה אסון נוראי ברמה לאומית וצריך היה לעשות הכל כדי למנוע אותו, אבל הוא לא מצייר את התמונה האמיתית. כתוצאה מזה שאוהבים בארץ לערוף ראשים והתקשורת בדרך כלל מאוד שטחית - לא עוסקים בעיקר. השריפה הייתה קודם כל בהזנחה של מערך הכיבוי ובתקלה המבצעית, שבגללה אוטובוס נכנס ללב מוקד השריפה, ואת זה צריך היה לחקור. המבקר ניסה למנוע במקרה הזה נורמות חדשות של סמכויות ואחריות, אבל זה לא היה במקום”.
בוא נדבר על המקלטים. אתה מתאר איום חמור על העורף אבל בערים מאוימות ודליקות, כמו תל אביב, יש עדיין עשרות אלפי אנשים בלי מקלטים. יש להם לאן לרוץ במקרה של התקפה?
“כן, יש להם לאן לרוץ! כל מי שמקשיב להוראות פיקוד העורף הוא במידה רבה מוגן. במלחמת לבנון השנייה נורו לעורף בישראל 4,000 טילים, רבע מהם נפלו באזורים לא מאוכלסים, ומבין 44 האזרחים שנהרגו בעורף - אף אחד לא היה בתוך מבנה בעת הפגיעה.
“בדקתי פעם וגיליתי שכל ההרוגים שהיו בעורף הישראלי מאז מלחמת לבנון השנייה היו יכולים להימנע, אילו הוראות הפיקוד היו מקוימות כלשונן. אם אין מקלטים, ההנחיות הן לרוץ לחלל בלב של בניין כמו פיר מדרגות, רצוי בקומה הראשונה, וכן הלאה שורה של הוראות שאמורות למנוע את הרוב המוחלט של הנפגעים במקרה של התקפה. אנחנו בתרגילים מחנכים את האוכלוסיה להגיע למקום הכי מוגן שיש, גם אם אין מקלט.
“אגב, באזורים שנמצאים תחת האיום הגדול ביותר אנחנו משקיעים גם במיגון של הבתים הישנים. השקענו שני מיליארד שקל במיגון בתים בטווח של ארבעה וחצי ק”מ מסביב לרצועת עזה, ואני עכשיו דורש להרחיב לשבעה ק”מ את הטווח הזה”.
איך אתה מסביר את העובדה שכיום רק ל-60 אחוז מהאוכלוסייה יש ערכות אב”כ תקינות?
“חילקנו ערכות לשישים אחוז מהאוכלוסייה ודאגנו שבכל משפחה שהגענו אליה יהיו ערכות מתאימות גם להורים וגם לילדים. השלמת הפער דורשת עוד 1.5 מיליארד שקל, במציאות של היום קשה לגייס את הסכום הזה, אבל אנחנו עובדים על כך”.
זה חומר קלאסי לוועדת חקירה עתידית, חלילה – העובדה שאין מספיק ערכות אב”כ לכולם?
“אז שיקימו ועדת חקירה... הניסיון מלמד שלא נעשה שימוש בהיסטוריה בנשק כימי או ביולוגי כנגד אוכלוסיה, אבל צריך להיערך לכך. אם חלילה יהיה שימוש בנשק בלתי קונבנציונאלי, רק מיעוט קטן שבקטנים מהאוכלוסייה עלול להיפגע, אם אנשים ינהגו לפי כללי ההתגוננות”.
האם תחום הסייבר גם מהווה איום על העורף?
“מדינת ישראל נמצאת באופן קבוע תחת התקפת סייבר. יש מאבק קבוע, יומיומי, שמתנהל מתחת לפני השטח והסייבר הוא חלק בלתי נפרד ממנו. המדינה הקימה מטה לאומי להגנת סייבר וגם בשב”כ הוקמה רשות אבטחה ממלכתית – שאמורה לתת מענה כנגד האיום הזה”.
***
תמונות:
פגיעת רקטה בחיפה במהלך מלחמת לבנון השנייה (צילום: AP)
הכתבה המלאה התפרסמה בגיליון מספר 9 של המגזין ישראל דיפנס
"תפסיקו לקרוא למלחמת לבנון השנייה ‘מלחמה’. המלחמה האמיתית האחרונה באזור הייתה מלחמת יום כיפור, ב-1973. מאז, היו כאן רק מבצעים מוגבלים בהיקפם, ובוודאי ש’לבנון השנייה’ הייתה רק מבצע, שבשיאו גויסו בסך הכל שמונים אלף אנשי מילואים והייתה אש רק מקו צומת גולני וצפונה. זה אפילו לא דומה להיקף האש שצפויה בעימות הבא”. הדובר: השר להגנת העורף, אלוף (מיל’) מתן וילנאי. הנסיבות: ראיון משותף לישראל דיפנס ולביטאון ארגון גמלאי צה”ל “צוות”, שנערך בלשכתו של וילנאי, שבועות ספורים לפני סיום תפקידו כשר ויציאה לשליחות כשגריר הבא של ישראל בסין.
מה באמת התרחיש שאליו נערכים צה”ל וגורמי הטיפול בעורף, במקרה של מלחמה שתכלול גם את איראן, וגם ארגונים כמו חיזבאללה וחמאס, שיכולים לירות טילים ורקטות לעבר ישראל?
“איום הייחוס מדבר על מאות טילים ליום, שישוגרו לעבר העורף בישראל במשך בין 21 ל-30 ימי מלחמה. מדברים על מאות הרוגים בעורף, ואני חושב שאפילו מפחיתים קצת. זה נכון שבמלחמת המפרץ הראשונה שוגרו לישראל 44 טילי קרקע-קרקע, שגרמו רק להרוג אחד, אך בערב הסעודית טיל אחד גרם אז ל-24 הרוגים מהצבא האמריקאי, לכן צריך לצפות שיהיו מאות נפגעים, בחלק מהתרחישים מדברים על 500 הרוגים”.
רוב הטילים שישוגרו לישראל יהיו רקטות גראד (“קטיושות”) עם ראש קרב של 7 ק”ג או טילים ארוכי טווח בעלי ראשי קרב של מאות קילוגרמים כל אחד?
“החלק הגדול יהיו רקטות ‘גראד’, והחלק הקטן טילים עם ראשי נפץ כבדים, שעלולים לגרום את עיקר הנזק. אנחנו נערכים לפגיעה באנשים ולפגיעה במשק, בעיקר במתקנים אסטרטגיים, למשל מתקני הקידוח של הגז בים. מערכות הנשק שלהם יודעות לפגוע באסדות הפקה. פגיעה אקראית יכולה להיות גם במתקני חשמל. ייגרמו שיבושים ברשת החשמל באזורים מסוימים או אפילו בכל המדינה”.
חזית אזרחית
מתן וילנאי, ירושלמי מבטן ומלידה, עשה את מרבית תפקידי הפיקוד הזוטרים שלו בצה”ל, בפעולות ובמבצעים במסגרת חטיבת הצנחנים (בין היתר, הוא פיקד על הסיירת החטיבתית במלחמת ששת הימים ב-1967) ובסיירת מטכ”ל. תפקידיו הבכירים ביותר, לפני שפרש לאזרחות ונכנס לפוליטיקה, היו ראש אגף כוח האדם, אלוף פיקוד הדרום וסגן הרמטכ”ל. וילנאי מונה על ידי שר הביטחון, אהוד ברק, לסגנו, כחצי שנה אחרי מלחמת לבנון השנייה, בתחילת 2007, ובמסגרת תפקיד זה עסק בהקמת רשות החירום הלאומית (רח”ל), שהצורך בה היה אחד הלקחים העיקריים שהופקו מדו”ח מבקר המדינה על התנהלות העורף בישראל בימי הקרבות, בקיץ של 2006. המשרד להגנת העורף, שוילנאי הוא הראשון שעומד בראשו, הוקם בינואר 2011, ונתפר על פי מידותיו.
“החזית האזרחית מלווה את ישראל מאז ימי המדינה הראשונים”, אומר מתן וילנאי במבט לאחור. “מעטים זוכרים זאת, אבל במלחמת השחרור שליש מההרוגים היו בעורף. אחרי המלחמה, ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, הקים את הג”א (הגנה אזרחית), שהיה ארגון חוץ צבאי, ויזם את חוק הג”א, שהסדיר נושאים שונים הקשורים לטיפול בעורף.
“במשך עשרות שנים לאחר מכן, הודות ליעילות הרבה של צה”ל, המלחמות היו בחזית בלבד, ועם ישראל היה בלוקסוס. זה כבר לא יהיה יותר. מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 כבר הסבירה לנו שהמלחמה חוזרת לעורף. נורו טילים לעורף מבלי שהייתה לחימה בחזית אצלנו. רק כוחות הקואליציה היו אלה שנלחמו בעיראק.
“כתוצאה מהמלחמה הזו הקימו את פיקוד העורף. למעשה, שר הביטחון בזמנו, משה ארנס, די כפה את הקמת הפיקוד על הצבא. במשך שנים רבות דיברו פעמים רבות על כך שהפיקוד יעבור מצה”ל לאחריות של המשרד לביטחון פנים. מזל שזה לא קרה, כי המשרד הזה אינו ערוך לטפל בנושא כה מורכב.
“לאורך השנים, למרות הבנת החשיבות של העורף והתגברות הירי לעברו בעימותים השונים, לא הוקצו מספיק תקציבים לנושא. לשם הדוגמא, התקציב של מטה המשק לשעת חירום הוא בערך כמו תקציב הוצאות הכיבוד של משרד הביטחון, ומספיק בקושי כדי להפיק כמה חוברות בשנה, בטח לא לפעילות של ממש. במלחמת לבנון השנייה המטה הזה אפילו לא הופעל. אני הייתי אז חבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ואני זוכר שאנשי מטה מל”ח אמרו לי שהם פשוט מחכים שיפעילו אותם.
“לאורך השנים, היו כמה הברקות כמו התקנה שהתקבלה אחרי מלחמת המפרץ, שמחייבת לבנות מרחב מוגן (ממ”ד) בכל דירה או בית חדש, זה עוזר לנו מאוד היום, אבל ככלל היו גופים שונים שאחראים על הטיפול בעורף בלי תקציב מספיק, והתיאום בין הגופים השונים כמעט שלא היה קיים.
“לאחר מה שמכונה ‘מלחמת לבנון השנייה’, נכתב על ידי מבקר המדינה דו”ח קשה על העורף, והדו”ח הזה מונח עד היום ככלי עבודה על שולחני. מבחינתי, המוטו של הדו”ח הוא שפועלים בעורף מאות גופים שאינם מבינים זה את זה, ואין תיאום ביניהם, עד כדי כך שזה יכול לגרום למצב, שממשלת ישראל לא תהיה מסוגלת לבצע את החלוטיתיה.
“כתוצאה מהדו”ח הקשה זה, החליטו להקים את רח”ל, כגוף שיעסוק בתיאום. הוחלט להקים גם את הגוף הזה בתוך משרד הביטחון, למרות שהיו גורמים, שחשבו כי נכון להקים אותו במשרד לביטחון פנים. עד היום, למעלה מחמש שנים לאחר הקמת רח”ל, בודדים מבינים במה אנחנו עוסקים שם באמת.
“למעשה, הקמנו את רח”ל בתוך כחצי שנה. קבענו מהי המסגרת הגוף וכללי יסוד, שלאורם הוא פועל: הכלל הראשון הוא שכל גוף בארץ שאחראי על נושא מסוים בשגרה, יהיה אחראי עליו גם בעתות חירום, דבר מאוד מרכזי וחשוב. הקביעה השנייה היא שהשלטון המקומי הוא כלי העבודה שלנו. היו כאלה שהציעו שנמנה מפקדים צבאיים שיקחו את הפיקוד על הערים השונות בחירום, אבל פסלנו את הרעיון. ראשי הערים אחראים להכנת הערים שלהם, והם עושים עבודה מצויינת, גם אלה מבינהם שהיו בעברם אנשי צבא, וגם ראשי הערים שאין להם שום רקע צבאי. יש 265 רשויות מקומיות בישראל, וכולן היום נמצאות במקום אחר לגמרי מבחינת ההכנה שלהן למצבי חירום, לעומת המצב שהיה בקיץ 2006”.
מרכיב החוסן
השר מתן וילנאי מתייחס אל “החזית האזרחית” כאל חזית לחימה לכל דבר. “ההבדל היחיד הוא שבמקרה של העורף אנחנו לא יכולים לאמן את אחרון החיילים, כמו שאנחנו עושים בצבא, אבל אנחנו מאמנים על פי תכנית רב שנתית סדורה את כל הרשויות שאמונות על הטיפול בעורף.
“לא כל הפערים נסגרו, צריך להשלים תקציב ראוי, שיסגור פער של למעלה מ-60 שנה וצריך להשלים את כל החקיקה החדשה בתחום, שתחליף את החוקים שיזם בן גוריון כבר בשנת 1951, אבל אנחנו בעבודה רב שנתית, שהיעד המרכזי שלה הוא חיזוק שלטון המקומי ואחר כך המיגון.
“בחמש השנים האחרונות אנחנו בונים יום יום את החזית האזרחית. אננחנו בונים מעל המדינה מעין רשת שתופעל במקרה הצורך באזור מסויים - דרום, צפון או מרכז - או בכל המדינה ביחד במקרה הצורך. בשריפה בכרמל שהייתה בשנת 2011, למרות המחדלים שחשפו את ההזנחה של מערך הכיבוי, סך הכול הרשויות המקומיות פעלו היטב, ופינו אזרחים ואפילו פתחו חמ”לים של תקשורת. גם בהתקפות הרקטות בחודשים האחרונים בדרום, הרשויות תפקדו בצורה טובה. אנחנו יודעים בוודאות שמרכיב החוסן של האוכלוסיה יהיה מרכזי בהצלחת המלחמה הבאה, ומבצעים פעילויות רבות, בשיותוף הרשויות המקומיות, לחיזוק העורף. תכניות לחיזוק החוסן של העורף מבוצעות כיום בלא פחות מ-18 ערים מרכזיות ברחבי המדינה, ובתוך מספר שנים יהיו רלוונטיות כמעט לכל האוכלוסיה”.
דו”ח מבקר המדינה שהוגש ביוני 2012, על השריפה בכרמל שנה קודם לכן, שבה נספו 44 צוערים של שירות בתי הסוהר, כבאים ושוטרים, מצייר תמונה קשה שממנה עולה כי חוסר התיאום עדיין בעינו.
“השריפה בכרמל הייתה אסון נוראי ברמה לאומית וצריך היה לעשות הכל כדי למנוע אותו, אבל הוא לא מצייר את התמונה האמיתית. כתוצאה מזה שאוהבים בארץ לערוף ראשים והתקשורת בדרך כלל מאוד שטחית - לא עוסקים בעיקר. השריפה הייתה קודם כל בהזנחה של מערך הכיבוי ובתקלה המבצעית, שבגללה אוטובוס נכנס ללב מוקד השריפה, ואת זה צריך היה לחקור. המבקר ניסה למנוע במקרה הזה נורמות חדשות של סמכויות ואחריות, אבל זה לא היה במקום”.
בוא נדבר על המקלטים. אתה מתאר איום חמור על העורף אבל בערים מאוימות ודליקות, כמו תל אביב, יש עדיין עשרות אלפי אנשים בלי מקלטים. יש להם לאן לרוץ במקרה של התקפה?
“כן, יש להם לאן לרוץ! כל מי שמקשיב להוראות פיקוד העורף הוא במידה רבה מוגן. במלחמת לבנון השנייה נורו לעורף בישראל 4,000 טילים, רבע מהם נפלו באזורים לא מאוכלסים, ומבין 44 האזרחים שנהרגו בעורף - אף אחד לא היה בתוך מבנה בעת הפגיעה.
“בדקתי פעם וגיליתי שכל ההרוגים שהיו בעורף הישראלי מאז מלחמת לבנון השנייה היו יכולים להימנע, אילו הוראות הפיקוד היו מקוימות כלשונן. אם אין מקלטים, ההנחיות הן לרוץ לחלל בלב של בניין כמו פיר מדרגות, רצוי בקומה הראשונה, וכן הלאה שורה של הוראות שאמורות למנוע את הרוב המוחלט של הנפגעים במקרה של התקפה. אנחנו בתרגילים מחנכים את האוכלוסיה להגיע למקום הכי מוגן שיש, גם אם אין מקלט.
“אגב, באזורים שנמצאים תחת האיום הגדול ביותר אנחנו משקיעים גם במיגון של הבתים הישנים. השקענו שני מיליארד שקל במיגון בתים בטווח של ארבעה וחצי ק”מ מסביב לרצועת עזה, ואני עכשיו דורש להרחיב לשבעה ק”מ את הטווח הזה”.
איך אתה מסביר את העובדה שכיום רק ל-60 אחוז מהאוכלוסייה יש ערכות אב”כ תקינות?
“חילקנו ערכות לשישים אחוז מהאוכלוסייה ודאגנו שבכל משפחה שהגענו אליה יהיו ערכות מתאימות גם להורים וגם לילדים. השלמת הפער דורשת עוד 1.5 מיליארד שקל, במציאות של היום קשה לגייס את הסכום הזה, אבל אנחנו עובדים על כך”.
זה חומר קלאסי לוועדת חקירה עתידית, חלילה – העובדה שאין מספיק ערכות אב”כ לכולם?
“אז שיקימו ועדת חקירה... הניסיון מלמד שלא נעשה שימוש בהיסטוריה בנשק כימי או ביולוגי כנגד אוכלוסיה, אבל צריך להיערך לכך. אם חלילה יהיה שימוש בנשק בלתי קונבנציונאלי, רק מיעוט קטן שבקטנים מהאוכלוסייה עלול להיפגע, אם אנשים ינהגו לפי כללי ההתגוננות”.
האם תחום הסייבר גם מהווה איום על העורף?
“מדינת ישראל נמצאת באופן קבוע תחת התקפת סייבר. יש מאבק קבוע, יומיומי, שמתנהל מתחת לפני השטח והסייבר הוא חלק בלתי נפרד ממנו. המדינה הקימה מטה לאומי להגנת סייבר וגם בשב”כ הוקמה רשות אבטחה ממלכתית – שאמורה לתת מענה כנגד האיום הזה”.
***
תמונות:
פגיעת רקטה בחיפה במהלך מלחמת לבנון השנייה (צילום: AP)
הכתבה המלאה התפרסמה בגיליון מספר 9 של המגזין ישראל דיפנס
