הירי מעזה: ישראל הפסידה שוב
הירי מעזה: ישראל הפסידה שוב
אריה אגוזי -תגובה מהירה
| 19/05/2011
בשעות אלה לא ברור עדיין אם הפסקת האש אכן סוכמה סופית והאם היא תישמר. מה שברור הוא ששוב ארגוני המחבלים בעזה מכתיבים את סדר העניינים. במצב הזה הסבב הבא הוא רק עניין של זמן ואין ספק שהוא יהיה קשה מהנוכחי שכן החמאס ו"סניפיו" בעזה יפיקו את המסקנות.
אם אכן ישראל הסכימה להפסיק את החיסולים הממוקדים בעזה, הרי שהכניעה לארגוני המחבלים בעזה צורבת יותר מכפי שנראה במבט ראשון.
נראה שכל הפוליטיקאים שלנו תפסו טרמפ על ההצלחה של מערכת "כיפת ברזל" והסתפקו בכך. הם לא מבינים שהייתה כאן הזדמנות להכות את תשתיות הטרור בעזה מכה באמת משפיעה. כמה בתים הרוסים וכמה "בורות שיגור" סתומים, הם לא פגיעה ביכולות של החמאס לחדש את השיגורים בכל עת. גם בצה"ל אומרים שלא צריך היה מבצע קרקעי כדי להשיג תוצאה טובה הרבה יותר. מספיק היה לתת לחיל האוויר ולחיל התותחנים להפעיל את האמצעים הרציניים. לא נתנו להם. לחיל האוויר לא נתנו להפעיל את הפצצות הכבדות ולחיל התותחנים לא נתנו להפעיל את הרקטות המדויקות בצורה מסיבית.
בעזה התושבים יודעים שבשכונות שלהם יש "אתרי שיגור". הם שותפים מלאים. לא מדובר באזרחים תמימים. כך מציגה אותם ממשלת ישראל. השנאה לישראל בעזה היא מקיר אל קיר , או מחורבה לחורבה.
"נכה באויב בכל העוצמה", כמו שאמרו בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק, נותרו מלים ללא כיסוי. בעזה לא מתרשמים במיוחד מכמה עשרות ההרוגים שהיו להם בימים האחרונים. מי שחי במיץ של הזבל גם בימי רגיעה, מקבל פרופורציות אחרות על חיים נורמליים.
אז מה שהושג הוא פסק זמן שייתן לארגוני המחבלים לחדש את מלאי הרקטות, לקבל מאיראן דגמים חדשים ארוכי טווח ומדויקים יותר. בישראל לא לומדים שאסור לתת לצד השני להכתיב את המהלכים. גם המעורבות של מצרים בעייתית. סיני הפכה כידוע למרכז טרור, לשטח הפקר הנשלט בידי מחבלים מעזה ובדואים. המעורבות של מצרים, ללא שהיא לוקחת על עצמה אחריות לשטח ההפקר הזה, תגרום לישראל צרות רבות בעתיד הקרוב ביותר.
הבוקר התראיין כל מי שכתבי הטלוויזיה דחפו לפרצופו מצלמה למיקרופון. היה מעניין לשמוע דווקא מתושבי האזורים שנפגעו, שהם לא מאמינים למה שקרוי הפסקת אש. דווקא שם היו רוצים לראות שצה"ל נותן מכה ניצחת. דווקא שם יודעים שזה היה בהישג יד. אבל נתניהו וברק מקבלים את ההחלטות לא התושבים שחוטפים גם בין מה שקרוי הפסקות אש. ישראל הפסידה. שוב.
בשעות אלה לא ברור עדיין אם הפסקת האש אכן סוכמה סופית והאם היא תישמר. מה שברור הוא ששוב ארגוני המחבלים בעזה מכתיבים את סדר העניינים. במצב הזה הסבב הבא הוא רק עניין של זמן ואין ספק שהוא יהיה קשה מהנוכחי שכן החמאס ו"סניפיו" בעזה יפיקו את המסקנות.
אם אכן ישראל הסכימה להפסיק את החיסולים הממוקדים בעזה, הרי שהכניעה לארגוני המחבלים בעזה צורבת יותר מכפי שנראה במבט ראשון.
נראה שכל הפוליטיקאים שלנו תפסו טרמפ על ההצלחה של מערכת "כיפת ברזל" והסתפקו בכך. הם לא מבינים שהייתה כאן הזדמנות להכות את תשתיות הטרור בעזה מכה באמת משפיעה. כמה בתים הרוסים וכמה "בורות שיגור" סתומים, הם לא פגיעה ביכולות של החמאס לחדש את השיגורים בכל עת. גם בצה"ל אומרים שלא צריך היה מבצע קרקעי כדי להשיג תוצאה טובה הרבה יותר. מספיק היה לתת לחיל האוויר ולחיל התותחנים להפעיל את האמצעים הרציניים. לא נתנו להם. לחיל האוויר לא נתנו להפעיל את הפצצות הכבדות ולחיל התותחנים לא נתנו להפעיל את הרקטות המדויקות בצורה מסיבית.
בעזה התושבים יודעים שבשכונות שלהם יש "אתרי שיגור". הם שותפים מלאים. לא מדובר באזרחים תמימים. כך מציגה אותם ממשלת ישראל. השנאה לישראל בעזה היא מקיר אל קיר , או מחורבה לחורבה.
"נכה באויב בכל העוצמה", כמו שאמרו בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק, נותרו מלים ללא כיסוי. בעזה לא מתרשמים במיוחד מכמה עשרות ההרוגים שהיו להם בימים האחרונים. מי שחי במיץ של הזבל גם בימי רגיעה, מקבל פרופורציות אחרות על חיים נורמליים.
אז מה שהושג הוא פסק זמן שייתן לארגוני המחבלים לחדש את מלאי הרקטות, לקבל מאיראן דגמים חדשים ארוכי טווח ומדויקים יותר. בישראל לא לומדים שאסור לתת לצד השני להכתיב את המהלכים. גם המעורבות של מצרים בעייתית. סיני הפכה כידוע למרכז טרור, לשטח הפקר הנשלט בידי מחבלים מעזה ובדואים. המעורבות של מצרים, ללא שהיא לוקחת על עצמה אחריות לשטח ההפקר הזה, תגרום לישראל צרות רבות בעתיד הקרוב ביותר.
הבוקר התראיין כל מי שכתבי הטלוויזיה דחפו לפרצופו מצלמה למיקרופון. היה מעניין לשמוע דווקא מתושבי האזורים שנפגעו, שהם לא מאמינים למה שקרוי הפסקת אש. דווקא שם היו רוצים לראות שצה"ל נותן מכה ניצחת. דווקא שם יודעים שזה היה בהישג יד. אבל נתניהו וברק מקבלים את ההחלטות לא התושבים שחוטפים גם בין מה שקרוי הפסקות אש. ישראל הפסידה. שוב.
