לקראת כנס UVID 2017: כטב"מ בעידן המודרני

לקראת כנס הכלים הבלתי מאוישים הבינלאומי השישי של IsraelDefense, סקירה מיוחדת של יו"ר הכנס, אלון אונגר, על המאפיינים המרכזיים של העידן החדש בתחום. הכנס יתקיים ביום חמישי הקרוב, ה-9 בנובמבר 2017, במרכז אירועים Avenue בקרית שדה התעופה

לקראת כנס UVID 2017: כטב"מ בעידן המודרני

צילום: Bigstock

מעטות המערכות אשר עברו שינוי כה מהפכני בעשור האחרון כדוגמת כלי הטיס הבלתי מאוישים. בשורה אחת ניצבת מהפכת הכטב"מ עם פריצת הסייבר לחיינו, פריחתו המחודשת של תחום ההגנה האווירית והתקדמותו המתמדת של תחום המודיעין. אולם בשונה מהאחרים, ייחודו בשינוי המגמה מאמצעי לחימה ייחודי לשימושים צבאיים בלבד, לסנסור המוני המהווה מודל IOT, המביא לקהל המשתמשים טכנולוגיה אווירית זמינה לשימושים אזרחיים וצבאיים כאחד. ההשפעה המידית של שינוי זה הנה עידן מודרני – המתבטא לדוגמא בתחייתו מחדש של מוש ג ה – ״Drones", מושג ותיק שנטמע מחדש ואשר ביטא בעבר חוסר הבנה בסיסי בטרמינולוגיה המקצועית של התחום. המאפיין המרכזי של העידן החדש הינו אי הוודאות, התחזקות והחלשות של מגמות מסורתיות, "יותר ופחות".

"יותר ופחות" – תקופת הרנסנס

ההתקדמות הטכנולוגית בעשור האחרון הביאה עמה לתחום הכטב"מ בראש בראשונה את נגישות הכטב"מ לכל דורש. עד שנת 2010 חוג המדינות המייצרות כטב"מ איכותי ומוכח מבצעית היה קטן מעשר ובתוכן, הובילו מספר חברות מארה"ב ומישראל. כיום, ייצור כטב"מ איכותי איננו נחלת מדינות המערב בלבד ולמעשה, הוא איננו נחלת גופים מדינתיים בלבד – אלא קיים גם ברמת ארגונים מסחריים כדוגמת Google, Facebook, Amazon ואף מגיע גם למציאות בה חברות הזנק ואפילו אנשים פרטיים – בונים כלי טיס בלתי מאוישים בעלי יכולות חוזי עילי שעד לפני עשור נראו דמיוניים בלבד. 

אמנם, יכולת מלאה של כטב"מ מבצעי שמורה עדיין לחברות הביטחוניות הגדולות אולם המגמה ברורה. שיפורי התקשורת, שיפורי האופטיקה ועיבוד התמונה, השיפורים בבקרות הטיסה, ביכולות החישוב, האוטומציה באמצעות Deep Learning וביכולות האנרגיה הובילו לגידול עצום בשימושים ובמשתמשים. נושא הכטב"מ הפך כה שגור והמוני שמאז 2011 חיפוש המילה "Drones" במנוע החיפוש Google צמח ב – 1100% ומספר נוסף שיבהיר את עוצמת ההטמעה הנו היקף רישום כלי הטיס בארה"ב (FAA). נכון לסוף שנת 2016, 204,408 כלי טיס מאוישים היו רשומים ברישומי ה – FAA, לעומת יותר מ – 600 אלף כטב"מים (והתחזית לשנת 2020 היא יותר מ – 2.7 מיליון כלים רשומים).

יותר צרכים מבצעיים ושימושים – הסוכנות האחראית לפיתוח טכנולוגיות ביטחוניות בארה"ב ה- DARPA פרסמה בשני העשורים האחרונים תכניות אב רב שנתיות לתחום הכלים הבלתי מאוישים (אוויר, ים ויבשה). באופן טבעי, התחום האווירי הנו עיקר המסמך. בחינת התכניות לאורך השנים מציגה שינוי מהותי בכמות וסוג המשימות שמוקצות למערכות הכטב"מ, מכ-10 משימות מודיעין חוזי בסיסיות בתחילת שנות האלפיים לעשרות משימות הכוללות שימוש בסוגי מטע"דים שונים, מרחבים חדשים ועוד, למשל – שימוש בכטב"מ למשימות הגנה אווירית. בולטות המגמות של הרחבת השימוש בכטב"מ למשימות תקיפה (למשל על ידי צרפת) ושל שילוביות ושיתופיות בין כלים בלתי מאוישים לבין עצמם (כולל שילוב בין מרחבים – כטב"מ, כרב"ם, כשב"ם) ושילוביות עם כלים מאוישים בתוכניות פיתוח וניסויים סדורות (בעיקר בארה"ב, כדוגמת MUMT). בהרחבת הבחינה לשימושים אזרחיים העולה למשל מניתוחי שוק של גופים מסחריים כדוגמת Frost & Sullivan עולה תמונה דומה – כמות המשימות המוקצות כיום למערכות בלתי מאוישות בתחום האזרחי מצביע על גידול עצום בשימושים מעבר ליכולת צילום בסיסית.

יותר הזדמנויות, יותר יזמות – המגמות הטכנולוגיות ומגמות השוק, הנגשת התחום להמונים והפיכתו לאמצעי שכיח מובילה למציאות בה קיימות יותר הזדמנויות לשימוש במערכות אלה, הגורמת לפריחת תופעת היזמות לפיתוח ושימוש במערכות אלה. מערכת הכטב"מ, "מערכת של מערכות" (System of Systems), מובילה לעיסוק מולטי-דיסציפלינארי בהיבט הטכנולוגי והאפליקטיבי. חומרים מרוכבים, תקשורת, מחשבים, הנעה ואנרגיה, עיבוד תמונה ואופטיקה, יחד עם היבטי עיבוד ואגירת מידע, ממשקי משתמש ופיתוח מודלים למתן שירותים מובילה לפריחת התחום בקרב יזמים פרטיים, חברות ביטוח, חברות משלוחים וכמובן – חברות טכנולוגיות המידע שזיהו את ההזדמנות העסקית בתחום.

יותר תחרות – הגידול בכמות המשתמשים והשימושים מחד ובכמות היצרנים מאידך, מובילה לשינוי חוקי המשחק והחרפת התחרות בשוק הכטב"מ הביטחוני. אנו מוצאים עדיין הצלחות רבות בתחרות בקרב חברות כטב"מ ישראליות, פעמים רבות בשל איכות המוצר או בשל גמישות אופן ביצוע העסקה (לדוגמא מודל ליסינג), אולם, מכבשים עזים מופעלים בעסקאות הגדולות על ידי גורמי הממשל בעולם על מנת לנצח בתחרויות הכטב"מ.

יותר איומים – מערכות הכטב"מ לשימושים ביטחוניים נמצאות כיום בידי מדינות רבות, כמו גם בקרב גופי מיליציה וגורמי טרור. מערכות גדולות וקטנות מהוות כיום איום ביטחוני המטריד גורמי צבא, גופי ממשל אך גם חברות פרטיות הרואות איום ביטחוני בחדירת כטב"מ למרחב האווירי שמעליה. אין הכוונה רק לחדירה של כטב"מ עוין ממדינה זרה אלא גם למצב של שימוש בכטב"מ להברחות אמצעים אסורים לבתי סוהר או חדירה למתקן פרטי. די לראות את גל הפיתוח העולמי של המערכות אשר נועדו לעצר/להפיל כטב"מ באמצעים "רכים" כדוגמת חסימת תקשורת ו/או GPS, אמצעים "קשים" כדומת יירוט מבוסס קרן לייזר, בכדי להבין מגמה זו. 

יותר סיכונים – על אף המגמה בהעלאת המודעות ודרישות הבטיחות לתחום הכטב"מ, המציאות הנה שיותר ויותר מערכות מופעלות ורמת הסיכון לבלתי מעורבים עולה. בתחום הצבאי, תהליכי התקינה בעולם המערבי מגובשים יחסית – לדוגמא תחת הנחיות תקני נאט"ו. הצבאות והחברות העוסקים בתום מגלים אחריות רבה לבגור התחום והעלאת רמת הבטיחות באופן שתאפשר הטסה במרחבים אזרחיים. לעומתן, הרחבת השימוש בכטב"מ במדינות שאיננן חלק מתקינה זו (כדוגמת אלו המשתמשות במערכות הצבאיות הסיניות או אלו המפותחות כדוגמת איראן) מעלות הסיכון לתעופה האזרחית ולבלתי מעורבים. כאשר מתייחסים להיבט הבטיחות בתחום הכטב"מ האזרחי נדרש בדומה לתחום הצבאי לחלק את ההתייחסות לשתיים: בהיבט השימוש המסחרי והמקצועי בתחום הכטב"מ – התהליך הסדור בעולם בנושא תקינה מאפשר לפעול בתחום זה תוך השפעה מנוהלת על נושא הבטיחות והסיכונים, אולם – הסיכון המרכזי בתחום האזרחי כיום הנו השימוש ההמוני בכטב"מ כתחביב.  סיכון זה בא לידי ביטוי בהטסה באזורים מסוכנים להטסה, במתארים שהנם מחוץ למגבלות המערכת ועוד.. עיקר הסכנה נובעת מהפעלה לא מקצועית ולא אחראית של כלי הטיס – מהגורם האנושי.

יותר תקינה – תהליך התקינה האזרחי בתחום הכטב"מ מתאפיין בשנים האחרונות בפעילות בינ"ל ענפה בגופים בין מדינתיים – כדוגמת JARUS המאחד 44 מדינות, ארגון התעופה הבינ"ל – ICAO ובפעילות של רשויות התעופה בכל מדינה להסדרת הנושא. מגמה זו נאלצת להתמודד עם קצב ההתקדמות המהיר של התחום ועם הקצאת משאבים דלה לאכיפה. מאחר ובפעמים רבות ההסדרה לא משיגה את קצב ההתקדמות נקבעת לעיתים עודף רגולציה המחפה גם על בעיית חוסר האכיפה.

יותר אי ודאות – מגמת ההאצה בתחום הכטב"מ הנה עובדה מוגמרת. ההתפתחות הטכנולוגית הגלובלית של יכולות העיבוד, המזעור, האוטומציה ועיבוד המידע משפיעים על כל תחומי חיינו ומוצאים את עולם התעופה הבלתי מאוישת כמצע פורה לצמיחה. בדומה לסימני השאלה המקושרים לטכנולוגיות הללו, כך גם מרחב אי הוודאות בתחום הכטב"מ הולך ומתרחב. מגמת הצמיחה והווקטור ברורים, אולם הנתיב ומרחב הפעולה הולכים ומתערפלים בשלב זה במקום להתבהר. האם התחרות העולמית תוביל להמשך התרבות כמות החברות או למגמה הפוכה של מיזוגים ורכישות (ובצורה ממוקדת – כמה חברות כטב"מ המתחרות זו בזו יכולה להכיל מדינת ישראל)? מתי נוכל לחזות במטוס תובלה לא מאויש ממריא לצד מטוס נוסעים? האם שוק הכטב"מ האזרחי או הצבאי יהיה השוק הגדול בעתיד? כיצד ניתן יהיה לשלב את הצמיחה האזרחית של התחום יחד עם התעופה המאוישת? כיצד ייראה התחום לאחר התאונה המשמעותית הראשונה של מטוס נוסעים וכטב"מ?

רבות מהשאלות הללו, כלל לא יכלו להישאל לפני עשור ונראו דמיוניות. אנו חיים בתקופה מאוד מיוחדת המקבילה לתקופה בה התפתח עולם התעופה, אולם בהבדל מהותי של נגישות מידע וטכנולוגיה. הדבר הוודאי היחיד שביכולתנו לחזות הנו שבעוד כ – 20 שנים, יראה העשור השני של המאה ה – 21 כתקופת הפריצה העולמית ותחילתו של העידן המודרני בתחום הכטב"מ. 

לאתר כנס הכלים הבלתי מאוישים הבינלאומי השישי לחצו על הקישור

***

אלון אונגר הוא יו"ר כנס הכלים הבלתי מאוישים, שייערך ב- 9 לנובמבר 2017

 

אולי יעניין אותך גם

Ayatollah Seyyed Ali Khamenei - IRNA

דעה | זמן הפריצה של איראן מבוסס פוליטיקה - לא טכנולוגיה

ממשלת ישראל משווקת לציבור הנחות מקלות ביחס להתקדמות פצצת הגרעין של איראן. חומרים גלויים על ציר הזמן יגלו כי איראן השלימה את כל חלקי הפאזל הטכנולוגיים וההחלטה לפרוץ לפצצה  - פוליטית בלבד. בישראל בונים על התראה מוקדמת - ביום הכיפורים אנחנו יודעים איך זה נגמר