אתגרים 2016
תא"ל (מיל') ניצן נוריאל מאמין שיש להסתכל על מפת האיומים האסטרטגיים בראייה לאומית כוללת ולאוו דווקא זירתית. מאמר דעה מיוחד
ניצן נוריאל
| 18/02/2016
עתי שלח בטורו, שהתרפסם בגיליון 30 של המגזין ישראל דיפנס, מנתח את מפת האיומים הבטחוניים על מדינת ישראל וצופה פני עתיד, מצאתי שהאופן בו מנותחים האיומים עשוי ליצור תמונה חלקית כך שהסתכלות הזירתית תסיט מן הדיון את אותם איומים גנרים שנכון להסתכל עליהם בראייה לאומית כוללת ולא בראייה זירתית.
ראשית אני סבור שצה״ל ומערכות הביטחון האחרות חזקות מספיק להתמודד על סל האיומים והאתגרים, תר״ש גדעון , התקציב הרב שנתי, כמו גם חילופי דורות של ראשי ארגונים (שב״כ , מוסד ומשטרה) מאפשר ריענון תפיסות וגישות חדשות שישפרו את המענה, ואם יורשה לי להרכב האנושי שהתגבש ברביעיה (צה״ל, מוסד, שב״כ ומשטרה) יש לנו היום חבורה שהשיח בינם לבין עצמם טוב ומקצועי מה שיחייב דרג מדיני לא רק לשמוע אלא גם להקשיב.
לפיכך, אני סבור שנכון לנתח את האיומים לא רק בראייה זירתית אלא בראייה נושאית רחבה שתאפשר בניית מענים טכנולוגים והרתעתיים אחרים (ואני יודע שלא דין הרתעת ג'אבת אל נוסרא כהרתעת חיזבאללה) בכלל נכון לזכור שהרתעה היא מרכיב קצת טריקי, כי כשהוא נמוג או לא מחזיק יותר, זה כבר מאוחר ולפיכך תיחזוק הרתעה הוא האתגר העומד לפיתחם של מעצבי המדיניות הבטחונית.
מימד הסייבר הוא חוצה גבולות, תרתי משמע , ויש להכלילו בכול רשימת איום ואפילו למקמו במקום גבוה, תרחישי סייבר המונעים על ידי טרור לא ירסק אותנו אך יכול בסבירות גבוהה לתקוע טריז בין האזרח המקבל שרותים. לבין הממסד שמהווה יעד להתקפות סייבר
המימד הלא קונבנציונאלי אף הוא נמצא, לצערי, בהישג יד הן של דאעש והן של חיזבאללה, אמנם לכאורה האיום הכימי הסורי נמצא במגמת התפוררות אך פוטנציאל השימוש הטרוריסטי אינו מפחית מעוצמתו.
הזירה הירדנית שכיום היא השקטה ביותר יכולה במהירת יחסית להפוך לזירה רותחת לרבות הגבול המשותף על רקע דחיקת דאעש מסוריה (וכמשל הבלון שאתה לוחץ אותו במקום אחד האוויר עובר למקום אחר או חלילה הבלון מתפוצץ..).
פיגועים כלכליים הם האמצעי הזול ביותר שיכול לעשות את הנזק הגדול ביותר, אירועי צינור הגאז מסיני הם דוגמא לטרור פשוט, מספר התקפות רגליות, שעוצר את אספקת הגאז המצרי ומכריח את המשק הישראלי לרכוש אנרגיה חלופית יקרה עשרות מונים והינה לנו פיגוע כלכלי , ההכרח לנתח את התרופות האחרות הדומות במאפיינים שלהם היא אתגר גדול , שבימים כתיקונם הייתי ממליץ למל"ל לקחת הובלה בניתוח האיום ובניית המענה או לכול הפחות חלוקת גזרות בין הארגונים מי עושה מה?
משלל האיומים החיצוניים הייתי מבקש להדגיש את המתח והחיכוך בין האוכלוסיה הערבית בישראל לבין המדינה כנושא המחייב תוכנית ארוכת טווח במידור זה השב":כ והמשטרה יכולים וצריכים לבנות יחד את האסטרטגיה המתבקשת ויש לי תחושה שהמפכ"ל וראש השרות יכולים לשתף פעולה, הרי כול אחד קיבל את שלו.
בקהילות היהודיות בחו"ל כמו גם התיירות הישראלית בחו״ל נשארת אתגר חוצה גבולות וארגונים, אמנם המדינות המארחות הן הנושאות באחריות אולם ברור לכול שפעולת טרור "מוצלחת" כנגד מטרות שכאלה תאלץ אותנו להגיב, מה ששוב מעלה את סוגיית הערכת המצב השגויה שעשויה להתפתח ולגרום לצדדים לפעול בניגוד לאינטרס של עצמם, בהקשר הזה חיוני לערוך הרבה משחקי מלחמה בין אירגונים עם הדרג המדיני כדי להיות ערוכים תפיסתית למצבים שכאלה
המימד הרוסי שאכן עוד יטביע חותם מחייב מענה נרחב טכנולוגי ותפיסת להימצאותן של סוללות s-400 במרחב ובעתיד אולי גם באיראן. אני מסכים עם עתי שהאתגר הוא ניהול המשאבים כמו גם ניהול הסיכונים כי אין לנו יכולת להיות חזקים בו זמנית בכול המקומות.
לסיכום, גם אם המצב מורכב וסבוך להתנהלות הישראלית השפעה ישירה ולא רק מגיבה על עיצוב המציאות ולפיכך נדרשת מערכת בטחונית משומנת לצד מערכת מדינית חושבת ומעיזה.
תא"ל (מיל') ניצן נוריאל מאמין שיש להסתכל על מפת האיומים האסטרטגיים בראייה לאומית כוללת ולאוו דווקא זירתית. מאמר דעה מיוחד
ניצן נוריאל
| 18/02/2016
עתי שלח בטורו, שהתרפסם בגיליון 30 של המגזין ישראל דיפנס, מנתח את מפת האיומים הבטחוניים על מדינת ישראל וצופה פני עתיד, מצאתי שהאופן בו מנותחים האיומים עשוי ליצור תמונה חלקית כך שהסתכלות הזירתית תסיט מן הדיון את אותם איומים גנרים שנכון להסתכל עליהם בראייה לאומית כוללת ולא בראייה זירתית.
ראשית אני סבור שצה״ל ומערכות הביטחון האחרות חזקות מספיק להתמודד על סל האיומים והאתגרים, תר״ש גדעון , התקציב הרב שנתי, כמו גם חילופי דורות של ראשי ארגונים (שב״כ , מוסד ומשטרה) מאפשר ריענון תפיסות וגישות חדשות שישפרו את המענה, ואם יורשה לי להרכב האנושי שהתגבש ברביעיה (צה״ל, מוסד, שב״כ ומשטרה) יש לנו היום חבורה שהשיח בינם לבין עצמם טוב ומקצועי מה שיחייב דרג מדיני לא רק לשמוע אלא גם להקשיב.
לפיכך, אני סבור שנכון לנתח את האיומים לא רק בראייה זירתית אלא בראייה נושאית רחבה שתאפשר בניית מענים טכנולוגים והרתעתיים אחרים (ואני יודע שלא דין הרתעת ג'אבת אל נוסרא כהרתעת חיזבאללה) בכלל נכון לזכור שהרתעה היא מרכיב קצת טריקי, כי כשהוא נמוג או לא מחזיק יותר, זה כבר מאוחר ולפיכך תיחזוק הרתעה הוא האתגר העומד לפיתחם של מעצבי המדיניות הבטחונית.
מימד הסייבר הוא חוצה גבולות, תרתי משמע , ויש להכלילו בכול רשימת איום ואפילו למקמו במקום גבוה, תרחישי סייבר המונעים על ידי טרור לא ירסק אותנו אך יכול בסבירות גבוהה לתקוע טריז בין האזרח המקבל שרותים. לבין הממסד שמהווה יעד להתקפות סייבר
המימד הלא קונבנציונאלי אף הוא נמצא, לצערי, בהישג יד הן של דאעש והן של חיזבאללה, אמנם לכאורה האיום הכימי הסורי נמצא במגמת התפוררות אך פוטנציאל השימוש הטרוריסטי אינו מפחית מעוצמתו.
הזירה הירדנית שכיום היא השקטה ביותר יכולה במהירת יחסית להפוך לזירה רותחת לרבות הגבול המשותף על רקע דחיקת דאעש מסוריה (וכמשל הבלון שאתה לוחץ אותו במקום אחד האוויר עובר למקום אחר או חלילה הבלון מתפוצץ..).
פיגועים כלכליים הם האמצעי הזול ביותר שיכול לעשות את הנזק הגדול ביותר, אירועי צינור הגאז מסיני הם דוגמא לטרור פשוט, מספר התקפות רגליות, שעוצר את אספקת הגאז המצרי ומכריח את המשק הישראלי לרכוש אנרגיה חלופית יקרה עשרות מונים והינה לנו פיגוע כלכלי , ההכרח לנתח את התרופות האחרות הדומות במאפיינים שלהם היא אתגר גדול , שבימים כתיקונם הייתי ממליץ למל"ל לקחת הובלה בניתוח האיום ובניית המענה או לכול הפחות חלוקת גזרות בין הארגונים מי עושה מה?
משלל האיומים החיצוניים הייתי מבקש להדגיש את המתח והחיכוך בין האוכלוסיה הערבית בישראל לבין המדינה כנושא המחייב תוכנית ארוכת טווח במידור זה השב":כ והמשטרה יכולים וצריכים לבנות יחד את האסטרטגיה המתבקשת ויש לי תחושה שהמפכ"ל וראש השרות יכולים לשתף פעולה, הרי כול אחד קיבל את שלו.
בקהילות היהודיות בחו"ל כמו גם התיירות הישראלית בחו״ל נשארת אתגר חוצה גבולות וארגונים, אמנם המדינות המארחות הן הנושאות באחריות אולם ברור לכול שפעולת טרור "מוצלחת" כנגד מטרות שכאלה תאלץ אותנו להגיב, מה ששוב מעלה את סוגיית הערכת המצב השגויה שעשויה להתפתח ולגרום לצדדים לפעול בניגוד לאינטרס של עצמם, בהקשר הזה חיוני לערוך הרבה משחקי מלחמה בין אירגונים עם הדרג המדיני כדי להיות ערוכים תפיסתית למצבים שכאלה
המימד הרוסי שאכן עוד יטביע חותם מחייב מענה נרחב טכנולוגי ותפיסת להימצאותן של סוללות s-400 במרחב ובעתיד אולי גם באיראן. אני מסכים עם עתי שהאתגר הוא ניהול המשאבים כמו גם ניהול הסיכונים כי אין לנו יכולת להיות חזקים בו זמנית בכול המקומות.
לסיכום, גם אם המצב מורכב וסבוך להתנהלות הישראלית השפעה ישירה ולא רק מגיבה על עיצוב המציאות ולפיכך נדרשת מערכת בטחונית משומנת לצד מערכת מדינית חושבת ומעיזה.
