דעה: ההתקרבות לתנועה האיסלאמית תניב מפח נפש

כאשר מנסור עבאס טוען שהוא מחפש את המשותף בינו לבין ראש הממשלה נתניהו, הוא יותר מתחפש משותף פוליטי. דעה של ד"ר אל"מ (מיל.) משה אלעד

צילום: האקדמית גליל מערבי

אחד השמות שמוזכרים לאחרונה בהקשרים מגוונים הוא ח"כ מנסור עבאס, נציג התנועה האסלאמית לכנסת במסגרת הרשימה המשותפת. כדאי שנזכור שהתנועה האסלאמית דוגלת בהשתלטותה של דת של האסלאם על העולם, בהשלטת השריעה (ההלכה האסלאמית) כחוקה אוניברסלית, בהתייחסות ליהודים ולנוצרים כבני חסות שעליהם לשלם מס גולגולת, אי הכרה במדינת ישראל ועוד.

כאשר עבאס טוען שהוא מחפש את המשותף בינו לבין ראש הממשלה נתניהו, הוא רומז לתופעה שכבר חווינו בעבר ויש להיזהר ממנה. הוא יותר מתחפש מאשר משותף. תופעה זו מכונה "יצירת משקל נגד". בשנות ה-50 למשל, טיפחה ישראל את ראש העדה היוונית-קתולית בארץ הבישוף מקסימוס חכים, כביכול כמנהיג ערביי ישראל, וזאת כמשקל נגד למנהיגים המוסלמים של הציבור. לחכים, רועה רוחני של עדה קטנה, הוענקו סמכויות ותקציבים מתוך מטרה שרוב הציבור הערבי ינהה אחריו ואט אט יתנתק מהגופים הערביים האנטי-ציוניים. 

זה לא קרה. היוזמה הזאת רק הביאה להעמקת הקרע בין הנוצרים למוסלמים ובין המוסלמים למדינת ישראל. דוגמה נוספת התרחשה בתחילת שנות ה-80 כאשר ישראל טיפחה כמשקל נגד לאש"ף את "אגודות הכפרים". שוב, חבורה מוזרה של משתפי פעולה תושבי הגדה המערבית זכו לתקציבי עתק ולסמכויות שניתנו בעבר בדרך כלל לראשי ערים ולמנהיגים מוכרים, כדי שיכפו על הציבור הפלסטיני ביהודה ושומרון לממש את משאת נפשו של הממשל הישראלי, מתן אוטונומיה לתושבים הפלסטיניים. המיזם נכשל כשלון חרוץ וכמחצית מאנשי האגודות נרצחו במהלך האינתיפאדה הראשונה.

ישראל לא למדה לקח. בשנות ה-80 טיפחנו את אנשי תנועת האחים המוסלמים, אמה מורתה של התנועה האסלאמית בישראל, בעיקר ברצועת עזה אולם גם בגדה המערבית. "האחים", כך כונו מי שהפכו ברבות הימים לראשי החמא"ס, טענו כי "הם רק רוצים לבנות מסגדים, ללמד ולחנך, ולהעניק אפשרות לטיפול רפואי לכל". 

מדינת ישראל הלכה שולל אחריהם ושילמה ל"אחים" כסף רב למילוי דרישותיהם, ובלבד שיהוו משקל נגד לארגון הטרור אש"ף. אלה הקימו ברצועת עזה את הארגונים "אל מוג'מע אל אסלאמי" ו"אל ג'מעיה אל אסלאמיה" שהיו מזוהים עם הממשל הישראלי. 

השורה התחתונה ידועה, עם פרוץ האינתיפאדה, במחצית דצמבר 1987 ניתקו "האחים המוסלמים" את קשריהם עם הממשל הישראלי והקימו את "תנועת ההתנגדות האסלאמית" (חמא"ס) שלימים עלתה על אש"ף בעוינותה, בחריפות פיגועיה ובמוראות הזוועה שייצרה. החמא"ס ואש"ף החלו להתחרות ביניהן מי יכה חזק יותר בישראל ומי ירצח יותר מאזרחיה.

אלה שלא לומדים מההיסטוריה נידונו לחיות אותה שוב. נראה כי ח"כ עבאס, טרם הבין שהוא מיועד לשמש כמשקל הנגד הבא. שלוש המפלגות האחרות המרכיבות את הרשימה המשותפת -הברית הלאומית הדמוקרטית (בל"ד), התנועה הקומוניסטית בישראל (חד"ש) והתנועה הערבית להתחדשות (תע"ל) - כבר התנערו מההתקרבות בין עבאס לראש הממשלה. 

התנועה האסלאמית נקלעה למבוכה חסרת תקדים, וככל הנראה קיבלה החלטה שהיא ממשיכה לדבוק באי הכרה בזכות הקיום של מדינת ישראל. עדיין חלה התרככות בעמדותיה בזה שגילתה נכונות להיעזר במוסדות השלטון הישראליים מה שמכונה ע"י עבאס "להשפיע מבפנים". 
תחפושת טובה רק לפורים. כל עוד ההתקרבות חלולה מתוכן אמיתי ומחזיקה רק אינטרסים צרים, זה יסתיים במפח נפש ובכעס רב שיוליך להסלמה. אם עבאס חושק בשיתוף, יתכבד ויכריז שהוא כבר לא בתנועה האסלאמית. 

אם ראש הממשלה מבקש לשתף את עבאס, יואיל להסיר מבן שיחו את התחפושת המוזרה. ברור לכל שכאשר ז'בוטינסקי כתב "שָם יִרווה לו מִשָפַע ואושר בן עַרָב, בן נצרת וּבְנִי", הוא לא התכוון לבן ערב מהתנועה האסלאמית. 

ד"ר אל"מ (מיל.) משה אלעד, מזרחן ומרצה באקדמית גליל מערבי. בעבר מושל ג'נין ובית לחם וראש התיאום הביטחוני הראשון עם הפלסטינים בתקופת אוסלו. 

אולי יעניין אותך גם