החשש: חדירה סינית לישראל דרך רשויות מקומיות
ישראל, כנראה בלחץ אמריקני, מקדמת פיקוח על השקעה זרה. זאת, מחשש של ארה"ב מהגברת ההשפעה של סין בארץ. לצד המנגנון הממשלתי, נראה שעלולה להיות בעיה עם רשויות מקומיות בארץ, שמקיימות שת"פ עם הסינים
הדי שגב
| 14/11/2019
נשיא סין שי ג'יפינג. צילום (ארכיון): AP
באוקטובר 2019 נערך ביקור של משלחת מהעיר טיינג'ין בסין, במעבדת המגמה המדעית-הנדסית בהתמחות אווירו-חלל בתיכון מקיף י"ב ראשון לציון. מטרת הביקור הייתה לבחון אפשרות להעמיק שיתוף פעולה בין עיריית טיינג'ין לעיריית ראשון לציון. במרץ 2019, נחתם הסכם בין עיריית אשדוד לבין חברה סינית לבניית שני בניינים בני 60 קומות בעיר, כאשר מטרת ההסכם היא חיזוק קשרי שיתוף הפעולה של העירייה עם סין בתחומי פיתוח תשתיות. דוגמה נוספת לשיתוף הפעולה הישראלי –סיני, היא בשנת 2018. משלחת סינית, אשר "שמעה כי נתניה נמנית עם הערים המתקדמות בתחום ניהול ערים חכמות", ביקשה לבקר בעיר ולבחון אפשרות לחזק את הקשרים העסקיים עמה.
ביטחון בכל מקום: בואו לעקוב אחרינו באינסטגרם, בפייסבוק ובטוויטר
דוגמאות אלו הן חלק מתופעה לגיטימית בה רשויות מקומיות בישראל מקיימות קשרים עם רשויות מקבילות, מדינות או עם חברות וארגונים זרים. קשרים אלה הם אינטרס כלכלי ברור של רשויות מקומיות לקידומן התדמיתי והכלכלי. עם זאת, בעוד שממשלת ישראל, ככל הנראה לאחר לחץ אמריקני, החלה לקדם לאחרונה הקמת מנגנון פיקוח בתחומי השקעות זרות, יש לשאול האם מנגנון זה יכסה גם פיקוח על קשרים שמקיימות הרשויות המקומיות בישראל עם סין.
אם מנגנון הפיקוח הממשלתי לא יכסה את פעילויות הרשויות המקומיות, אזי קשרים של רשויות אלו עם גופים זרים בסין עלולים להוות ציר עוקף למעבר של טכנולוגיות ישראליות לסין. לדבר כזה עלולות להיות השלכות ליחסי ישראל עם בעלת בריתה ארצות הברית, דווקא בעידן בו האחרונה מנהלת מאבק אסטרטגי נרחב מול סין.
תחומים כמו תעופה, חלל, טכנולוגיות מידע, בינה מלאכותית ורובוטיקה הינם תחומים טכנולוגיים 'חמים' אשר סין שואפת להיות בהם מובילה עולמית, זאת במסגרת שורה של תכניות פיתוח שפרסמה בעשור האחרון. המפורסמת שבהן היא תכנית Made in China 2025. ארה"ב מצידה מנסה למנוע העברת טכנולוגיות מתקדמות לסין, כאלו שעלולות לאיים עליה מבחינה כלכלית וביטחונית.
בנוסף לסיכונים ליחסינו עם ארה"ב, יש לקחת בחשבון גם סיכונים ישירים. למשל, נניח מצב בו רשות מקומית מחליטה באופן עצמאי לקדם מיזם של התקנת מצלמות מעקב עם טכנולוגיות זיהוי פנים, תוך שימוש בטכנולוגיות מתוצרת חברה סינית. מיזם כזה עלול להיות סיכון ישיר לביטחון המדינה, זאת, אם מתחשבים בפרסומים שונים לפיהם סין, באמצעות טכנולוגיות המעקב שלה, מקבלת דריסת רגל טכנולוגית ומשתמשת במכשיריה כדי לעקוב אחר אזרחים.
לרשויות מקומיות, מטבע הדברים, אין ראייה אסטרטגית לאומית והן אינן לוקחות בחשבון שיקולים מדיניים בראייה רחבה. על כן, מוטב שממשלת ישראל תבחן את קשרי הרשויות המקומיות של ישראל עם גופים זרים כדי לבדוק שאינן מהוות ציר עוקף למדיניותה של ממשלת ישראל המרכזית. אכן, מדובר בנושא רגיש שעלול להעלות מחדש את שאלת מידת המעורבות של הממשל המרכזי בענייני הרשויות המקומיות.
בנוסף, וכמו בסוגיית מנגנון פיקוח של ההשקעות הזרות, גם כאן אנו עדים לשאלת המתח בין כלכלה לביטחון לפיה ההגבלות של ישראל על עצמה עלולות לפגוע בצמיחתה הכלכלית, הנשענת, בין היתר, על השקעות זרות. העומדים בראש הרשויות המקומיות הם נבחרי ציבור, אולם יש לתת את הדין ואת הדעת למצב בו רשות מקומית פועלת, במודע או שלא, בניגוד להחלטות ממשלת ישראל ובכך עלולה לגרום לנזק אסטרטגי.
הכותב הוא חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי
ישראל, כנראה בלחץ אמריקני, מקדמת פיקוח על השקעה זרה. זאת, מחשש של ארה"ב מהגברת ההשפעה של סין בארץ. לצד המנגנון הממשלתי, נראה שעלולה להיות בעיה עם רשויות מקומיות בארץ, שמקיימות שת"פ עם הסינים
נשיא סין שי ג'יפינג. צילום (ארכיון): AP
באוקטובר 2019 נערך ביקור של משלחת מהעיר טיינג'ין בסין, במעבדת המגמה המדעית-הנדסית בהתמחות אווירו-חלל בתיכון מקיף י"ב ראשון לציון. מטרת הביקור הייתה לבחון אפשרות להעמיק שיתוף פעולה בין עיריית טיינג'ין לעיריית ראשון לציון. במרץ 2019, נחתם הסכם בין עיריית אשדוד לבין חברה סינית לבניית שני בניינים בני 60 קומות בעיר, כאשר מטרת ההסכם היא חיזוק קשרי שיתוף הפעולה של העירייה עם סין בתחומי פיתוח תשתיות. דוגמה נוספת לשיתוף הפעולה הישראלי –סיני, היא בשנת 2018. משלחת סינית, אשר "שמעה כי נתניה נמנית עם הערים המתקדמות בתחום ניהול ערים חכמות", ביקשה לבקר בעיר ולבחון אפשרות לחזק את הקשרים העסקיים עמה.
ביטחון בכל מקום: בואו לעקוב אחרינו באינסטגרם, בפייסבוק ובטוויטר
דוגמאות אלו הן חלק מתופעה לגיטימית בה רשויות מקומיות בישראל מקיימות קשרים עם רשויות מקבילות, מדינות או עם חברות וארגונים זרים. קשרים אלה הם אינטרס כלכלי ברור של רשויות מקומיות לקידומן התדמיתי והכלכלי. עם זאת, בעוד שממשלת ישראל, ככל הנראה לאחר לחץ אמריקני, החלה לקדם לאחרונה הקמת מנגנון פיקוח בתחומי השקעות זרות, יש לשאול האם מנגנון זה יכסה גם פיקוח על קשרים שמקיימות הרשויות המקומיות בישראל עם סין.
אם מנגנון הפיקוח הממשלתי לא יכסה את פעילויות הרשויות המקומיות, אזי קשרים של רשויות אלו עם גופים זרים בסין עלולים להוות ציר עוקף למעבר של טכנולוגיות ישראליות לסין. לדבר כזה עלולות להיות השלכות ליחסי ישראל עם בעלת בריתה ארצות הברית, דווקא בעידן בו האחרונה מנהלת מאבק אסטרטגי נרחב מול סין.
תחומים כמו תעופה, חלל, טכנולוגיות מידע, בינה מלאכותית ורובוטיקה הינם תחומים טכנולוגיים 'חמים' אשר סין שואפת להיות בהם מובילה עולמית, זאת במסגרת שורה של תכניות פיתוח שפרסמה בעשור האחרון. המפורסמת שבהן היא תכנית Made in China 2025. ארה"ב מצידה מנסה למנוע העברת טכנולוגיות מתקדמות לסין, כאלו שעלולות לאיים עליה מבחינה כלכלית וביטחונית.
בנוסף לסיכונים ליחסינו עם ארה"ב, יש לקחת בחשבון גם סיכונים ישירים. למשל, נניח מצב בו רשות מקומית מחליטה באופן עצמאי לקדם מיזם של התקנת מצלמות מעקב עם טכנולוגיות זיהוי פנים, תוך שימוש בטכנולוגיות מתוצרת חברה סינית. מיזם כזה עלול להיות סיכון ישיר לביטחון המדינה, זאת, אם מתחשבים בפרסומים שונים לפיהם סין, באמצעות טכנולוגיות המעקב שלה, מקבלת דריסת רגל טכנולוגית ומשתמשת במכשיריה כדי לעקוב אחר אזרחים.
לרשויות מקומיות, מטבע הדברים, אין ראייה אסטרטגית לאומית והן אינן לוקחות בחשבון שיקולים מדיניים בראייה רחבה. על כן, מוטב שממשלת ישראל תבחן את קשרי הרשויות המקומיות של ישראל עם גופים זרים כדי לבדוק שאינן מהוות ציר עוקף למדיניותה של ממשלת ישראל המרכזית. אכן, מדובר בנושא רגיש שעלול להעלות מחדש את שאלת מידת המעורבות של הממשל המרכזי בענייני הרשויות המקומיות.
בנוסף, וכמו בסוגיית מנגנון פיקוח של ההשקעות הזרות, גם כאן אנו עדים לשאלת המתח בין כלכלה לביטחון לפיה ההגבלות של ישראל על עצמה עלולות לפגוע בצמיחתה הכלכלית, הנשענת, בין היתר, על השקעות זרות. העומדים בראש הרשויות המקומיות הם נבחרי ציבור, אולם יש לתת את הדין ואת הדעת למצב בו רשות מקומית פועלת, במודע או שלא, בניגוד להחלטות ממשלת ישראל ובכך עלולה לגרום לנזק אסטרטגי.
הכותב הוא חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי
