סוריה – לאחר שמונה שנות מלחמה
השבוע צוינו שמונה שנים לפרוץ המלחמה בסוריה. אל"מ (דימ') פסח מלובני בסקירה מיוחדת של תוצאות הלחימה ההרסנית והמשמעויות לאוכלוסייה בסוריה ולמדינות האזור
פסח מלובני
| 21/03/2019
צילום: AP
ב-18 במרס, ציינו עשרות מתושבי העיר דרעא שבדרום סוריה את יום השנה השמיני לפרוץ מלחמת האזרחים העקובה מדם במדינה. הדבר צוין בהפגנה שהתקיימה במרכז העיר, כשהמפגינים נושאים את דגל שלושת הכוכבים של המהפכה וקוראים קריאות להפלת הנשיא בשאר אל-אסד, לשחרור האסירים מבתי הסוהר, להמשך המהפכה ולשינוי פוליטי במדינה.
דרעא הייתה המוקד בו החלה מלחמת האזרחים לפני 8 שנים, במרס 2011, כאשר כוחות הביטחון הסורים פתחו באש לעבר מפגינים בלתי חמושים, שדרשו לשחרר מספר ילדים שנעצרו על ידי השלטונות מאחר וציירו סיסמאות גרפיטי נגד המשטר והעומד בראשו. הדבר הביא להתפרצות נגד המשטר בכל רחבי המדינה, ולמלחמת אזרחים בה נהרגו עד כה כ-560 אלף איש ואשה, ולהפיכתם של מיליוני אנשים שברחו מסוריה לשכנותיה ולמדינות שונות באירופה לפליטים. הפגנה דומה התקיימה גם בעיר הדרומית סוויידא.
גורם העוקב אחר הפרות זכויות אדם בסוריה פרסם, על רקע ציון תאריך תחילת המלחמה בסוריה, דו"ח חדש, בו הוא מסכם את תוצאות 8 שנות המלחמה שעברו על המדינה, בדגש על הפרות זכויות האדם במהלכן. הדו"ח, הנושא את הכותרת "משלטון המיעוט, דיכוי ודיקטטורה, לפלורליזם, זכויות אדם ודמוקרטיה", מדגיש שבמשך שמונה שנים אלה סבל האזרח הסורי משורה ארוכה וחמורה של הפרות זכויות אדם, שהגיעו לרמה של פשעים נגד האנושות. אלה כללו בין השאר עינויים קשים שגרמו למוות, מעשי אונס של נשים וגברים, שימוש ב"חביות נפץ", בטילי קרקע-קרקע סקאד ובנשק כימי.
הדו"ח מדגיש כי הגורם העיקרי שהחריף עוד יותר את סבלם של האנשים, וסיכל את מאבקם להשגת חופש ודמוקרטיה, היה העמדה הפסיבית של הקהילייה הבינלאומית, שניצבה כצופה מן הצד, דבר שנתן למשטר הסורי "אור ירוק" לעשות לאזרחי סוריה ככל העולה על דעתו, להשפיל אותם ולהתייחס אליהם כאילו חייהם שווים פחות מחייהם של עבדים.
הדו"ח מציין כי למרות עוצמת האתגרים הגדולים שנתגלו במלחמה זו, והתערבותם של גורמים שיעים קיצונים וארגוני טרור סונים בהתקוממות עממית זו, וכן התערבות כוחות חיצוניים בהובלת רוסיה ואיראן, נשאר מוקד הבעיה העימות הפנימי, דהיינו: העימות בין חברה השואפת לחופש לבין הדיקטטורה הרודנית והמדכאת של המשפחה השלטת. החברה האזרחית רוצה לקדם את סוריה משיטה פאודלית של דיקטטורה שושלתית ועדתית הנשלטת על ידי מיעוט, למדינה מודרנית, פלורליסטית, הנשלטת על ידי ממשלה נבחרת, המייצגת את החברה והעם הסורי.
הדו"ח מגנה בחריפות את הריצה של חלק מהמדינות לנרמל את יחסיהן עם המשטר הסורי, ורואה בכך סוג של שותפות לפגיעה בעם הסורי, ובכך הם שולחים מסר ברור לסוריה ולעולם כולו נגד ערכי הכבוד והדמוקרטיה, ולטובת קיום מדינה בה ישררו שנאה וחוסר יציבות, שיימשכו עשרות שנים.
על פי הדו"ח, מספר ההרוגים האזרחיים במלחמה העקובה מדם עומד על למעלה מ-223 אלף איש ואישה, כאשר כ-18% מהם הם נשים וילדים. בדו"ח נטען כי מרביתם נהרגו על ידי התקיפות הסוריות והרוסיות. הדו"ח מציג גם נתון נוסף, על פיו קרוב ל-128 אלף איש שעדיין עצורים על ידי המשטר או נעדרים (ואולי כבר נרצחו) מאז מרס 2011. הדו"ח גם מציין כי כ-2,700 איש עצורים אצל הכוחות הכורדים הדמוקרטים, הפועלים בצפון סוריה, או שהועלמו על ידם. גם דאעש עצרו למעלה מ-8,000 איש וארגון תחריר אל-שאם (ג'בהת אל-נוצרה) עצרו כ-1,700 איש.
גם אצל כוחות האופוזיציה (הארגונים שאינם איסלאמיסטים) הפועלים עדיין בסוריה, עצורים, על פי הדו"ח כ-2,700 איש. כן מציין הדו"ח כי כ-14,000 איש מתו כתוצאה מעינויים קשים שנגרמו על ידי גורמי המשטר במקומות מאסרם. גם ארגוני האופוזיציה ודאעש גרמו למותם של עשרות מהעצירים שנמצאו בידיהם באמצעות עינויים קשים.
נושא אחר המוצג בדו"ח הוא מניעת הגעת מזון ותרופות לאזורים מאוכלסים, במסגרת מדיניות של הטלת מצור עליהם על ידי כוחות המשטר כדי להביא לכניעת כוחות האופוזיציה הפועלים בהם, דבר זה הביא למותם של למעלה מ-900 איש ואישה, לרבות ילדים. כן הוא מציין כי גם דאעש נקטו בשיטה דומה. במרבית המקומות הסתיים המצור רק לאחר שכוחות המשטר השתלטו על אזורים אלה, ותושביהם פונו לצפון סוריה.
כולם הפרו חוקים הומניטריים בינלאומיים
נושא נוסף אליו מתייחס הדו"ח הוא השימוש בסוגי תחמושת כנגד האוכלוסייה האזרחית, ובכלל זה בנשק כימי. מאז שהמשטר החל לתקוף בנשק זה בדצמבר 2012 בוצעו על פי הדו"ח, 221 תקיפות כאלה, מרביתן על ידי המשטר הסורי, ורק 5 מהן בוצעו על ידי דאעש. כתוצאה מכך מתו מכך למעלה מ-1,400 אנשים.
עוד מציין הדו"ח את השימוש שעשו הסורים והרוסים בתחמושת מצרר ב-441 תקיפות, חלקן הגדול על ידי הרוסים, וכן את השימוש הנרחב שעשו הסורים ב"חביות נפץ", שכללו הטלת למעלה מ-77 אלף חביות כאלה מאז החל השימוש בשיטה זו ביולי 2012. כן מציין הדו"ח את השימוש בתחמושת מציתה, שבוצעה בעיקר בתקיפות על שכונות אזרחיות על ידי הרוסים.
לכל אלה יש להוסיף את תופעת העברות האוכלוסייה ההמוניות שבוצעו על ידי כוחות המשטר ממקומות מושבן למקומות אחרים, זאת בעיקר בשנים 2018-2017, מרביתם בהסכמה שנכפתה על התושבים בערים ובישובים שנכנעו לכוחות המשטר לאחר מצור ממושך. לפי הדו"ח, הדבר עומד בניגוד לחוקים ההומניטריים הבינלאומיים. כך הועברו, או ברחו מיוזמתם מאז תחילת האירועים, כ-14.2 מיליון אנשים ממקומותיהם (עקורים), מהם כ-8 מיליון בתוך סוריה וכ-6.2 מיליון שעזבו את סוריה כפליטים.
לפי הדו"ח הפרו כל הגורמים הלוחמים בסוריה את החוקים ההומניטריים הבינלאומיים, ואת החלטות מועצת הביטחון הנוגעות בעניין, כאשר הגורם המרכזי בתחום זה הוא המשטר הסורי עצמו, שמרבית ההתקפות שביצע היו נגד יעדים אזרחיים. הדו"ח מציע לחברות מועצת הביטחון להפסיק ולהשתמש בזכות הווטו שלהן כדי להגן על המשטר הסורי, שביצע לאורך שמונת השנים אלפי הפרות של זכויות אדם, שרבים מהם נחשבים פשעים נגד האנושות. בנוסף, מציע הדו"ח להעביר את התיק הסורי לבית הדין הפלילי הבינלאומי, ולהעמיד לדין את כל הנוגעים בדבר. הדו"ח גם קורא לקהילה הבינלאומית להתערב מיידית כדי להגן על האזרחים בסוריה, וללחוץ על רוסיה ואיראן בעניין זה ואף לראות בהנהגותיהן כשותפים עיקריים להפרות שבוצעו בסוריה, בשל מעורבותם הישירה בהן. הדו"ח קורא גם לשחרר את העצורים ובני הערובה, לסיים את העינויים ולחשוף מה עלה בגורלם של הנעדרים הרבים.
יו"ר הגוף העוקב אחר הפרות זכויות האדם בסוריה, הוסיף כי זכותו של העם הסורי לשנות את המשטר השולט בו על ידי בחירות, ולחיות תחת ממשלה שמכבדת את זכויות האדם, את החופש שלו ואת כבודו. דבר זה הוא חובה מוסרית ואנושית, שכל תושבי העולם צריכים לתמוך בה, ולסייע לסורים להגיע באופן תרבותי למדינה דמוקרטית, פלורליסטית והוגנת, ולגנות כל מי שתומך בדיכוי, בשלטון יחיד (אוטוקרטיה) ובשימוש בנשק כימי.
במהלך הימים האחרונים, פורסמו גם מאמרים שונים המתייחסים לנושא ומבטאים את תחושותיהם של אזרחים שונים, בעיקר כאלה המשתייכים לאופוזיציה למשטר. כמובן שהמלחמה הזאת, שהביאה להריסת סוריה, תלווה את העם הסורי כטראומה לאומית עוד שנים רבות. רבים ציינו כי את תאריך ה-18 במרס, היום בו החלו ההתנגשויות, בו פתחו כוחות הביטחון הסורים באש על האזרחים הבלתי חמושים הם לא ישכחו לעולם.
בראייתם, המלחמה הזאת, הנקראת על ידי רבים בשם "המהפכה הסורית" (ולא האביב הערבי), זעזעה את חומות הפחד של העם בסוריה מפני המשטר הנוגש, ומנגנוני הביטחון שלו, מצב שהתקיים בעיקר בתקופת הנשיא הקודם חאפז אל-אסד, אביו של בשאר. לדברי רבים מהם, האפשרות לדרוש את שינוי המשטר ולדרוש חופש היו אז בבחינת חלום רחוק.
התעוררות העם בכל רחבי המדינה ויציאת ההמונים להפגין נגד המשטר ולהתעמת מול כוחות הביטחון שלו הפתיעה רבים, כולל במדינות ערב השכנות. העם הסורי מוטט את מחסום הפחד שלו מפני המשטר האכזרי השולט בו, והמוני העם הצליחו לדבריהם, בשנים הראשונות לחולל ניסים ולהשיג הישגים מול המשטר כל עוד הם פעלו לבדם. לטענת פרשנים, ההתערבות הערבית והמערבית בשיא התרחשות המהפכה ב-2013 הביאה לנסיגה בהצלחותיה, ונראה היה כי המהפכה הולכת ונחלשת והישגיה בשטח מצטמצמים.
מלחמת הכול בכל
אחת התופעות יוצאות הדופן שהתרחשו במהלך התקופה היה הקמת "הצבא הסורי החופשי", על בסיס קצינים וחיילים שערקו מהצבא הרגיל. לדברי הפרשנים היה זה מהלך שהפחיד את בשאר וראשי צבאו ופגע בצבא עצמו. עם זאת, מה שפגע במהפכה היו הטעויות שנעשו במהלכה, והעובדה שהיא לא הצליחה להקים הנהגה אחידה בין כל גופי האופוזיציה שנטלו בה חלק, וכך מנעו בעצם את השגת הניצחון על המשטר.
אחד ההישגים הגדולים שלה, לדעתם, הוא הפגיעה בתשתית השלטונית האכזרית של המשטר. אמנם המשטר והעומד בראשו לא נפלו, בשל ההתערבות החיצונית של גורמים אזוריים והמעצמה הרוסית, אך המשטר נפגע קשות, לדעתם, ויקשה עליו לבנות מחדש את מערכת הביטחון שלו, וזה מה שעשוי להביא בסופו של דבר לנפילתו. הם מדגישים כי העם הסורי נאלץ להילחם מלחמה כוללת נגד אויבים חיצוניים כרוסיה ואיראן.
בנוסף לשימוש בכוח נגד גורמי האופוזיציה שהובילו את המהפכה, בהתאם למדיניותו ארוכת השנים מול כל גילויי ההתנגדות לו, נקט המשטר הפעם גם במדיניות של פילוג העם ושבירת אחדותו, כשהעמיד את הנושא העדתי בראש טיעוניו, כי הוא מגן על המיעוטים החיים בסוריה (ובעיקר על המיעוט העלאווי השולט במדינה, אך גם על הנוצרים, הדרוזים ואחרים). כך שהמאבק הפך גם להתמודדות על המשך הישרדות המשטר והעדות התומכות בו גם בעתיד.
המשטר גם ידע להפעיל משתפי פעולה בין המורדים, שבגדו ברעיון המהפכה, והפכו לנציגיו הסמויים, שפעלו לטובתו במחוזות השונים שנשלטו על ידי המורדים. אך מעל לכל הביאו המעורבות הישירה של רוסיה ואיראן והמיליציות העדתיות החמושות שפעלו בשטח לדיכוי המהפכה, בנוסף לכישלונן של המדינות הידידותיות שתמכו בה (כשהכוונה היא לארצות הברית, ארצו המפרץ הפרסי וטורקיה). בסיום דבריהם מאמינים הפרשנים כי המהפכה תמשיך בדרכה והאור שהציתה יגרש בסופו של דבר את החושך במדינה, ותתממש לעם הסורי תקוותו לחופש וכבוד.
עזמי בשארה, המשמש כיום כמנהל המרכז הערבי למחקר ולימודי מדיניות בדוחא בירת קטאר, התייחס בראיון טלוויזיוני למלחמה בסוריה. לדבריו, אסד הפסיד במאבק מול העם והפך בן ערובה בידי בעלות בריתו, רוסיה ואיראן. מפלגתו (הבעת') סיימה את תפקידה וצבאו הפך לקובץ של מיליציות הבוזזות את המדינה. עם זאת, לדעתו, אסד משמש כיום כסמל להצלחה הרוסית ולהישגיו של פוטין בסוריה, ולכן הוא ימשיך לשמור עליו ועל משטרו. לדבריו, אמנם העם הסורי לא השתחרר מעול המשטר, אך האדם הסורי שוחרר (כנראה מאימת המשטר).
גם הוא, כפרשנים אחרים מקווים שהאופוזיציה תלמד את טעויותיה ותפיק את לקחיה ותצליח בסופו של דבר להשיג את מטרותיה להביא לשינויים דמוקרטיים במדינה הרוסה זו, שעברה שמונה שנים של מלחמת אזרחים קשה ורבת דמים.
אכן שמונה שנים האחרונות, שעברו על סוריה, דבר שאיש לא שיער שיקרה במדינה זו, בה נחשב המשטר יציב ושולט בעם ובכל גילויי אופוזיציה שצצו מידי פעם., והנה העם הסורי, שנחשב בדרך כלל כנוע ותומך במשטר, העז הפעם לקום נגדו ונגד העומד בראשו, ולא היה חסר הרבה שיביא להפלתו, אלמלא המעורבות החיצונית שבאה להצילו, ולהשאירו על מקומו, כשהוא מוחלש וכנוע, ותלוי בבעלי בריתו.
השבוע צוינו שמונה שנים לפרוץ המלחמה בסוריה. אל"מ (דימ') פסח מלובני בסקירה מיוחדת של תוצאות הלחימה ההרסנית והמשמעויות לאוכלוסייה בסוריה ולמדינות האזור
צילום: AP
ב-18 במרס, ציינו עשרות מתושבי העיר דרעא שבדרום סוריה את יום השנה השמיני לפרוץ מלחמת האזרחים העקובה מדם במדינה. הדבר צוין בהפגנה שהתקיימה במרכז העיר, כשהמפגינים נושאים את דגל שלושת הכוכבים של המהפכה וקוראים קריאות להפלת הנשיא בשאר אל-אסד, לשחרור האסירים מבתי הסוהר, להמשך המהפכה ולשינוי פוליטי במדינה.
דרעא הייתה המוקד בו החלה מלחמת האזרחים לפני 8 שנים, במרס 2011, כאשר כוחות הביטחון הסורים פתחו באש לעבר מפגינים בלתי חמושים, שדרשו לשחרר מספר ילדים שנעצרו על ידי השלטונות מאחר וציירו סיסמאות גרפיטי נגד המשטר והעומד בראשו. הדבר הביא להתפרצות נגד המשטר בכל רחבי המדינה, ולמלחמת אזרחים בה נהרגו עד כה כ-560 אלף איש ואשה, ולהפיכתם של מיליוני אנשים שברחו מסוריה לשכנותיה ולמדינות שונות באירופה לפליטים. הפגנה דומה התקיימה גם בעיר הדרומית סוויידא.
גורם העוקב אחר הפרות זכויות אדם בסוריה פרסם, על רקע ציון תאריך תחילת המלחמה בסוריה, דו"ח חדש, בו הוא מסכם את תוצאות 8 שנות המלחמה שעברו על המדינה, בדגש על הפרות זכויות האדם במהלכן. הדו"ח, הנושא את הכותרת "משלטון המיעוט, דיכוי ודיקטטורה, לפלורליזם, זכויות אדם ודמוקרטיה", מדגיש שבמשך שמונה שנים אלה סבל האזרח הסורי משורה ארוכה וחמורה של הפרות זכויות אדם, שהגיעו לרמה של פשעים נגד האנושות. אלה כללו בין השאר עינויים קשים שגרמו למוות, מעשי אונס של נשים וגברים, שימוש ב"חביות נפץ", בטילי קרקע-קרקע סקאד ובנשק כימי.
הדו"ח מדגיש כי הגורם העיקרי שהחריף עוד יותר את סבלם של האנשים, וסיכל את מאבקם להשגת חופש ודמוקרטיה, היה העמדה הפסיבית של הקהילייה הבינלאומית, שניצבה כצופה מן הצד, דבר שנתן למשטר הסורי "אור ירוק" לעשות לאזרחי סוריה ככל העולה על דעתו, להשפיל אותם ולהתייחס אליהם כאילו חייהם שווים פחות מחייהם של עבדים.
הדו"ח מציין כי למרות עוצמת האתגרים הגדולים שנתגלו במלחמה זו, והתערבותם של גורמים שיעים קיצונים וארגוני טרור סונים בהתקוממות עממית זו, וכן התערבות כוחות חיצוניים בהובלת רוסיה ואיראן, נשאר מוקד הבעיה העימות הפנימי, דהיינו: העימות בין חברה השואפת לחופש לבין הדיקטטורה הרודנית והמדכאת של המשפחה השלטת. החברה האזרחית רוצה לקדם את סוריה משיטה פאודלית של דיקטטורה שושלתית ועדתית הנשלטת על ידי מיעוט, למדינה מודרנית, פלורליסטית, הנשלטת על ידי ממשלה נבחרת, המייצגת את החברה והעם הסורי.
הדו"ח מגנה בחריפות את הריצה של חלק מהמדינות לנרמל את יחסיהן עם המשטר הסורי, ורואה בכך סוג של שותפות לפגיעה בעם הסורי, ובכך הם שולחים מסר ברור לסוריה ולעולם כולו נגד ערכי הכבוד והדמוקרטיה, ולטובת קיום מדינה בה ישררו שנאה וחוסר יציבות, שיימשכו עשרות שנים.
על פי הדו"ח, מספר ההרוגים האזרחיים במלחמה העקובה מדם עומד על למעלה מ-223 אלף איש ואישה, כאשר כ-18% מהם הם נשים וילדים. בדו"ח נטען כי מרביתם נהרגו על ידי התקיפות הסוריות והרוסיות. הדו"ח מציג גם נתון נוסף, על פיו קרוב ל-128 אלף איש שעדיין עצורים על ידי המשטר או נעדרים (ואולי כבר נרצחו) מאז מרס 2011. הדו"ח גם מציין כי כ-2,700 איש עצורים אצל הכוחות הכורדים הדמוקרטים, הפועלים בצפון סוריה, או שהועלמו על ידם. גם דאעש עצרו למעלה מ-8,000 איש וארגון תחריר אל-שאם (ג'בהת אל-נוצרה) עצרו כ-1,700 איש.
גם אצל כוחות האופוזיציה (הארגונים שאינם איסלאמיסטים) הפועלים עדיין בסוריה, עצורים, על פי הדו"ח כ-2,700 איש. כן מציין הדו"ח כי כ-14,000 איש מתו כתוצאה מעינויים קשים שנגרמו על ידי גורמי המשטר במקומות מאסרם. גם ארגוני האופוזיציה ודאעש גרמו למותם של עשרות מהעצירים שנמצאו בידיהם באמצעות עינויים קשים.
נושא אחר המוצג בדו"ח הוא מניעת הגעת מזון ותרופות לאזורים מאוכלסים, במסגרת מדיניות של הטלת מצור עליהם על ידי כוחות המשטר כדי להביא לכניעת כוחות האופוזיציה הפועלים בהם, דבר זה הביא למותם של למעלה מ-900 איש ואישה, לרבות ילדים. כן הוא מציין כי גם דאעש נקטו בשיטה דומה. במרבית המקומות הסתיים המצור רק לאחר שכוחות המשטר השתלטו על אזורים אלה, ותושביהם פונו לצפון סוריה.
כולם הפרו חוקים הומניטריים בינלאומיים
נושא נוסף אליו מתייחס הדו"ח הוא השימוש בסוגי תחמושת כנגד האוכלוסייה האזרחית, ובכלל זה בנשק כימי. מאז שהמשטר החל לתקוף בנשק זה בדצמבר 2012 בוצעו על פי הדו"ח, 221 תקיפות כאלה, מרביתן על ידי המשטר הסורי, ורק 5 מהן בוצעו על ידי דאעש. כתוצאה מכך מתו מכך למעלה מ-1,400 אנשים.
עוד מציין הדו"ח את השימוש שעשו הסורים והרוסים בתחמושת מצרר ב-441 תקיפות, חלקן הגדול על ידי הרוסים, וכן את השימוש הנרחב שעשו הסורים ב"חביות נפץ", שכללו הטלת למעלה מ-77 אלף חביות כאלה מאז החל השימוש בשיטה זו ביולי 2012. כן מציין הדו"ח את השימוש בתחמושת מציתה, שבוצעה בעיקר בתקיפות על שכונות אזרחיות על ידי הרוסים.
לכל אלה יש להוסיף את תופעת העברות האוכלוסייה ההמוניות שבוצעו על ידי כוחות המשטר ממקומות מושבן למקומות אחרים, זאת בעיקר בשנים 2018-2017, מרביתם בהסכמה שנכפתה על התושבים בערים ובישובים שנכנעו לכוחות המשטר לאחר מצור ממושך. לפי הדו"ח, הדבר עומד בניגוד לחוקים ההומניטריים הבינלאומיים. כך הועברו, או ברחו מיוזמתם מאז תחילת האירועים, כ-14.2 מיליון אנשים ממקומותיהם (עקורים), מהם כ-8 מיליון בתוך סוריה וכ-6.2 מיליון שעזבו את סוריה כפליטים.
לפי הדו"ח הפרו כל הגורמים הלוחמים בסוריה את החוקים ההומניטריים הבינלאומיים, ואת החלטות מועצת הביטחון הנוגעות בעניין, כאשר הגורם המרכזי בתחום זה הוא המשטר הסורי עצמו, שמרבית ההתקפות שביצע היו נגד יעדים אזרחיים. הדו"ח מציע לחברות מועצת הביטחון להפסיק ולהשתמש בזכות הווטו שלהן כדי להגן על המשטר הסורי, שביצע לאורך שמונת השנים אלפי הפרות של זכויות אדם, שרבים מהם נחשבים פשעים נגד האנושות. בנוסף, מציע הדו"ח להעביר את התיק הסורי לבית הדין הפלילי הבינלאומי, ולהעמיד לדין את כל הנוגעים בדבר. הדו"ח גם קורא לקהילה הבינלאומית להתערב מיידית כדי להגן על האזרחים בסוריה, וללחוץ על רוסיה ואיראן בעניין זה ואף לראות בהנהגותיהן כשותפים עיקריים להפרות שבוצעו בסוריה, בשל מעורבותם הישירה בהן. הדו"ח קורא גם לשחרר את העצורים ובני הערובה, לסיים את העינויים ולחשוף מה עלה בגורלם של הנעדרים הרבים.
יו"ר הגוף העוקב אחר הפרות זכויות האדם בסוריה, הוסיף כי זכותו של העם הסורי לשנות את המשטר השולט בו על ידי בחירות, ולחיות תחת ממשלה שמכבדת את זכויות האדם, את החופש שלו ואת כבודו. דבר זה הוא חובה מוסרית ואנושית, שכל תושבי העולם צריכים לתמוך בה, ולסייע לסורים להגיע באופן תרבותי למדינה דמוקרטית, פלורליסטית והוגנת, ולגנות כל מי שתומך בדיכוי, בשלטון יחיד (אוטוקרטיה) ובשימוש בנשק כימי.
במהלך הימים האחרונים, פורסמו גם מאמרים שונים המתייחסים לנושא ומבטאים את תחושותיהם של אזרחים שונים, בעיקר כאלה המשתייכים לאופוזיציה למשטר. כמובן שהמלחמה הזאת, שהביאה להריסת סוריה, תלווה את העם הסורי כטראומה לאומית עוד שנים רבות. רבים ציינו כי את תאריך ה-18 במרס, היום בו החלו ההתנגשויות, בו פתחו כוחות הביטחון הסורים באש על האזרחים הבלתי חמושים הם לא ישכחו לעולם.
בראייתם, המלחמה הזאת, הנקראת על ידי רבים בשם "המהפכה הסורית" (ולא האביב הערבי), זעזעה את חומות הפחד של העם בסוריה מפני המשטר הנוגש, ומנגנוני הביטחון שלו, מצב שהתקיים בעיקר בתקופת הנשיא הקודם חאפז אל-אסד, אביו של בשאר. לדברי רבים מהם, האפשרות לדרוש את שינוי המשטר ולדרוש חופש היו אז בבחינת חלום רחוק.
התעוררות העם בכל רחבי המדינה ויציאת ההמונים להפגין נגד המשטר ולהתעמת מול כוחות הביטחון שלו הפתיעה רבים, כולל במדינות ערב השכנות. העם הסורי מוטט את מחסום הפחד שלו מפני המשטר האכזרי השולט בו, והמוני העם הצליחו לדבריהם, בשנים הראשונות לחולל ניסים ולהשיג הישגים מול המשטר כל עוד הם פעלו לבדם. לטענת פרשנים, ההתערבות הערבית והמערבית בשיא התרחשות המהפכה ב-2013 הביאה לנסיגה בהצלחותיה, ונראה היה כי המהפכה הולכת ונחלשת והישגיה בשטח מצטמצמים.
מלחמת הכול בכל
אחת התופעות יוצאות הדופן שהתרחשו במהלך התקופה היה הקמת "הצבא הסורי החופשי", על בסיס קצינים וחיילים שערקו מהצבא הרגיל. לדברי הפרשנים היה זה מהלך שהפחיד את בשאר וראשי צבאו ופגע בצבא עצמו. עם זאת, מה שפגע במהפכה היו הטעויות שנעשו במהלכה, והעובדה שהיא לא הצליחה להקים הנהגה אחידה בין כל גופי האופוזיציה שנטלו בה חלק, וכך מנעו בעצם את השגת הניצחון על המשטר.
אחד ההישגים הגדולים שלה, לדעתם, הוא הפגיעה בתשתית השלטונית האכזרית של המשטר. אמנם המשטר והעומד בראשו לא נפלו, בשל ההתערבות החיצונית של גורמים אזוריים והמעצמה הרוסית, אך המשטר נפגע קשות, לדעתם, ויקשה עליו לבנות מחדש את מערכת הביטחון שלו, וזה מה שעשוי להביא בסופו של דבר לנפילתו. הם מדגישים כי העם הסורי נאלץ להילחם מלחמה כוללת נגד אויבים חיצוניים כרוסיה ואיראן.
בנוסף לשימוש בכוח נגד גורמי האופוזיציה שהובילו את המהפכה, בהתאם למדיניותו ארוכת השנים מול כל גילויי ההתנגדות לו, נקט המשטר הפעם גם במדיניות של פילוג העם ושבירת אחדותו, כשהעמיד את הנושא העדתי בראש טיעוניו, כי הוא מגן על המיעוטים החיים בסוריה (ובעיקר על המיעוט העלאווי השולט במדינה, אך גם על הנוצרים, הדרוזים ואחרים). כך שהמאבק הפך גם להתמודדות על המשך הישרדות המשטר והעדות התומכות בו גם בעתיד.
המשטר גם ידע להפעיל משתפי פעולה בין המורדים, שבגדו ברעיון המהפכה, והפכו לנציגיו הסמויים, שפעלו לטובתו במחוזות השונים שנשלטו על ידי המורדים. אך מעל לכל הביאו המעורבות הישירה של רוסיה ואיראן והמיליציות העדתיות החמושות שפעלו בשטח לדיכוי המהפכה, בנוסף לכישלונן של המדינות הידידותיות שתמכו בה (כשהכוונה היא לארצות הברית, ארצו המפרץ הפרסי וטורקיה). בסיום דבריהם מאמינים הפרשנים כי המהפכה תמשיך בדרכה והאור שהציתה יגרש בסופו של דבר את החושך במדינה, ותתממש לעם הסורי תקוותו לחופש וכבוד.
עזמי בשארה, המשמש כיום כמנהל המרכז הערבי למחקר ולימודי מדיניות בדוחא בירת קטאר, התייחס בראיון טלוויזיוני למלחמה בסוריה. לדבריו, אסד הפסיד במאבק מול העם והפך בן ערובה בידי בעלות בריתו, רוסיה ואיראן. מפלגתו (הבעת') סיימה את תפקידה וצבאו הפך לקובץ של מיליציות הבוזזות את המדינה. עם זאת, לדעתו, אסד משמש כיום כסמל להצלחה הרוסית ולהישגיו של פוטין בסוריה, ולכן הוא ימשיך לשמור עליו ועל משטרו. לדבריו, אמנם העם הסורי לא השתחרר מעול המשטר, אך האדם הסורי שוחרר (כנראה מאימת המשטר).
גם הוא, כפרשנים אחרים מקווים שהאופוזיציה תלמד את טעויותיה ותפיק את לקחיה ותצליח בסופו של דבר להשיג את מטרותיה להביא לשינויים דמוקרטיים במדינה הרוסה זו, שעברה שמונה שנים של מלחמת אזרחים קשה ורבת דמים.
אכן שמונה שנים האחרונות, שעברו על סוריה, דבר שאיש לא שיער שיקרה במדינה זו, בה נחשב המשטר יציב ושולט בעם ובכל גילויי אופוזיציה שצצו מידי פעם., והנה העם הסורי, שנחשב בדרך כלל כנוע ותומך במשטר, העז הפעם לקום נגדו ונגד העומד בראשו, ולא היה חסר הרבה שיביא להפלתו, אלמלא המעורבות החיצונית שבאה להצילו, ולהשאירו על מקומו, כשהוא מוחלש וכנוע, ותלוי בבעלי בריתו.
