בקרה, חניכה וליווי: ניסיונם של אחרים "בחינם"
בקרה, חניכה וליווי: ניסיונם של אחרים "בחינם"
ניצן נוריאל
| 19/05/2011
התרגיל הגדול ביותר עם הצבא האמריקני AC -12 ,שהסתיים לאחרונה גרם לי להתבונן על האופן בו באים לידי ביטוי תהליכי החניכה והליווי של בעלי התפקידים השונים בדגש על הדרגות הבכירות (אל"מ ומעלה).
לא מיותר לציין שבעת שירותי בארה"ב כנספח לענייני יבשה בשנים 2001-2003, נתקלתי "בפלא האנושי" בו יכולים להתקיים זה לצד זה תהליכי ליווי וחניכה הן בציר הפיקוד והן בציר המנטור (היות ויש כבר תוכנית ריאליטי בה נעשה שימוש במילה מנטור הרי שאני יכול להניח שרוב ציבור הקוראים יבין על מה מדובר). כבר אז כאמור דיווחתי על כך בהרחבה מתוך רצון ותקווה שבהתאמות הנדרשות, צה"ל יאמץ את המודל גם לשורותיו. בצבא האמריקאי, על כל זרועותיו, מתקיים הליך סדור של הכשרת מנטורים, כך שנוצר "בנק" של קצונה בוגרת ועתירת ניסיון מכלל הזרועות והגופים שמשמשת מאגר לבחירה.
אוכלוסייה זו שומרת על עדכניות דרך השתלמויות הן בצד המקצועי והן בחידושי תורות ניהול ותקצוב, כך שפוטנציאל תרומתם לקצונה שאך זה עתה התמנתה לתפקידם רבה ומגוונת ואיננה ארכאית הנשענת על "ימי ווייטנאם".
ואצלנו,יכול קצין לעבור "מקומת" האל"מ, מפקד חטיבה או ראש מחלקה לתפקיד גנרל (תא"ל), לעיתים ללא הכשרה נוספת, תוך חפיפה קצרה וכל זה בתובענות הבלתי אפשרית של קצב האירועים בגזרתנו. אינני קורא תיגר על מסלולי ההכשרה בצה"ל (זו משימה שהוטלה לאחרונה על האלוף אבי מזרחי) אולם אני סבור שמרכיב זה של חניכה וליווי מחייב עשייה יותר אמיצה.
אני מודע היטב (ממגוון התפקידים אותם אני עברתי) למתח המובנה בין המפקד הישיר הנושא באחריות לבין מנטור פוטנציאלי שיכול, במקרים מסויימים, להיות בר פלוגתא של המפקד הישיר. כמו כן מודע אני לקו הדק המפריד בין "חבר טלפוני" אליו מתקשרים כל פעם שמשהו לא נראה לנו.(תופעה עליה עמד תא"ל (מיל') גל הירש במהלך מלחמת לבנון השנייה) לבין ליווי צמוד, קבוע, ומקצועי שאינו תחליף לציר הפיקוד אבל יכול וצריך לסייע למפקד החדש בתפקידו, להעמיק בנושאים שעל הפרק.
המנגנון אותו אני מציע מבוסס על איתור קצונה בכירה, שפרשה, יכולה ורוצה להמשיך ולתרום, להכשירה כך שיעמדו לרשותם כלי חניכה יעילים וחדשניים, עד כדי יצירת מאגר. לחייב כל קצין בכיר שמתמנה לבחור מנטור מתוך הרשימה איתו חש נוח מספיק מחד גיסא ובעל זיקה מקצועית רלוונטית מאידך גיסא, כך שבקצב הנכון תיבנה "רשת" מנטורים התורמת ליציבות התפקודית של בעלי התפקידים בצה"ל.
מען הסר ספק, צה"ל ידע לפעול ברוח זו בתקופות שונות, למשל בעת מלחמת ההתשה נשלחו לקו התעלה "הנמרים" שבתפיסת הפעלתם הם היו לא אחר מאשר מנטורים מנטלית ומקצועית לכוחות שהחזיקו את הקו ונזקקו לתמיכה.
פעולה דומה ננקטה לאחר מלחמת לבנון הראשונה בתחום האימונים כשנוצרה תחושה (אוטנטית מאוד) שהדור הנוכחי "שכח" מתוקף עודף משימותיו בפעילות המבצעית באיו"ש ואזח"ע את הדרך "הנכונה" להתאמן והוקמו באופן התנדבותי קבוצות קצינים ותיקים שלקחו על עצמם ללוות את אימוני היחידות הסדירות ואכן תרמו תרומה משמעותית.
המשותף לשתי הדוגמאות לעיל היא העובדה שמדובר בחניכה וליווי לרמות הזוטרות יחסית, האם ניתן להסיק מכך שרק ברמות האלה קיים הצורך בליווי וחניכה או שמא ברמות הבכירות יותר קיימת תחושה של "היודע הכל" לצד החשש שעוד מישהו יהיה מעורב בעשיית יחידתי באופן "שמסכן" את שמי המקצועי?
בהנחה שנוכל ל"הזדכות" על מעכבי כבוד, אגו, או תחושת "יהיה בסדר", נוכל במאמץ קל יחסית לשפר משמעותית את היכולת של קצין בכיר שנכנס לתפקידו להגיע לתפוקות איכותיות מוקדם יותר, תוך תשלום מינימלי של "שכר לימוד".
התרגיל הגדול ביותר עם הצבא האמריקני AC -12 ,שהסתיים לאחרונה גרם לי להתבונן על האופן בו באים לידי ביטוי תהליכי החניכה והליווי של בעלי התפקידים השונים בדגש על הדרגות הבכירות (אל"מ ומעלה).
לא מיותר לציין שבעת שירותי בארה"ב כנספח לענייני יבשה בשנים 2001-2003, נתקלתי "בפלא האנושי" בו יכולים להתקיים זה לצד זה תהליכי ליווי וחניכה הן בציר הפיקוד והן בציר המנטור (היות ויש כבר תוכנית ריאליטי בה נעשה שימוש במילה מנטור הרי שאני יכול להניח שרוב ציבור הקוראים יבין על מה מדובר). כבר אז כאמור דיווחתי על כך בהרחבה מתוך רצון ותקווה שבהתאמות הנדרשות, צה"ל יאמץ את המודל גם לשורותיו. בצבא האמריקאי, על כל זרועותיו, מתקיים הליך סדור של הכשרת מנטורים, כך שנוצר "בנק" של קצונה בוגרת ועתירת ניסיון מכלל הזרועות והגופים שמשמשת מאגר לבחירה.
אוכלוסייה זו שומרת על עדכניות דרך השתלמויות הן בצד המקצועי והן בחידושי תורות ניהול ותקצוב, כך שפוטנציאל תרומתם לקצונה שאך זה עתה התמנתה לתפקידם רבה ומגוונת ואיננה ארכאית הנשענת על "ימי ווייטנאם".
ואצלנו,יכול קצין לעבור "מקומת" האל"מ, מפקד חטיבה או ראש מחלקה לתפקיד גנרל (תא"ל), לעיתים ללא הכשרה נוספת, תוך חפיפה קצרה וכל זה בתובענות הבלתי אפשרית של קצב האירועים בגזרתנו. אינני קורא תיגר על מסלולי ההכשרה בצה"ל (זו משימה שהוטלה לאחרונה על האלוף אבי מזרחי) אולם אני סבור שמרכיב זה של חניכה וליווי מחייב עשייה יותר אמיצה.
אני מודע היטב (ממגוון התפקידים אותם אני עברתי) למתח המובנה בין המפקד הישיר הנושא באחריות לבין מנטור פוטנציאלי שיכול, במקרים מסויימים, להיות בר פלוגתא של המפקד הישיר. כמו כן מודע אני לקו הדק המפריד בין "חבר טלפוני" אליו מתקשרים כל פעם שמשהו לא נראה לנו.(תופעה עליה עמד תא"ל (מיל') גל הירש במהלך מלחמת לבנון השנייה) לבין ליווי צמוד, קבוע, ומקצועי שאינו תחליף לציר הפיקוד אבל יכול וצריך לסייע למפקד החדש בתפקידו, להעמיק בנושאים שעל הפרק.
המנגנון אותו אני מציע מבוסס על איתור קצונה בכירה, שפרשה, יכולה ורוצה להמשיך ולתרום, להכשירה כך שיעמדו לרשותם כלי חניכה יעילים וחדשניים, עד כדי יצירת מאגר. לחייב כל קצין בכיר שמתמנה לבחור מנטור מתוך הרשימה איתו חש נוח מספיק מחד גיסא ובעל זיקה מקצועית רלוונטית מאידך גיסא, כך שבקצב הנכון תיבנה "רשת" מנטורים התורמת ליציבות התפקודית של בעלי התפקידים בצה"ל.
מען הסר ספק, צה"ל ידע לפעול ברוח זו בתקופות שונות, למשל בעת מלחמת ההתשה נשלחו לקו התעלה "הנמרים" שבתפיסת הפעלתם הם היו לא אחר מאשר מנטורים מנטלית ומקצועית לכוחות שהחזיקו את הקו ונזקקו לתמיכה.
פעולה דומה ננקטה לאחר מלחמת לבנון הראשונה בתחום האימונים כשנוצרה תחושה (אוטנטית מאוד) שהדור הנוכחי "שכח" מתוקף עודף משימותיו בפעילות המבצעית באיו"ש ואזח"ע את הדרך "הנכונה" להתאמן והוקמו באופן התנדבותי קבוצות קצינים ותיקים שלקחו על עצמם ללוות את אימוני היחידות הסדירות ואכן תרמו תרומה משמעותית.
המשותף לשתי הדוגמאות לעיל היא העובדה שמדובר בחניכה וליווי לרמות הזוטרות יחסית, האם ניתן להסיק מכך שרק ברמות האלה קיים הצורך בליווי וחניכה או שמא ברמות הבכירות יותר קיימת תחושה של "היודע הכל" לצד החשש שעוד מישהו יהיה מעורב בעשיית יחידתי באופן "שמסכן" את שמי המקצועי?
בהנחה שנוכל ל"הזדכות" על מעכבי כבוד, אגו, או תחושת "יהיה בסדר", נוכל במאמץ קל יחסית לשפר משמעותית את היכולת של קצין בכיר שנכנס לתפקידו להגיע לתפוקות איכותיות מוקדם יותר, תוך תשלום מינימלי של "שכר לימוד".
