הפיצוץ במתחם מפעל תע"ש הישן בנוף ים: מחדל מתמשך ללא אשמים
אם לאחר שהמפעל נסגר, הושאר בו בונקר תת-קרקעי שהכיל טונות של נפיצים, מדובר במחדל חמור מאוד | המפעל נטוש עשרות שנים וסביר שלא יהיו אשמים למחדל
דני קרוננברג
| 25/06/2023
התאונה במפעל נוף ים בשנת 1992 | מתוך שידורי ערוץ 1 | https://www.youtube.com/watch?v=_lxqDi-Qp8c
ביום חמישי שעבר (22.6.23) דווח על פיצוץ אדיר, שהתרחש באתר שבו שכן מפעל תע"ש הישן בנוף ים (סמוך להרצליה). המפעל ייצר בעיקר חומרי נפץ הודפים, ונסגר לפני כמעט 30 שנים, כחמש שנים לאחר שהתרחש בו פיצוץ אדיר (בשנת 1992), שגרם לשני הרוגים ולנזקי עתק למבנים בסביבתו.
בזמן פעילות המפעל, הוטמנה באדמתו פסולת של חומרים שונים, ולפני מספר שנים, לאחר שצוק בשטח המפעל התמוטט, התגלו מספר חביות שהיו קבורות באדמה והכילו חומרים בלתי מזוהים.
על פי עומק וקוטר המכתש שנותרו לאחר הפיצוץ שהתרחש לאחרונה, כפי שפורסמו בתקשורת, המהנדס אריק גורן, ראש ענף בטיחות בנפיצים באיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, העריך כי עוצמת הפיצוץ שקולה לפיצוץ של מספר טונות של TNT (קנה מידה מקובל להשוואת עוצמות פיצוץ).
כמו כן הוא הבהיר כי חומרי נפץ הודפים המאוחסנים באחסנה תת קרקעית, הינם שקולים לחומרי נפץ מרסקים, מבחינת רמת הסיכון בעת אירוע חריג, לצורך חישוב מרחקי ההפרדה לסביבה.
אם לאחר שהמפעל נסגר, הושאר בו בונקר תת-קרקעי שהכיל טונות של נפיצים, מדובר במחדל חמור מאוד, אך בגלל שהדבר קרה לפני כשלושים שנה, ובגלל שבינתיים חברת תע"ש פורקה, סביר להניח שלא ניתן יהיה למצוא את האשמים למחדל.
מדוע התרחש הפיצוץ ?
נשאלת השאלה מדוע בונקר נפיצים מתפוצץ לפתע, בהנחה שאין מדובר בפיצוץ יזום או בחבלה? לפני כמעט 3 שנים פרסמתי מאמר בנושא זה שכותרתו "מצבורי תחמושת ישנה ופגומה מסכנים את הציבור".
אנשים רבים אינם מודעים לכך, שתחמושת שמתיישנת מאבדת את יציבותה ועלולה להתפוצץ מעצמה. הסיבות לכך רבות, אך בגלל קוצר היריעה, אפרט רק שני תהליכים הגורמים להתיישנות תחמושת ולאיבוד יציבותה: תהליכים הנגרמים מחומצות כלוּאוֹת ואֶקְסוּדָצְיָה.
תהליך הייצור של חומרי הדף וחומרי נפץ רבים מתבצע תוך שימוש בחומצה חנקתית ובחומצה גופרתית. בסיום תהליך הייצור מקפידים לשטוף היטב את החומצות מתוצרי התהליך, אך כמויות קטנות של חומצות נשארות "כלואות" בתוך החומר שיוצר ואינן נשטפות. שאריות חומצה אלו נקראות "חומצות כלואות" ועם חלוף הזמן הן עלולות לגרום ל"הזדקנות" של החומר.
לחומרי נפץ הודפים, שבסיסם ניטרוצלולוזה, לעיתים מוסיפים ניטרוגליצרין על מנת לשפר את הביצועים שלהם. הניטרוגליצרין הוא חומר שמנוני והוא הרבה יותר רגיש מהניטרוצלולוזה. כל עוד החומרים מעורבבים היטב, התערובת הינה בטוחה יחסית.
עם הזמן, מולקולות הניטרוגליצרין "נודדות" אל פני השטח של גרגרי החומר ההודף ו"נוזלות" מהם. תהליך הפרשת הניטרוגליצרין נקרא "אֶקְסוּדָצְיָה". כאשר מצטבר על פני השטח של גרגרי חומר הנפץ ההודף ריכוז גבוה של ניטרוגליצרין, חומר הנפץ ההודף הופך להיות הרבה יותר רגיש.
על מנת להאט את תהליכי "הזדקנות" חומרי הנפץ ההודפים, מוסיפים להם חומרים מייצבים, אך גם זמן פעילותם של המייצבים מוגבל, ובסופו של דבר חומר הנפץ ההודף הופך מאבד מיציבותו, ועלול להתפוצץ.
קיימת סבירות גבוהה, שזה הגורם שגרם לפיצוץ שהתרחש לאחרונה בנוף ים, והחריד את הסביבה.
לגבי נפיצים הכלל הוא, שאם יתכן שהם יתפוצצו, יש להתייחס לאפשרות פיצוץ, ולנקוט אמצעי הגנה מתאימים כמו מיגון (למשל אחסון בבונקרים) והקפדה על מרחקי הפרדה נאותים מאוכלוסייה, על מנת שהדף הפיצוץ והרַגָמוֹת (רסיסים משניים, שהינם גושי קרקע וחלקי מבנים שיועפו בגלל הפיצוץ), לא יגרמו לנזק שאינו קביל.
מרחקי ההפרדה, הנדרשים בתרחישים שונים, מוגדרים בתקנים כגון הנחיות האו"ם לבטיחות בנפיצים (IATG), שהמשרד להגנת הסביבה אימץ כמדיניות בטיחות הנפיצים הלאומית במדינת ישראל.
בפיצוץ שהתרחש לאחרונה במתקן הנטוש בנוף ים לא היו הרוגים ופצועים, והנזק לרכוש היה מזערי ביחס לעוצמת הפיצוץ, בגלל שמירה על מרחק הפרדה ראוי בין מקור הפיצוץ לבין ריכוזי אוכלוסייה.
מה צריך לעשות כעת?
חוק התכנון והבנייה, פטר מתקנים ביטחוניים מהצורך להוציא היתר בנייה פרטני, ולכן במרבית המפעלים הביטחוניים, לא היו קיימות בעבר תוכניות מפורטות, או שהיו תוכניות בנייה בלתי מפורטות.
מכיוון שכך, כנראה שלא קיים תיעוד מפורט ומלא, המאפשר בדיקה שיטתית של תכנון המתקנים (ובכללם בונקרים). בגלל סיבה זו גם לא נשמר מידע בזיכרון הארגוני (והמצב חמור שבעתיים במפעלי תע"ש, כי החברה פורקה לפני שנים).
הפיצוץ השבוע התחולל, ככל הנראה, בתוך בונקר.
לאור העובדה שהמשרד להגנת הסביבה טרם הכריז על שטח המתקן הנטוש בנוף ים כ"נקי", סביר להניח שקיימים בונקרים נוספים ו/או מצבורים נוספים שאין יודעים עליהם.
אפשר להזכיר את פרשת מצבורי התחמושת שהיו בחולות יבנה (חלקם כנראה היו מצבורי תחמושת שלל עוד ממלחמת ששת הימים ו/או יום כיפור), ורק אחרי שנים רבות של הזנחה ואירועי דליקה ופיצוץ, אשר גרמו גם לחסימת כביש 4, הכניס משרד הביטחון חברות לניקוי השטח.
אני סבור שכעת יש לבצע טיהור מקיף של שטח המפעל, שידוע שבתוכו טמונים חומרים מסוכנים, אשר מעבר לזיהום סביבתם, הם מהווים גורם סיכון שלא ניתן להתעלם ממנו, ואין לקוות שהם ייעלמו מעצמם.
המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר ענף בטיחות בנפיצים באיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים".
אם לאחר שהמפעל נסגר, הושאר בו בונקר תת-קרקעי שהכיל טונות של נפיצים, מדובר במחדל חמור מאוד | המפעל נטוש עשרות שנים וסביר שלא יהיו אשמים למחדל
התאונה במפעל נוף ים בשנת 1992 | מתוך שידורי ערוץ 1 | https://www.youtube.com/watch?v=_lxqDi-Qp8c
ביום חמישי שעבר (22.6.23) דווח על פיצוץ אדיר, שהתרחש באתר שבו שכן מפעל תע"ש הישן בנוף ים (סמוך להרצליה). המפעל ייצר בעיקר חומרי נפץ הודפים, ונסגר לפני כמעט 30 שנים, כחמש שנים לאחר שהתרחש בו פיצוץ אדיר (בשנת 1992), שגרם לשני הרוגים ולנזקי עתק למבנים בסביבתו.
בזמן פעילות המפעל, הוטמנה באדמתו פסולת של חומרים שונים, ולפני מספר שנים, לאחר שצוק בשטח המפעל התמוטט, התגלו מספר חביות שהיו קבורות באדמה והכילו חומרים בלתי מזוהים.
על פי עומק וקוטר המכתש שנותרו לאחר הפיצוץ שהתרחש לאחרונה, כפי שפורסמו בתקשורת, המהנדס אריק גורן, ראש ענף בטיחות בנפיצים באיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, העריך כי עוצמת הפיצוץ שקולה לפיצוץ של מספר טונות של TNT (קנה מידה מקובל להשוואת עוצמות פיצוץ).
כמו כן הוא הבהיר כי חומרי נפץ הודפים המאוחסנים באחסנה תת קרקעית, הינם שקולים לחומרי נפץ מרסקים, מבחינת רמת הסיכון בעת אירוע חריג, לצורך חישוב מרחקי ההפרדה לסביבה.
אם לאחר שהמפעל נסגר, הושאר בו בונקר תת-קרקעי שהכיל טונות של נפיצים, מדובר במחדל חמור מאוד, אך בגלל שהדבר קרה לפני כשלושים שנה, ובגלל שבינתיים חברת תע"ש פורקה, סביר להניח שלא ניתן יהיה למצוא את האשמים למחדל.
מדוע התרחש הפיצוץ ?
נשאלת השאלה מדוע בונקר נפיצים מתפוצץ לפתע, בהנחה שאין מדובר בפיצוץ יזום או בחבלה? לפני כמעט 3 שנים פרסמתי מאמר בנושא זה שכותרתו "מצבורי תחמושת ישנה ופגומה מסכנים את הציבור".
אנשים רבים אינם מודעים לכך, שתחמושת שמתיישנת מאבדת את יציבותה ועלולה להתפוצץ מעצמה. הסיבות לכך רבות, אך בגלל קוצר היריעה, אפרט רק שני תהליכים הגורמים להתיישנות תחמושת ולאיבוד יציבותה: תהליכים הנגרמים מחומצות כלוּאוֹת ואֶקְסוּדָצְיָה.
תהליך הייצור של חומרי הדף וחומרי נפץ רבים מתבצע תוך שימוש בחומצה חנקתית ובחומצה גופרתית. בסיום תהליך הייצור מקפידים לשטוף היטב את החומצות מתוצרי התהליך, אך כמויות קטנות של חומצות נשארות "כלואות" בתוך החומר שיוצר ואינן נשטפות. שאריות חומצה אלו נקראות "חומצות כלואות" ועם חלוף הזמן הן עלולות לגרום ל"הזדקנות" של החומר.
לחומרי נפץ הודפים, שבסיסם ניטרוצלולוזה, לעיתים מוסיפים ניטרוגליצרין על מנת לשפר את הביצועים שלהם. הניטרוגליצרין הוא חומר שמנוני והוא הרבה יותר רגיש מהניטרוצלולוזה. כל עוד החומרים מעורבבים היטב, התערובת הינה בטוחה יחסית.
עם הזמן, מולקולות הניטרוגליצרין "נודדות" אל פני השטח של גרגרי החומר ההודף ו"נוזלות" מהם. תהליך הפרשת הניטרוגליצרין נקרא "אֶקְסוּדָצְיָה". כאשר מצטבר על פני השטח של גרגרי חומר הנפץ ההודף ריכוז גבוה של ניטרוגליצרין, חומר הנפץ ההודף הופך להיות הרבה יותר רגיש.
על מנת להאט את תהליכי "הזדקנות" חומרי הנפץ ההודפים, מוסיפים להם חומרים מייצבים, אך גם זמן פעילותם של המייצבים מוגבל, ובסופו של דבר חומר הנפץ ההודף הופך מאבד מיציבותו, ועלול להתפוצץ.
קיימת סבירות גבוהה, שזה הגורם שגרם לפיצוץ שהתרחש לאחרונה בנוף ים, והחריד את הסביבה.
לגבי נפיצים הכלל הוא, שאם יתכן שהם יתפוצצו, יש להתייחס לאפשרות פיצוץ, ולנקוט אמצעי הגנה מתאימים כמו מיגון (למשל אחסון בבונקרים) והקפדה על מרחקי הפרדה נאותים מאוכלוסייה, על מנת שהדף הפיצוץ והרַגָמוֹת (רסיסים משניים, שהינם גושי קרקע וחלקי מבנים שיועפו בגלל הפיצוץ), לא יגרמו לנזק שאינו קביל.
מרחקי ההפרדה, הנדרשים בתרחישים שונים, מוגדרים בתקנים כגון הנחיות האו"ם לבטיחות בנפיצים (IATG), שהמשרד להגנת הסביבה אימץ כמדיניות בטיחות הנפיצים הלאומית במדינת ישראל.
בפיצוץ שהתרחש לאחרונה במתקן הנטוש בנוף ים לא היו הרוגים ופצועים, והנזק לרכוש היה מזערי ביחס לעוצמת הפיצוץ, בגלל שמירה על מרחק הפרדה ראוי בין מקור הפיצוץ לבין ריכוזי אוכלוסייה.
מה צריך לעשות כעת?
חוק התכנון והבנייה, פטר מתקנים ביטחוניים מהצורך להוציא היתר בנייה פרטני, ולכן במרבית המפעלים הביטחוניים, לא היו קיימות בעבר תוכניות מפורטות, או שהיו תוכניות בנייה בלתי מפורטות.
מכיוון שכך, כנראה שלא קיים תיעוד מפורט ומלא, המאפשר בדיקה שיטתית של תכנון המתקנים (ובכללם בונקרים). בגלל סיבה זו גם לא נשמר מידע בזיכרון הארגוני (והמצב חמור שבעתיים במפעלי תע"ש, כי החברה פורקה לפני שנים).
הפיצוץ השבוע התחולל, ככל הנראה, בתוך בונקר.
לאור העובדה שהמשרד להגנת הסביבה טרם הכריז על שטח המתקן הנטוש בנוף ים כ"נקי", סביר להניח שקיימים בונקרים נוספים ו/או מצבורים נוספים שאין יודעים עליהם.
אפשר להזכיר את פרשת מצבורי התחמושת שהיו בחולות יבנה (חלקם כנראה היו מצבורי תחמושת שלל עוד ממלחמת ששת הימים ו/או יום כיפור), ורק אחרי שנים רבות של הזנחה ואירועי דליקה ופיצוץ, אשר גרמו גם לחסימת כביש 4, הכניס משרד הביטחון חברות לניקוי השטח.
אני סבור שכעת יש לבצע טיהור מקיף של שטח המפעל, שידוע שבתוכו טמונים חומרים מסוכנים, אשר מעבר לזיהום סביבתם, הם מהווים גורם סיכון שלא ניתן להתעלם ממנו, ואין לקוות שהם ייעלמו מעצמם.
המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר ענף בטיחות בנפיצים באיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים".
