פרשנות | חיל האוויר אינו מותאם להתמודד עם מלחמות העתיד - טילים כן
צו השעה הוא לפתח טילים נגד משגרים ולהקים כח תקיפה משמעותי מבוסס טילים - חטיבות או אוגדות טילים | צריך להפנים שחיל האויר לא עומד במשימת המלחמה הנוכחית והעתידית
דן רוגל
| 14/06/2023
דן רוגל | תמונה באדיבות המצולם
שר הבטחון, יואב גלנט, אמר בימים האחרונים כי "אם חיזבאללה רק יעז, נחזיר את לבנון לתקופת האבן". למה הוא התכוון? אני לא יכול להגיד מה אני חושב שהיתה כוונתו, אבל, אני כן יכול להגיד כמה דברים אחרים בהקשר מלחמות העתיד של ישראל.
קצת היסטוריה
מאז ההתנתקות (הפינוי) של הישובים היהודיים מגוש קטיף באוגוסט 2005, לא הפסיק הטרור ברצועת עזה. ירי רקטות קאסם לטווחים הקצרים, פגזי המרגמה ועד ירי הרקטות לטווחים רחוקים, לירושלים וגוש דן.
בתחילת שנות האלפיים, ישראל היתה "לוקחת אוויר" ומתאפקת. מפעם לפעם היתה יוצאת למבצע נגד. בכל המבצעים היה נגרם נזק אדיר לרצועת עזה ונהרגו לא מעט אנשים משני הצדדים. רובם המכריע של מבצעים אלו כללו חיסול בכירים של חמאס או ג'יהאד איסלמי.
בסך הכל עד היום (יוני 2023) היו אחד עשר (11) מבצעים. בששת המבצעים הראשונים (הראשון היה "גשמי קיץ" ב2006) לקחו חלק כוחות קרקעיים יחד עם חיל האוויר. מבצע "צוק איתן" באוגוסט 2014, היה המבצע האחרון שבו השתתפו כוחות קרקע. מאז, בחמשת המבצעים האחרונים, רק חיל האויר נלחם (אגב, גם כיפת ברזל בתפעול חיל אוויר).
בהמשך, אתייחס רק לחמשת המבצעים האחרונים, כאמור, מבצעי חיל האוויר. "גן סגור", מאי, 2019. "חגורה שחורה", נובמבר 2019. "שומר החומות", מאי 2021. "עלות השחר", אוגוסט 2022. "מגן החץ", מאי 2023.
מה למדנו?
נוכחנו לדעת שבכל אחד מהמבצעים הללו, אחרי שכבר הוכרזה הפסקת אש ואחרי שעזה נראית כמו אחרי רעידת אדמה - האויב ממשיך לשגר רקטות כאילו כלום לא קרה. במלחמות עתידיות, אנו צפויים לנפח שיגורים פי עשרה לפחות וכמו גם, לשילוב ארסנל של טילים מדויקים, בנוסף לרקטות.
חמשת המבצעים האחרונים שרשמתי לעיל נתנו לנו להבין את שינוי הפרדיגמה: אופי המלחמה משתנה. המלחמה, כיום ובעתיד הנראה לעין, תהיה רק בהתמודדות מול רקטות וטילים. זה לא מה שצה״ל מתכונן ומתאמן אליו. גם לא מה שהעורף מתכונן אליו. אי אפשר לסמוך רק על חיל האויר שישמיד את כל מערכי הטילאות של חיזבאללה למיניהם.
בואו נבחן את המספרים של "שומר החומות". ב-11 ימי ולילות הלחימה, רק חיל אויר, כיפת ברזל והעורף השתתפו. חיל האויר כמעט מיצה את יכולתו נגד המטרות הקרקעיות (כ2000 גיחות, כ200 מטוסים באויר ביממה, כ6000 חימושים מדויקים שוגרו, 150-1000 ק"ג האחד).
משתי המטרות העיקריות של חיל האויר – השמדת התשתית הקרקעית העזתית של החמאס והשמדת המשגרים, רק המטרה הראשונה כנראה הושגה. דווקא המשגרים, שרובם חוסים בצל "בלתי מעורבים" לא נפגעו כמעט. ואגב, אותה לוגיקה ראינו גם במבצע האחרון "מגן וחץ". אפילו הג'יהאד "הקטן" המשיך בסוף המבצע לשגר רקטות.
צריך להפנים שחיל האויר לא עומד במשימת המלחמה הנוכחית והעתידית. כיפת ברזל, אגב, עמדה היטב במשימה. גם כאן, להערכתי, היא מיצתה את יכולותיה. לא יהיה לנו אף פעם מלאי מספיק גדול של מיירטים להתמודד עם ספיקת התקיפות שתופעל נגדנו. כיפת ברזל גם לא התמודדה מעולם מול טילים מדויקים. ועוד לא דיברתי על עלות כספית.
יעדי המלחמה הבאה שלנו מוגדרים היטב - רקטות וטילים מדויקים מסוגים שונים. אנחנו צריכים להשמיד את סד"כ הטילים והרקטות של חיזבאללה וחמאס, לפני שיצליחו לגרום לנו נזק בשדות התעופה, במתקנים החיוניים ובמערכי ההתגוננות.
יש לנו מודיעין יוצא מהכלל. הוא נבנה במשך שנים. אנחנו יודעים איפה נמצאות רוב המטרות. כולל המשגרים. ואני מזכיר - ברגע שהרקטה הראשונה עזבה את המשגר, הוא נחשף. גם אם לא ידענו עליו קודם לכן.
אבסורד בוהק
ישראל היא מעצמה עולמית בפיתוח וייצור טילים. חוץ מארה"ב, אין כנראה לאף מדינה בעולם את היכולות שיש לנו לפתח כל טיל שנרצה. אנחנו מוכרים טילים לכל העולם. יש לנו טילים מוכחים נגד כל דבר – מטוסים, טנקים, ספינות, טילים, ביצורים. משגרים את הטילים שלנו מכל דבר שזז – מטוסים, מסוקים, ספינות, רכבים, טנקים, חיילים.
יש לטילים שלנו דיוק מדהים, על ידי שימוש בסנסורים המיישמים את חוקי הפיסיקה הכי מתקדמים. יש לנו מספר תעשיות ענק שיודעות לעשות את כל זה – רפאל, תעא, אלביט. יש לנו את כל התשתיות, הן לפתח והן לייצר. למרות כל זאת, אנחנו עומדים אובדי עצות מול הארסנל שיש לחיזבאללה.
משך הזמן בין המלחמות ("המבצעים") מתקצר. במציאות שנוצרה, נראה כי צו השעה הוא לפתח טילים נגד משגרים ולהקים כח תקיפה מבוסס טילים משמעותי. חטיבות או אוגדות טילים. לצורך השמדת משגר, מספיק ראש קרבי קטן. ק"ג בודדים. אין פערי ידע. יש במדינה את כל התשתיות הדרושות לכך. במהלך כשנתיים, יכול להיות לנו כח טילים מספיק גדול כדי להתמודד עם האיומים המכוונים כלפינו.
נקודה נוספת. חשובה לא פחות. נזכור ונשים לב שבכל המבצעים שהיו נגד ירי הרקטות מרצועת עזה, חיל האוויר פעל בסביבה סטרילית. לא היו איומים נגד שדות תעופה. אף אחד לא הפריע לו להמריא ולנחות בכל שעות היום והלילה. גם לא היה שום זכר לפעילות נ"מ. בעימות מול חיזבאללה, יש להניח כי חיל האוויר לא יפעל בסביבה סטרילית.
הכותב כיהן ברפאל כראש שטח לוחמת יבשה, ייזם והטמיע בצבא מספר מערכות לחימה ראשיות | זכה פעמיים בפרס בטחון ישראל
צו השעה הוא לפתח טילים נגד משגרים ולהקים כח תקיפה משמעותי מבוסס טילים - חטיבות או אוגדות טילים | צריך להפנים שחיל האויר לא עומד במשימת המלחמה הנוכחית והעתידית
דן רוגל | תמונה באדיבות המצולם
שר הבטחון, יואב גלנט, אמר בימים האחרונים כי "אם חיזבאללה רק יעז, נחזיר את לבנון לתקופת האבן". למה הוא התכוון? אני לא יכול להגיד מה אני חושב שהיתה כוונתו, אבל, אני כן יכול להגיד כמה דברים אחרים בהקשר מלחמות העתיד של ישראל.
קצת היסטוריה
מאז ההתנתקות (הפינוי) של הישובים היהודיים מגוש קטיף באוגוסט 2005, לא הפסיק הטרור ברצועת עזה. ירי רקטות קאסם לטווחים הקצרים, פגזי המרגמה ועד ירי הרקטות לטווחים רחוקים, לירושלים וגוש דן.
בתחילת שנות האלפיים, ישראל היתה "לוקחת אוויר" ומתאפקת. מפעם לפעם היתה יוצאת למבצע נגד. בכל המבצעים היה נגרם נזק אדיר לרצועת עזה ונהרגו לא מעט אנשים משני הצדדים. רובם המכריע של מבצעים אלו כללו חיסול בכירים של חמאס או ג'יהאד איסלמי.
בסך הכל עד היום (יוני 2023) היו אחד עשר (11) מבצעים. בששת המבצעים הראשונים (הראשון היה "גשמי קיץ" ב2006) לקחו חלק כוחות קרקעיים יחד עם חיל האוויר. מבצע "צוק איתן" באוגוסט 2014, היה המבצע האחרון שבו השתתפו כוחות קרקע. מאז, בחמשת המבצעים האחרונים, רק חיל האויר נלחם (אגב, גם כיפת ברזל בתפעול חיל אוויר).
בהמשך, אתייחס רק לחמשת המבצעים האחרונים, כאמור, מבצעי חיל האוויר. "גן סגור", מאי, 2019. "חגורה שחורה", נובמבר 2019. "שומר החומות", מאי 2021. "עלות השחר", אוגוסט 2022. "מגן החץ", מאי 2023.
מה למדנו?
נוכחנו לדעת שבכל אחד מהמבצעים הללו, אחרי שכבר הוכרזה הפסקת אש ואחרי שעזה נראית כמו אחרי רעידת אדמה - האויב ממשיך לשגר רקטות כאילו כלום לא קרה. במלחמות עתידיות, אנו צפויים לנפח שיגורים פי עשרה לפחות וכמו גם, לשילוב ארסנל של טילים מדויקים, בנוסף לרקטות.
חמשת המבצעים האחרונים שרשמתי לעיל נתנו לנו להבין את שינוי הפרדיגמה: אופי המלחמה משתנה. המלחמה, כיום ובעתיד הנראה לעין, תהיה רק בהתמודדות מול רקטות וטילים. זה לא מה שצה״ל מתכונן ומתאמן אליו. גם לא מה שהעורף מתכונן אליו. אי אפשר לסמוך רק על חיל האויר שישמיד את כל מערכי הטילאות של חיזבאללה למיניהם.
בואו נבחן את המספרים של "שומר החומות". ב-11 ימי ולילות הלחימה, רק חיל אויר, כיפת ברזל והעורף השתתפו. חיל האויר כמעט מיצה את יכולתו נגד המטרות הקרקעיות (כ2000 גיחות, כ200 מטוסים באויר ביממה, כ6000 חימושים מדויקים שוגרו, 150-1000 ק"ג האחד).
משתי המטרות העיקריות של חיל האויר – השמדת התשתית הקרקעית העזתית של החמאס והשמדת המשגרים, רק המטרה הראשונה כנראה הושגה. דווקא המשגרים, שרובם חוסים בצל "בלתי מעורבים" לא נפגעו כמעט. ואגב, אותה לוגיקה ראינו גם במבצע האחרון "מגן וחץ". אפילו הג'יהאד "הקטן" המשיך בסוף המבצע לשגר רקטות.
צריך להפנים שחיל האויר לא עומד במשימת המלחמה הנוכחית והעתידית. כיפת ברזל, אגב, עמדה היטב במשימה. גם כאן, להערכתי, היא מיצתה את יכולותיה. לא יהיה לנו אף פעם מלאי מספיק גדול של מיירטים להתמודד עם ספיקת התקיפות שתופעל נגדנו. כיפת ברזל גם לא התמודדה מעולם מול טילים מדויקים. ועוד לא דיברתי על עלות כספית.
יעדי המלחמה הבאה שלנו מוגדרים היטב - רקטות וטילים מדויקים מסוגים שונים. אנחנו צריכים להשמיד את סד"כ הטילים והרקטות של חיזבאללה וחמאס, לפני שיצליחו לגרום לנו נזק בשדות התעופה, במתקנים החיוניים ובמערכי ההתגוננות.
יש לנו מודיעין יוצא מהכלל. הוא נבנה במשך שנים. אנחנו יודעים איפה נמצאות רוב המטרות. כולל המשגרים. ואני מזכיר - ברגע שהרקטה הראשונה עזבה את המשגר, הוא נחשף. גם אם לא ידענו עליו קודם לכן.
אבסורד בוהק
ישראל היא מעצמה עולמית בפיתוח וייצור טילים. חוץ מארה"ב, אין כנראה לאף מדינה בעולם את היכולות שיש לנו לפתח כל טיל שנרצה. אנחנו מוכרים טילים לכל העולם. יש לנו טילים מוכחים נגד כל דבר – מטוסים, טנקים, ספינות, טילים, ביצורים. משגרים את הטילים שלנו מכל דבר שזז – מטוסים, מסוקים, ספינות, רכבים, טנקים, חיילים.
יש לטילים שלנו דיוק מדהים, על ידי שימוש בסנסורים המיישמים את חוקי הפיסיקה הכי מתקדמים. יש לנו מספר תעשיות ענק שיודעות לעשות את כל זה – רפאל, תעא, אלביט. יש לנו את כל התשתיות, הן לפתח והן לייצר. למרות כל זאת, אנחנו עומדים אובדי עצות מול הארסנל שיש לחיזבאללה.
משך הזמן בין המלחמות ("המבצעים") מתקצר. במציאות שנוצרה, נראה כי צו השעה הוא לפתח טילים נגד משגרים ולהקים כח תקיפה מבוסס טילים משמעותי. חטיבות או אוגדות טילים. לצורך השמדת משגר, מספיק ראש קרבי קטן. ק"ג בודדים. אין פערי ידע. יש במדינה את כל התשתיות הדרושות לכך. במהלך כשנתיים, יכול להיות לנו כח טילים מספיק גדול כדי להתמודד עם האיומים המכוונים כלפינו.
נקודה נוספת. חשובה לא פחות. נזכור ונשים לב שבכל המבצעים שהיו נגד ירי הרקטות מרצועת עזה, חיל האוויר פעל בסביבה סטרילית. לא היו איומים נגד שדות תעופה. אף אחד לא הפריע לו להמריא ולנחות בכל שעות היום והלילה. גם לא היה שום זכר לפעילות נ"מ. בעימות מול חיזבאללה, יש להניח כי חיל האוויר לא יפעל בסביבה סטרילית.
הכותב כיהן ברפאל כראש שטח לוחמת יבשה, ייזם והטמיע בצבא מספר מערכות לחימה ראשיות | זכה פעמיים בפרס בטחון ישראל
