מיקומו של הטנק במערכה בעבר, בהווה ובעתיד

בצה"ל החלו לסגור עוצבות שיריון כחלק מתר"ש תנופה, במהלך שמעלה את השאלה האם נדרשים טנקים בשדה הקרב העתידי. אלוף (מיל׳) אייל בן ראובן, מאמין שצריך להכות באויב חזק ומהר, על אדמתו שלו. פרויקט מיוחד של ישראל דיפנס

הטנק כבש את מקומו בהיסטוריה הצבאית של ישראל במלחמת ששת הימים. במלחמת יום כיפור היה הטנק כלי המגן וכלי ההכרעה העיקרי, וככזה גם שילמו לוחמי השריון את המחיר. במלחמת שלום הגליל ב-1982, המלחמה הראשונה כנגד ארגון טרור חוסה במדינת לבנון, הוביל השריון את הכוחות. אני כמג״ד טנקים ביום השישי למלחמה נמצאתי בפאתי ביירות.

המאפיין את שלושת המערכות הנ״ל, הוא שצה״ל פעל בהן על פי תפיסת הביטחון שנקבעה עוד בשנות ה-50׳: העברת המערכה מהר ככל האפשר לאדמת האויב, והגעה קרוב ככל הניתן להכרעה צבאית ברורה.

מיקומו של הטנק במערכה נגזר מתפיסת ביטחון וכנגזרת מתפיסת מלחמה ודרך מימושה. עולם המלחמה בסביבתנו השתנה – מלחימה מול צבאות ללחימה מול אירגוני טרור, שעיקר כוחם מבוסס אש ויכולת נגד טנקים.

לצערי, לא עודכנה תפיסת הביטחון באופן רשמי ומסודר. המסמך העדכני ביותר, שנכתב על ידי הרמטכ״ל גדי אייזנקוט, כונה אסטרטגיית צה״ל. במסמך זה אמנם קיימים שינויים רבים מתפיסת המערכה של שנות ה-50׳, אך עם זאת, הוא מדגיש וקובע את הצורך בהעברת המלחמה במהירות האפשרית לשטח האויב, תוך מימוש הקרב המשולב: אוויר, ים, יבשה, להשגת ניצחון ברור שאין שאלות לגביו.

המערכה האחרונה בה פעל צה״ל על פי תפיסה זו, שנלמדת בבתי הספר הצבאיים ועל פיה מתאמנים הכוחות, הייתה ב-82׳. המשכנו, ובצדק, להגדיר את הצורך במלחמה קצרה ובהכרעת האויב. בפועל, אם לשפוט את המערכות האחרונות בלבנון השנייה ובצוק איתן, פעלנו אחרת. לטעמי כשלנו מבחינה צבאית. לא הפעלנו כראוי את כוחות היבשה, ובראשם את סד״כ טנקי המרכבה שבנינו מהטובים בעולם.

המערכות נמשכו זמן רב, ובסופן נשאלו שאלות באשר להשגת הניצחון והגשת ההישג המצופה מצה״ל.

ליכולות חיל האוויר ולאש המדויקת חשיבות רבה. עם זאת, כדי להכות באויב מהר ועל אדמתו שלו במלחמה בעצימות שמעל למבצעים בין המערכות, נדרשת יכולת לחימה קרקעית של תנועה בשטחים פתוחים ובנויים, של אחזקת שטח מבוססת מודיעין ואש. צה״ל חייב להיות מסוגל להגיע ומהר ללב יכולותיו של האויב, וכאן קיימת חשיבות עליונה ליכולת תנועה ואש גמישים ומותאמים לקרקע ולאויב. לטנק תפקיד מרכזי ביותר בהובלת הכוח בשטחים פתוחים, ובפאתי השטחים הבנויים. באלו הבנויים בצפיפות יפעלו החי״ר, ההנדסה והאש המדויקת האווירית והקרקעית.

טוב שטנקי המרכבה המשיכו להתפתח לכדי יכולת מיגון מעולה כנגד איום הנ״ט, וכן שפיתחו יכולת אש מדויקת ומהירה כנגד חוליות נ״ט ואחרות. אם הייתי נדרש לבנות היום את צבא היבשה מחדש, ככל הנראה הייתי בונה טנק אחר, קטן, זריז, מוגן במיגון אקטיבי-טכנולוגי מתקדם בעל יכולת אש מדויקת ואפקטיבית.

סד״כ הטנקים הקיים הוא אחר. לכן, צריך להמשיך ולהתאים את טנק המערכה העיקרי, מרכבה 4, לקרב המשולב עם חי״ר והנדסה הנעים על גבי רק״מ ממוגן ויכולות הפעלת אש מדויקת מבוססת מודיעין. צריך לאמן את סד״כ היבשה סדיר ומילואים על פי סדר עדיפות בתוכניות המבצעיות. וחשוב מכל – צריך לחדש את אמון ותובנת הדרג המדיני והמטכ״לי הבכי, ביכולת היבשה להיות כוח עיקרי במלחמה קצרה ומכריעה. צריך להוריד את מנטרת כמות הנפגעים הבלתי נסבלת בקרב היבשתי. צריך להסביר היטב את הצורך בניצחון.

ובאשר לטנקי העתיד, נכון עושה מערכת הביטחון שמפתחת כיוונים באשר לטנק העתידי לשדה הקרב בעוד 10-15 שנים. נצטרך טנקים עוד זמן רב! וראוי שהמעבר לקונספט טנק אחר יהיה מדורג, מתוכנן ומתאים ליכולות שמתפתחות כנגדו.