האם משקיעים סינים יקבלו גישה לתשתיות דור 5 בישראל?
עמי רוחקס דומבה
| 23/09/2019
bigstockphoto
מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין הגיעה מזמן לישראל. אחד התחומים בהם השיח (סין-ארה"ב כאמור) עלול לעלות לטונים גבוהים הוא תחום התקשורת. ובעיקר, מכרז הדור 5 שמריץ משרד התקשורת בימים אלו. בעוד הבית הלבן מפעיל מנופים ארוכים על המדינות החברות בנאטו ובחמשת העיניים להמנע מרכש תשתיות ליבה של חברות סיניות, בעיקר וואווי, בישראל הדברים מורכבים יותר.
מדוע? מכיוון שמחד ישראל רוצה לשמור על יחסים ביטחוניים קרובים עם ארה"ב. מאידך, ישראל רוצה את השוק הסיני לייצוא, את הכסף הסיני לחברות הזנק, את החברות הסיניות לתשתיות אסטרטגיות (נמלים, מתקני התפלה). איך פותרים את הנושא? ובכן, מכבים שריפות בעיקר. בישראל אין מדיניות מוצהרת כלפי מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין. ברור לכל פלוני כי התלות בארה"ב גדולה לאין שעור מזו בסין. מכאן, שצריך להלך על ביצים.
בשוק התקשורת עד היום (ב') המצב היה ברור. אנשי עסקים שאינם סינים שלטו בחברות תקשורת, חברות סיניות נפסלו להתמודד על מכרז הדור החמישי, וציוד תשתית הליבה של חברות הסלולר נרכש במעוזות מערביים. אולם, פרסום של כלכליסט טרף את הקלפים. "הסכם העברת מניות השליטה בפרטנר מחיים סבן להאצ'יסון הסינית ייחתם ככל הנראה עד אמצע אוקטובר", נכתב בכתבה. הסיבה לכך היא ההפסדים העצומים של חברת פרטנר לאורך השנים. "מבדיקת "כלכליסט" עולה כי חברות הסלולר השמידו לבעליהן 28 מיליארד שקל בתוך תשע שנים. כך, ירידת הערך של פרטנר מסוף 2010 ועד היום היתה של 7.9 מיליארד שקל, של סלקום היתה 9.1 מיליארד שקל ושל פלאפון – 11.3 מיליארד שקל", נכתב בפרסום.
הסיבה לכך היא מהפכת הסלולר שהוביל אריאל אטיאס ואת הקרדיט גרף משה כחלון מחליפו. רק כדי לסבר את האוזן, מחיר חבילת גלישה בישראל הגיע לשפל של 12.5 ש"ח ברשת רמי לוי. החבילה הממוצעת עומדת על כ-29 ש"ח. מחיר רצפה זה הביא לכך שחברות הסלולר הפסידו את הכסף והפסיקו להשקיע בתשתיות סלולר. מרביתן הלכו לפס רחב (סיבים) וטלוויזיה. אולם ערוצי הכנסה אלו אינם מספיקים כדי להחזיק ערך מניה או מצבת עובדים נתונה.
וכאן אנחנו מגיעים לחברות סיניות. שוק הסלולר הישראלי אינו קורץ למשקיעים זרים. בטח לא כאלו מערביים שרוצים מכפילים גבוהים על השקעה. כלומר, חלק מהליך ההתאוששות של השוק יהיה כרוך במיזוגים פנימיים או רכש חיצוני. חברות השקעה סיניות רואות בישראל מעיין נובע של חדשנות טכנולוגית, וברגע שהדלת האמריקאית נסגרת לרעיונות חדשים, ישראל מסומנת כיעד. בחשיבה אסטרטגית, עבור אלו שיש בידיהם ממון, שליטה ברשתות סלולר ישראליות משמעותה נוכחות בליבת החדשנות הישראלית. בעיקר בדור 5.
גם בהיבט הכלכלי משקיעים עם כיס עמוק לא יפסידו על ציר הזמן. הצפי הוא שמחירי הסלולר יעלו היות וחברות הטלקו לא יוכלו להחזיק מעמד זמן רב תחת הפסדים כאלו. כלומר, מי שיקנה היום, כנראה יזכה לראות מספרים טובים בעוד מספר שנים עם עלייה הדרגתית במחירי חבילות סלולר.
אין ספק כי השינוי הצפוי בבעלות פרטנר צפוי להכניס את משרד התקשורת שאמור לאשר את העברת המניות למרחב החלטה פוליטי רגיש מאד עם ארה"ב. זאת ועוד, המשרד אמור לעשות זאת בתקופת ממשלת מעבר.
bigstockphoto
מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין הגיעה מזמן לישראל. אחד התחומים בהם השיח (סין-ארה"ב כאמור) עלול לעלות לטונים גבוהים הוא תחום התקשורת. ובעיקר, מכרז הדור 5 שמריץ משרד התקשורת בימים אלו. בעוד הבית הלבן מפעיל מנופים ארוכים על המדינות החברות בנאטו ובחמשת העיניים להמנע מרכש תשתיות ליבה של חברות סיניות, בעיקר וואווי, בישראל הדברים מורכבים יותר.
מדוע? מכיוון שמחד ישראל רוצה לשמור על יחסים ביטחוניים קרובים עם ארה"ב. מאידך, ישראל רוצה את השוק הסיני לייצוא, את הכסף הסיני לחברות הזנק, את החברות הסיניות לתשתיות אסטרטגיות (נמלים, מתקני התפלה). איך פותרים את הנושא? ובכן, מכבים שריפות בעיקר. בישראל אין מדיניות מוצהרת כלפי מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין. ברור לכל פלוני כי התלות בארה"ב גדולה לאין שעור מזו בסין. מכאן, שצריך להלך על ביצים.
בשוק התקשורת עד היום (ב') המצב היה ברור. אנשי עסקים שאינם סינים שלטו בחברות תקשורת, חברות סיניות נפסלו להתמודד על מכרז הדור החמישי, וציוד תשתית הליבה של חברות הסלולר נרכש במעוזות מערביים. אולם, פרסום של כלכליסט טרף את הקלפים. "הסכם העברת מניות השליטה בפרטנר מחיים סבן להאצ'יסון הסינית ייחתם ככל הנראה עד אמצע אוקטובר", נכתב בכתבה. הסיבה לכך היא ההפסדים העצומים של חברת פרטנר לאורך השנים. "מבדיקת "כלכליסט" עולה כי חברות הסלולר השמידו לבעליהן 28 מיליארד שקל בתוך תשע שנים. כך, ירידת הערך של פרטנר מסוף 2010 ועד היום היתה של 7.9 מיליארד שקל, של סלקום היתה 9.1 מיליארד שקל ושל פלאפון – 11.3 מיליארד שקל", נכתב בפרסום.
הסיבה לכך היא מהפכת הסלולר שהוביל אריאל אטיאס ואת הקרדיט גרף משה כחלון מחליפו. רק כדי לסבר את האוזן, מחיר חבילת גלישה בישראל הגיע לשפל של 12.5 ש"ח ברשת רמי לוי. החבילה הממוצעת עומדת על כ-29 ש"ח. מחיר רצפה זה הביא לכך שחברות הסלולר הפסידו את הכסף והפסיקו להשקיע בתשתיות סלולר. מרביתן הלכו לפס רחב (סיבים) וטלוויזיה. אולם ערוצי הכנסה אלו אינם מספיקים כדי להחזיק ערך מניה או מצבת עובדים נתונה.
וכאן אנחנו מגיעים לחברות סיניות. שוק הסלולר הישראלי אינו קורץ למשקיעים זרים. בטח לא כאלו מערביים שרוצים מכפילים גבוהים על השקעה. כלומר, חלק מהליך ההתאוששות של השוק יהיה כרוך במיזוגים פנימיים או רכש חיצוני. חברות השקעה סיניות רואות בישראל מעיין נובע של חדשנות טכנולוגית, וברגע שהדלת האמריקאית נסגרת לרעיונות חדשים, ישראל מסומנת כיעד. בחשיבה אסטרטגית, עבור אלו שיש בידיהם ממון, שליטה ברשתות סלולר ישראליות משמעותה נוכחות בליבת החדשנות הישראלית. בעיקר בדור 5.
גם בהיבט הכלכלי משקיעים עם כיס עמוק לא יפסידו על ציר הזמן. הצפי הוא שמחירי הסלולר יעלו היות וחברות הטלקו לא יוכלו להחזיק מעמד זמן רב תחת הפסדים כאלו. כלומר, מי שיקנה היום, כנראה יזכה לראות מספרים טובים בעוד מספר שנים עם עלייה הדרגתית במחירי חבילות סלולר.
אין ספק כי השינוי הצפוי בבעלות פרטנר צפוי להכניס את משרד התקשורת שאמור לאשר את העברת המניות למרחב החלטה פוליטי רגיש מאד עם ארה"ב. זאת ועוד, המשרד אמור לעשות זאת בתקופת ממשלת מעבר.
