"רוסיה לא מעוניינת להציע תחליף לתפקידם של משמרות המהפכה בסוריה"
מעבר להישג הישראלי בכינוס המשולש בישראל, זהו אירוע שיכול לעזור לישראל לבלום את השאיפות האירניות – אך לשם כך נדרשת הבנה של האינטרסים הרוסיים לצד מהלך משותף עם ארה"ב
מיקי אהרונסון
| 19/06/2019
בעוד מספר ימים ייתקיים בישראל מפגש משולש בין היועצים לבטחון לאומי של ארה"ב, רוסיה וישראל. זהו מפגש חסר תקדים המעורר הדים ברחבי העולם - הן בשל המשמעויות המיוחסות לעצם המפגש והן בשל ההישגים האפשריים והמחירים הנלווים להם.
המפגש אכן מהווה נקודת זכות לישראל. ארה"ב ורוסיה יכלו לקיים את המפגש בשטחן או במדינה ערבית כגון ירדן, ולזכות את הממשל המארח בנקודות בעולם המוסלמי והערבי. יש גם הרואים בכינוס את האחרון שבשרשרת אירועים הממחישים את ההתרחקות שחלה בין רוסיה לבין איראן. למרות זאת, אין להיחפז למסקנה כי יש כאן היפוך בעמדת רוסיה כלפי איראן. זו בעיקר משאלת לב המחמיצה את הדקויות שבעיצוב מדיניות החוץ הרוסית ובהן העקרון האסטרטגי של שימור יחסים חיוביים עם כלל הצדדים המעורבים בסכסוכים - ולכן ניתן להניח כי רוסיה תמשיך לחזק את ערוצי השיח עם איראן, ותפעל להמתיק את הגלולה המרה שבעצם קיום הכינוס המשולש בישראל.
הממשל הרוסי לא ימהר לשלם את המחירים שייגזרו מהתרחקות מטהראן אלא אם הדבר ישתלם לקרמלין באופן מובהק. כמו כן, גם אם התבססותה הצבאית של איראן בסוריה מתנגשת עם מימוש היעד הרוסי של ייצוב וחיזוק שליטת אסד ברחבי סוריה.
תמורת התנהגות "בונה" מצד רוסיה בסוריה, הציפייה הרוסית היא לאו דוקא לתמורה באזור עצמו. התמקדות במערכת האזורית מחמיצה את הראייה הרוסית הגלובלית התרה אחר עיסקה כוללת, לא בהכרח באותה זירה. גם הדיון הבינארי, שמנוהל בעיקר על ידי גורמים מערביים, של "אוקראינה תמורת סוריה", מחמיץ מנעד של תמריצים אפשריים לקידום שיתוף פעולה מצד רוסיה. כך, למשל, בעוד ארה"ב יזמה מעל שישים חבילות סנקציות נגד רוסיה, היא ידעה גם לשחרר מהן גורמים מסויימים כגון ביטול הסנקציות נגד עסקי האוליגרך אולג דריפסקה בינואר 2019.
יש להדגיש כי גם צעדים משמעותיים שיביאו לשיתוף פעולה מצד רוסיה לא יאפשרו, אף בתרחיש האופטימי ביותר, לחסום לחלוטין את נוכחותה של של איראן בסוריה. זאת, כיון שרוסיה לא מעוניינת ולא יכולה להציע תחליף לתפקידם של משמרות המהפכה והמיליציות השיעיות; ולכן איננה נמצאת בעמדה המאפשרת לה להתיישר עם עמדות המערב. עם זאת, יש לה מנופים רבים מול האיראנים, המאפשרים לה ללחוץ עליהם, באופן חיובי ושלילי, כדי שירחיקו את כוחותיהם מהגבול עם ישראל וירסנו את ציפיותיהם ליצר רצף נוכחות צבאית עד הים התיכון. מול אסד, רוסיה יכולה לייצר - בעזרת ארה"ב והמערב - מנגנונים שיאפשרו לו להתמודד ביתר קלות עם הדרישות הצבאיות והכלכליות שמעלים מולו נושיו האיראנים.
אם ישכילו היועצים לבטחון לאומי של שלושת המדינות לזהות מרחב אינטרסים משותף, ניתן להניח כי הרוסים יהיו נכונים לשלם כדי שארה"ב תפסיק לפעול כגורם מפריע לחזרת סוריה למסגרות אזוריות ובינ"ל, ותסייע, ולו רק בהסכמה שבשתיקה לגורמים כגון האיחוד האירופי והאו"ם, לשקם את סוריה. זאת, בכפוף לכך שרוסיה תפגין נכונות ופעולה בשטח שתחסום את איראן מהתבססות צבאית נוספת במדינה.
החתירה הרוסית להתבסס כמעצמה בינלאומית בעולם רב-קוטבי, במקביל לכוונה האמריקאית להוריד את רמת מעורבותה הבינלאומית, מייצרים צורך במהלך אמריקאי-ישראלי נטול אשליות מול רוסיה בנוגע למזרח הים התיכון, ומול איראן. הירתעות מפני הסדר עם רוסיה - בטענה שהיא בלתי צפויה ובלתי אמינה - היא שגוייה.
על ארה"ב וישראל לקחת בחשבון כי רוסיה תגיע למפגש המשולש עם ציפיות לתמורה. מבחינת הקרמלין, היחסים הישראליים-אמריקאיים מהווים מנוף ואמצעי "לגביית תשלום" עבור מחוות רוסיות. אם ארה"ב לא תגיע להבנות עם רוסיה במפגש או לאחריו, התסכול בקרמלין צפוי לייצר לחצים נוספים על ישראל. בראיית ישראל, החשש המרכזי הנלווה לקיום המפגש הוא כי הפער בין ציפיות הצדדים ייצר אכזבה שתביא לצינון התיאום עם רוסיה והגבלת מרחב הפעולה של ישראל באזור. יש לחתור, איפוא, לתיאום ציפיות עם ארה"ב ולהדגשת הצורך בגישה פרגמטית כלפי הצד הרוסי.
הכותבת שימשה כראש חטיבת מדיניות חוץ במועצה לביטחון לאומי וכיום חוקרת במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS)
בעוד מספר ימים ייתקיים בישראל מפגש משולש בין היועצים לבטחון לאומי של ארה"ב, רוסיה וישראל. זהו מפגש חסר תקדים המעורר הדים ברחבי העולם - הן בשל המשמעויות המיוחסות לעצם המפגש והן בשל ההישגים האפשריים והמחירים הנלווים להם.
המפגש אכן מהווה נקודת זכות לישראל. ארה"ב ורוסיה יכלו לקיים את המפגש בשטחן או במדינה ערבית כגון ירדן, ולזכות את הממשל המארח בנקודות בעולם המוסלמי והערבי. יש גם הרואים בכינוס את האחרון שבשרשרת אירועים הממחישים את ההתרחקות שחלה בין רוסיה לבין איראן. למרות זאת, אין להיחפז למסקנה כי יש כאן היפוך בעמדת רוסיה כלפי איראן. זו בעיקר משאלת לב המחמיצה את הדקויות שבעיצוב מדיניות החוץ הרוסית ובהן העקרון האסטרטגי של שימור יחסים חיוביים עם כלל הצדדים המעורבים בסכסוכים - ולכן ניתן להניח כי רוסיה תמשיך לחזק את ערוצי השיח עם איראן, ותפעל להמתיק את הגלולה המרה שבעצם קיום הכינוס המשולש בישראל.
הממשל הרוסי לא ימהר לשלם את המחירים שייגזרו מהתרחקות מטהראן אלא אם הדבר ישתלם לקרמלין באופן מובהק. כמו כן, גם אם התבססותה הצבאית של איראן בסוריה מתנגשת עם מימוש היעד הרוסי של ייצוב וחיזוק שליטת אסד ברחבי סוריה.
תמורת התנהגות "בונה" מצד רוסיה בסוריה, הציפייה הרוסית היא לאו דוקא לתמורה באזור עצמו. התמקדות במערכת האזורית מחמיצה את הראייה הרוסית הגלובלית התרה אחר עיסקה כוללת, לא בהכרח באותה זירה. גם הדיון הבינארי, שמנוהל בעיקר על ידי גורמים מערביים, של "אוקראינה תמורת סוריה", מחמיץ מנעד של תמריצים אפשריים לקידום שיתוף פעולה מצד רוסיה. כך, למשל, בעוד ארה"ב יזמה מעל שישים חבילות סנקציות נגד רוסיה, היא ידעה גם לשחרר מהן גורמים מסויימים כגון ביטול הסנקציות נגד עסקי האוליגרך אולג דריפסקה בינואר 2019.
יש להדגיש כי גם צעדים משמעותיים שיביאו לשיתוף פעולה מצד רוסיה לא יאפשרו, אף בתרחיש האופטימי ביותר, לחסום לחלוטין את נוכחותה של של איראן בסוריה. זאת, כיון שרוסיה לא מעוניינת ולא יכולה להציע תחליף לתפקידם של משמרות המהפכה והמיליציות השיעיות; ולכן איננה נמצאת בעמדה המאפשרת לה להתיישר עם עמדות המערב. עם זאת, יש לה מנופים רבים מול האיראנים, המאפשרים לה ללחוץ עליהם, באופן חיובי ושלילי, כדי שירחיקו את כוחותיהם מהגבול עם ישראל וירסנו את ציפיותיהם ליצר רצף נוכחות צבאית עד הים התיכון. מול אסד, רוסיה יכולה לייצר - בעזרת ארה"ב והמערב - מנגנונים שיאפשרו לו להתמודד ביתר קלות עם הדרישות הצבאיות והכלכליות שמעלים מולו נושיו האיראנים.
אם ישכילו היועצים לבטחון לאומי של שלושת המדינות לזהות מרחב אינטרסים משותף, ניתן להניח כי הרוסים יהיו נכונים לשלם כדי שארה"ב תפסיק לפעול כגורם מפריע לחזרת סוריה למסגרות אזוריות ובינ"ל, ותסייע, ולו רק בהסכמה שבשתיקה לגורמים כגון האיחוד האירופי והאו"ם, לשקם את סוריה. זאת, בכפוף לכך שרוסיה תפגין נכונות ופעולה בשטח שתחסום את איראן מהתבססות צבאית נוספת במדינה.
החתירה הרוסית להתבסס כמעצמה בינלאומית בעולם רב-קוטבי, במקביל לכוונה האמריקאית להוריד את רמת מעורבותה הבינלאומית, מייצרים צורך במהלך אמריקאי-ישראלי נטול אשליות מול רוסיה בנוגע למזרח הים התיכון, ומול איראן. הירתעות מפני הסדר עם רוסיה - בטענה שהיא בלתי צפויה ובלתי אמינה - היא שגוייה.
על ארה"ב וישראל לקחת בחשבון כי רוסיה תגיע למפגש המשולש עם ציפיות לתמורה. מבחינת הקרמלין, היחסים הישראליים-אמריקאיים מהווים מנוף ואמצעי "לגביית תשלום" עבור מחוות רוסיות. אם ארה"ב לא תגיע להבנות עם רוסיה במפגש או לאחריו, התסכול בקרמלין צפוי לייצר לחצים נוספים על ישראל. בראיית ישראל, החשש המרכזי הנלווה לקיום המפגש הוא כי הפער בין ציפיות הצדדים ייצר אכזבה שתביא לצינון התיאום עם רוסיה והגבלת מרחב הפעולה של ישראל באזור. יש לחתור, איפוא, לתיאום ציפיות עם ארה"ב ולהדגשת הצורך בגישה פרגמטית כלפי הצד הרוסי.
הכותבת שימשה כראש חטיבת מדיניות חוץ במועצה לביטחון לאומי וכיום חוקרת במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS)
