מקטיושה למשגר רקטות רב תכליתי
היכולות הרקטיות עברו בשנים האחרונות מהפכה של ממש מנשק פשוט בעל אפקט מוגבל, לנשק משמעותי, אפקטיבי ויעיל. אבי פלדר, מנכ"ל התע"ש, מסביר את התהליך
הגנה לישראל
| 19/05/2011
![](/sites/default/files/styles/slideshow_large/public/ramam_track.jpg.webp?itok=dAEgdwKL "רמ"ם - מערכת רקטות מדוייקות, מתוקנות מסלול (צילום: תע"ש)")
רמ"ם - מערכת רקטות מדוייקות, מתוקנות מסלול (צילום: תע"ש)
בּוֹג ווֹיְנִי ("אל המלחמה" ברוסית) הוא הכינוי שנתנו הרוסים לארטילריה. כינוי זה מגלם בתוכו את המשמעות הכבדה שיש לארטילריה בתפיסה המבצעית הרוסית, תפיסה שמומשה, הלכה למעשה, בשתי מלחמות עולם, ואומצה על-ידי אומות רבות. לאורך השנים, הוכיחה תפיסתם המבצעית את עצמה, והראיה לכך היא שמאז המאה ה-19, עת שופרו הפלטפורמות, החימושים והטכניקות, כ-60 אחוזים מהנפגעים במלחמות היו מאש ארטילרית (שיעור שנחשב כממוצע מקובל לאומדנים רבים ושונים).
כחלק מתפיסה מבצעית זו, הבליחו במהלך מלחמת העולם השניה ה"קטיושות", משגרי הרקטות הגלגליים. משגרים אלה, ששיגרו בזמן קצר עשרות רקטות בדיוק שנחשב סטטיסטי, תפסו מקום של כבוד באימת המלחמה. מאז, התפתחה היכולת הרקטית עד מאוד. הנשק הרקטי הפך מנשק סטטיסטי בלתי מדויק, הנורה בכמויות עצומות לעבר האויב, (שמוטרד יותר משריקת הרקטה מאשר מעוצמת פגיעתה), לנשק בעל רמת דיוק גבוהה. אם נוסיף לכך את מגוון החימושים הקיימים ואת הטווח הקיים והפוטנציאלי, מתקבל אמצעי לחימה משמעותי, בעל יכולת לבצע מגוון משימות החל מתקיפת מטרות שטח, דרך תקיפת מטרות איכות וכלה במתן סיוע קרוב לגייסות.
שתי משימות יסוד לארטילריה מקובלות בתפיסות המבצעיות בעולם. המשימה הראשונה היא מתן סיוע אש קרוב לכוחות מסתערים ומתמרנים,באמצעות אש המכונה גם "אש טקטית", המבוססת בעיקרה על ירי תותחים, ובסמיכות גדולה לקו הקדמי של כוחותינו. בעת הזו, משמשים למשימות אלה גם חימושים מדויקים, אולם משקלם במשימה זו פחות.
המשימה השנייה היא תקיפת מטרות בעומק שדה קרב, המכונה גם "אש מערכתית". אש זו מבוססת על חימושים אוויריים, מדויקים יותר או פחות, ארטילריה קנית ורקטית ארוכת טווח, חימוש מונחה מדויק ונשק סטטיסטי בעל דיוק נמוך, כמו הרקטות והתותחים.
בתפיסה המבצעית המזרחית ניתן משקל רב לאש מערכתית. בגישה זו, בדומה למערבית, ההכרעה מושגת ביבשה, אך בשונה ממנה האש היא מרכיב עיקרי בהכרעה. מרכזיות מרכיב האש משפיעה, באופן מהותי, על מרכיבי בניין הכוח - תפיסה, אמצעים וארגון. יחידות ארטילריה אורגניות בכוחות מתמרנים ,עד לדרג החטיבה, הן אלה שאמונות על הסיוע הקרוב. אמצעי הלחימה שלהן מפותחים פחות, לעומת האגדים הדיביזיוניים, גייסיים וכדומה. העובדה שהאש נחשבת סטטיסטית, גרמה למפעילים להרחיק אותה מהכוח המתמרן, על מנת שלא לפגוע בו.
בתפיסות מבצעיות מערביות ניתן דגש דומה גם לסיוע הקרוב וגם לתקיפה באש בעומק. ככל שהתפתחו יכולות החימוש ויכולות השליטה והבקרה, ככל שהשתפרה "מודעות המצב" (Situational Awareness ), כך גדלה הנטייה להפעיל אש בסיוע קרוב לכוחות מתמרנים. תפיסות מערביות מודרניות מדגישות מאוד את חשיבות הסיוע הארטילרי הקרוב, לעיתים אף על חשבון שילוב הארטילריה באש המערכתית. שינויים משמעותיים בתחום הנשק המדויק ויכולות אוויריות מתקדמות מאפשרים לצבאות מערביים להעניק לדרגים האופרטיביים יכולות משמעותיות של אש מערכתית, ולהותיר את הנשק הקני, התותחים, לדרגים הטקטיים. במצבים של מיעוט אמצעים ומשאבים. תהליך זה עלול לרוקן את הדרג הטקטי הגבוה, מרמת אוגדה ומעלה, מהיכולות העצמאיות של אש מערכתית. בדיוק על הפער הזה מאפשרת האש הרקטית המודרנית לגשר.
האש הרקטית המודרנית
למערכות הרקטיות המודרניות מספר חידושים המעניקים לה יתרונות מבצעיים משמעותיים:
פלטפורמה גלגלית רב-תכליתית המושתתת על מארז פודים ורסטילי בעל מגוון חימושים, קל לתפעול, שניתן לירות ולטעון בזמן קצר. צוות מצומצם בן שלושה לוחמים בלבד מתפעל את מערכת הנשק באמצעות מערכת שו"ב מתקדמת.
המערכת כולה מסוגלת לעבוד בשיטת Shoot & Scoot, כלומר להסתלק מהר מן השטח אחרי ירי ולהיערך לירי מהיר מעמדה שונה, יכולת המשפרת משמעותית את שרידותה, מבלי לפגוע ברציפות ובהמשכיות ביצוע המשימות.
הרכב, עליו מותקן מארז השיגור, הוא רכב סטנדרטי, שלא פותח בהכרח לצרכים צבאיים. הרכב ניתן להחלפה ואינו נדרש למערכות זחלים או הנעה מורכבות. הדבר מתאפשר בזכות הטווח והדיוק המושגים בחימושים עצמם, ולכן הרכב אינו נדרש להיצמד לקו המגע. דבר זה מגביר את שרידותו ואת רציפות פעולתו.
חימושים מגוונים, נפיצים או נושאי מטען מגוון, למגוון טווחים (מקילומטרים בודדים ועד למעלה מ-100 קילומטר) ובמגוון דיוקים (מסטטיסטי, דרך סמי-סטטיסטי ועד מדויקים). דיוקים אלה מאפשרים להשתמש בנשק הרקטי גם לצורך תקיפה של מטרות נקודתיות, בשטח המאופיין בריבוי אנשים בלתי-מעורבים בלחימה, ולהימנע מנזק סביבתי גדול.
שילוב של פּוֹדים מרובי רקטות (עד 24 רקטות בפּוֹד) עם חימושים מדויקים נושאי מטען, מעניק למערכת נשק זו מידת קטלניות, שנשמרה עד היום רק למטוסים נושאי פצצות מדויקות.
היכולת לשגר כמות גדולה של רקטות (ובכך להביא למטרה הרבה תתי-חימוש) בזמן קצר יותר מאשר דקה, מאפשרת למצות צרכים מבצעיים כמו "זמן על מטרה", והשגת אפקט נזק רלבנטי, כולל אפקט "השמדה".
מערך רקטי רב-תכליתי מעצים את תמהיל מערכות האש
כמות הפלטפורמות הקניות המתקדמות קטנה בגלל אילוצי משאבים. התיישנות ומגבלות טכנולוגיות מחד לצד התגברות הצורך ביכולות אש מערכתית מאידך, מחייבות לחפש תחליפים אפקטיביים. במקרים בהם אין מגבלה בכמות קנים, כאשר הטווח קצר יחסית יחד עם בעיית הפיזור הסטטיסטי, קצב האש ובעיות נוספות, נדרש תכנון מפורט של הסיוע הקרוב. צרכי הסיוע לכוחות המתמרנים שואבים לרוב את המערך הקני למשימות אלה, על חשבון משימות תקיפה בעומק.
מערך רקטי מודרני מאפשר התמודדות משופרת עם מגוון המטרות והמשימות. תמהיל מושכל של פלטפורמות וחימושים קניים, רקטיים, אוויריים ומדויקים בדרג הטקטי, יאפשר למפקד להקצות את המערך הקני לצורכי הסיוע הקרוב, ולהשתמש במסת האש הרקטית למשימות אש מערכתיות.
בסיכומו של דבר, היכולות הרקטיות עברו בשנים האחרונות מהפכה של ממש. מנשק פשוט בעל אפקט מוגבל, לנשק משמעותי, אפקטיבי ויעיל. מפלטפורמה פשוטה היורה חימושים נפיצים פשוטים, לפלטפורמה מתקדמת, מגובשת, המשתלבת בקרב המשולב, ומסוגלת לשגר מגוון חימושים מתקדמים, בזמן קצר ובמדויק. להערכתנו, הפלטפורמה הרקטית היא מרכיב חיוני בהצלחת צבא מודרני לבצע משימותיו במגוון מצבי לחימה.
אבי פלדר הוא מנכ"ל תע"ש. המאמר פורסם בכתב העת "תמיד תותחן", גיליון מספר 47.
בּוֹג ווֹיְנִי ("אל המלחמה" ברוסית) הוא הכינוי שנתנו הרוסים לארטילריה. כינוי זה מגלם בתוכו את המשמעות הכבדה שיש לארטילריה בתפיסה המבצעית הרוסית, תפיסה שמומשה, הלכה למעשה, בשתי מלחמות עולם, ואומצה על-ידי אומות רבות. לאורך השנים, הוכיחה תפיסתם המבצעית את עצמה, והראיה לכך היא שמאז המאה ה-19, עת שופרו הפלטפורמות, החימושים והטכניקות, כ-60 אחוזים מהנפגעים במלחמות היו מאש ארטילרית (שיעור שנחשב כממוצע מקובל לאומדנים רבים ושונים).
כחלק מתפיסה מבצעית זו, הבליחו במהלך מלחמת העולם השניה ה"קטיושות", משגרי הרקטות הגלגליים. משגרים אלה, ששיגרו בזמן קצר עשרות רקטות בדיוק שנחשב סטטיסטי, תפסו מקום של כבוד באימת המלחמה. מאז, התפתחה היכולת הרקטית עד מאוד. הנשק הרקטי הפך מנשק סטטיסטי בלתי מדויק, הנורה בכמויות עצומות לעבר האויב, (שמוטרד יותר משריקת הרקטה מאשר מעוצמת פגיעתה), לנשק בעל רמת דיוק גבוהה. אם נוסיף לכך את מגוון החימושים הקיימים ואת הטווח הקיים והפוטנציאלי, מתקבל אמצעי לחימה משמעותי, בעל יכולת לבצע מגוון משימות החל מתקיפת מטרות שטח, דרך תקיפת מטרות איכות וכלה במתן סיוע קרוב לגייסות.
שתי משימות יסוד לארטילריה מקובלות בתפיסות המבצעיות בעולם. המשימה הראשונה היא מתן סיוע אש קרוב לכוחות מסתערים ומתמרנים,באמצעות אש המכונה גם "אש טקטית", המבוססת בעיקרה על ירי תותחים, ובסמיכות גדולה לקו הקדמי של כוחותינו. בעת הזו, משמשים למשימות אלה גם חימושים מדויקים, אולם משקלם במשימה זו פחות.
המשימה השנייה היא תקיפת מטרות בעומק שדה קרב, המכונה גם "אש מערכתית". אש זו מבוססת על חימושים אוויריים, מדויקים יותר או פחות, ארטילריה קנית ורקטית ארוכת טווח, חימוש מונחה מדויק ונשק סטטיסטי בעל דיוק נמוך, כמו הרקטות והתותחים.
בתפיסה המבצעית המזרחית ניתן משקל רב לאש מערכתית. בגישה זו, בדומה למערבית, ההכרעה מושגת ביבשה, אך בשונה ממנה האש היא מרכיב עיקרי בהכרעה. מרכזיות מרכיב האש משפיעה, באופן מהותי, על מרכיבי בניין הכוח - תפיסה, אמצעים וארגון. יחידות ארטילריה אורגניות בכוחות מתמרנים ,עד לדרג החטיבה, הן אלה שאמונות על הסיוע הקרוב. אמצעי הלחימה שלהן מפותחים פחות, לעומת האגדים הדיביזיוניים, גייסיים וכדומה. העובדה שהאש נחשבת סטטיסטית, גרמה למפעילים להרחיק אותה מהכוח המתמרן, על מנת שלא לפגוע בו.
בתפיסות מבצעיות מערביות ניתן דגש דומה גם לסיוע הקרוב וגם לתקיפה באש בעומק. ככל שהתפתחו יכולות החימוש ויכולות השליטה והבקרה, ככל שהשתפרה "מודעות המצב" (Situational Awareness ), כך גדלה הנטייה להפעיל אש בסיוע קרוב לכוחות מתמרנים. תפיסות מערביות מודרניות מדגישות מאוד את חשיבות הסיוע הארטילרי הקרוב, לעיתים אף על חשבון שילוב הארטילריה באש המערכתית. שינויים משמעותיים בתחום הנשק המדויק ויכולות אוויריות מתקדמות מאפשרים לצבאות מערביים להעניק לדרגים האופרטיביים יכולות משמעותיות של אש מערכתית, ולהותיר את הנשק הקני, התותחים, לדרגים הטקטיים. במצבים של מיעוט אמצעים ומשאבים. תהליך זה עלול לרוקן את הדרג הטקטי הגבוה, מרמת אוגדה ומעלה, מהיכולות העצמאיות של אש מערכתית. בדיוק על הפער הזה מאפשרת האש הרקטית המודרנית לגשר.
האש הרקטית המודרנית
למערכות הרקטיות המודרניות מספר חידושים המעניקים לה יתרונות מבצעיים משמעותיים:
פלטפורמה גלגלית רב-תכליתית המושתתת על מארז פודים ורסטילי בעל מגוון חימושים, קל לתפעול, שניתן לירות ולטעון בזמן קצר. צוות מצומצם בן שלושה לוחמים בלבד מתפעל את מערכת הנשק באמצעות מערכת שו"ב מתקדמת.
המערכת כולה מסוגלת לעבוד בשיטת Shoot & Scoot, כלומר להסתלק מהר מן השטח אחרי ירי ולהיערך לירי מהיר מעמדה שונה, יכולת המשפרת משמעותית את שרידותה, מבלי לפגוע ברציפות ובהמשכיות ביצוע המשימות.
הרכב, עליו מותקן מארז השיגור, הוא רכב סטנדרטי, שלא פותח בהכרח לצרכים צבאיים. הרכב ניתן להחלפה ואינו נדרש למערכות זחלים או הנעה מורכבות. הדבר מתאפשר בזכות הטווח והדיוק המושגים בחימושים עצמם, ולכן הרכב אינו נדרש להיצמד לקו המגע. דבר זה מגביר את שרידותו ואת רציפות פעולתו.
חימושים מגוונים, נפיצים או נושאי מטען מגוון, למגוון טווחים (מקילומטרים בודדים ועד למעלה מ-100 קילומטר) ובמגוון דיוקים (מסטטיסטי, דרך סמי-סטטיסטי ועד מדויקים). דיוקים אלה מאפשרים להשתמש בנשק הרקטי גם לצורך תקיפה של מטרות נקודתיות, בשטח המאופיין בריבוי אנשים בלתי-מעורבים בלחימה, ולהימנע מנזק סביבתי גדול.
שילוב של פּוֹדים מרובי רקטות (עד 24 רקטות בפּוֹד) עם חימושים מדויקים נושאי מטען, מעניק למערכת נשק זו מידת קטלניות, שנשמרה עד היום רק למטוסים נושאי פצצות מדויקות.
היכולת לשגר כמות גדולה של רקטות (ובכך להביא למטרה הרבה תתי-חימוש) בזמן קצר יותר מאשר דקה, מאפשרת למצות צרכים מבצעיים כמו "זמן על מטרה", והשגת אפקט נזק רלבנטי, כולל אפקט "השמדה".
מערך רקטי רב-תכליתי מעצים את תמהיל מערכות האש
כמות הפלטפורמות הקניות המתקדמות קטנה בגלל אילוצי משאבים. התיישנות ומגבלות טכנולוגיות מחד לצד התגברות הצורך ביכולות אש מערכתית מאידך, מחייבות לחפש תחליפים אפקטיביים. במקרים בהם אין מגבלה בכמות קנים, כאשר הטווח קצר יחסית יחד עם בעיית הפיזור הסטטיסטי, קצב האש ובעיות נוספות, נדרש תכנון מפורט של הסיוע הקרוב. צרכי הסיוע לכוחות המתמרנים שואבים לרוב את המערך הקני למשימות אלה, על חשבון משימות תקיפה בעומק.
מערך רקטי מודרני מאפשר התמודדות משופרת עם מגוון המטרות והמשימות. תמהיל מושכל של פלטפורמות וחימושים קניים, רקטיים, אוויריים ומדויקים בדרג הטקטי, יאפשר למפקד להקצות את המערך הקני לצורכי הסיוע הקרוב, ולהשתמש במסת האש הרקטית למשימות אש מערכתיות.
בסיכומו של דבר, היכולות הרקטיות עברו בשנים האחרונות מהפכה של ממש. מנשק פשוט בעל אפקט מוגבל, לנשק משמעותי, אפקטיבי ויעיל. מפלטפורמה פשוטה היורה חימושים נפיצים פשוטים, לפלטפורמה מתקדמת, מגובשת, המשתלבת בקרב המשולב, ומסוגלת לשגר מגוון חימושים מתקדמים, בזמן קצר ובמדויק. להערכתנו, הפלטפורמה הרקטית היא מרכיב חיוני בהצלחת צבא מודרני לבצע משימותיו במגוון מצבי לחימה.
אבי פלדר הוא מנכ"ל תע"ש. המאמר פורסם בכתב העת "תמיד תותחן", גיליון מספר 47.
