מלחמת עצמאות פלשתינית?
ישראל עשויה להתמודד עם מלחמת עצמאות שתבעיר את האזורמלחמת עצמאות פלשתינית?
אהוד עילם
| 19/05/2011
ערב מלחמת העצמאות ב- 1948 ליהודים בארץ ישראל הייתה תשתית פוליטית וכלכלית שהצטיירה בעיניהם כמספקת על מנת להקים מדינה. בעקבות ההחלטה באו"ם שאישרה הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל החליטה הנהגת היישוב היהודי לייסד את מדינת ישראל.
ב - 2011 הרשות הפלסטינאית, לאחר שעלה בידה לגבש ביהודה ושומרון תשתית פוליטית וכלכלית שעשויה להיות בסיס למדינה, חותרת לייסד את מדינת פלסטין תוך השענות על החלטה באו"ם. מהלך זה עשוי להתבצע ימים, שבועות או חודשים לאחר ההצבעה הצפויה על כך באו"ם בספטמבר, גם אם במועצת הביטחון יוטל וטו אמריקאי בסוגיה זו.
הקמת המדינה היהודית ב - 1948 הייתה מהלך רווי סיכונים כי מדינות ערב עמדו לתקוף אותה כדי להשמידה. העימות היה עשוי להסתיים במפלה ואף בחיסול של המפעל הציוני בגלל שכוחו הצבאי של היישוב היה דל. לא עמד לרשותו צבא מסודר ומערכות נשק כמו מטוסי קרב, ארטילריה כבדה וטנקים. יחסי הכוחות נטו בבירור לטובת צבאות ערב.
כעת הרשות הפלסטינאית עשויה להירתע מהכרזה על מדינה מחשש לחיכוך אלים ואף לעימות עם ישראל שיוביל לא רק לקריסת המדינה הפלסטינאית אלא אולי גם לאובדן ההישגים של הרשות הפלסטינאית.
למרות המאמץ שהושקע בהכשרת כוחות הביטחון הפלסטינאיים הם אינם צבא מודרני בעל פלטפורמות כמטוסי קרב וטנקים. יחסי הכוחות הם לחלוטין לטובת צה"ל.
בשלב הראשון של מלחמת העצמאות הישראלית, מה- 29 בנובמבר 1947 ועד ה- 15 במאי 1948, המאבק התרחש בין הערבים והיהודים בתוך ארץ ישראל, וכלל גם התקפות על אוכלוסיה חסרת מגן. ב-2011 ההתכתשות עשויה להיות בתחילה מוגבלת לערבים והיהודים בארץ ישראל תוך פגיעה גם באזרחים חסרי ישע.
ב- 1948 ניצחון וכיבוש ערבי של כל ארץ ישראל לא היה מסיים את הסכסוך אם רבים מהיהודים היו ממשיכים בהתנגדות, פסיבית או אקטיבית. בתקופתנו, גם ניצחון והשתלטות מחודשת של ישראל על כל ארץ ישראל יובילו מן הסתם לאותה תוצאה.
לאחר קום המדינה ב – 1948 מדינות ערב תקפו על מנת להשמיד את ישראל ולכבוש את שטחיה ולא בהכרח אם בכלל כדי להקים מדינה פלסטינאית בארץ ישראל. ב- 2011 במידה ותוקם מדינה פלסטינאית מדינות ערב, למרות ההסתייגות של חלקן מהפנייה
הפלסטינאית לאו"ם, יקבלו את המדינה הפלסטינאית וקרוב לוודאי יתמכו בה במישור המדיני ואולי אף הצבאי.
מצרים, לאור התסיסה האנטי ישראלית בה והרגישות המצרית המסורתית כלפי הפלסטינאים, עשויה שלא לעמוד מנגד בעת עימות בין האחרונים לבין ישראל. במידה והעימות בין ישראל לבין הרשות הפלסטינאית יסחף לתוכו את החמאס ברצועת עזה, לאו דווקא מרצונו, הסיכוי להתערבות מצרית יגבר, בוודאי אם צה"ל יחדור לרצועת עזה. החיזבאללה ואף אירן עשויות גם לקחת חלק בעימות.
המשטר הסורי, השקוע במאבק פנימי חריף, עשוי להצטרף לעימות כדי להסיט את תשומת הלב מהנעשה בארצו לעבר ישראל. בנסיבות אלו של עימות מתרחב מדינות ערב נוספות עלולות להיגרר לקלחת כולל סעודיה, למרות ההתמקדות שלה באירן, וירדן, עם כל ההסתייגות שלה מהתנגשות צבאית עם ישראל, ועוד כזו שתהיה למען הפלסטינאים. אין לשלול גם התערבות צבאית ולו סימבולית של מדינות
נוספות במזרח התיכון, כולל של תורכיה.
ב- 1948 כל היישוב היהודי מנה כ- 600 אלף איש. ב- 2011 מספר זה הוא פחות מכמות החיילים שיש בצה"ל, בסדיר ומילואים. עם זאת ישראל וצבאה עשויים למצוא עצמם מתמודדים עם קואליציה ענקית גם אם זו לא תהיה מתואמת ויעילה. סביר להניח כי לא יהיה זה עימות נואש כמו ב- 1948, בה נשקף לישראל סכנה ברורה ומיידית, אך עדיין מלחמה זו עשויה להיות אחד האתגרים הנוקבים
בתולדות מדינת ישראל.
לשאלות ותגובות לגבי המאמר:
[email protected]
ערב מלחמת העצמאות ב- 1948 ליהודים בארץ ישראל הייתה תשתית פוליטית וכלכלית שהצטיירה בעיניהם כמספקת על מנת להקים מדינה. בעקבות ההחלטה באו"ם שאישרה הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל החליטה הנהגת היישוב היהודי לייסד את מדינת ישראל.
ב - 2011 הרשות הפלסטינאית, לאחר שעלה בידה לגבש ביהודה ושומרון תשתית פוליטית וכלכלית שעשויה להיות בסיס למדינה, חותרת לייסד את מדינת פלסטין תוך השענות על החלטה באו"ם. מהלך זה עשוי להתבצע ימים, שבועות או חודשים לאחר ההצבעה הצפויה על כך באו"ם בספטמבר, גם אם במועצת הביטחון יוטל וטו אמריקאי בסוגיה זו.
הקמת המדינה היהודית ב - 1948 הייתה מהלך רווי סיכונים כי מדינות ערב עמדו לתקוף אותה כדי להשמידה. העימות היה עשוי להסתיים במפלה ואף בחיסול של המפעל הציוני בגלל שכוחו הצבאי של היישוב היה דל. לא עמד לרשותו צבא מסודר ומערכות נשק כמו מטוסי קרב, ארטילריה כבדה וטנקים. יחסי הכוחות נטו בבירור לטובת צבאות ערב.
כעת הרשות הפלסטינאית עשויה להירתע מהכרזה על מדינה מחשש לחיכוך אלים ואף לעימות עם ישראל שיוביל לא רק לקריסת המדינה הפלסטינאית אלא אולי גם לאובדן ההישגים של הרשות הפלסטינאית.
למרות המאמץ שהושקע בהכשרת כוחות הביטחון הפלסטינאיים הם אינם צבא מודרני בעל פלטפורמות כמטוסי קרב וטנקים. יחסי הכוחות הם לחלוטין לטובת צה"ל.
בשלב הראשון של מלחמת העצמאות הישראלית, מה- 29 בנובמבר 1947 ועד ה- 15 במאי 1948, המאבק התרחש בין הערבים והיהודים בתוך ארץ ישראל, וכלל גם התקפות על אוכלוסיה חסרת מגן. ב-2011 ההתכתשות עשויה להיות בתחילה מוגבלת לערבים והיהודים בארץ ישראל תוך פגיעה גם באזרחים חסרי ישע.
ב- 1948 ניצחון וכיבוש ערבי של כל ארץ ישראל לא היה מסיים את הסכסוך אם רבים מהיהודים היו ממשיכים בהתנגדות, פסיבית או אקטיבית. בתקופתנו, גם ניצחון והשתלטות מחודשת של ישראל על כל ארץ ישראל יובילו מן הסתם לאותה תוצאה.
לאחר קום המדינה ב – 1948 מדינות ערב תקפו על מנת להשמיד את ישראל ולכבוש את שטחיה ולא בהכרח אם בכלל כדי להקים מדינה פלסטינאית בארץ ישראל. ב- 2011 במידה ותוקם מדינה פלסטינאית מדינות ערב, למרות ההסתייגות של חלקן מהפנייה
הפלסטינאית לאו"ם, יקבלו את המדינה הפלסטינאית וקרוב לוודאי יתמכו בה במישור המדיני ואולי אף הצבאי.
מצרים, לאור התסיסה האנטי ישראלית בה והרגישות המצרית המסורתית כלפי הפלסטינאים, עשויה שלא לעמוד מנגד בעת עימות בין האחרונים לבין ישראל. במידה והעימות בין ישראל לבין הרשות הפלסטינאית יסחף לתוכו את החמאס ברצועת עזה, לאו דווקא מרצונו, הסיכוי להתערבות מצרית יגבר, בוודאי אם צה"ל יחדור לרצועת עזה. החיזבאללה ואף אירן עשויות גם לקחת חלק בעימות.
המשטר הסורי, השקוע במאבק פנימי חריף, עשוי להצטרף לעימות כדי להסיט את תשומת הלב מהנעשה בארצו לעבר ישראל. בנסיבות אלו של עימות מתרחב מדינות ערב נוספות עלולות להיגרר לקלחת כולל סעודיה, למרות ההתמקדות שלה באירן, וירדן, עם כל ההסתייגות שלה מהתנגשות צבאית עם ישראל, ועוד כזו שתהיה למען הפלסטינאים. אין לשלול גם התערבות צבאית ולו סימבולית של מדינות
נוספות במזרח התיכון, כולל של תורכיה.
ב- 1948 כל היישוב היהודי מנה כ- 600 אלף איש. ב- 2011 מספר זה הוא פחות מכמות החיילים שיש בצה"ל, בסדיר ומילואים. עם זאת ישראל וצבאה עשויים למצוא עצמם מתמודדים עם קואליציה ענקית גם אם זו לא תהיה מתואמת ויעילה. סביר להניח כי לא יהיה זה עימות נואש כמו ב- 1948, בה נשקף לישראל סכנה ברורה ומיידית, אך עדיין מלחמה זו עשויה להיות אחד האתגרים הנוקבים
בתולדות מדינת ישראל.
לשאלות ותגובות לגבי המאמר:
[email protected]
