סיני כבסיס לגרילה ולטרור
אהוד עילם
| 19/05/2011
מאז הקמת מדינת ישראל, לסיני יש חשיבות ביטחונית מיוחדת, ולו בגלל הגבול הארוך של חצי האי עם הנגב וקירבתו לאילת. עיר הנמל הדרומית היא לא רק מקום נופש אלא גם
המוצא היחידי של ישראל לים האדום, מה שמקצר מאד את הדרך לאפריקה ולמזרח הרחוק.
אילת היא מעין קודקוד של משולש יבשתי, מה שיכול להקל על ניתוקה. לפני חוזה השלום עם מצרים, ישראל היתה מוטרדת מאפשרות של מהלך צבאי מצרי שינתק את אילת ואף יאיים על העיר עצמה. במסרת חוזה השלום היא התעקשה ועומדת על כך גם כיום - על פירוז מרבית סיני. היערכות מצרית צבאית מחודשת בחצי האי תעניק למצרים אופציה, ולו תיאורטית, לאיים על אילת למשל במידה ויתחולל משבר חריף בין ישראל למצרים.
בעיה נוספת היא שארגוני גרילה וטרור ינצלו שטח מצרי כבסיס לירי או לחדירה קרקעית לישראל. לפני חוזה השלום בין ישראל למצרים, בשנים 1948-1979, היו תקופות בהן מצרים איפשרה, ולעתים אף ארגנה בעצמה, תקיפות של גרילה וטרור, כמו ההתקפות מרצועת עזה במחצית הראשונה של שנות ה- 50. ב- 17 במרס 1954 נרצחו 11 ישראלים בטבח באוטובוס אגד, במעלה עקרבים שבנגב, המצוי על הדרך לאילת, פיגוע שיתכן ויצא ממצרים. בפרקי זמן אחרים שרר שקט יחסי בגבול בין ישראל למצרים, כמו בשנים 1957-1967.
בעקבות חוזה השלום, מצרים מחויבת למנוע פעולות גרילה וטרור נגד ישראלים. עדיין אירעו פיגועים בתוך שטח מצרים, כהתקפות על תיירים ישראליים לאורך השנים כפי שהיה בראס בורקה ב- 1985 ובטאבה ב- 2004. גרילה וטרור גם עשויים לנצל מרחב מצרי כסיני כעמדת זינוק לתוך ישראל. בעיה זו קיימת גם בגבולות אחרים של ישראל.
בלבנון ישנו החיזבאללה העושה למעשה כרצונו, אבל הוא נמנע ומורתע מחדירות לתוך ישראל כדי שלא להצית, ולו כרגע, עימות נוסף כמו ב- 2006.
בסוריה המשטר המקרטע של אסד נמנע כרגע מלהתגרות בישראל באמצעות שיגור חוליות גרילה וטרור לשטחה, מה שמותיר בחזית זו את השקט הנמשך בה כמעט ארבעה עשורים. עם ירדן ומצרים יש לישראל חוזה שלום וגבולות ארוכים במיוחד. מ- 1994, השנה בה נחתם חוזה השלום בין ישראל לירדן, הצליחה הממלכה ההאשמית בדרך כלל למנוע מגרילה וטרור לפעול מתחומה נגד ישראל.
המשך מגמה זו תלוי רבות ביעילות שירותי הביטחון הירדניים ובמידת היציבות של המשטר ההאשמי. עליו יהיה להחזיק מעמד למרות קשיים כלכליים, הרוב הפלסטינאי בממלכה, השכנות עם עירק המתמודדת עם פיגועים וחדירת השפעה אירנית והכאוס המסתמן בסוריה שעשוי לגלוש דרומה.
בסך הכל, לגבי מצרים בכלל וסיני בפרט, השאלה היא האם חצי האי יהיה כמו לבנון, כלומר נתון באחיזה של גרילה וטרור, או כמו בסוריה, תלוי במשטר מעורער,
או כמו בירדן, בשליטה סבירה של המשטר המקומי.
בעשור האחרון ישראל חתרה לכך שמצרים תעצור ולכל הפחות תצמצם הזרמה של נשק, תחמושת ופעילי גרילה וטרור מסיני לרצועת עזה. המאמץ המצרי לא היה מספק. ישראל גם הותירה למצרים לתגבר את כוחותיה בסיני, למשל ב- 2005 בעקבות הנסיגה הישראלית מרצועת עזה, ובתקופה האחרונה, בעקבות ההחמרה שחלה במתרחש בסיני לאחר נפילת משטר מובארק.
ישראל מתמרנת בין השאיפה למנוע סדק מתרחב בעיקרון הפירוז של מרבית סיני לבין הצורך להעניק למצרים את היכולת הבסיסית להתמודד שם עם גרילה וטרור.
מאז הקמת מדינת ישראל, לסיני יש חשיבות ביטחונית מיוחדת, ולו בגלל הגבול הארוך של חצי האי עם הנגב וקירבתו לאילת. עיר הנמל הדרומית היא לא רק מקום נופש אלא גם
המוצא היחידי של ישראל לים האדום, מה שמקצר מאד את הדרך לאפריקה ולמזרח הרחוק.
אילת היא מעין קודקוד של משולש יבשתי, מה שיכול להקל על ניתוקה. לפני חוזה השלום עם מצרים, ישראל היתה מוטרדת מאפשרות של מהלך צבאי מצרי שינתק את אילת ואף יאיים על העיר עצמה. במסרת חוזה השלום היא התעקשה ועומדת על כך גם כיום - על פירוז מרבית סיני. היערכות מצרית צבאית מחודשת בחצי האי תעניק למצרים אופציה, ולו תיאורטית, לאיים על אילת למשל במידה ויתחולל משבר חריף בין ישראל למצרים.
בעיה נוספת היא שארגוני גרילה וטרור ינצלו שטח מצרי כבסיס לירי או לחדירה קרקעית לישראל. לפני חוזה השלום בין ישראל למצרים, בשנים 1948-1979, היו תקופות בהן מצרים איפשרה, ולעתים אף ארגנה בעצמה, תקיפות של גרילה וטרור, כמו ההתקפות מרצועת עזה במחצית הראשונה של שנות ה- 50. ב- 17 במרס 1954 נרצחו 11 ישראלים בטבח באוטובוס אגד, במעלה עקרבים שבנגב, המצוי על הדרך לאילת, פיגוע שיתכן ויצא ממצרים. בפרקי זמן אחרים שרר שקט יחסי בגבול בין ישראל למצרים, כמו בשנים 1957-1967.
בעקבות חוזה השלום, מצרים מחויבת למנוע פעולות גרילה וטרור נגד ישראלים. עדיין אירעו פיגועים בתוך שטח מצרים, כהתקפות על תיירים ישראליים לאורך השנים כפי שהיה בראס בורקה ב- 1985 ובטאבה ב- 2004. גרילה וטרור גם עשויים לנצל מרחב מצרי כסיני כעמדת זינוק לתוך ישראל. בעיה זו קיימת גם בגבולות אחרים של ישראל.
בלבנון ישנו החיזבאללה העושה למעשה כרצונו, אבל הוא נמנע ומורתע מחדירות לתוך ישראל כדי שלא להצית, ולו כרגע, עימות נוסף כמו ב- 2006.
בסוריה המשטר המקרטע של אסד נמנע כרגע מלהתגרות בישראל באמצעות שיגור חוליות גרילה וטרור לשטחה, מה שמותיר בחזית זו את השקט הנמשך בה כמעט ארבעה עשורים. עם ירדן ומצרים יש לישראל חוזה שלום וגבולות ארוכים במיוחד. מ- 1994, השנה בה נחתם חוזה השלום בין ישראל לירדן, הצליחה הממלכה ההאשמית בדרך כלל למנוע מגרילה וטרור לפעול מתחומה נגד ישראל.
המשך מגמה זו תלוי רבות ביעילות שירותי הביטחון הירדניים ובמידת היציבות של המשטר ההאשמי. עליו יהיה להחזיק מעמד למרות קשיים כלכליים, הרוב הפלסטינאי בממלכה, השכנות עם עירק המתמודדת עם פיגועים וחדירת השפעה אירנית והכאוס המסתמן בסוריה שעשוי לגלוש דרומה.
בסך הכל, לגבי מצרים בכלל וסיני בפרט, השאלה היא האם חצי האי יהיה כמו לבנון, כלומר נתון באחיזה של גרילה וטרור, או כמו בסוריה, תלוי במשטר מעורער,
או כמו בירדן, בשליטה סבירה של המשטר המקומי.
בעשור האחרון ישראל חתרה לכך שמצרים תעצור ולכל הפחות תצמצם הזרמה של נשק, תחמושת ופעילי גרילה וטרור מסיני לרצועת עזה. המאמץ המצרי לא היה מספק. ישראל גם הותירה למצרים לתגבר את כוחותיה בסיני, למשל ב- 2005 בעקבות הנסיגה הישראלית מרצועת עזה, ובתקופה האחרונה, בעקבות ההחמרה שחלה במתרחש בסיני לאחר נפילת משטר מובארק.
ישראל מתמרנת בין השאיפה למנוע סדק מתרחב בעיקרון הפירוז של מרבית סיני לבין הצורך להעניק למצרים את היכולת הבסיסית להתמודד שם עם גרילה וטרור.
