פייסבוק והפתעות מודיעיניות
פייסבוק והפתעות מודיעיניות
חנן גפן
| 19/05/2011
התרחשויות החודשים האחרונים במדינות ערב הצליחו להביך שליטים, משטרים, מנגנוני שלטון ותקשורת. מיד החלה חגיגה תקשורתית סביב סוגיית הרשת החברתית באינטרנט, שבכוחה לייצר, לכאורה יש מאין, ציבור צעיר ושוחר דמוקרטיה, שאינו מהסס להתעמת עם השלטון ולעמוד על זכויותיו.
כאיש מודיעין אני נוטה לחשוד בתהפוכות חברתיות "אינסטנט", או בכאלה המתיימרות לשנות DNA של מדינה בהינף קולמוס או הקשת מקש על המקלדת.
יש, לכאורה, דמיון מסוים בין אירועי הזמן האחרון במדינות ערב השונות: הפגנות המוניות מתמשכות, דרישות קצביות בנוסח "העם רוצה להוריד את השלטון" (או "העם רוצה לשחרר את פלסטין", כמו הצעקות שנשמעו על ידי פלשתינים, בגדר הגבול של ישראל עם סוריה, ב-15 במאי), תיאום ימי זעם לסוגיהם לאחר התפילות בימי שישי, נכונות להתעמת עם כוחות הביטחון והעברת צילומים ודיווחים מאזורי המהומות לרשתות התקשורת. וישנה גם, כמובן, רשת המידע (אלג’זירה, אינטרנט), המעצימה אירועים מקומיים ומעודדת אוכלוסיות במדינות שונות לנצל את הגל.
ואולם, התבוננות מעמיקה מעט יותר תגלה את השונה בין אירועים אלה. במצרים ניכר מזה זמן רב חוסר שביעות רצון מהמצב הכלכלי, ממצב התעסוקה, מהאחים המוסלמים ומכוונת הנשיא מובארק להוריש את השלטון לבנו; בתוניסיה מדובר היה בשלטון משפחתי מסואב; בלוב בחלוקה טריטוריאלית שבטית; בתימן- בקיטוב שבטי, טריטוריאלי ודתי; בסוריה - בשליטה מתמשכת של מיעוט עלאווי על אוכלוסייה סונית; ובבחריין – בשלטון מיעוט סוני על רוב שיעי. כל אלה היו מוקדי מתיחות שרחשו על אש קטנה כל הזמן והתפרצו מדי פעם, וההצלחה המפתיעה בתוניס היא שליבתה את הלהבות. בכל האירועים הללו היו חומרי הבעירה מסורתיים, מוכרים לעייפה, ורחוקים מסינדרום הרשת החברתית כרחוק סן פרנסיסקו מבנגאזי. התקשורת והפרשנים דנו ביכולתם של גורמי המודיעין לאתר אירועים בעידן החדש. הוזכרה הפתעה מודיעינית (שוב!) שכשלה בזיהוי עלייתם של כוחות חדשים, רעננים ולא מוכרים, שהתגבשו סביב הרשת החברתית.
אך, לדעתי, גם מעקב מודיעיני אחרי המתרחש בפייסבוק היה מעלה רק אינספור פורומים שדנים בכל סוגיה עלי אדמות, אבל לא תובנות משמעותיות.
ההפתעות הגדולות של החודשים האחרונים היו בתחומים אחרים לגמרי, והתבטאו בהתערבות מהירה ונחרצת של גורמים חיצוניים באירועים פנימיים, מעל ראשי השליטים, שהתאפשרה הודות ליכולת להמחיש לדעת הקהל במערב את האירועים בשטח. ההפתעה במצרים הייתה הנחישות והמהירות שבה החליטו האמריקאים לסלק את מובארק ושיתוף הפעולה שנרקם בינם לבין הממסד הצבאי המצרי. המופתעים הגדולים היו מובארק עצמו, מנגנון השלטון שלו ובעצם כל שוכני המזרח התיכון. הלם ההפתעה חזר כבומרנג גם אל האמריקאים, שהיו צריכים להסביר לעצמם ולאחרים מדוע השלטון הדמוקרטי בסעודיה ובבחריין שונה מאלה של לוב ומצרים.
בלוב הייתה זו הקואליציה האירופית שהפתיעה כאשר נקטה מהלך של התערבות אגרסיבית ומהירה יחסית, תוך שינוי דרמטי בהתייחסותם של חברים לשעבר למשטרו של מועמר קדאפי. במקרה זה היו מעורבים, כנראה, אינטרסים כבדים לאבטחת אספקת הנפט.
החידושים הגדולים הם היכולת להעביר מידע - ובעיקר מידע חזותי וחי - מאזורי האירועים אל קהל צרכני המרוחק מהם אלפי מילין, וכן מתן לגיטימציה להתערבות בינלאומית חיצונית באירועים פנימיים, במקרים שבהם משטרים פוגעים בהמונים.
ואם הייתי מתבקש להצביע על מופתעים פוטנציאליים בעתיד, הרי שאלה יהיו חכמי הדת, שיושבים בקום, במכה או בכל מקום אחר, ואשר אוצר המילים והדרשות שלהם ייתפסו כבלתי רלבנטיים בעיני ובאוזני חלק גדול של הציבור שגדל ביקום המידע החדש.
התרחשויות החודשים האחרונים במדינות ערב הצליחו להביך שליטים, משטרים, מנגנוני שלטון ותקשורת. מיד החלה חגיגה תקשורתית סביב סוגיית הרשת החברתית באינטרנט, שבכוחה לייצר, לכאורה יש מאין, ציבור צעיר ושוחר דמוקרטיה, שאינו מהסס להתעמת עם השלטון ולעמוד על זכויותיו.
כאיש מודיעין אני נוטה לחשוד בתהפוכות חברתיות "אינסטנט", או בכאלה המתיימרות לשנות DNA של מדינה בהינף קולמוס או הקשת מקש על המקלדת.
יש, לכאורה, דמיון מסוים בין אירועי הזמן האחרון במדינות ערב השונות: הפגנות המוניות מתמשכות, דרישות קצביות בנוסח "העם רוצה להוריד את השלטון" (או "העם רוצה לשחרר את פלסטין", כמו הצעקות שנשמעו על ידי פלשתינים, בגדר הגבול של ישראל עם סוריה, ב-15 במאי), תיאום ימי זעם לסוגיהם לאחר התפילות בימי שישי, נכונות להתעמת עם כוחות הביטחון והעברת צילומים ודיווחים מאזורי המהומות לרשתות התקשורת. וישנה גם, כמובן, רשת המידע (אלג’זירה, אינטרנט), המעצימה אירועים מקומיים ומעודדת אוכלוסיות במדינות שונות לנצל את הגל.
ואולם, התבוננות מעמיקה מעט יותר תגלה את השונה בין אירועים אלה. במצרים ניכר מזה זמן רב חוסר שביעות רצון מהמצב הכלכלי, ממצב התעסוקה, מהאחים המוסלמים ומכוונת הנשיא מובארק להוריש את השלטון לבנו; בתוניסיה מדובר היה בשלטון משפחתי מסואב; בלוב בחלוקה טריטוריאלית שבטית; בתימן- בקיטוב שבטי, טריטוריאלי ודתי; בסוריה - בשליטה מתמשכת של מיעוט עלאווי על אוכלוסייה סונית; ובבחריין – בשלטון מיעוט סוני על רוב שיעי. כל אלה היו מוקדי מתיחות שרחשו על אש קטנה כל הזמן והתפרצו מדי פעם, וההצלחה המפתיעה בתוניס היא שליבתה את הלהבות. בכל האירועים הללו היו חומרי הבעירה מסורתיים, מוכרים לעייפה, ורחוקים מסינדרום הרשת החברתית כרחוק סן פרנסיסקו מבנגאזי. התקשורת והפרשנים דנו ביכולתם של גורמי המודיעין לאתר אירועים בעידן החדש. הוזכרה הפתעה מודיעינית (שוב!) שכשלה בזיהוי עלייתם של כוחות חדשים, רעננים ולא מוכרים, שהתגבשו סביב הרשת החברתית.
אך, לדעתי, גם מעקב מודיעיני אחרי המתרחש בפייסבוק היה מעלה רק אינספור פורומים שדנים בכל סוגיה עלי אדמות, אבל לא תובנות משמעותיות.
ההפתעות הגדולות של החודשים האחרונים היו בתחומים אחרים לגמרי, והתבטאו בהתערבות מהירה ונחרצת של גורמים חיצוניים באירועים פנימיים, מעל ראשי השליטים, שהתאפשרה הודות ליכולת להמחיש לדעת הקהל במערב את האירועים בשטח. ההפתעה במצרים הייתה הנחישות והמהירות שבה החליטו האמריקאים לסלק את מובארק ושיתוף הפעולה שנרקם בינם לבין הממסד הצבאי המצרי. המופתעים הגדולים היו מובארק עצמו, מנגנון השלטון שלו ובעצם כל שוכני המזרח התיכון. הלם ההפתעה חזר כבומרנג גם אל האמריקאים, שהיו צריכים להסביר לעצמם ולאחרים מדוע השלטון הדמוקרטי בסעודיה ובבחריין שונה מאלה של לוב ומצרים.
בלוב הייתה זו הקואליציה האירופית שהפתיעה כאשר נקטה מהלך של התערבות אגרסיבית ומהירה יחסית, תוך שינוי דרמטי בהתייחסותם של חברים לשעבר למשטרו של מועמר קדאפי. במקרה זה היו מעורבים, כנראה, אינטרסים כבדים לאבטחת אספקת הנפט.
החידושים הגדולים הם היכולת להעביר מידע - ובעיקר מידע חזותי וחי - מאזורי האירועים אל קהל צרכני המרוחק מהם אלפי מילין, וכן מתן לגיטימציה להתערבות בינלאומית חיצונית באירועים פנימיים, במקרים שבהם משטרים פוגעים בהמונים.
ואם הייתי מתבקש להצביע על מופתעים פוטנציאליים בעתיד, הרי שאלה יהיו חכמי הדת, שיושבים בקום, במכה או בכל מקום אחר, ואשר אוצר המילים והדרשות שלהם ייתפסו כבלתי רלבנטיים בעיני ובאוזני חלק גדול של הציבור שגדל ביקום המידע החדש.
