אתגר הגרילה והטרור מול אתגר הלוחמה הקונוונציונלית
הגרילה והטרור מול הלוחמה הקונוונציונלית
אהוד עילם
| 19/05/2011
לאורך השנים הכו בישראל גלים של גרילה וטרור שהיו עשויים להחליש אותה בהדרגתיות ובנסיבות חריפות במיוחד אולי אף לפורר אותה. זה לא אירע. ישראל גם שרדה שורה של מלחמות קונוונציונליות, מלחמות גבוהות עצימות, שהיו אחרי הכל האיום העיקרי על קיומה של ישראל. במידה וישראל היתה סופגת מפלה מוחלטת בעימות כזה, למשל ב- 1973, היתה נשקפת לה סכנה מיידית. על צה"ל היה לתת אפוא מענה לאתגר של הגרילה והטרור אבל להתמקד בהיערכות לעימות קונוונציונלי.
השבוע, ב - 22 ביוני, התקיימה הרצאה במכון המחקר ברוקינגס(Brookings) בוושינגטון לרגל ספרו החדש של דניאל בימן ((Byman, חוקר בכיר באותו מכון. הספר עוסק בהצלחות וכשלונות של ישראל בעת המאבק הממושך שלה בגרילה ובטרור. בהרצאתו בחן בימן דילמות שונות בנושא זה, במיוחד אלו מהעשור האחרון. הוא נגע למשל בחיסולו של סלאח שחאדה ב- 2002. לאחריו הגיב רב אלוף (מיל) גבי אשכנזי, הרמטכ"ל לשעבר, שמשמש כעמית אורח בברוקינגס. בין היתר ציין אשכנזי את הזיקה בין היערכות לעימות קונוונציונלי לבין התכוננות למלחמה מוגבלת יותר.
היריבות העיקריות של ישראל במישור הקונוונציונלי היו באופן מסורתי מדינות ערב הגדולות והחזקות יותר: עירק, סוריה ומצרים.
עירק, שהתעצמה מאד בשנות ה- 80 במהלך העימות הממושך שלה עם אירן, ספגה מהלומה עזה במלחמה ב- 1991 ונוטרלה למעשה ככוח קונוונציונלי בעקבות כיבושה ב- 2003. כיום, לאור בעיות הפנים האדירות שלה, ספק רב אם לעירק יש כוונות ויכולות כאחד לשגר חיל משלוח כלשהו נגד ישראל.
בעקבות קריסת ברית המועצות בתחילת שנות ה- 90 נחלשה העוצמה הצבאית הסורית, עם כל הסיוע שקיבלה סוריה מאירן בשנים האחרונות. סוריה עדיין מסוגלת לקרוא תיגר על ישראל במישור הקונוונציונלי אבל הדגש שלה יהיה יותר על תחום האש, כירי טק"ק ורק"ק לעורף הישראלי ושימוש בטילי נ"ט מתקדמים בקו החזית, מאשר בתמרון, מתקפת שריון מאסיבית. כעת הכוונות ההתקפיות של המשטר הסורי אינן ממוקדות נגד ישראל בכלל ורמת הגולן בפרט אלא נגד התקוממות בהבשלה בתוך סוריה עצמה. פתיחה יזומה של חזית עם ישראל בניסיון לתעל נגדה את הזעם המופנה כלפי המשטר הסורי עשויה לסבך אותו בלחימה בשתי חזיתות במקביל. בחזית הפנימית המשטר הסורי יהנה מעדיפות צבאית אבל יוסיף לספוג ביקורת בינלאומית נוקבת ובחזית החיצונית מול ישראל יסבול המשטר הסורי מנחיתות צבאית.
מצרים, עד לחוזה השלום, נחשבה על ידי ישראל כאתגר עיקרי בתחום הלוחמה הקונוונציונלית. לאחר החתימה על חוזה השלום מצרים הוסיפה להתעצם במישור הצבאי, לא מעט הודות לסיוע אמריקאי. אי הוודאות ששורר כלפיה כעת, בעקבות נפילת משטר מובארק, מגביר את החשש לגבי העתיד. אם, כלקח ידוע ממלחמת יום הכיפורים, מתייחסים בראש ובראשונה ליכולת צבאית מצרים היא האתגר העיקרי של ישראל בתחום הלוחמה הקונוונציונלית.
על צה"ל להמשיך להיערך להתלקחות מחודשת מול גורמים הנשענים על גרילה וטרור, החיזבאללה ו / או פלסטינאים בכלל והחמאס ברצועת עזה בפרט. עם זאת, כתמיד, עליו להמשיך לשקוד על היערכות למאבק קונוונציונלי, בחזית הסורית והמצרית כאחד.
מחבר המאמר ישמח לקבל שאלות ותגובות: [email protected]
לאורך השנים הכו בישראל גלים של גרילה וטרור שהיו עשויים להחליש אותה בהדרגתיות ובנסיבות חריפות במיוחד אולי אף לפורר אותה. זה לא אירע. ישראל גם שרדה שורה של מלחמות קונוונציונליות, מלחמות גבוהות עצימות, שהיו אחרי הכל האיום העיקרי על קיומה של ישראל. במידה וישראל היתה סופגת מפלה מוחלטת בעימות כזה, למשל ב- 1973, היתה נשקפת לה סכנה מיידית. על צה"ל היה לתת אפוא מענה לאתגר של הגרילה והטרור אבל להתמקד בהיערכות לעימות קונוונציונלי.
השבוע, ב - 22 ביוני, התקיימה הרצאה במכון המחקר ברוקינגס(Brookings) בוושינגטון לרגל ספרו החדש של דניאל בימן ((Byman, חוקר בכיר באותו מכון. הספר עוסק בהצלחות וכשלונות של ישראל בעת המאבק הממושך שלה בגרילה ובטרור. בהרצאתו בחן בימן דילמות שונות בנושא זה, במיוחד אלו מהעשור האחרון. הוא נגע למשל בחיסולו של סלאח שחאדה ב- 2002. לאחריו הגיב רב אלוף (מיל) גבי אשכנזי, הרמטכ"ל לשעבר, שמשמש כעמית אורח בברוקינגס. בין היתר ציין אשכנזי את הזיקה בין היערכות לעימות קונוונציונלי לבין התכוננות למלחמה מוגבלת יותר.
היריבות העיקריות של ישראל במישור הקונוונציונלי היו באופן מסורתי מדינות ערב הגדולות והחזקות יותר: עירק, סוריה ומצרים.
עירק, שהתעצמה מאד בשנות ה- 80 במהלך העימות הממושך שלה עם אירן, ספגה מהלומה עזה במלחמה ב- 1991 ונוטרלה למעשה ככוח קונוונציונלי בעקבות כיבושה ב- 2003. כיום, לאור בעיות הפנים האדירות שלה, ספק רב אם לעירק יש כוונות ויכולות כאחד לשגר חיל משלוח כלשהו נגד ישראל.
בעקבות קריסת ברית המועצות בתחילת שנות ה- 90 נחלשה העוצמה הצבאית הסורית, עם כל הסיוע שקיבלה סוריה מאירן בשנים האחרונות. סוריה עדיין מסוגלת לקרוא תיגר על ישראל במישור הקונוונציונלי אבל הדגש שלה יהיה יותר על תחום האש, כירי טק"ק ורק"ק לעורף הישראלי ושימוש בטילי נ"ט מתקדמים בקו החזית, מאשר בתמרון, מתקפת שריון מאסיבית. כעת הכוונות ההתקפיות של המשטר הסורי אינן ממוקדות נגד ישראל בכלל ורמת הגולן בפרט אלא נגד התקוממות בהבשלה בתוך סוריה עצמה. פתיחה יזומה של חזית עם ישראל בניסיון לתעל נגדה את הזעם המופנה כלפי המשטר הסורי עשויה לסבך אותו בלחימה בשתי חזיתות במקביל. בחזית הפנימית המשטר הסורי יהנה מעדיפות צבאית אבל יוסיף לספוג ביקורת בינלאומית נוקבת ובחזית החיצונית מול ישראל יסבול המשטר הסורי מנחיתות צבאית.
מצרים, עד לחוזה השלום, נחשבה על ידי ישראל כאתגר עיקרי בתחום הלוחמה הקונוונציונלית. לאחר החתימה על חוזה השלום מצרים הוסיפה להתעצם במישור הצבאי, לא מעט הודות לסיוע אמריקאי. אי הוודאות ששורר כלפיה כעת, בעקבות נפילת משטר מובארק, מגביר את החשש לגבי העתיד. אם, כלקח ידוע ממלחמת יום הכיפורים, מתייחסים בראש ובראשונה ליכולת צבאית מצרים היא האתגר העיקרי של ישראל בתחום הלוחמה הקונוונציונלית.
על צה"ל להמשיך להיערך להתלקחות מחודשת מול גורמים הנשענים על גרילה וטרור, החיזבאללה ו / או פלסטינאים בכלל והחמאס ברצועת עזה בפרט. עם זאת, כתמיד, עליו להמשיך לשקוד על היערכות למאבק קונוונציונלי, בחזית הסורית והמצרית כאחד.
מחבר המאמר ישמח לקבל שאלות ותגובות: [email protected]
