פרשנות | היום שאחרי לא יראה אחרת מהיום בעזה - לנתניהו אין בסיס פוליטי לפשרות מדיניות
נתניהו כראש ממשלה מחושק במפלגות יותר ימניות ממנו. עם נבחרת כזו, קשה לראות איך מצליחים לקדם הליך מדיני הקשור לעזה
עמי רוחקס דומבה
| 07/05/2024
וידאו (עלה לשרת): עומר מירון /לע"מ
צה״ל אמנם כבש את מעבר רפיח כמעט ללא התנגדות, בדרכו לציר פילדלפי וניתוקה התת קרקעי של עזה מסיני. עבור צה״ל מדובר בקטע גבול פרוץ שאפשר לחמאס להתעצם צבאית. השתלטות על ציר פילדלפי היא המקטע האחרון של מלחמת ״חרבות הברזל״ שהחלה בצפון הרצועה והגיעה כעת לדרומה.
מה שנשאר מחמאס בעזה (אלו שלא ברחו בשמונת החודשים האחרונים), כנראה חלקו יסתווה לאזרחים וחלקו האחר יהרג או ישבה בידי צה״ל. אם לא יהיו בלת״מים מיוחדים, צה״ל אמור לסיים את כיבוש רפיח בפרק זמן של מספר שבועות בודד.
כעת, כאשר ברור לכל מה שהיה ידוע, שנתניהו לא יסכים לעסקת חטופים, החלק הצבאי של חרבות ברזל הגיע לסופו. ההחלטה להכנס לרפיח סגרה את הגולל על עסקת חטופים עתידית, חמאס עם הגב לקיר וללא עסקה עתידית, גורל החטופים לא ידוע. מבחינה צבאית, כיבוש רפיח זה הצעד האחרון שנדרש לסיום המלחמה.
לאור ההחלטה לכבוש את רפיח ולסיים את הלחימה בעוד מספר שבועות בודד, עולה השאלה מה יקרה ביום שהטנקים יכבו מנועים. יש בעזה מעל מליון איש שצריך לדאוג להם. שלטון חלופי אין. התשתיות הרוסות מהמלחמה של שמונת החודשים האחרונים. האוכל והמים שנכנסים לעזה הם תוצר תמיכה בינלאומית. אמצעי ייצור המזון והמים המקומיים בעזה נהרסו.
מי יקח אחריות על האוכלוסיה האזרחית בעזה לאחר כיבוש רפיח? זו שאלה פתוחה. ישראל לא הכריזה על ממשל צבאי ולקחה אחריות, אין סיפוח ישראלי, אין שלטון חמולות, אין שלטון של הרשות הפלסטינית ואין כוח רב לאומי. כלומר, יום לאחר הניצחון הצבאי, המצב ישאר כמו שהוא. חלק ממדינות העולם ימשיכו להעביר מים ומזון לעזה. הליך השיקום לא יתחיל עד שאין הסכם מדיני כלשהו עם מישהו.
בתפיסה הביטחונית של נתניהו, זה מצב רצוי. עזה ללא שיקום תשאר חלשה. הכאוס יאפשר לשב״כ וצה״ל לשלוט ביטחונית ביתר קלות, תוך ביתור הרצועה למספר אזורים. זירת יו״ש תשאר מנותקת מעזה ובכך תמנע בפועל הקמת מדינה פלסטינית.
צה״ל ישאר בפרימטר של עזה, עם פשיטות ממוקדות. ארגונים חברתיים ימשיכו לחלק מזון, מים ותרופות. ובמקביל ימשך תהליך מדיני מול האמריקאים, אירופאים ומדינות המפרץ. הליך כזה אפשר ״למשוך״ חודשים ואפילו שנים. בינתיים עזה תשאר מוחלשת ללא שלטון מרכזי והליך שיקום.
ישראל כלואה בדיסוננס: מחד, הליך שיקום החברה האזרחית בעזה, ישקם גם את ארגוני הטרור בעזה (בשמות אחרים). מאידך, עוני ורעב יובילו כמעט בוודאות לעליית ארגוני פשיעה וטרור בעזה. לא משנה איזה תהליך מדיני יבחר - כזה שמשקם או כזה שמשאיר את עזה בחורבותיה, הטרור עלול להרים ראשו מחדש בעזה. לפחות בטווח הקצר. אם בטווח הארוך עזה תהפוך ל״סינגפור של המזרח התיכון״ כפי שטענו חלק מהכותרות בשבועות האחרונים, אולי המצב ישתנה.
לזה צריך להוסיף את הפוליטיקה הפנימית. נתניהו כראש ממשלה מחושק במפלגות יותר ימניות ממנו. עם נבחרת כזו, קשה לראות איך מצליחים לקדם הליך מדיני הקשור לעזה, כאשר כל ההצעות הבינלאומיות לפתרון בעזה שעלו בחודשים האחרונים, כוללות בסוף התהליך הקמת מדינה פלסטינית. כזו שתכלול את עזה ויו״ש עם חיבור יבשתי. הסיכוי שהכנסת הנוכחית תוכל לאשר הסכם מדיני שסופו מדינה פלסטינית - אפסי.
מצד שני, גם פלוני שיצפה לראות מתווה מדיני שיוזמת מדינת ישראל מול הפלסטינים, עלול להזדקן ללא תוצאות. המשמעות היא שבחודשים ואולי אף בשנים לאחר סיום מלחמת ״חרבות הברזל״, ממשלת ישראל ״תמשוך״ את המשא ומתן על גורלה של עזה ככל שתוכל, ללא החלטה מעשית. ולכן, הציפייה היא שהיום שאחרי, לא יראה אחרת מהיום בעזה.
נתניהו כראש ממשלה מחושק במפלגות יותר ימניות ממנו. עם נבחרת כזו, קשה לראות איך מצליחים לקדם הליך מדיני הקשור לעזה
וידאו (עלה לשרת): עומר מירון /לע"מ
צה״ל אמנם כבש את מעבר רפיח כמעט ללא התנגדות, בדרכו לציר פילדלפי וניתוקה התת קרקעי של עזה מסיני. עבור צה״ל מדובר בקטע גבול פרוץ שאפשר לחמאס להתעצם צבאית. השתלטות על ציר פילדלפי היא המקטע האחרון של מלחמת ״חרבות הברזל״ שהחלה בצפון הרצועה והגיעה כעת לדרומה.
מה שנשאר מחמאס בעזה (אלו שלא ברחו בשמונת החודשים האחרונים), כנראה חלקו יסתווה לאזרחים וחלקו האחר יהרג או ישבה בידי צה״ל. אם לא יהיו בלת״מים מיוחדים, צה״ל אמור לסיים את כיבוש רפיח בפרק זמן של מספר שבועות בודד.
כעת, כאשר ברור לכל מה שהיה ידוע, שנתניהו לא יסכים לעסקת חטופים, החלק הצבאי של חרבות ברזל הגיע לסופו. ההחלטה להכנס לרפיח סגרה את הגולל על עסקת חטופים עתידית, חמאס עם הגב לקיר וללא עסקה עתידית, גורל החטופים לא ידוע. מבחינה צבאית, כיבוש רפיח זה הצעד האחרון שנדרש לסיום המלחמה.
לאור ההחלטה לכבוש את רפיח ולסיים את הלחימה בעוד מספר שבועות בודד, עולה השאלה מה יקרה ביום שהטנקים יכבו מנועים. יש בעזה מעל מליון איש שצריך לדאוג להם. שלטון חלופי אין. התשתיות הרוסות מהמלחמה של שמונת החודשים האחרונים. האוכל והמים שנכנסים לעזה הם תוצר תמיכה בינלאומית. אמצעי ייצור המזון והמים המקומיים בעזה נהרסו.
מי יקח אחריות על האוכלוסיה האזרחית בעזה לאחר כיבוש רפיח? זו שאלה פתוחה. ישראל לא הכריזה על ממשל צבאי ולקחה אחריות, אין סיפוח ישראלי, אין שלטון חמולות, אין שלטון של הרשות הפלסטינית ואין כוח רב לאומי. כלומר, יום לאחר הניצחון הצבאי, המצב ישאר כמו שהוא. חלק ממדינות העולם ימשיכו להעביר מים ומזון לעזה. הליך השיקום לא יתחיל עד שאין הסכם מדיני כלשהו עם מישהו.
בתפיסה הביטחונית של נתניהו, זה מצב רצוי. עזה ללא שיקום תשאר חלשה. הכאוס יאפשר לשב״כ וצה״ל לשלוט ביטחונית ביתר קלות, תוך ביתור הרצועה למספר אזורים. זירת יו״ש תשאר מנותקת מעזה ובכך תמנע בפועל הקמת מדינה פלסטינית.
צה״ל ישאר בפרימטר של עזה, עם פשיטות ממוקדות. ארגונים חברתיים ימשיכו לחלק מזון, מים ותרופות. ובמקביל ימשך תהליך מדיני מול האמריקאים, אירופאים ומדינות המפרץ. הליך כזה אפשר ״למשוך״ חודשים ואפילו שנים. בינתיים עזה תשאר מוחלשת ללא שלטון מרכזי והליך שיקום.
ישראל כלואה בדיסוננס: מחד, הליך שיקום החברה האזרחית בעזה, ישקם גם את ארגוני הטרור בעזה (בשמות אחרים). מאידך, עוני ורעב יובילו כמעט בוודאות לעליית ארגוני פשיעה וטרור בעזה. לא משנה איזה תהליך מדיני יבחר - כזה שמשקם או כזה שמשאיר את עזה בחורבותיה, הטרור עלול להרים ראשו מחדש בעזה. לפחות בטווח הקצר. אם בטווח הארוך עזה תהפוך ל״סינגפור של המזרח התיכון״ כפי שטענו חלק מהכותרות בשבועות האחרונים, אולי המצב ישתנה.
לזה צריך להוסיף את הפוליטיקה הפנימית. נתניהו כראש ממשלה מחושק במפלגות יותר ימניות ממנו. עם נבחרת כזו, קשה לראות איך מצליחים לקדם הליך מדיני הקשור לעזה, כאשר כל ההצעות הבינלאומיות לפתרון בעזה שעלו בחודשים האחרונים, כוללות בסוף התהליך הקמת מדינה פלסטינית. כזו שתכלול את עזה ויו״ש עם חיבור יבשתי. הסיכוי שהכנסת הנוכחית תוכל לאשר הסכם מדיני שסופו מדינה פלסטינית - אפסי.
מצד שני, גם פלוני שיצפה לראות מתווה מדיני שיוזמת מדינת ישראל מול הפלסטינים, עלול להזדקן ללא תוצאות. המשמעות היא שבחודשים ואולי אף בשנים לאחר סיום מלחמת ״חרבות הברזל״, ממשלת ישראל ״תמשוך״ את המשא ומתן על גורלה של עזה ככל שתוכל, ללא החלטה מעשית. ולכן, הציפייה היא שהיום שאחרי, לא יראה אחרת מהיום בעזה.
