הסיכון שבחשיפה לחומרי נפץ נטושים באקוודור
תושבים מקומיים חוששים, שחומר הנפץ שקבור מתחת לאדמה במספר לא ידוע של מקומות, עלול להתפוצץ בכל עת
אברהם אילון
| 30/04/2024
By Diego Delso, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=42189257
בשבוע שעבר פרסם ה-Guardian כתבה על כפרים באמזונס שבאקוודור, שמוקפים בחומרי נפץ נטושים.
Compañía General de Combustibles (CGC) היא יצרנית נפט וגז טבעי ארגנטינאית, שחתמה על חוזה עם חברת הנפט הממשלתית האקוודורית Petroecuador לחיפושי נפט באזור בשנת 1996. בשנת 2002 CGC השתמשה בחומרי נפץ בבארות נפט על פני שטח של 20 קמ"ר של יער על גדות נהר Bobonaza, באמזונס האקוודורי.
קהילות הילידים ב-Sarayaku, שחיו תמיד בהרמוניה עם הטבע, אנשי Kichwa המקומיים נלחמו בחזרה, ובסופו של דבר הביאו את המקרה שלהם לבית הדין בינלאומי. יותר מעשור מאוחר יותר CGC כבר לא שם אבל חומרי הנפץ דווקא כן, למרות שבית הדין בינלאומי פסק, שמדובר בסכנת חיים ובסכנה למערכת האקולוגית.
אף על פי שארבע קהילות שכנות: Jatún Molino, Pacayaku, Canelos ו-Shaimi קיבלו את הצעותיה של CGC, 1,200 אנשי Sarayaku דחו בעקביות את הצעות החברה כדי לקבל גישה לאזור, שכללו טיפול רפואי, 500 משרות לקהילה ו-60,000 דולר. בשנת 1999 הרסו הילידים באזור מחנות והתעמתו עם עובדי הנפט, מה שהביא להפסקת העבודה.
אף על פי כן עד שנת 2002 בתמיכת צבא אקוודור CGC הביאה את עובדיה, בנתה מתקני נפט וייצרה 467 בארות נפט. לצורך חיפושים סייסמיים, היא השתמשה ב-1.43 טונות של חומר הנפץ Pentolite על פני 20 קמ"ר של טריטוריה ילידית.
Pentolite הוא חומר נפץ, המשמש בראשי נפץ בתחמושת צבאית אבל גם לחיפושים סייסמיים בכריה ובחציבה, רגיש מאוד לחום ולמכה.
תושבים מקומיים חוששים, שחומר הנפץ שקבור מתחת לאדמה במספר לא ידוע של מקומות סביב היער, עלול להתפוצץ בכל עת ואומרים שהוא חוסם גישה מלאה לאדמותיהם, מסכן אותם ומאיים על היער עצמו.
פניותיה של קהילת Sarayaku לרשויות המקומיות והארציות לא הצליחו לעצור את CGC ואת השימוש שלה בחומרי נפץ, ולכן הם פנו לבית הדין. בפסיקה משנת 2012 גינה בית הדין הבין-אמריקאי לזכויות אדם (Inter-American Court of Human Rights - IACHR) את אקוודור על הפרת זכותה של Sarayaku ל"התייעצות חופשית, מוקדמת ומושכלת" לפני שאישרה חיפושי נפט באדמתה.
פסק הדין ייצג ניצחון היסטורי לזכויות הילידים באמריקה. אבל יותר מעשור לאחר הפסיקה, פרויקט הנפט הכושל של CGC עדיין רודף את הקהילה. בית הדין הורה בפסק דינו על נטרול ועל הוצאת חומרי הנפץ מ-Sarayaku, כפי שדרשה הקהילה, אך אלו עדיין לא בוצעו.
אקוודור אכן שילמה 1.4 מיליון דולר כפיצויים בשנת 2013, והתנצלה בפני הקהילה. "אנשי הצהריים", כפי שמכנה את עצמה הקהילה הילידית ב-Sarayaku, האמינו שיחסיהם עם המדינה ישתפרו לאחר מכן. שרים באו כדי להתנצל, והקהילה אכן קיבלה את ההתנצלויות.
זה הרגיש כמו עידן חדש. אבל ההתנצלויות לא חרגו מעבר למילים. Amazon Watch, ארגון סביבתי אמריקאי שתומך באנשי Sarayaku מאז תחילת שנות ה-2000, טוען שמאז שהתגלה הנפט באקוודור בסוף שנות ה-60, ממשלות ראו במשאב הזה כרטיס כניסה לפיתוח כלכלי ובעמים הילידים מכשול בדרכו.
לכ-63% או 5,069,228 דונם, מהטריטוריות הילידיות באמזונס של אקוודור יש זיכיונות להפקת דלק מאובנים והמצב ב-Sarayaku אינו מקרה בודד. קידוחי נפט עוררו חששות גם בפארק הלאומי Yasuní, האזור המוגן הגדול ביותר באקוודור. Yasuní היא ביתם של Tagaeri ו-Taromenane, שתיים מהקהילות הילידיות המבודדות האחרונות במדינה.
אזרחי אקוודור הצביעו במשאל-עם בשנה שעברה בעד הפסקת חיפושי הנפט ב- Yasuní. חברת הנפט הממשלתית Petroecuador טוענת, שהמדינה תפסיד 13.8 מיליארד דולר ב-20 השנים הבאות כתוצאה מכך. פעילות הנפט באזור נמשכת. אם המדינה תיכנע ל-Sarayaku, עמים ילידים אחרים עשויים לקבל מוטיבציה לבקש את הפסקת פעילות הנפט בשטחיהם.
Kushillu Urku היא אחת משבע קהילות ב- Sarayaku. היא נמצאת במרחק של כ-10 ק"מ מ-Wirakaspi, אזור עם חומרי נפץ המפוזרים על פני 20 קמ"ר. לפני הנחת חומרי הנפץ במקום התושבים נהגו לצוד שם. כאשר CGC הגיעה, המקומיים החלו להרגיש לא בטוחים.
נוכחותה של CGC הפכה גם למקור לסכסוך בין קהילות ילידיות שכנות. בשלב מסוים ירו חברי Jatún Molino על אנשי Sarayaku על נהר Bobonaza. לאחר שלא הצליחו לשכנע אותם למכור את אדמתם בשנת 2003, חסמו בני זוג את מעבר ה-Sarayaku בשטחם, ומאוחר יותר באותה שנה תקפו לכאורה את ה-Sarayaku.
התושבים כבר לא יכולים לקיים את הטקסים שלהם ביער, לצוד או לדוג באזור הזה. חומרי הנפץ עברו את תאריך התפוגה שלהם ו"מומחים" אמרו להם, ש"תאריך התפוגה מצוין למטרה מסחרית בלבד", כלומר חומר הנפץ עדיין יכול להיות פעיל.
דאגתם של אנשי ה-Sarayaku לסביבה חורגת מעבר לטריטוריה שלהם. הקהילה תרמה למהלך בשנת 2008 להעניק ליערות, לנהרות ולאוויר של אקוודור זכויות משפטיות דומות על פי החוקה החדשה לאלה שניתנו לבני אדם. המדינה הייתה הראשונה בעולם, ששילבה מגילת זכויות טבע בחוקתה.
הם מקיימים את העיקרון של Kawsak Sacha ("היער החי" בשפת Kichwa), פילוסופיה עתיקה של כבוד לטבע ואמונה, שכל חלק בג'ונגל מהקטן ביותר ועד הגדול ביותר יוצר יצור חי אחד עם תודעה משלו.
בינואר השנה פרסם בית המשפט החוקתי של אקוודור דד-ליין חדש של שישה חודשים לממשלה להתייעץ ולפתח תוכנית לנטרול ולפינוי חומרי הנפץ, ולהתייעץ עם תושבי Sarayaku בנוגע לפרויקטים של נפט בשטחם, תוך ציון הכישלון החוזר ונשנה למלא את התחייבויותיה על פי הפסיקה המקורית משנת 2012.
ב-8 באפריל השנה קיבל משרד הנשים וזכויות האדם של אקוודור נציגים של ה-Sarayaku כדי לדון בנושאים נוספים. אבל עדיין מוקדם מדי להיות אופטימי: משנת 2012 כבר היו פגישות עם המשרד, אבל כולן לא נשאו פרי. התחושה שלהם היא, שהמדינה לא רצינית בעניין הזה.
ממשלת אקוודור חייבת להציג תוכנית להסרת חומרי נפץ לפני יוני אחרת זה יהווה ביזיון בית המשפט. IACHR הוא בית המשפט הגבוה ביותר באמריקה. אי ציות לפסיקה יסמן את אקוודור כמדינה מפרת חוק.
קישור לרשימת כל המאמרים שלי כאן
המידע שבהם הסתמך על פרסומים, שהופיעו בקבוצות ה-LinkedIn, שאני מנהל Explosives / Blasting (Energetic Materials) OSH, ו- Fireworks and Pyrotechnics OSH.
תושבים מקומיים חוששים, שחומר הנפץ שקבור מתחת לאדמה במספר לא ידוע של מקומות, עלול להתפוצץ בכל עת
By Diego Delso, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=42189257
בשבוע שעבר פרסם ה-Guardian כתבה על כפרים באמזונס שבאקוודור, שמוקפים בחומרי נפץ נטושים.
Compañía General de Combustibles (CGC) היא יצרנית נפט וגז טבעי ארגנטינאית, שחתמה על חוזה עם חברת הנפט הממשלתית האקוודורית Petroecuador לחיפושי נפט באזור בשנת 1996. בשנת 2002 CGC השתמשה בחומרי נפץ בבארות נפט על פני שטח של 20 קמ"ר של יער על גדות נהר Bobonaza, באמזונס האקוודורי.
קהילות הילידים ב-Sarayaku, שחיו תמיד בהרמוניה עם הטבע, אנשי Kichwa המקומיים נלחמו בחזרה, ובסופו של דבר הביאו את המקרה שלהם לבית הדין בינלאומי. יותר מעשור מאוחר יותר CGC כבר לא שם אבל חומרי הנפץ דווקא כן, למרות שבית הדין בינלאומי פסק, שמדובר בסכנת חיים ובסכנה למערכת האקולוגית.
אף על פי שארבע קהילות שכנות: Jatún Molino, Pacayaku, Canelos ו-Shaimi קיבלו את הצעותיה של CGC, 1,200 אנשי Sarayaku דחו בעקביות את הצעות החברה כדי לקבל גישה לאזור, שכללו טיפול רפואי, 500 משרות לקהילה ו-60,000 דולר. בשנת 1999 הרסו הילידים באזור מחנות והתעמתו עם עובדי הנפט, מה שהביא להפסקת העבודה.
אף על פי כן עד שנת 2002 בתמיכת צבא אקוודור CGC הביאה את עובדיה, בנתה מתקני נפט וייצרה 467 בארות נפט. לצורך חיפושים סייסמיים, היא השתמשה ב-1.43 טונות של חומר הנפץ Pentolite על פני 20 קמ"ר של טריטוריה ילידית.
Pentolite הוא חומר נפץ, המשמש בראשי נפץ בתחמושת צבאית אבל גם לחיפושים סייסמיים בכריה ובחציבה, רגיש מאוד לחום ולמכה.
תושבים מקומיים חוששים, שחומר הנפץ שקבור מתחת לאדמה במספר לא ידוע של מקומות סביב היער, עלול להתפוצץ בכל עת ואומרים שהוא חוסם גישה מלאה לאדמותיהם, מסכן אותם ומאיים על היער עצמו.
פניותיה של קהילת Sarayaku לרשויות המקומיות והארציות לא הצליחו לעצור את CGC ואת השימוש שלה בחומרי נפץ, ולכן הם פנו לבית הדין. בפסיקה משנת 2012 גינה בית הדין הבין-אמריקאי לזכויות אדם (Inter-American Court of Human Rights - IACHR) את אקוודור על הפרת זכותה של Sarayaku ל"התייעצות חופשית, מוקדמת ומושכלת" לפני שאישרה חיפושי נפט באדמתה.
פסק הדין ייצג ניצחון היסטורי לזכויות הילידים באמריקה. אבל יותר מעשור לאחר הפסיקה, פרויקט הנפט הכושל של CGC עדיין רודף את הקהילה. בית הדין הורה בפסק דינו על נטרול ועל הוצאת חומרי הנפץ מ-Sarayaku, כפי שדרשה הקהילה, אך אלו עדיין לא בוצעו.
אקוודור אכן שילמה 1.4 מיליון דולר כפיצויים בשנת 2013, והתנצלה בפני הקהילה. "אנשי הצהריים", כפי שמכנה את עצמה הקהילה הילידית ב-Sarayaku, האמינו שיחסיהם עם המדינה ישתפרו לאחר מכן. שרים באו כדי להתנצל, והקהילה אכן קיבלה את ההתנצלויות.
זה הרגיש כמו עידן חדש. אבל ההתנצלויות לא חרגו מעבר למילים. Amazon Watch, ארגון סביבתי אמריקאי שתומך באנשי Sarayaku מאז תחילת שנות ה-2000, טוען שמאז שהתגלה הנפט באקוודור בסוף שנות ה-60, ממשלות ראו במשאב הזה כרטיס כניסה לפיתוח כלכלי ובעמים הילידים מכשול בדרכו.
לכ-63% או 5,069,228 דונם, מהטריטוריות הילידיות באמזונס של אקוודור יש זיכיונות להפקת דלק מאובנים והמצב ב-Sarayaku אינו מקרה בודד. קידוחי נפט עוררו חששות גם בפארק הלאומי Yasuní, האזור המוגן הגדול ביותר באקוודור. Yasuní היא ביתם של Tagaeri ו-Taromenane, שתיים מהקהילות הילידיות המבודדות האחרונות במדינה.
אזרחי אקוודור הצביעו במשאל-עם בשנה שעברה בעד הפסקת חיפושי הנפט ב- Yasuní. חברת הנפט הממשלתית Petroecuador טוענת, שהמדינה תפסיד 13.8 מיליארד דולר ב-20 השנים הבאות כתוצאה מכך. פעילות הנפט באזור נמשכת. אם המדינה תיכנע ל-Sarayaku, עמים ילידים אחרים עשויים לקבל מוטיבציה לבקש את הפסקת פעילות הנפט בשטחיהם.
Kushillu Urku היא אחת משבע קהילות ב- Sarayaku. היא נמצאת במרחק של כ-10 ק"מ מ-Wirakaspi, אזור עם חומרי נפץ המפוזרים על פני 20 קמ"ר. לפני הנחת חומרי הנפץ במקום התושבים נהגו לצוד שם. כאשר CGC הגיעה, המקומיים החלו להרגיש לא בטוחים.
נוכחותה של CGC הפכה גם למקור לסכסוך בין קהילות ילידיות שכנות. בשלב מסוים ירו חברי Jatún Molino על אנשי Sarayaku על נהר Bobonaza. לאחר שלא הצליחו לשכנע אותם למכור את אדמתם בשנת 2003, חסמו בני זוג את מעבר ה-Sarayaku בשטחם, ומאוחר יותר באותה שנה תקפו לכאורה את ה-Sarayaku.
התושבים כבר לא יכולים לקיים את הטקסים שלהם ביער, לצוד או לדוג באזור הזה. חומרי הנפץ עברו את תאריך התפוגה שלהם ו"מומחים" אמרו להם, ש"תאריך התפוגה מצוין למטרה מסחרית בלבד", כלומר חומר הנפץ עדיין יכול להיות פעיל.
דאגתם של אנשי ה-Sarayaku לסביבה חורגת מעבר לטריטוריה שלהם. הקהילה תרמה למהלך בשנת 2008 להעניק ליערות, לנהרות ולאוויר של אקוודור זכויות משפטיות דומות על פי החוקה החדשה לאלה שניתנו לבני אדם. המדינה הייתה הראשונה בעולם, ששילבה מגילת זכויות טבע בחוקתה.
הם מקיימים את העיקרון של Kawsak Sacha ("היער החי" בשפת Kichwa), פילוסופיה עתיקה של כבוד לטבע ואמונה, שכל חלק בג'ונגל מהקטן ביותר ועד הגדול ביותר יוצר יצור חי אחד עם תודעה משלו.
בינואר השנה פרסם בית המשפט החוקתי של אקוודור דד-ליין חדש של שישה חודשים לממשלה להתייעץ ולפתח תוכנית לנטרול ולפינוי חומרי הנפץ, ולהתייעץ עם תושבי Sarayaku בנוגע לפרויקטים של נפט בשטחם, תוך ציון הכישלון החוזר ונשנה למלא את התחייבויותיה על פי הפסיקה המקורית משנת 2012.
ב-8 באפריל השנה קיבל משרד הנשים וזכויות האדם של אקוודור נציגים של ה-Sarayaku כדי לדון בנושאים נוספים. אבל עדיין מוקדם מדי להיות אופטימי: משנת 2012 כבר היו פגישות עם המשרד, אבל כולן לא נשאו פרי. התחושה שלהם היא, שהמדינה לא רצינית בעניין הזה.
ממשלת אקוודור חייבת להציג תוכנית להסרת חומרי נפץ לפני יוני אחרת זה יהווה ביזיון בית המשפט. IACHR הוא בית המשפט הגבוה ביותר באמריקה. אי ציות לפסיקה יסמן את אקוודור כמדינה מפרת חוק.
קישור לרשימת כל המאמרים שלי כאן
המידע שבהם הסתמך על פרסומים, שהופיעו בקבוצות ה-LinkedIn, שאני מנהל Explosives / Blasting (Energetic Materials) OSH, ו- Fireworks and Pyrotechnics OSH.
