טור של עמיר רפפורט: כיצד ישראל תגיב על המתקפה האיראנית - ומדוע עליה להיערך בדחיפות לפצצת הגרעין הראשונה של האייתולות
לחץ אמריקאי כבד על ישראל לעומת ברית אזורית שעברה טבילת אש מהממת. מסר לאיראן ולחמאס ש"התהפך", בימתיים עלינו, וגם: מה ההשפעות על החזרת החטופים וסוגיית רפיח. טור בשבוע ביטחוני היסטורי
עמיר רפפורט
| 18/04/2024
צילום: דובר צה״ל
המתקפה המדהימה של איראן על ישראל בלילה שבין שבת לראשון, לא באה משום מקום: היא שיאה, כנראה הזמני, של מלחמה ישירה בין ישראל לאיראן, שהפכה גלויה במידה רבה כבר בשנת 2019. עוד נגיע לזה.
באותה מידה, פעולת התגובה של ישראל אינה יכולה להיות מנותקת מההקשר הבינלאומי: מצד אחד, ישראל מחויבת להגיב. מצד שני, היא אינה יכולה שלא לקחת בחשבון את האינטרסים של בנות הברית מהעולם הערבי הסוני ומהמערב, כפי שבאה לידי ביטוי בסיכול הכמעט מוחלט של התקיפה.
בשורה התחתונה , ישראל אינה חייבת לתקוף באופן ישיר את איראן בשטחה. פעולה תגובה שיכולה לעבור מבלי להוביל למלחמה כוללת יכולה להיות, למשל, במרחב הסייבר. ייתכן שישראל מסוגלת לשתק את איראן באמצעות תקיפה של מערכות המחשב שלה. במרחב הסייבר, כמו בתחום האווירי, יש לישראל עליונות מוחלטת על איראן. וזו רק אופציה אחת לתגובה "סבירה".
בינתיים, עוד לפני שיתברר כיצד ישראל תגיב על מתקפת 14 באפריל, כבר ברור כי מדובר באירוע בעל משמעות היסטורית, שייזכר לדורות.
בצד החיובי, הברית של מדינות האיזור, כולל ירדן שנתונה בלחצים מאיראן ומזירת הפנים שלה, שלא לשתף פעולה מול ישראל, ומדינות המערב, בהובלת ארה"ב, יצאה לאור.
מעבר לכך, סיכול התקיפה הוא גם הישג חסר תקדים של התעשיות הביטחוניות הישראליות, ואחראי לו בראש ובראשונה אגף מפא"ת במשרד הביטחון, ששוקד על פיתוח התשתיות הטכנולוגיות, גם כאלה שייתנו פירות ביטחוניים באיחור של עשרות שנים.
במקרה של מערכות החץ ו"קלע דוד", ירוט טילים מחוץ לאטמוספירה ובתוכה, נשמע כמו מדע בידיוני כאשר מנהלת "חומה" יצאה לדרך בתוך האגף, לאחר הטראומה של מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 (לשם השוואה, באותה מלחמה, ששיתקה את המדינה למשך שבועות, שוגרו לעבר ישראל רק 40 טילים בליסטיים, בעלי ראש קרב הרבה יותר קטן מאשר הטילים האיראניים).
מנהלת "חומה" עובדת כעת על ייצור טילי חץ סימן 4 , שיוכלו ליירט גם ראשי נפץ שיתחלקו ויתפזרו באוויר, כאשר בתוכניות ארוכות הטווח יש על הפרק גם "חץ 5". אגב מאז פרוץ המלחמה בעזה, עסוק אגף מפא"ת גם בפיתוחים לטווחי זמן מאוד קצרים.
למשל: סיוע נפשי לאלפי הלומי קרב במלחמה (מתוך 8000 נכי צה"ל חדשים עד כה). מפא"ת פנה לפני ימים אחדים לכל סטארט-אפ או חברה עם רעיונות כיצד לסייע לטיפול הנפשי בחיילי צה"ל בצורה טכנולוגית – להגיש לו את ההצעות.
מספיקה פצצה גרעינית אחת
ועכשיו, למשמעויות הפחות טובות בגלל התקיפה. הרבה פחות: איראן מנצלת את העובדה שנוצר סדר עולמי חדש מאז מלחמת רוסיה-אוקראינה, שבו היא נמצאת בצד של רוסיה (עם גיבוי מסויים מסין) - כדי לנסות לפרוץ לעבר פצצת גרעין ראשונה, ללא פיקוח משמעותי עליה.
את החומר הדרוש לפצצה ראשונה, איראן כבר העשירה באמצעות צנטריפוגות, סרכזות, במתקן ההעשרה התת קרקעי בנתאנז. עכשיו נותר לה לייצר מנגנון נפץ לפצצה ו"להלביש" אותה על אמצעי שיגור. ובמקרה שאיראן תהיה גרעינית, גם הישג פנומנלי של 99 אחוז יירוט לא יספיק.
הרי מספיקה פצצה גרעינית אחת שתחדור את מערכות ההגנה, כמו הטילים שנחתו בבסיס חיל האוויר בנבטים. אפשר להצטמרר רק מהמחשבה שאיראן תהיה חמושה בנשק גרעיני.
וגם זה: מערכת הביטחון והדרג המדיני, שהשקיעו היטב לאורך עשרות שנים במערכות הגנה, מאחרים מאוד בפיתוח אמצעים התקפיים, שיהיו מתאימים לתקופה שבה איראן תהיה מדינה גרעינית.
למשל, להבטיח של טיל גרעיני יושמד עוד לפני שיגורו, או שיחזור כבומרנג למי ששיגר אותו. חייבים להשקיע בכך. עד עכשיו כל המאמץ הישראלי היה בנסיון למנוע את הפצצה. כעת צריך להיערך ל"יום של הפצצה" מתוך הנחה שבמוקדם או במאוחר או יגיע.
מלחמת ישראל-איראן
ועכשיו, בחזרה ל2019: סמוך לאותה שנה עלתה מלחמת ישראל-איראן שלב, והפכה גלויה יותר ויותר. לפתע, החלו להתפרסם עוד ועוד ידיעות על תקיפות הדדיות – כמו מתקפת סייבר על מתקני מים של "מקורות" בישראל ותקיפת אוניות ישראליות על ידי איראן במפרץ הפרסי מצד אחד, והפצצת היעדים איראניים ברחבי האזור - מצד שני. החל גם גל של חיסול מדעני הגרעין איראניים, שעליו ישראל לא לקחה אחריות.
עם או בלי קשר למערכות הבחירות ששקענו בהן, החלה ישראל להתפאר בהתקפותיה. בפעם הראשונה, שבר בנימין נתניהו את העמימות של פעילות בין המלחמות כאשר אמר ב-13 בפברואר 2019 מול מצלמה כי "אנחנו פועלים כל יום, כולל אתמול, נגד איראן ונגד הניסיונות שלה להתבסס באזור".
האירועים באזור כולו החלו להתרחש בקצב מסחרר. בספטמבר 2019 עמדה איראן מאחורי מתקפה מהממת של מל"טים מתאבדים ששוגרו על ידי בני חסותה הח'ותים מתימן לשדות הנפט של חברת עראמקו בערב הסעודית.
ב-3 בינואר ספגה מכה בלתי צפויה, מוחצת: מתקפה אווירית אמריקאית חיסלה את קסאם סולימנאני, המפקד המיתולוגי והאכזרי של כוח אל-קודס, המפעיל את משמרות המהפכה. סולימאני היה דמות מפתח בהתעצמות האיראנית בכל רחבי המזרח התיכון. הוא חוסל בעת שנסע בשיירה ליד שדה התעופה של בגדד.
במתקן הצנטריפוגות, בנתאנז, התרחשו שני פיצוצים, שיוחסו לחבלה ישראלית: ביולי 2021, התפוצץ שולחן בחלק העליון של מתקן ההעשרה, וב-11 באפריל 2022 השמיד פיצוץ במערכת החשמל חלק גדול מהצנטריפוגות.
אחד השיאים בבליץ היה ב-18.9.21: התקשורת העולמית טענה כי ישראל חיסלה את בכיר מדעני איראן וראש תכנית הגרעין שלה, מוחסן פחריזאדה, באמצעות מכונת יריה רובוטית שהופעלה מרחוק ושיגרה כדורים בקצב אש של 600 בדקה. פחריזאדה מצא את מותו ברכב שבו נסע עם אשתו. אגב, כאשר נתניהו הציג את מסמכי הגרעין, שלוש שנים קודם לכן, הוא אמר "תזכרו את השם הזה, פחריזאדה".
ביוני 2022 חוסל גם מדען הגרעין מחמד רזה חסאני אהנגר במרכז המחקר בפרצ'ן ממזרח לטהרן. כלי תקשורת של האופוזיציה באיראן טענו ביוני 2022 כי שני מדענים נוספים, איוב אנטזארי וקמרן מלאפור, מתו בנסיבות מסתוריות במתקן ההעשרה של האורניום בנתנאנז.
מוות בפיצוץ היה גם סופו של קצין משמרות המהפכה, סעיד סמרדאר, שחוסל לפי הפרסומים בשיראז ביולי 2022. אותם פרסומים ייחסו לו תפקיד בכיר בפרויקט הטילים האיראנים, שאמור לאפשר שיגור של פצצת גרעין (כשתהיה מוכנה) כנשק ארוך טווח.
ב-29 בינואר 2023 נטען כי ישראל עומדת גם מאחורי פיצוץ באתר מרכזי לייצור טילים בעיר איספהן. האירנים עצמם טענו כי המתקפה בוצעה באמצעות שלושה גלים של מל"טים מתאבדים. לפי גרסה נוספת, במפעל יוצרו מל"טים מתאבדים כמו אלה שסיפקה איראן לרוסיה לטובת מלחמה באוקראינה.
הפרסומים יצרו תחושה כי המוסד ושירותי הביטחון המערביים האחרים פועלים על אדמת איראן שוב ושוב כמעט באין מפריע. באוגוסט 2021 אמר ראש הממשלה בזמנו, נפתלי בנט, ש"האיראנים צריכים להבין שאי אפשר לשבת בשלווה בטהרן ולהצית משם את כל המזרח התיכון. הדבר הזה נגמר".
שלושה שבועות בלבד לפני 7 באוקטובר אמר ראש המוסד דדי ברנע בהצהרה מדהימה שמסר בכנס המכון למדיניות טרור באוניברסיטת רייכמן, כי : "רק בשנה האחרונה סיכלנו עם שותפינו בקהילת הביטחון הישראלית ושותפינו בכל העולם 27 פיגועי טרור שתוכננו נגד ישראלים בכל רחבי העולם.
"הגיעה השעה לגבות מאיראן מחיר באופן שונה, מאחר ועד כה הגענו רק לפעילים ולמפקדים האחראים על הוצאת הפעילות, פגיעה בישראלי או ביהודי בכל דרך על ידי "פרוקסי" (שליח) או על ידי איראן או על ידי אמצעי לחימה איראני שיוחדר לישראל, תוביל לפעילות מול האירנים ששיגרו את הטרוריסטים וגם אל מול מקבלי ההחלטות מהמבצע ועד לדרג ההחלטות הגבוה ביותר. אני מתכוון לכך . מחירים אלה ייגבו בדיוק רב , בעומק איראן גם בלב טהרן".
וזה בדיוק הרקע למתקפת 14 באוקטובר: בראיה לאחור, ניתן לקבוע כי ישראל ניסתה לשנות בשבועות האחרונים את כללי המשחק מול איראן וחיזבאללה כדי שתשלם מחיר כבד על ההתקפות שלה באמצעו שליחיה – מתימן ועד מליציות בעיראק ובסוריה, וכמובן חיזבאללה וחמאס , ג'יהאד איסלאמי ועד מימון טרור ביו"ש. אלא שהתגובה האיראנית הבלתי נתפסת העבירה לישראל מסר הפוך, בינתיים.
אותו דבר בזירת חיזבאללה: החמרת התקיפות והחיסולים של בכירי הארגון הלבנוני נענו השבוע בהסלמה חמורה של התקיפות מהצד הלבנוני. חמור במיוחד האירוע בכפר ערב אל עראמשה בים רביעי, שם שיגר חיזבאללה שני מל"טים מתאבדים לעבר כוח מילואים בזמן שהיה עסוק בחילוץ נפגעים ממתקפת שני טילי נ"ט זמן קצר קודם לכן.
מיקום הכוח בטווח ישיר מול אש החזבאללה, בלב הכפר הערבי ש-80 אחוז מתושביו חזרו לבתיהם למרות הוראת הפינוי באוקטובר – מתברר כטעות טקטית חמורה, לפחות בחוכמה שבדיעבד.
המאמצים להחזיר את החטופים תקועים
ולתמונה הרחבה, שוב: השבוע, בפגישות בניו יורק, הבנתי לעומק עד כמה ישראל אינה מעניינת באמת את אמריקה,שכבר שקועה עמוק במערכת הבחירות שלה. האמריקאים לוחצים על ישראל באמצעות עיכוב משמעותי בהעברת תחמושת ואי אישור הסיוע הביטחוני המיוחד בסך 14 מיליארד דולר, ותהיה להם השפעה משמעותית על האופן שבו ישראל תגיב על המתקפה האיראנית.
בינתיים, ההסלמה מול איראן וחיזבאללה, שרחוקה כנראה מהשיא, מסיטה את הפוקוס מעזה. במנהלת שעוסקת בנושא החטופים, בראשות אלוף במילואים ניצן אלון, יש תסכול עצום מכך שכל המאמצים להחזיר את החטופים נראים כתקועים. צה"ל הסיג כמעט את כל כוחותיו מרצועת עזה, הסיוע ההומניטרי נכנס לרצועה בכמויות אדירות, תושבים "מפונים" בדרום החלו לנוע לבתיהם בצפון הרצועה, בזמן שרבים מהפליטים שלנו עדיין הרחק מהבית.
ככל שזה נשמע מדאיג, נראה כי איבדנו את המומנטום להפעיל מנופי לחץ משמעותיים על יחיא סינוואר, להגיע לעסקה דחופה שתכלול את החזרת החטופים. עיקר ההכנות של צה"ל כעת הן לקראת אפשרות של מלחמה כוללת מול חיזבאללה.
ורפיח? האפשרות לפעולה ישראלית בעיר שגובלת במצרים, פעולה שכנראה תקרה במוקדם או במאוחר, נראית כעת כעניין ביטחוני שולי באופן יחסי. ברור לכל, שלא זה מה שיחזיר את החטופים או יכריע את חמאס לגמרי.
לחץ אמריקאי כבד על ישראל לעומת ברית אזורית שעברה טבילת אש מהממת. מסר לאיראן ולחמאס ש"התהפך", בימתיים עלינו, וגם: מה ההשפעות על החזרת החטופים וסוגיית רפיח. טור בשבוע ביטחוני היסטורי
צילום: דובר צה״ל
המתקפה המדהימה של איראן על ישראל בלילה שבין שבת לראשון, לא באה משום מקום: היא שיאה, כנראה הזמני, של מלחמה ישירה בין ישראל לאיראן, שהפכה גלויה במידה רבה כבר בשנת 2019. עוד נגיע לזה.
באותה מידה, פעולת התגובה של ישראל אינה יכולה להיות מנותקת מההקשר הבינלאומי: מצד אחד, ישראל מחויבת להגיב. מצד שני, היא אינה יכולה שלא לקחת בחשבון את האינטרסים של בנות הברית מהעולם הערבי הסוני ומהמערב, כפי שבאה לידי ביטוי בסיכול הכמעט מוחלט של התקיפה.
בשורה התחתונה , ישראל אינה חייבת לתקוף באופן ישיר את איראן בשטחה. פעולה תגובה שיכולה לעבור מבלי להוביל למלחמה כוללת יכולה להיות, למשל, במרחב הסייבר. ייתכן שישראל מסוגלת לשתק את איראן באמצעות תקיפה של מערכות המחשב שלה. במרחב הסייבר, כמו בתחום האווירי, יש לישראל עליונות מוחלטת על איראן. וזו רק אופציה אחת לתגובה "סבירה".
בינתיים, עוד לפני שיתברר כיצד ישראל תגיב על מתקפת 14 באפריל, כבר ברור כי מדובר באירוע בעל משמעות היסטורית, שייזכר לדורות.
בצד החיובי, הברית של מדינות האיזור, כולל ירדן שנתונה בלחצים מאיראן ומזירת הפנים שלה, שלא לשתף פעולה מול ישראל, ומדינות המערב, בהובלת ארה"ב, יצאה לאור.
מעבר לכך, סיכול התקיפה הוא גם הישג חסר תקדים של התעשיות הביטחוניות הישראליות, ואחראי לו בראש ובראשונה אגף מפא"ת במשרד הביטחון, ששוקד על פיתוח התשתיות הטכנולוגיות, גם כאלה שייתנו פירות ביטחוניים באיחור של עשרות שנים.
במקרה של מערכות החץ ו"קלע דוד", ירוט טילים מחוץ לאטמוספירה ובתוכה, נשמע כמו מדע בידיוני כאשר מנהלת "חומה" יצאה לדרך בתוך האגף, לאחר הטראומה של מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 (לשם השוואה, באותה מלחמה, ששיתקה את המדינה למשך שבועות, שוגרו לעבר ישראל רק 40 טילים בליסטיים, בעלי ראש קרב הרבה יותר קטן מאשר הטילים האיראניים).
מנהלת "חומה" עובדת כעת על ייצור טילי חץ סימן 4 , שיוכלו ליירט גם ראשי נפץ שיתחלקו ויתפזרו באוויר, כאשר בתוכניות ארוכות הטווח יש על הפרק גם "חץ 5". אגב מאז פרוץ המלחמה בעזה, עסוק אגף מפא"ת גם בפיתוחים לטווחי זמן מאוד קצרים.
למשל: סיוע נפשי לאלפי הלומי קרב במלחמה (מתוך 8000 נכי צה"ל חדשים עד כה). מפא"ת פנה לפני ימים אחדים לכל סטארט-אפ או חברה עם רעיונות כיצד לסייע לטיפול הנפשי בחיילי צה"ל בצורה טכנולוגית – להגיש לו את ההצעות.
מספיקה פצצה גרעינית אחת
ועכשיו, למשמעויות הפחות טובות בגלל התקיפה. הרבה פחות: איראן מנצלת את העובדה שנוצר סדר עולמי חדש מאז מלחמת רוסיה-אוקראינה, שבו היא נמצאת בצד של רוסיה (עם גיבוי מסויים מסין) - כדי לנסות לפרוץ לעבר פצצת גרעין ראשונה, ללא פיקוח משמעותי עליה.
את החומר הדרוש לפצצה ראשונה, איראן כבר העשירה באמצעות צנטריפוגות, סרכזות, במתקן ההעשרה התת קרקעי בנתאנז. עכשיו נותר לה לייצר מנגנון נפץ לפצצה ו"להלביש" אותה על אמצעי שיגור. ובמקרה שאיראן תהיה גרעינית, גם הישג פנומנלי של 99 אחוז יירוט לא יספיק.
הרי מספיקה פצצה גרעינית אחת שתחדור את מערכות ההגנה, כמו הטילים שנחתו בבסיס חיל האוויר בנבטים. אפשר להצטמרר רק מהמחשבה שאיראן תהיה חמושה בנשק גרעיני.
וגם זה: מערכת הביטחון והדרג המדיני, שהשקיעו היטב לאורך עשרות שנים במערכות הגנה, מאחרים מאוד בפיתוח אמצעים התקפיים, שיהיו מתאימים לתקופה שבה איראן תהיה מדינה גרעינית.
למשל, להבטיח של טיל גרעיני יושמד עוד לפני שיגורו, או שיחזור כבומרנג למי ששיגר אותו. חייבים להשקיע בכך. עד עכשיו כל המאמץ הישראלי היה בנסיון למנוע את הפצצה. כעת צריך להיערך ל"יום של הפצצה" מתוך הנחה שבמוקדם או במאוחר או יגיע.
מלחמת ישראל-איראן
ועכשיו, בחזרה ל2019: סמוך לאותה שנה עלתה מלחמת ישראל-איראן שלב, והפכה גלויה יותר ויותר. לפתע, החלו להתפרסם עוד ועוד ידיעות על תקיפות הדדיות – כמו מתקפת סייבר על מתקני מים של "מקורות" בישראל ותקיפת אוניות ישראליות על ידי איראן במפרץ הפרסי מצד אחד, והפצצת היעדים איראניים ברחבי האזור - מצד שני. החל גם גל של חיסול מדעני הגרעין איראניים, שעליו ישראל לא לקחה אחריות.
עם או בלי קשר למערכות הבחירות ששקענו בהן, החלה ישראל להתפאר בהתקפותיה. בפעם הראשונה, שבר בנימין נתניהו את העמימות של פעילות בין המלחמות כאשר אמר ב-13 בפברואר 2019 מול מצלמה כי "אנחנו פועלים כל יום, כולל אתמול, נגד איראן ונגד הניסיונות שלה להתבסס באזור".
האירועים באזור כולו החלו להתרחש בקצב מסחרר. בספטמבר 2019 עמדה איראן מאחורי מתקפה מהממת של מל"טים מתאבדים ששוגרו על ידי בני חסותה הח'ותים מתימן לשדות הנפט של חברת עראמקו בערב הסעודית.
ב-3 בינואר ספגה מכה בלתי צפויה, מוחצת: מתקפה אווירית אמריקאית חיסלה את קסאם סולימנאני, המפקד המיתולוגי והאכזרי של כוח אל-קודס, המפעיל את משמרות המהפכה. סולימאני היה דמות מפתח בהתעצמות האיראנית בכל רחבי המזרח התיכון. הוא חוסל בעת שנסע בשיירה ליד שדה התעופה של בגדד.
במתקן הצנטריפוגות, בנתאנז, התרחשו שני פיצוצים, שיוחסו לחבלה ישראלית: ביולי 2021, התפוצץ שולחן בחלק העליון של מתקן ההעשרה, וב-11 באפריל 2022 השמיד פיצוץ במערכת החשמל חלק גדול מהצנטריפוגות.
אחד השיאים בבליץ היה ב-18.9.21: התקשורת העולמית טענה כי ישראל חיסלה את בכיר מדעני איראן וראש תכנית הגרעין שלה, מוחסן פחריזאדה, באמצעות מכונת יריה רובוטית שהופעלה מרחוק ושיגרה כדורים בקצב אש של 600 בדקה. פחריזאדה מצא את מותו ברכב שבו נסע עם אשתו. אגב, כאשר נתניהו הציג את מסמכי הגרעין, שלוש שנים קודם לכן, הוא אמר "תזכרו את השם הזה, פחריזאדה".
ביוני 2022 חוסל גם מדען הגרעין מחמד רזה חסאני אהנגר במרכז המחקר בפרצ'ן ממזרח לטהרן. כלי תקשורת של האופוזיציה באיראן טענו ביוני 2022 כי שני מדענים נוספים, איוב אנטזארי וקמרן מלאפור, מתו בנסיבות מסתוריות במתקן ההעשרה של האורניום בנתנאנז.
מוות בפיצוץ היה גם סופו של קצין משמרות המהפכה, סעיד סמרדאר, שחוסל לפי הפרסומים בשיראז ביולי 2022. אותם פרסומים ייחסו לו תפקיד בכיר בפרויקט הטילים האיראנים, שאמור לאפשר שיגור של פצצת גרעין (כשתהיה מוכנה) כנשק ארוך טווח.
ב-29 בינואר 2023 נטען כי ישראל עומדת גם מאחורי פיצוץ באתר מרכזי לייצור טילים בעיר איספהן. האירנים עצמם טענו כי המתקפה בוצעה באמצעות שלושה גלים של מל"טים מתאבדים. לפי גרסה נוספת, במפעל יוצרו מל"טים מתאבדים כמו אלה שסיפקה איראן לרוסיה לטובת מלחמה באוקראינה.
הפרסומים יצרו תחושה כי המוסד ושירותי הביטחון המערביים האחרים פועלים על אדמת איראן שוב ושוב כמעט באין מפריע. באוגוסט 2021 אמר ראש הממשלה בזמנו, נפתלי בנט, ש"האיראנים צריכים להבין שאי אפשר לשבת בשלווה בטהרן ולהצית משם את כל המזרח התיכון. הדבר הזה נגמר".
שלושה שבועות בלבד לפני 7 באוקטובר אמר ראש המוסד דדי ברנע בהצהרה מדהימה שמסר בכנס המכון למדיניות טרור באוניברסיטת רייכמן, כי : "רק בשנה האחרונה סיכלנו עם שותפינו בקהילת הביטחון הישראלית ושותפינו בכל העולם 27 פיגועי טרור שתוכננו נגד ישראלים בכל רחבי העולם.
"הגיעה השעה לגבות מאיראן מחיר באופן שונה, מאחר ועד כה הגענו רק לפעילים ולמפקדים האחראים על הוצאת הפעילות, פגיעה בישראלי או ביהודי בכל דרך על ידי "פרוקסי" (שליח) או על ידי איראן או על ידי אמצעי לחימה איראני שיוחדר לישראל, תוביל לפעילות מול האירנים ששיגרו את הטרוריסטים וגם אל מול מקבלי ההחלטות מהמבצע ועד לדרג ההחלטות הגבוה ביותר. אני מתכוון לכך . מחירים אלה ייגבו בדיוק רב , בעומק איראן גם בלב טהרן".
וזה בדיוק הרקע למתקפת 14 באוקטובר: בראיה לאחור, ניתן לקבוע כי ישראל ניסתה לשנות בשבועות האחרונים את כללי המשחק מול איראן וחיזבאללה כדי שתשלם מחיר כבד על ההתקפות שלה באמצעו שליחיה – מתימן ועד מליציות בעיראק ובסוריה, וכמובן חיזבאללה וחמאס , ג'יהאד איסלאמי ועד מימון טרור ביו"ש. אלא שהתגובה האיראנית הבלתי נתפסת העבירה לישראל מסר הפוך, בינתיים.
אותו דבר בזירת חיזבאללה: החמרת התקיפות והחיסולים של בכירי הארגון הלבנוני נענו השבוע בהסלמה חמורה של התקיפות מהצד הלבנוני. חמור במיוחד האירוע בכפר ערב אל עראמשה בים רביעי, שם שיגר חיזבאללה שני מל"טים מתאבדים לעבר כוח מילואים בזמן שהיה עסוק בחילוץ נפגעים ממתקפת שני טילי נ"ט זמן קצר קודם לכן.
מיקום הכוח בטווח ישיר מול אש החזבאללה, בלב הכפר הערבי ש-80 אחוז מתושביו חזרו לבתיהם למרות הוראת הפינוי באוקטובר – מתברר כטעות טקטית חמורה, לפחות בחוכמה שבדיעבד.
המאמצים להחזיר את החטופים תקועים
ולתמונה הרחבה, שוב: השבוע, בפגישות בניו יורק, הבנתי לעומק עד כמה ישראל אינה מעניינת באמת את אמריקה,שכבר שקועה עמוק במערכת הבחירות שלה. האמריקאים לוחצים על ישראל באמצעות עיכוב משמעותי בהעברת תחמושת ואי אישור הסיוע הביטחוני המיוחד בסך 14 מיליארד דולר, ותהיה להם השפעה משמעותית על האופן שבו ישראל תגיב על המתקפה האיראנית.
בינתיים, ההסלמה מול איראן וחיזבאללה, שרחוקה כנראה מהשיא, מסיטה את הפוקוס מעזה. במנהלת שעוסקת בנושא החטופים, בראשות אלוף במילואים ניצן אלון, יש תסכול עצום מכך שכל המאמצים להחזיר את החטופים נראים כתקועים. צה"ל הסיג כמעט את כל כוחותיו מרצועת עזה, הסיוע ההומניטרי נכנס לרצועה בכמויות אדירות, תושבים "מפונים" בדרום החלו לנוע לבתיהם בצפון הרצועה, בזמן שרבים מהפליטים שלנו עדיין הרחק מהבית.
ככל שזה נשמע מדאיג, נראה כי איבדנו את המומנטום להפעיל מנופי לחץ משמעותיים על יחיא סינוואר, להגיע לעסקה דחופה שתכלול את החזרת החטופים. עיקר ההכנות של צה"ל כעת הן לקראת אפשרות של מלחמה כוללת מול חיזבאללה.
ורפיח? האפשרות לפעולה ישראלית בעיר שגובלת במצרים, פעולה שכנראה תקרה במוקדם או במאוחר, נראית כעת כעניין ביטחוני שולי באופן יחסי. ברור לכל, שלא זה מה שיחזיר את החטופים או יכריע את חמאס לגמרי.
