טור של עמיר רפפורט: הסיפור האמיתי של המחדל המודיעיני והניצחון של צה״ל על החמאס
הסתכלות על המלחמה מזווית אחרת על קרע חשיפת "התראת הסימים" והפסקת האש שאולי תיכנס לתוקף טרם הרמדאן. וגורם בחטיבת שומרון עונה על השאלה: מדוע שורר שקט יחסית ביו"ש, לפחות בינתיים?
עמיר רפפורט
| 29/02/2024
השבוע (פלוס קצת), שנותר עד לתחילת הרמדאן, יהיה אחד הגורליים מאז 7 באוקטובר. הוא תופס את צה"ל עם היקף הכוחות הקטן ביותר בתוך רצועת עזה מאז שמחת תורה: למעשה, רק מספר מצומצם של חטיבות נותרו בלחימה רציפה.
בגזרת צפון הרצועה מנהלת את הלחימה אוגדה 162 בהובלת כוחות של הנח"ל וגבעתי. צוותי הקרב החטיבתיים, הצק"חים, פשטו על שכונת זייתון שכבר נכבשה ופונתה ב"שלב ב'" של המלחמה, ומבתרים את הרצועה בין צפון לדרום על בסיס ציר שנמתח בין בארי שעל גבול לישראל ועד לים.
במרחב חאן יונס, ממשיכה לנהל את הלחימה אוגדה 98, שמספר חטיבותיה הולך ופוחת. מעל פני הקרקע, התמקדה הלחימה השבוע בחלק המערבי של חאן יונס.
הדרמה האמיתית ממשיכה להתרחש מתחת לפני הקרקע – שם מתנהל המצוד אחר יחיא סינוואר ושאר בכירי החמאס – גם עמוק בתוך המנהרות.
למרבה הצער, הלחימה משיכה לגבות נפגעים בקרב כוחותינו. בין הנופלים השבוע חמישה קצינים וחיילים מגבעתי, בהם שני מפקדי פלוגות מהגדודים צבר ושקד. לחטיבה היו גם עשרות פצועים.
צה"ל הביס את החמאס
זה גם הזמן לבחון את תמונת המצב הכוללת של המלחמה, ולהתעלם מספינים וממצבי רוח משתנים: ובכן, בשורה התחתונה, צה"ל הביס את החמאס. הקרבות עוד ייכנסו לספרי ההיסטוריה של לוחמה אורבאנית, מתחת ומעל לפני הקרקע, וילמדו בצבאות בכל העולם.
במהות, מה שקרה זה שעזה שילמה מחיר עצום על ההתקפה הרצחנית של שמחת תורה - מרבית תושביה עקורים, לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי יש כמעט 10 אלפים הרוגים (כשליש ממספר ההרוגים הכולל בעזה), התשתית הצבאית, כולל משגרי הרקטות – נחרבה, רפיח הפכה לעיר אוהלים שבה מסתופפים כבר קרוב למיליון וחצי אנשים, לפי הניתוח האחרון של צילומי הלוויין בצה"ל.
בערים שמצפון לקו הביתור בלב הרצועה אין חשמל, אין ביוב, אין כמעט מה לאכול. זה אמור להיות לקח לכל מי שישקול בעתיד מתקפה דומה על ישראל בין אם מעזה, מלבנון או ביו"ש. וגם בשביל המסר הזה נלחמנו.
לא במקרה אמר השבוע שר הביטחון יואב גלנט כי התושבים של ערי צפון עזה לא יוכלו לשוב לבתיהם עד אשר כל החטופים ישובו לישראל: הביתור המלא של הרצועה הוא כעת המנוף העיקרי שיש בידי ישראל כדי להחזיר את החטופים ולכפות מצב חדש ברצועה, בלי חמאס.
והשבוע הקרוב הוא גורלי משום שיש כרגע הזדמנות שנראית ריאלית – להחזיר בשלב ראשון חלק מן החטופים שעוד נותרו בעזה, במסגרת הסכם להפסקת אש זמנית.
הציר שבו יוכרע אם יהיה הסכם עד לתחילת הרמדאן מנוהל על ידי ה-CIA והמוסד, בתיווך קטאר. הציר הזה "גבר" על מסלול התיווך המצרי, שמובל בישראל על ידי השב"כ. אבל גם המצרים ושירות הביטחון הכללי נמצאים בתמונה, וחלק מן המפגשים עם אנשי "הנהגת החוץ" של החמאס נערכו בשבועות האחרונים בקהיר.
ואם כבר מדברים על "צירים", חשוב לדעת כי בקבינט הישראלי ניתנה ביום רביעי, בהצהרה של שר הביטחון, הוכחה לציר חזק מאוד שכולל את יואב גלנט, בני גנץ ואריה דרעי.
על כך שגלנט וגנץ סולדים מבנימין נתניהו ומדברים ביניהם הרבה יותר מאשר עם ראש הממשלה – כולנו ידענו. לעומת זאת, ה"דבק" של הצמד הזה לאריה דרעי הוא הרבה יותר סמוי – וקוראים לו עורך דין רונן אבוואני, שמקורב מאוד לשלושתם, ואף היה מעורב בעבר בגיבוש ההסכמים הקואליציוניים בין גנץ לנתניהו – בתקופת הקורונה ובפרוץ המלחמה.
אבוואני היה זה שהביא את ה"ערבות" של אריה דרעי להבטחות נתניהו לגנץ, בממשלת האחדות הראשונה, שקרסה. ייתכן מאוד שהציר גלנט – גנץ- דרעי מתואם בימים אלה גם בסוגיית הגיוס לחרדים, שמגיעה לנקודת הכרעה. ימים (לא רבים) יגידו.
השומרון כמשל
על ההישגים הצבאיים ברצועת עזה, מעיבה העובדה שאין עדיין חלופה שלטונית לחמאס ברצועת עזה, שטרם הושגה שליטה על ציר פילדלפי בין רפיח למצרים, ומעל לכל - שיחיא סינוואר עדיין איתנו.
אבל הוא עוד ייתפס, במוקדם או במאוחר – מת או חי (כנראה מת). לא בטוח שמבחינת ישראל כדאי שזה ייקרה לפני שהחטופים ישובו לבתיהם, בהסדר.
בינתיים, אחד הקלפים שעדיין נותרו בידי החמאס זה הניסיון שלו להבעיר את השטח ביהודה ושומרון וגם בקרב ערביי ישראל - בעיקר לקראת ההתעוררות הדתית שמאפיינת את תקופת הרמדאן. מנגד, לישראל, אין כמובן שום עניין בחזיתות נוספות.
מבחינת ערביי ישראל, גם כיום לא מזהים בשב"כ עליה באירועים שנחשבים "לאומניים" או הזדהות גורפת עם טבח החמאס. ובניסיון להבין מה המצב ביו"ש שוחחתי השבוע עם גורם בחטיבת השומרון בצה"ל.
העיר שכם והישובים המקיפים אותה נמצאים בליבה של הגזרה, אבל גם הישוב חומש נמצא באחרות החטיבה.
ובכן, חמישה חודשים אחרי שמחת תורה - מי עוד זוכר עד כמה נפיצה הייתה הגזרה קודם לכן, עם פיגועים חוזרים ונשנים, שהביאו להקמת סוכה בחווארה על ידי ח"כ צבי סוכות?
"יש מה שהיה בשומרון עד 7 באוקטובר ומה שקורה אחרי", אומר הגורם שמוסיף: "המצב כעת הרבה יותר שקט מאשר לפני המלחמה. מפיגוע ירי כל יומיים, בממוצע, עברנו לאירוע כזה פעם בחודש. אפילו תקריות של זריקת אבנים כבר בקושי קורות.
"אני שואל את עצמי למה המצב כל כך השתנה", אומר הגורם. שואל ועונה: "חלק מהשיפור במצב קשור לכך שאנשי 'גוב האריות' ממחנה הפליטים בלטה כבר אינם קיימים בשטח אחרי כל פעולות הסיכול, אבל בשכבה השנייה נראה לי שהפלשתינים רואים בעזה ש'בעל הבית', כלומר צה"ל, 'השתגעי', והם קצת בהלם ממה שקורה. גם קשה לרבים מהם להזדהות עם כל מעשי האונס והטבח שנחשפו. לא כולם תומכים בזה".
לדברי הגורם, לאחר גל המעצרים של אנשי חמאס, שהחל ב- 7 באוקטובר, "כמובן שיש עדיין התראות לפיגועים, ואנחנו לא יודעים הכול, אבל אפילו כמות ההתראות הכוללת ירדה מאוד".
הגורם אומר כי התיאום עם כוחות הביטחון הפלשתיניים נמשך ללא הפסקה, כולל שיחות קבועות שלו עם "מקבילו" הפלשתיני, "והתיאום הזה קורה לא בגלל שהם אוהבים אותנו, אלא בגלל שהחמאס הוא אויב משותף".
בהתייחס לאירועי אלימות חריגים שמיוחסים לישראלים באזור השומרון, אומר הגורם "כי גם זה כבר לא קורה, כמעט". ולמרות השקט הכללי, כוחות חטיבת השומרון, כמו כל פיקוד המרכז, נמצאים בדריכות שיא לקראת אפשרות שהכול ישתנה בבת אחת, ויתעצם גל של פיגועים, סמוך לרמדאן.
זו הסיבה שהחטיבה עדיין מפעילה ארבעה גדודים שמגובים בכוחות הגנה מרחבית מתוגברים בכל הישובים. ואם גם תקופת הרמדאן תעבור בשלום, הדריכות הגבוהה תישמר לקראת מה שהפלשתינים מכנים "יום הנאכבה", שיחול השנה בדיוק בתאריך הלועזי המקורי של פרוץ מלחמת השחרור- 14 במאי.
הכישלון האמיתי של 8200
בזירה הצפונית, צה"ל רחוק מלהכריע את החיזבאללה. חילופי המהלומות הולכים ומחריפים וכללו השבוע גם מטחי רקטות לעומק הגליל ולרמת הגולן וירי טילי נ"ט לבסיס הבקרה האווירית במירון כדבר שהוא כמעט שגרה, לצד הפלת מל"ט "זיק" של צה"ל. אזעקות נשמעו ביום חמישי אפילו במפרץ חיפה, שלא לדבר על עשרות הישובים המפונים שהולכים ונחרבים.
מנגד, הפציץ חיל האוויר מערך טילים נגד מטוסים שהציב חיזבאללה בבעלבכ שבעומק בקעת הלבנון, יותר ממאה קילומטרים מצפון למטולה.
"מרכז האש" של פיקוד הצפון מופעל ממעבה האדמה של "בור" פיקוד הצפון, במפקדת הפיקוד ליד צפת. המפקד של המרכז הוא איש חיל האוויר בעברו, דבר המעיד שהתיאום בין היבשה לכוחות האוויר, שמאפיין את הלחימה ברצועת עזה, קורה גם בצפון.
חלק גדול מן התקיפות בצפון הן סיכולים ממוקדים, כולל בלב דמשק או ביירות, והן מנוהלות בכלל מהבור של חיל האוויר בקריה או ממטה שירות הביטחון הכללי במרכז הארץ, תלוי ביעד של ה"סיכול".
ככלל, סיכולים ממקודים, שנמשכו גן השבוע, של כל צמרת כוחות רדוואן של חיזבאללה, מח"ט אחרי מח"ט – אנשים קרובים מאוד לחסן נסראללה - לצד איראניים שנהרגים בלב דמשק – מלמדים שהן האיראנים והן חיזבאללה חדירים בצורה שלא תיאמן למודיעין הישראלי - שיודע לאתר את יעדיו אפילו בתוך דירות תמימות למראה בשכונות מגורים צפופות.
ההישג הזה עומד, לכאורה, בסתירה מוחלטת לפרסומים על הכשל המודיעיני שקדם למתקפת 7 באוקטובר. הפרטים על המחדל הולכים ומצטברים, אחרי שהשבוע קרסה הצנזורה מול הפרסומים שהחלו בערוץ 14, על כך שהייתה התראה המבוססת על הפעלת "סימים" ישראליים בטלפונים של אנשי נ'וחבה של החמאס, שנדלקו בבת אחת אחרי חצות, בלילה שקדם למתקפה.
כצפוי, הפרסום עורר את הוויכוח, שמתנהל בעיקר ברשת X ופחות אצל הציבור הרחב, לגבי חלוקת האחריות למחדל שמחת תורה בין הדרג המדיני בראשות ראש הממשלה ובין הדרג הצבאי, שהכישלון שלו, ללא ספק, קולוסאלי (דעה שלי: יש "מספיק מחדל" לכולם, גם לדרג המדיני וגם לצבאי).
כך או כך, חשיפת "התראת הסימים"היא הזדמנות להאיר היבטים של מחדל יחידה 8200 ואגף המודיעין כולו, מעבר להחמצת ההתראה המיידית. ובכן, בטור זה התייחסתי לפני שבועיים לכישלון השב"כ בהפעלת מודיעין אנושי, כלומר, סוכנים, שהיו יכולים לתת התראה חד משמעית כאשר 3000 אנשי נוח'בה עמדו לכבוש את מערב הנגב.
הפעם הדגש הוא על כישלון "מודיעין האותות", המכונה בשפה מקצועית "סיגינט" - signal intelligence. כלומר, פענוח אותות מסוגים שונים שנקלטים על ידי יחידת האיסוף המרכזית של אגף המודיעין 8200.
היחידה, שזכתה ליוקרה אדירה עד ל-7 באוקטובר 2023 (ורשמה הישגים אדירים גם במלחמה עצמה) היא הגדולה ביותר בצה"ל ואחת הגדולות מסוגה בעולם. חלק מהכישלון שלה קשור להתמכרות למידע שמושג באמצעות "סייבר".
המודיעין ה"סייברי" מפתה מאוד משום שהוא מאפשר למי שמשיג אותו להגיע לשפע של מידע יקר גם כאשר הוא "ישן" בתוך כונני מחשב מרוחקים או בטלפונים ניידים, ולא רק כאשר המידע נמצא במעבר, כמו פעם. כלומר, רק בזמן שנערכת שיחה בין שני אנשים, שמיורטת, נקלטת ומפוענחת בתהליך מייגע.
הצלחות הסייבר גרמו להזנחת התפקידים הבסיסיים של המודיעין ובהם האלחוטנות, הכוללת פיענוח תשדורות על ידי קציני "בינה רשתית", קב"רים.
בכישלון יש מניות יסוד לתא"ל י׳ שמונה לפקד על 8200 לפני יותר משנתיים. י' מונה לתפקיד למרות התנגדות נחרצת מצד שני מפקדי 8200 שקדמו לו, תא"ל אהוד שניאורסון ותא"ל אסף כוחן. הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל אביב כוכבי, וראש" אמ"ן, אהרון חליווה, התעלמו מאזהרתם טרם המינוי.
אחת הסיבות להתנגדות הייתה ש י׳ אינו איש 8200 במקור אלא צמח במערכי מודיעין השדה של צה"ל, בשטח. למנות אותו למפקד 8200 היה כמו למנות מי שאינו טייס למפקד בסיס בחיל האוויר.
הבעיה הייתה שי' מינה בעקבותיו עוד קצינים רבים שצמחו במודיעין השדה, כולל לתפקידי הליבה המרכזיים של ה"בינה הרשתית" ב-8200, כמו ראש "מרכז המודיעין" בדרגת אלוף משנה. לראש מטה יחידת 8200 מינה י׳ קצינה שצמחה בחיל האוויר ובארגוני הצרכנות של צבא הקבע ללא שום רקע מודיעיני.
י' הוא מסוג המפקדים המוחצנים, שעסוקים רבות בפוליטיקה פנים ארגונית. שתיים מתוכניות הדגל של תקופתו היו רחוקות מהליבה המקצועית של 8200 – פרויקט כנגד ההתחממות הגלובלית ומהלכים שקשורים לקידום בני הפריפריה ב-8200 (למרות שתכנית "עתידים" ממילא עוסקת בכך מזה שנים רבות ובהצלחה לא מבוטלת).
באותו זמן, קשה להאמין אבל י' לא היה מודע לכך שהנגדת ו׳ התריעה בבסיס של היחידה בדרום הארץ כי החמאס ערוך ומוכן לבצע פשיטה נרחבת בנגב על בסיס תכנית "חומות יריחו", שהושגה על ידי היחידה בדרך לא דרך.
מצד אחד, י' קרא לאנשי 8200 לחשוב מחוץ לקופסא, כלקח ממחדל מלחמת יום הכיפורים, אך בפועל הוא עצמו לא דפק על השולחנות של צמרת צה"ל או על שולחן שר הביטחון לגבי האפשרות שהחמאס אולי אינו מורתע.
בדיעבד, נראה כי אגף המודיעין והשב"כ נפלו קורבן להונאה מתוחכמת של יחיא סינוואר: הוא גרם לישראל להאמין שהחמאס באמת אינו מעוניין בעימות.
אולי שיגר מסרי כזב בערוצים שהאמין כי ישראל מאזינה להם – שיטות הפעולה של אמ"ן הרי נחשפו בפניו כמעט במלואם בעת הכישלון של פעולת של סיירת מטכ"ל בחאן יונס בנובמבר 2018 (ראש הממשלה בנימין נתניהו היה בביקור בפריז כאשר המבצע החשוב הזה הסתבך).
סינוואר שיתף בסוד הפשיטה שתכנן, מספר אנשים מצומצם מאוד, ולא חשף את המועד המדויק אפילו בפני האיראנים וחיזבאללה. הוא גרם אפילו לאנשי הנוח'בה להאמין שהם יוצאים שוב לתרגיל, כמו שקרה כמה פעמים קודם לכן.
ההונאה הייתה כה משכנעת, עד שראש השב"כ ואנשי אמ"ן, שבויים בתפיסה ש"חמאס מורתע", רצו להאמין בבוקר 7 באוקטובר שמדובר בתרגיל אפילו כאשר הופעלו ה"סימים" הישראלים.
גם הפעלת ה"סימים" לא קרתה בפעם הראשונה, אולי הדבר נעשה קודם לכן כדי "להרגיל" את המודיעין הישראלי, או משום שפשיטה שתוכננה כבר ערב חג הפסח - נדחתה.
המחדל המודיעיני שאין שני לחומרתו, אפילו לא טרם מלחמת יום הכיפורים, עוד יפורט על פני כרכים של מסקנות ועדות חקירה וספרים. בינתיים, זוהי עוד זווית (מקוצרת) להסתכל על הכישלון.
להארות והתייחסות אנא היו איתי בקשר אישי גם בטוויטר ובלינקאדין. עמיר רפפורט
הסתכלות על המלחמה מזווית אחרת על קרע חשיפת "התראת הסימים" והפסקת האש שאולי תיכנס לתוקף טרם הרמדאן. וגורם בחטיבת שומרון עונה על השאלה: מדוע שורר שקט יחסית ביו"ש, לפחות בינתיים?
השבוע (פלוס קצת), שנותר עד לתחילת הרמדאן, יהיה אחד הגורליים מאז 7 באוקטובר. הוא תופס את צה"ל עם היקף הכוחות הקטן ביותר בתוך רצועת עזה מאז שמחת תורה: למעשה, רק מספר מצומצם של חטיבות נותרו בלחימה רציפה.
בגזרת צפון הרצועה מנהלת את הלחימה אוגדה 162 בהובלת כוחות של הנח"ל וגבעתי. צוותי הקרב החטיבתיים, הצק"חים, פשטו על שכונת זייתון שכבר נכבשה ופונתה ב"שלב ב'" של המלחמה, ומבתרים את הרצועה בין צפון לדרום על בסיס ציר שנמתח בין בארי שעל גבול לישראל ועד לים.
במרחב חאן יונס, ממשיכה לנהל את הלחימה אוגדה 98, שמספר חטיבותיה הולך ופוחת. מעל פני הקרקע, התמקדה הלחימה השבוע בחלק המערבי של חאן יונס.
הדרמה האמיתית ממשיכה להתרחש מתחת לפני הקרקע – שם מתנהל המצוד אחר יחיא סינוואר ושאר בכירי החמאס – גם עמוק בתוך המנהרות.
למרבה הצער, הלחימה משיכה לגבות נפגעים בקרב כוחותינו. בין הנופלים השבוע חמישה קצינים וחיילים מגבעתי, בהם שני מפקדי פלוגות מהגדודים צבר ושקד. לחטיבה היו גם עשרות פצועים.
צה"ל הביס את החמאס
זה גם הזמן לבחון את תמונת המצב הכוללת של המלחמה, ולהתעלם מספינים וממצבי רוח משתנים: ובכן, בשורה התחתונה, צה"ל הביס את החמאס. הקרבות עוד ייכנסו לספרי ההיסטוריה של לוחמה אורבאנית, מתחת ומעל לפני הקרקע, וילמדו בצבאות בכל העולם.
במהות, מה שקרה זה שעזה שילמה מחיר עצום על ההתקפה הרצחנית של שמחת תורה - מרבית תושביה עקורים, לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי יש כמעט 10 אלפים הרוגים (כשליש ממספר ההרוגים הכולל בעזה), התשתית הצבאית, כולל משגרי הרקטות – נחרבה, רפיח הפכה לעיר אוהלים שבה מסתופפים כבר קרוב למיליון וחצי אנשים, לפי הניתוח האחרון של צילומי הלוויין בצה"ל.
בערים שמצפון לקו הביתור בלב הרצועה אין חשמל, אין ביוב, אין כמעט מה לאכול. זה אמור להיות לקח לכל מי שישקול בעתיד מתקפה דומה על ישראל בין אם מעזה, מלבנון או ביו"ש. וגם בשביל המסר הזה נלחמנו.
לא במקרה אמר השבוע שר הביטחון יואב גלנט כי התושבים של ערי צפון עזה לא יוכלו לשוב לבתיהם עד אשר כל החטופים ישובו לישראל: הביתור המלא של הרצועה הוא כעת המנוף העיקרי שיש בידי ישראל כדי להחזיר את החטופים ולכפות מצב חדש ברצועה, בלי חמאס.
והשבוע הקרוב הוא גורלי משום שיש כרגע הזדמנות שנראית ריאלית – להחזיר בשלב ראשון חלק מן החטופים שעוד נותרו בעזה, במסגרת הסכם להפסקת אש זמנית.
הציר שבו יוכרע אם יהיה הסכם עד לתחילת הרמדאן מנוהל על ידי ה-CIA והמוסד, בתיווך קטאר. הציר הזה "גבר" על מסלול התיווך המצרי, שמובל בישראל על ידי השב"כ. אבל גם המצרים ושירות הביטחון הכללי נמצאים בתמונה, וחלק מן המפגשים עם אנשי "הנהגת החוץ" של החמאס נערכו בשבועות האחרונים בקהיר.
ואם כבר מדברים על "צירים", חשוב לדעת כי בקבינט הישראלי ניתנה ביום רביעי, בהצהרה של שר הביטחון, הוכחה לציר חזק מאוד שכולל את יואב גלנט, בני גנץ ואריה דרעי.
על כך שגלנט וגנץ סולדים מבנימין נתניהו ומדברים ביניהם הרבה יותר מאשר עם ראש הממשלה – כולנו ידענו. לעומת זאת, ה"דבק" של הצמד הזה לאריה דרעי הוא הרבה יותר סמוי – וקוראים לו עורך דין רונן אבוואני, שמקורב מאוד לשלושתם, ואף היה מעורב בעבר בגיבוש ההסכמים הקואליציוניים בין גנץ לנתניהו – בתקופת הקורונה ובפרוץ המלחמה.
אבוואני היה זה שהביא את ה"ערבות" של אריה דרעי להבטחות נתניהו לגנץ, בממשלת האחדות הראשונה, שקרסה. ייתכן מאוד שהציר גלנט – גנץ- דרעי מתואם בימים אלה גם בסוגיית הגיוס לחרדים, שמגיעה לנקודת הכרעה. ימים (לא רבים) יגידו.
השומרון כמשל
על ההישגים הצבאיים ברצועת עזה, מעיבה העובדה שאין עדיין חלופה שלטונית לחמאס ברצועת עזה, שטרם הושגה שליטה על ציר פילדלפי בין רפיח למצרים, ומעל לכל - שיחיא סינוואר עדיין איתנו.
אבל הוא עוד ייתפס, במוקדם או במאוחר – מת או חי (כנראה מת). לא בטוח שמבחינת ישראל כדאי שזה ייקרה לפני שהחטופים ישובו לבתיהם, בהסדר.
בינתיים, אחד הקלפים שעדיין נותרו בידי החמאס זה הניסיון שלו להבעיר את השטח ביהודה ושומרון וגם בקרב ערביי ישראל - בעיקר לקראת ההתעוררות הדתית שמאפיינת את תקופת הרמדאן. מנגד, לישראל, אין כמובן שום עניין בחזיתות נוספות.
מבחינת ערביי ישראל, גם כיום לא מזהים בשב"כ עליה באירועים שנחשבים "לאומניים" או הזדהות גורפת עם טבח החמאס. ובניסיון להבין מה המצב ביו"ש שוחחתי השבוע עם גורם בחטיבת השומרון בצה"ל.
העיר שכם והישובים המקיפים אותה נמצאים בליבה של הגזרה, אבל גם הישוב חומש נמצא באחרות החטיבה.
ובכן, חמישה חודשים אחרי שמחת תורה - מי עוד זוכר עד כמה נפיצה הייתה הגזרה קודם לכן, עם פיגועים חוזרים ונשנים, שהביאו להקמת סוכה בחווארה על ידי ח"כ צבי סוכות?
"יש מה שהיה בשומרון עד 7 באוקטובר ומה שקורה אחרי", אומר הגורם שמוסיף: "המצב כעת הרבה יותר שקט מאשר לפני המלחמה. מפיגוע ירי כל יומיים, בממוצע, עברנו לאירוע כזה פעם בחודש. אפילו תקריות של זריקת אבנים כבר בקושי קורות.
"אני שואל את עצמי למה המצב כל כך השתנה", אומר הגורם. שואל ועונה: "חלק מהשיפור במצב קשור לכך שאנשי 'גוב האריות' ממחנה הפליטים בלטה כבר אינם קיימים בשטח אחרי כל פעולות הסיכול, אבל בשכבה השנייה נראה לי שהפלשתינים רואים בעזה ש'בעל הבית', כלומר צה"ל, 'השתגעי', והם קצת בהלם ממה שקורה. גם קשה לרבים מהם להזדהות עם כל מעשי האונס והטבח שנחשפו. לא כולם תומכים בזה".
לדברי הגורם, לאחר גל המעצרים של אנשי חמאס, שהחל ב- 7 באוקטובר, "כמובן שיש עדיין התראות לפיגועים, ואנחנו לא יודעים הכול, אבל אפילו כמות ההתראות הכוללת ירדה מאוד".
הגורם אומר כי התיאום עם כוחות הביטחון הפלשתיניים נמשך ללא הפסקה, כולל שיחות קבועות שלו עם "מקבילו" הפלשתיני, "והתיאום הזה קורה לא בגלל שהם אוהבים אותנו, אלא בגלל שהחמאס הוא אויב משותף".
בהתייחס לאירועי אלימות חריגים שמיוחסים לישראלים באזור השומרון, אומר הגורם "כי גם זה כבר לא קורה, כמעט". ולמרות השקט הכללי, כוחות חטיבת השומרון, כמו כל פיקוד המרכז, נמצאים בדריכות שיא לקראת אפשרות שהכול ישתנה בבת אחת, ויתעצם גל של פיגועים, סמוך לרמדאן.
זו הסיבה שהחטיבה עדיין מפעילה ארבעה גדודים שמגובים בכוחות הגנה מרחבית מתוגברים בכל הישובים. ואם גם תקופת הרמדאן תעבור בשלום, הדריכות הגבוהה תישמר לקראת מה שהפלשתינים מכנים "יום הנאכבה", שיחול השנה בדיוק בתאריך הלועזי המקורי של פרוץ מלחמת השחרור- 14 במאי.
הכישלון האמיתי של 8200
בזירה הצפונית, צה"ל רחוק מלהכריע את החיזבאללה. חילופי המהלומות הולכים ומחריפים וכללו השבוע גם מטחי רקטות לעומק הגליל ולרמת הגולן וירי טילי נ"ט לבסיס הבקרה האווירית במירון כדבר שהוא כמעט שגרה, לצד הפלת מל"ט "זיק" של צה"ל. אזעקות נשמעו ביום חמישי אפילו במפרץ חיפה, שלא לדבר על עשרות הישובים המפונים שהולכים ונחרבים.
מנגד, הפציץ חיל האוויר מערך טילים נגד מטוסים שהציב חיזבאללה בבעלבכ שבעומק בקעת הלבנון, יותר ממאה קילומטרים מצפון למטולה.
"מרכז האש" של פיקוד הצפון מופעל ממעבה האדמה של "בור" פיקוד הצפון, במפקדת הפיקוד ליד צפת. המפקד של המרכז הוא איש חיל האוויר בעברו, דבר המעיד שהתיאום בין היבשה לכוחות האוויר, שמאפיין את הלחימה ברצועת עזה, קורה גם בצפון.
חלק גדול מן התקיפות בצפון הן סיכולים ממוקדים, כולל בלב דמשק או ביירות, והן מנוהלות בכלל מהבור של חיל האוויר בקריה או ממטה שירות הביטחון הכללי במרכז הארץ, תלוי ביעד של ה"סיכול".
ככלל, סיכולים ממקודים, שנמשכו גן השבוע, של כל צמרת כוחות רדוואן של חיזבאללה, מח"ט אחרי מח"ט – אנשים קרובים מאוד לחסן נסראללה - לצד איראניים שנהרגים בלב דמשק – מלמדים שהן האיראנים והן חיזבאללה חדירים בצורה שלא תיאמן למודיעין הישראלי - שיודע לאתר את יעדיו אפילו בתוך דירות תמימות למראה בשכונות מגורים צפופות.
ההישג הזה עומד, לכאורה, בסתירה מוחלטת לפרסומים על הכשל המודיעיני שקדם למתקפת 7 באוקטובר. הפרטים על המחדל הולכים ומצטברים, אחרי שהשבוע קרסה הצנזורה מול הפרסומים שהחלו בערוץ 14, על כך שהייתה התראה המבוססת על הפעלת "סימים" ישראליים בטלפונים של אנשי נ'וחבה של החמאס, שנדלקו בבת אחת אחרי חצות, בלילה שקדם למתקפה.
כצפוי, הפרסום עורר את הוויכוח, שמתנהל בעיקר ברשת X ופחות אצל הציבור הרחב, לגבי חלוקת האחריות למחדל שמחת תורה בין הדרג המדיני בראשות ראש הממשלה ובין הדרג הצבאי, שהכישלון שלו, ללא ספק, קולוסאלי (דעה שלי: יש "מספיק מחדל" לכולם, גם לדרג המדיני וגם לצבאי).
כך או כך, חשיפת "התראת הסימים"היא הזדמנות להאיר היבטים של מחדל יחידה 8200 ואגף המודיעין כולו, מעבר להחמצת ההתראה המיידית. ובכן, בטור זה התייחסתי לפני שבועיים לכישלון השב"כ בהפעלת מודיעין אנושי, כלומר, סוכנים, שהיו יכולים לתת התראה חד משמעית כאשר 3000 אנשי נוח'בה עמדו לכבוש את מערב הנגב.
הפעם הדגש הוא על כישלון "מודיעין האותות", המכונה בשפה מקצועית "סיגינט" - signal intelligence. כלומר, פענוח אותות מסוגים שונים שנקלטים על ידי יחידת האיסוף המרכזית של אגף המודיעין 8200.
היחידה, שזכתה ליוקרה אדירה עד ל-7 באוקטובר 2023 (ורשמה הישגים אדירים גם במלחמה עצמה) היא הגדולה ביותר בצה"ל ואחת הגדולות מסוגה בעולם. חלק מהכישלון שלה קשור להתמכרות למידע שמושג באמצעות "סייבר".
המודיעין ה"סייברי" מפתה מאוד משום שהוא מאפשר למי שמשיג אותו להגיע לשפע של מידע יקר גם כאשר הוא "ישן" בתוך כונני מחשב מרוחקים או בטלפונים ניידים, ולא רק כאשר המידע נמצא במעבר, כמו פעם. כלומר, רק בזמן שנערכת שיחה בין שני אנשים, שמיורטת, נקלטת ומפוענחת בתהליך מייגע.
הצלחות הסייבר גרמו להזנחת התפקידים הבסיסיים של המודיעין ובהם האלחוטנות, הכוללת פיענוח תשדורות על ידי קציני "בינה רשתית", קב"רים.
בכישלון יש מניות יסוד לתא"ל י׳ שמונה לפקד על 8200 לפני יותר משנתיים. י' מונה לתפקיד למרות התנגדות נחרצת מצד שני מפקדי 8200 שקדמו לו, תא"ל אהוד שניאורסון ותא"ל אסף כוחן. הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל אביב כוכבי, וראש" אמ"ן, אהרון חליווה, התעלמו מאזהרתם טרם המינוי.
אחת הסיבות להתנגדות הייתה ש י׳ אינו איש 8200 במקור אלא צמח במערכי מודיעין השדה של צה"ל, בשטח. למנות אותו למפקד 8200 היה כמו למנות מי שאינו טייס למפקד בסיס בחיל האוויר.
הבעיה הייתה שי' מינה בעקבותיו עוד קצינים רבים שצמחו במודיעין השדה, כולל לתפקידי הליבה המרכזיים של ה"בינה הרשתית" ב-8200, כמו ראש "מרכז המודיעין" בדרגת אלוף משנה. לראש מטה יחידת 8200 מינה י׳ קצינה שצמחה בחיל האוויר ובארגוני הצרכנות של צבא הקבע ללא שום רקע מודיעיני.
י' הוא מסוג המפקדים המוחצנים, שעסוקים רבות בפוליטיקה פנים ארגונית. שתיים מתוכניות הדגל של תקופתו היו רחוקות מהליבה המקצועית של 8200 – פרויקט כנגד ההתחממות הגלובלית ומהלכים שקשורים לקידום בני הפריפריה ב-8200 (למרות שתכנית "עתידים" ממילא עוסקת בכך מזה שנים רבות ובהצלחה לא מבוטלת).
באותו זמן, קשה להאמין אבל י' לא היה מודע לכך שהנגדת ו׳ התריעה בבסיס של היחידה בדרום הארץ כי החמאס ערוך ומוכן לבצע פשיטה נרחבת בנגב על בסיס תכנית "חומות יריחו", שהושגה על ידי היחידה בדרך לא דרך.
מצד אחד, י' קרא לאנשי 8200 לחשוב מחוץ לקופסא, כלקח ממחדל מלחמת יום הכיפורים, אך בפועל הוא עצמו לא דפק על השולחנות של צמרת צה"ל או על שולחן שר הביטחון לגבי האפשרות שהחמאס אולי אינו מורתע.
בדיעבד, נראה כי אגף המודיעין והשב"כ נפלו קורבן להונאה מתוחכמת של יחיא סינוואר: הוא גרם לישראל להאמין שהחמאס באמת אינו מעוניין בעימות.
אולי שיגר מסרי כזב בערוצים שהאמין כי ישראל מאזינה להם – שיטות הפעולה של אמ"ן הרי נחשפו בפניו כמעט במלואם בעת הכישלון של פעולת של סיירת מטכ"ל בחאן יונס בנובמבר 2018 (ראש הממשלה בנימין נתניהו היה בביקור בפריז כאשר המבצע החשוב הזה הסתבך).
סינוואר שיתף בסוד הפשיטה שתכנן, מספר אנשים מצומצם מאוד, ולא חשף את המועד המדויק אפילו בפני האיראנים וחיזבאללה. הוא גרם אפילו לאנשי הנוח'בה להאמין שהם יוצאים שוב לתרגיל, כמו שקרה כמה פעמים קודם לכן.
ההונאה הייתה כה משכנעת, עד שראש השב"כ ואנשי אמ"ן, שבויים בתפיסה ש"חמאס מורתע", רצו להאמין בבוקר 7 באוקטובר שמדובר בתרגיל אפילו כאשר הופעלו ה"סימים" הישראלים.
גם הפעלת ה"סימים" לא קרתה בפעם הראשונה, אולי הדבר נעשה קודם לכן כדי "להרגיל" את המודיעין הישראלי, או משום שפשיטה שתוכננה כבר ערב חג הפסח - נדחתה.
המחדל המודיעיני שאין שני לחומרתו, אפילו לא טרם מלחמת יום הכיפורים, עוד יפורט על פני כרכים של מסקנות ועדות חקירה וספרים. בינתיים, זוהי עוד זווית (מקוצרת) להסתכל על הכישלון.
להארות והתייחסות אנא היו איתי בקשר אישי גם בטוויטר ובלינקאדין. עמיר רפפורט
