טור של עמיר רפפורט: בלי קשר ליום שאחרי - צה״ל שולט צבאית ברוב הרצועה
חילופי המהלומות בזירה הצפונית נמשכים, והם סימן לניסיון של שני הצדדים לשפר עמדות לקראת עימות עתידי | במטכ״ל מחפשים פתרונות להגדלת מספר חיילי החובה
עמיר רפפורט
| 25/01/2024
כל אחד יודע מחיי היום-יום שלא כדאי "לשדר" רצון יתר בשום משא ומתן. בין אם מדובר בעסקה לרכישת רכב משומש, בית או אפילו פריט פעוט, הצד שנתפס נלהב לבצע את העסקה מאבד מיכולת המיקוח שלו.
עכשיו, חשבו על המו"מ הכי מורכב בהיסטוריה של מדינת ישראל ואולי בהיסטוריה העולמית בכלל בין ישראל לחמאס.
על הפרק בראש ובראשונה, חייהם של יותר ממאה חטופים ישראלים (למרבה הצער, אנחנו כבר יודעים שכ-30 מן החטופים אינם בין החיים, רובם נחטפו לעזה ללא רוח חיים).
גם עתיד מדינת ישראל כולה וגורל ארגון החמאס ורצועת עזה יושפעו מאוד מן העסקה הזאת.
בטח, לא כדאי לשדר שישראל מוכנה לשלם כל מחיר עבור החטופים וגם לתת להנהגת החמאס ביטוח להמשך החיים כפי שהם דורשים, מראש.
זו הסיבה שצריך לקחת בערבון יותר ממוגבל כל הדלפה וכל מילה שנאמרה השבוע בתקשורת לגבי המגעים לעסקת החטופים – בין אם מדובר בוושינגטון פוסט המכובד, בתקשורת הישראלית או בתקשורת הערבית.
גם המשבר שנוצר, לכאורה, בין ישראל למתווכת הראשית בעסקה הקודמת, קטאר, יכול להיות מלאכותי, משיקולי המו"מ או מסיבות פוליטיות בישראל.
מהלומות בצפון
כאשר כל פרסום או הצהרה יכולים להיות מניפולטיביים, עדיף להתמקד במה שקורה בשטח. נתחיל דווקא בצפון: שם האינטנסיביות של חילופי המהלומות בין ישראל, חיזבאללה ואיראן דווקא הולכת ויורדת, אבל ה"איכות" של כל תקיפה עולה.
מהצד הישראלי, מיוחסות לנו השבוע שתי פעולות חיסול מהדהדות, המשך לחיסולים קודמים של הבכיר האיראני רזא מוסאווי על אדמת סוריה ושל סלאח אל ע'ארורי, בלב הדאחיה בביירות.
הפעם, נטען בתקשורת הערבית כי ישראל חיסלה בשלושה טילים מדויקים ששוגרו מהאוויר חמישה בכירים איראניים, ביניהם קצין מודיעין בדרגה המקבילה לתת אלוף, בדיוק בזמן שהתכנסו לפגישה בדירה בלב רובע אל מאזה בדמשק.
אם זה נכון, מדובר בעוד חדירה מודיעינית מהממת מצידנו. הבכירים שחוסלו היו אחראים על המודיעין של כוח קודס האיראני בסוריה, לבנון ועיראק, ועל מאמצי התיאם של ה"ציר האיראני" באזור הזה.
לא חלף יום ויוחסה לישראל גם התנקשות בשני בכירים נוספים בעת שנסעו ברכב ליד העיר צור. זהותם המדויקת לא נמסרה. מנגד, איראן עצמה טענה כי תקפה בטילים "בסיס של המוסד" באירביל בירת החבל הכורדי שבצפון עיראק.
מהצד של חיזבאללה, שוב הייתה חריגה ב"טווח" הגיאוגרפי של התקיפות, כאשר שוגרו טילים מדויקים לבסיס יחידת הבקרה האווירית (יב"א) במירון בפעם השנייה בתוך כחודש. שוגרו גם מטוסים ללא טייס לעבר יעדים רחוקים כמו מפעל של תעשייה ביטחונית.
הכטב"מים יורטו והתפקוד של היב"א לא נפגע. הסיכולים התבצעו גם בזכות שיטה חדשה שפותחה תוך כדי המלחמה בפיקוד הצפון ובמערך ההגנה האווירית של חיל האוויר להתמודדות עם איום הכלים הבלתי מאוישים, שהולך ומתפתח.
חילופי המהלומות נמשכים: ישראל תקפה השבוע מתקן של צבאי משותף לאיראן וחיזבאללה. עדיין לא נאמרה המילה האחרונה בין הצדדים.
התקיפות הן בגדר איתותים שמשדרים ישראל וחיזבאללה, בגיבוי איראן. שני הצדדים מפגינים בכך שהם מוכנים להגדיל את גובה ההימור בכל תקיפה נוספת ואפילו לגלוש למלחמה כוללת, גם אם שום צד אינו מעניין במלחמה בעיתוי הזה.
במקביל, נמשכות ההכנות לקראת הרחבת העימות הכולל, שכנראה יפרוץ במהלך שנת 2024. ככל הנראה, אחד מהיעדים של ישראל בפעולותיה זה לסכל העברת נשק שובר שוויון מאיראן לחיזבאללה.
בשבוע שעבר כתבתי בטור זה על החשש מפני כך שהחיזבאללה הצטייד בטיל קרקע-קרקע בשם "זולפיקאר" בעל טווח של עד 700 קילומטר וראש קרב במשקל חצי טון, עם יכולת ניווט למטרה עד כדי דיוק של 60 מטר.
נשק מסוכן נוסף שעלול להופיע בזירה במלחמה הקרובה או לפניה הוא טיל חוף-ים מסוג "יאחונט", שיכול לנוע לעבר מטרה במרחק של מאות קילומטרים, במהירות הגבוהה פי ארבעה ממהירות הקול.
ה"יאחונט" "לוחך" את המים, כלומר הוא משייט ממש מעליהם, ולכן קשה מאוד יירט אותו במהירותו העצומה. הוא נושא ראש קרב במשקל של 300 קילוגרם. הטיל יכול להוות איום על אסדת הגז ועל ספינות הטילים של חיל הים, ובמיוחד על האסדה "כריש" שמול חופי לבנון.
בחיל הים עוקבים אחר ההתפתחויות. בינתיים, האסדה ממשיכה לפעול כרגיל. חיל הים אינו מעורב בזירה ימית אחרת רחוקה מאוד מישראל – שם פעלו גם השבוע ארצות הברית ובריטניה, ביחד עם קואליציה רחבה שבנו, כנגד הח'ותים, שממשיכים לאיים לפגוע בספינות ישראליות (ולמעשה הצליחו לשתק את תנועת הספינות בים סוף).
הח'ותים נעזרים באוניית ביוון איראנית כדי לדעת מי מהאוניות המשייטות בקרב חופי תימן קשורה באמת לישראל, אך ביצעו כמה טעויות בזיהוי ותקפו עד כה גם כמה אוניות שאינן קשורות אלינו בשום דרך.
אסון ב"פרימטר"
בזירת הלחימה העיקרית, רצועת עזה, הולכת ומתעצבת המציאות החדשה גם מבלי שהממשלה קיבלה החלטה על יעדי "היום שאחרי" מסיבות שהן בעיקרן פוליטיות: צה"ל שולט צבאית כבר במרבית שטח. בחלק שמצפון לקו נחל עזה, שבו אסורה לכאורה הנוכחות של אזרחים, פועל צוות קרב חטיבה 5 אבל מרבית הכוחות התפנו מהשטח.
בלב הרצועה, על בסיס קו נחל עזה, יצרה אוגדה 99 הפרדה בין שני חלקי הרצועה. השבוע נעשה צעד חשוב במסגרת ההפרדה הזאת, כאשר פוצצו מנהרו ששימשו למעבר תת קרקעי בין שני החלקים של הרצועה.
בדרום הרצועה, עדיין מתנהלת לחימה עזה סביב העיר חאן יונס שכותרה מכל עבריה. השלמת הכיתור בוצעה במהלך מהיר שהפתיע את הפלשתינים, ביום שני, לפני גל מזג האוויר החורפי שהגיע לאזורנו.
במסגרת הרחבת התמרון נהרגו שלושה קצינים מגדוד 202 של הצנחנים. ככלל, הפעולה בעיר חאן יונס, שתחתיה אולי עדיין נמצאים בכירי החמאס עם רבים מן החטופים, מתבצעת על ידי הכוחות הסדירים מהמובחרים ביותר של צה"ל, כולל סיירות.
הפעילות מסיבית, שיטתית, ומפקד האוגדה, תא"ל דן גולדפוס, ביקש להאריך אותה מעבר לזמן המתוכנן.
במקביל לביתור הרצועה בין צפון לדרום והפעולה בחאן יונס, פועל צה"ל להכשיר רצועת חיץ ברוחב קילומטר, לכל אורך הגדר המפרידה בין רצועת עזה לשטח ישראל, כך שכף רגלו של עזתי לא תוכל לדרוך בו בעתה והלאה.
האסון הגדול ביותר מאז תחילת התמרון, שבו נהרגו השבוע 21 חיילי מילואים בקריסת שני מבנים באיור המכונה אל מוע'זי, 600 מטרים בלבד מן הגדר, אירע במסגרת הפעילות ההנדסית הזאת.
לאורך רצועת החיץ יש אלפי מבנים שצריך להרוס. המבנים לא הופצצו מהאוויר - משתי סיבות. סיבה אחת היא שכל פצצת אוויר מדויקת, שעלותה יקרה מאוד, נשמרת לקראת המשך הלחימה בעזה, ובעיקר למקרה של המלחמה בלבנון.
מעבר לכך, לפיצוץ מבנים על ידי חומרי חבלה מהקרקע יש יתרונות רבים: כאשר משמידים מבנה מהאוויר, הוא בדרך כלל נוטה על צידו ואחר כך קשה מאוד להשלים את ההריסה באמצעות דחפור.
לעומת זאת, באמצעות שימוש בחומרי נפץ מהקרקע כל מבנה קורס ממש אל תוך עצמו. בשלב הבא באים הדחפורים ו"משטחים" את הקרקע.
בינתיים, בזמן שצה"ל מחכה להנחיות הדרג המדיני על "היום שאחרי", אפשר להצביע על שלוש תוצאות ברורות של הלחימה בעזה עד כה, שצריך למנף בכל הסדר עתידי: אחד הוא הסרה למעשה של איום הרקטות מעל מרבית שטח ישראל.
עדיין ייתכנו "טפטופים" של רקטות אבל האיום הוסר והחיים מתנהלים כסדרם. "הישג" צבאי נוסף קשור לעצם החורבן העצום והמחיר הכבד ברצועה: על מנת לאפשר חזרת תושבי צפון הרצועה לבתיהם ושיקום כלל הרצועה ישראל תדרוש תוכנית שיקום בינלאומית, שבה החמאס לא יהיה מעורב.
על מנת שהרצועה תישאר מפורזת לאורך זמן ישראל עדיין חייבת למצוא פתרון שימנע מנהרות בציר פילדלפי בין רצועת עזה למצרים (ולהפך).
לגבי המנהרות בכלל רצועת עזה - רבות מהן עדיין קיימות אבל מערכת הביטחון פיתחה דרכים חדשניות לגילוי המנהרות עצמן ולטיפול בהן, אחת אחרי אחת.
עצם העובדה שכוחות של צה"ל פועלים בתוך המנהרות, כפי שניתן היה לראות השבוע בצילומים המדהימים מן המנהרות שבהן הוחזקו חטופים מתחת לחאן יונס – היא הישג עצום. החמאס כנראה לא ציפה שצה"ל יעז להילחם מתחת לפני האדמה.
המטרה: אורך נשימה
לפי התוכניות, שלב הפשיטות הבא, לאחר ההשתטות של צה"ל על כלל הרצועה גם בחאן יונס ואולי גם ברפיח, ו"פירוק" כל גדודי החמאס, ייארך כתשעה חודשים, לפחות.
התארכות המלחמה מעבר לכל מה שהיה מאז מלחמת השחרור, וההכנות לקראת מלחמה אפשרית בלבנון, במקביל, מצריכים שורה של צעדים שיאפשרו את אורך הלחימה הנדרש.
למשל, צה"ל זקוק לכונני אחסון ממוחשבים עבור חומרי הוידאו האינסופיים שנאספים תוך כדי לחימה וגם לאמצעי סריקה לאינספור מסמכי שלל טכני מודיעיני שכבר נאספו בעזה (אמש"ט). זוהי רק דוגמא.
כמובן, נדרשים תחמושת וציוד לוגיסטי רב, שנרכשים מכל העולם ומיצרים בתעשיות בישראל. זו אחת הסיבות שמנכ"ל משרד הביטחון, אלוף מיל איל זמיר, וראש אגף התכנון במטה הכללי, אלוף איל הראל, בילו את השבוע האחרון בארצות הברית, ונפגשו בין היתר עם צמרת של חברות ביטחוניות ענקיות כמו "בואינג" ו"לוקהיד מרטין" ועם הצמרת הביחונית האמריקאית. צה"ל נערך להגדיל את מספר כלי הטיס.
כמות הפצועים והחללים היא אתגר עצום בפני עצמו. יש לטפל בכל משפחה שכולה ובכל פצוע (ומשפחתו) בשיא הרגישות. הנה פרט בלתי נתפס: לא פחות מ-29 אלמנות שהצטרפו למשפחת השכול כשהן בהריון, וזה עוד לפני האסון של השבוע. כל כך הרבה תינוקות לא יראו את אביהם אפילו פעם אחת.
כדי לשמור על אורך נשימה ארוך לקראת שנת הלחימה הארוכה שעוד מצפה לכולנו, שיחרר צה"ל מהשירות יחידות מילואים רבות. כולן ייקראו לשירות חוזר בחודשים הקרובים.
טרם השחרור, בחלק מהיחידות כבר התחילו לדווח מפקדים על תופעה של נשות אנשי מילואים שסירבו בתוקף שהבעלים שלהן יחזרו לגדוד לאחר חופשה בבית. נמאס להן.
אנשי מילואים בעלי עסקים עצמאיים דיווחו כי הם על סף התמוטטות כלכלית. מקרים חריגים מעין אלה טופלו באופן "נקודתי".
לטובת אורך הנשימה, צה"ל גם המציא נוהל חדש של "צו 8 פתוח" שמאפשר לאנשי מילואים בעלי ידע ייחודי לשלב בין שירות צבאי במשך 3-4 ימים בכל שבוע ובין המשך החיים האזרחיים, ללא צרוך להתגייס לשירות בכל שבוע מחדש.
צה"ל מודע לכך שהתארכות הלחימה מקשה גם על חיילי צבא החובה. זו הסיבה שמפקד פיקוד הדרום הוציא הנחיה שהלוחמים יתקשרו מעכשיו להוריהם לפחות פעם אחת בשבוע. בפקודה.
אחד הקשיים במלחמה כה ארוכה הוא למנוע התרופפות של המשמעת הצבאית. התמונות שצולמו השבוע בעת שחרור של חיילי מילואים בבסיס צאלים, שבהן נראו ג'יפים נושאי שלטים שקוראים להילחם עד להכרעה, כולל האת "ל" בצורתה המזוהה עם מפלגת הליכוד, שברו ללא מעט מפקדים את הלב.
צה"ל מצטייר בתמונות האלה כמו כוח פלנגות. נורא. צה"ל פועל להגביר גם את משמעת ביטחון המידע הלקוי באמצעות קמפיין הסברה ומספר מהלכים פיקודיים, שיזם ראש מחלקת ביטחון המידע בצה"ל. מעל לכל, חשוב לצה"ל להפיק את הלקחים המבצעים מכל קרב בשטח, ולמנוע טעויות מבצעיות, כמו אלה שהיו גם באסון אל מוע'אזי.
וגם זה: צה"ל נערך להאריך את שירות החובה משנתיים ושמונה חודשים לשלוש שנים, ולקצר את משך הפעילות של המכינות הקדם צבאיות, כדי להגדיל את סדר הכוחות.
למרבה הצער, לא חל גידול במספר החיילים החרדים שמיועדים לשירות קרבי, דבר שיכול היה להקל על המחסור בלוחמים. צה"ל צריך לגייס גם כלבים לא מעטים במקום כלבים גיבורים של יחידת "עוקץ", שנפגעו בלחימה במנהרות ובבתים.
מאמץ החיסול של בכירי החמאס והג'יהאד האיסלאמי בעזה התקדם גם השבוע רק לאיטו. ארבעת ה"אסים" – יחיא סינוואר, מוחמד דף, מוחמד סינוואר, ומרוואן עיסא - עדיין בחיים.
בפיקוד הדרום סבורים כי בניגוד לאווירה הציבורית כאילו "צה"ל מדשדש" בלחימה, הרי שתוכנית עדיין ברורה. צעד אחרי צעד, החמאס מאוד נחלש.
אבל כשראש הממשלה דיבר השבוע על "ניצחון מוחלט"- למה הוא התכוון?
להארות והתייחסות אנא היו איתי בקשר אישי גם בטוויטר ובלינקאדין. עמיר רפפורט
חילופי המהלומות בזירה הצפונית נמשכים, והם סימן לניסיון של שני הצדדים לשפר עמדות לקראת עימות עתידי | במטכ״ל מחפשים פתרונות להגדלת מספר חיילי החובה
כל אחד יודע מחיי היום-יום שלא כדאי "לשדר" רצון יתר בשום משא ומתן. בין אם מדובר בעסקה לרכישת רכב משומש, בית או אפילו פריט פעוט, הצד שנתפס נלהב לבצע את העסקה מאבד מיכולת המיקוח שלו.
עכשיו, חשבו על המו"מ הכי מורכב בהיסטוריה של מדינת ישראל ואולי בהיסטוריה העולמית בכלל בין ישראל לחמאס.
על הפרק בראש ובראשונה, חייהם של יותר ממאה חטופים ישראלים (למרבה הצער, אנחנו כבר יודעים שכ-30 מן החטופים אינם בין החיים, רובם נחטפו לעזה ללא רוח חיים).
גם עתיד מדינת ישראל כולה וגורל ארגון החמאס ורצועת עזה יושפעו מאוד מן העסקה הזאת.
בטח, לא כדאי לשדר שישראל מוכנה לשלם כל מחיר עבור החטופים וגם לתת להנהגת החמאס ביטוח להמשך החיים כפי שהם דורשים, מראש.
זו הסיבה שצריך לקחת בערבון יותר ממוגבל כל הדלפה וכל מילה שנאמרה השבוע בתקשורת לגבי המגעים לעסקת החטופים – בין אם מדובר בוושינגטון פוסט המכובד, בתקשורת הישראלית או בתקשורת הערבית.
גם המשבר שנוצר, לכאורה, בין ישראל למתווכת הראשית בעסקה הקודמת, קטאר, יכול להיות מלאכותי, משיקולי המו"מ או מסיבות פוליטיות בישראל.
מהלומות בצפון
כאשר כל פרסום או הצהרה יכולים להיות מניפולטיביים, עדיף להתמקד במה שקורה בשטח. נתחיל דווקא בצפון: שם האינטנסיביות של חילופי המהלומות בין ישראל, חיזבאללה ואיראן דווקא הולכת ויורדת, אבל ה"איכות" של כל תקיפה עולה.
מהצד הישראלי, מיוחסות לנו השבוע שתי פעולות חיסול מהדהדות, המשך לחיסולים קודמים של הבכיר האיראני רזא מוסאווי על אדמת סוריה ושל סלאח אל ע'ארורי, בלב הדאחיה בביירות.
הפעם, נטען בתקשורת הערבית כי ישראל חיסלה בשלושה טילים מדויקים ששוגרו מהאוויר חמישה בכירים איראניים, ביניהם קצין מודיעין בדרגה המקבילה לתת אלוף, בדיוק בזמן שהתכנסו לפגישה בדירה בלב רובע אל מאזה בדמשק.
אם זה נכון, מדובר בעוד חדירה מודיעינית מהממת מצידנו. הבכירים שחוסלו היו אחראים על המודיעין של כוח קודס האיראני בסוריה, לבנון ועיראק, ועל מאמצי התיאם של ה"ציר האיראני" באזור הזה.
לא חלף יום ויוחסה לישראל גם התנקשות בשני בכירים נוספים בעת שנסעו ברכב ליד העיר צור. זהותם המדויקת לא נמסרה. מנגד, איראן עצמה טענה כי תקפה בטילים "בסיס של המוסד" באירביל בירת החבל הכורדי שבצפון עיראק.
מהצד של חיזבאללה, שוב הייתה חריגה ב"טווח" הגיאוגרפי של התקיפות, כאשר שוגרו טילים מדויקים לבסיס יחידת הבקרה האווירית (יב"א) במירון בפעם השנייה בתוך כחודש. שוגרו גם מטוסים ללא טייס לעבר יעדים רחוקים כמו מפעל של תעשייה ביטחונית.
הכטב"מים יורטו והתפקוד של היב"א לא נפגע. הסיכולים התבצעו גם בזכות שיטה חדשה שפותחה תוך כדי המלחמה בפיקוד הצפון ובמערך ההגנה האווירית של חיל האוויר להתמודדות עם איום הכלים הבלתי מאוישים, שהולך ומתפתח.
חילופי המהלומות נמשכים: ישראל תקפה השבוע מתקן של צבאי משותף לאיראן וחיזבאללה. עדיין לא נאמרה המילה האחרונה בין הצדדים.
התקיפות הן בגדר איתותים שמשדרים ישראל וחיזבאללה, בגיבוי איראן. שני הצדדים מפגינים בכך שהם מוכנים להגדיל את גובה ההימור בכל תקיפה נוספת ואפילו לגלוש למלחמה כוללת, גם אם שום צד אינו מעניין במלחמה בעיתוי הזה.
במקביל, נמשכות ההכנות לקראת הרחבת העימות הכולל, שכנראה יפרוץ במהלך שנת 2024. ככל הנראה, אחד מהיעדים של ישראל בפעולותיה זה לסכל העברת נשק שובר שוויון מאיראן לחיזבאללה.
בשבוע שעבר כתבתי בטור זה על החשש מפני כך שהחיזבאללה הצטייד בטיל קרקע-קרקע בשם "זולפיקאר" בעל טווח של עד 700 קילומטר וראש קרב במשקל חצי טון, עם יכולת ניווט למטרה עד כדי דיוק של 60 מטר.
נשק מסוכן נוסף שעלול להופיע בזירה במלחמה הקרובה או לפניה הוא טיל חוף-ים מסוג "יאחונט", שיכול לנוע לעבר מטרה במרחק של מאות קילומטרים, במהירות הגבוהה פי ארבעה ממהירות הקול.
ה"יאחונט" "לוחך" את המים, כלומר הוא משייט ממש מעליהם, ולכן קשה מאוד יירט אותו במהירותו העצומה. הוא נושא ראש קרב במשקל של 300 קילוגרם. הטיל יכול להוות איום על אסדת הגז ועל ספינות הטילים של חיל הים, ובמיוחד על האסדה "כריש" שמול חופי לבנון.
בחיל הים עוקבים אחר ההתפתחויות. בינתיים, האסדה ממשיכה לפעול כרגיל. חיל הים אינו מעורב בזירה ימית אחרת רחוקה מאוד מישראל – שם פעלו גם השבוע ארצות הברית ובריטניה, ביחד עם קואליציה רחבה שבנו, כנגד הח'ותים, שממשיכים לאיים לפגוע בספינות ישראליות (ולמעשה הצליחו לשתק את תנועת הספינות בים סוף).
הח'ותים נעזרים באוניית ביוון איראנית כדי לדעת מי מהאוניות המשייטות בקרב חופי תימן קשורה באמת לישראל, אך ביצעו כמה טעויות בזיהוי ותקפו עד כה גם כמה אוניות שאינן קשורות אלינו בשום דרך.
אסון ב"פרימטר"
בזירת הלחימה העיקרית, רצועת עזה, הולכת ומתעצבת המציאות החדשה גם מבלי שהממשלה קיבלה החלטה על יעדי "היום שאחרי" מסיבות שהן בעיקרן פוליטיות: צה"ל שולט צבאית כבר במרבית שטח. בחלק שמצפון לקו נחל עזה, שבו אסורה לכאורה הנוכחות של אזרחים, פועל צוות קרב חטיבה 5 אבל מרבית הכוחות התפנו מהשטח.
בלב הרצועה, על בסיס קו נחל עזה, יצרה אוגדה 99 הפרדה בין שני חלקי הרצועה. השבוע נעשה צעד חשוב במסגרת ההפרדה הזאת, כאשר פוצצו מנהרו ששימשו למעבר תת קרקעי בין שני החלקים של הרצועה.
בדרום הרצועה, עדיין מתנהלת לחימה עזה סביב העיר חאן יונס שכותרה מכל עבריה. השלמת הכיתור בוצעה במהלך מהיר שהפתיע את הפלשתינים, ביום שני, לפני גל מזג האוויר החורפי שהגיע לאזורנו.
במסגרת הרחבת התמרון נהרגו שלושה קצינים מגדוד 202 של הצנחנים. ככלל, הפעולה בעיר חאן יונס, שתחתיה אולי עדיין נמצאים בכירי החמאס עם רבים מן החטופים, מתבצעת על ידי הכוחות הסדירים מהמובחרים ביותר של צה"ל, כולל סיירות.
הפעילות מסיבית, שיטתית, ומפקד האוגדה, תא"ל דן גולדפוס, ביקש להאריך אותה מעבר לזמן המתוכנן.
במקביל לביתור הרצועה בין צפון לדרום והפעולה בחאן יונס, פועל צה"ל להכשיר רצועת חיץ ברוחב קילומטר, לכל אורך הגדר המפרידה בין רצועת עזה לשטח ישראל, כך שכף רגלו של עזתי לא תוכל לדרוך בו בעתה והלאה.
האסון הגדול ביותר מאז תחילת התמרון, שבו נהרגו השבוע 21 חיילי מילואים בקריסת שני מבנים באיור המכונה אל מוע'זי, 600 מטרים בלבד מן הגדר, אירע במסגרת הפעילות ההנדסית הזאת.
לאורך רצועת החיץ יש אלפי מבנים שצריך להרוס. המבנים לא הופצצו מהאוויר - משתי סיבות. סיבה אחת היא שכל פצצת אוויר מדויקת, שעלותה יקרה מאוד, נשמרת לקראת המשך הלחימה בעזה, ובעיקר למקרה של המלחמה בלבנון.
מעבר לכך, לפיצוץ מבנים על ידי חומרי חבלה מהקרקע יש יתרונות רבים: כאשר משמידים מבנה מהאוויר, הוא בדרך כלל נוטה על צידו ואחר כך קשה מאוד להשלים את ההריסה באמצעות דחפור.
לעומת זאת, באמצעות שימוש בחומרי נפץ מהקרקע כל מבנה קורס ממש אל תוך עצמו. בשלב הבא באים הדחפורים ו"משטחים" את הקרקע.
בינתיים, בזמן שצה"ל מחכה להנחיות הדרג המדיני על "היום שאחרי", אפשר להצביע על שלוש תוצאות ברורות של הלחימה בעזה עד כה, שצריך למנף בכל הסדר עתידי: אחד הוא הסרה למעשה של איום הרקטות מעל מרבית שטח ישראל.
עדיין ייתכנו "טפטופים" של רקטות אבל האיום הוסר והחיים מתנהלים כסדרם. "הישג" צבאי נוסף קשור לעצם החורבן העצום והמחיר הכבד ברצועה: על מנת לאפשר חזרת תושבי צפון הרצועה לבתיהם ושיקום כלל הרצועה ישראל תדרוש תוכנית שיקום בינלאומית, שבה החמאס לא יהיה מעורב.
על מנת שהרצועה תישאר מפורזת לאורך זמן ישראל עדיין חייבת למצוא פתרון שימנע מנהרות בציר פילדלפי בין רצועת עזה למצרים (ולהפך).
לגבי המנהרות בכלל רצועת עזה - רבות מהן עדיין קיימות אבל מערכת הביטחון פיתחה דרכים חדשניות לגילוי המנהרות עצמן ולטיפול בהן, אחת אחרי אחת.
עצם העובדה שכוחות של צה"ל פועלים בתוך המנהרות, כפי שניתן היה לראות השבוע בצילומים המדהימים מן המנהרות שבהן הוחזקו חטופים מתחת לחאן יונס – היא הישג עצום. החמאס כנראה לא ציפה שצה"ל יעז להילחם מתחת לפני האדמה.
המטרה: אורך נשימה
לפי התוכניות, שלב הפשיטות הבא, לאחר ההשתטות של צה"ל על כלל הרצועה גם בחאן יונס ואולי גם ברפיח, ו"פירוק" כל גדודי החמאס, ייארך כתשעה חודשים, לפחות.
התארכות המלחמה מעבר לכל מה שהיה מאז מלחמת השחרור, וההכנות לקראת מלחמה אפשרית בלבנון, במקביל, מצריכים שורה של צעדים שיאפשרו את אורך הלחימה הנדרש.
למשל, צה"ל זקוק לכונני אחסון ממוחשבים עבור חומרי הוידאו האינסופיים שנאספים תוך כדי לחימה וגם לאמצעי סריקה לאינספור מסמכי שלל טכני מודיעיני שכבר נאספו בעזה (אמש"ט). זוהי רק דוגמא.
כמובן, נדרשים תחמושת וציוד לוגיסטי רב, שנרכשים מכל העולם ומיצרים בתעשיות בישראל. זו אחת הסיבות שמנכ"ל משרד הביטחון, אלוף מיל איל זמיר, וראש אגף התכנון במטה הכללי, אלוף איל הראל, בילו את השבוע האחרון בארצות הברית, ונפגשו בין היתר עם צמרת של חברות ביטחוניות ענקיות כמו "בואינג" ו"לוקהיד מרטין" ועם הצמרת הביחונית האמריקאית. צה"ל נערך להגדיל את מספר כלי הטיס.
כמות הפצועים והחללים היא אתגר עצום בפני עצמו. יש לטפל בכל משפחה שכולה ובכל פצוע (ומשפחתו) בשיא הרגישות. הנה פרט בלתי נתפס: לא פחות מ-29 אלמנות שהצטרפו למשפחת השכול כשהן בהריון, וזה עוד לפני האסון של השבוע. כל כך הרבה תינוקות לא יראו את אביהם אפילו פעם אחת.
כדי לשמור על אורך נשימה ארוך לקראת שנת הלחימה הארוכה שעוד מצפה לכולנו, שיחרר צה"ל מהשירות יחידות מילואים רבות. כולן ייקראו לשירות חוזר בחודשים הקרובים.
טרם השחרור, בחלק מהיחידות כבר התחילו לדווח מפקדים על תופעה של נשות אנשי מילואים שסירבו בתוקף שהבעלים שלהן יחזרו לגדוד לאחר חופשה בבית. נמאס להן.
אנשי מילואים בעלי עסקים עצמאיים דיווחו כי הם על סף התמוטטות כלכלית. מקרים חריגים מעין אלה טופלו באופן "נקודתי".
לטובת אורך הנשימה, צה"ל גם המציא נוהל חדש של "צו 8 פתוח" שמאפשר לאנשי מילואים בעלי ידע ייחודי לשלב בין שירות צבאי במשך 3-4 ימים בכל שבוע ובין המשך החיים האזרחיים, ללא צרוך להתגייס לשירות בכל שבוע מחדש.
צה"ל מודע לכך שהתארכות הלחימה מקשה גם על חיילי צבא החובה. זו הסיבה שמפקד פיקוד הדרום הוציא הנחיה שהלוחמים יתקשרו מעכשיו להוריהם לפחות פעם אחת בשבוע. בפקודה.
אחד הקשיים במלחמה כה ארוכה הוא למנוע התרופפות של המשמעת הצבאית. התמונות שצולמו השבוע בעת שחרור של חיילי מילואים בבסיס צאלים, שבהן נראו ג'יפים נושאי שלטים שקוראים להילחם עד להכרעה, כולל האת "ל" בצורתה המזוהה עם מפלגת הליכוד, שברו ללא מעט מפקדים את הלב.
צה"ל מצטייר בתמונות האלה כמו כוח פלנגות. נורא. צה"ל פועל להגביר גם את משמעת ביטחון המידע הלקוי באמצעות קמפיין הסברה ומספר מהלכים פיקודיים, שיזם ראש מחלקת ביטחון המידע בצה"ל. מעל לכל, חשוב לצה"ל להפיק את הלקחים המבצעים מכל קרב בשטח, ולמנוע טעויות מבצעיות, כמו אלה שהיו גם באסון אל מוע'אזי.
וגם זה: צה"ל נערך להאריך את שירות החובה משנתיים ושמונה חודשים לשלוש שנים, ולקצר את משך הפעילות של המכינות הקדם צבאיות, כדי להגדיל את סדר הכוחות.
למרבה הצער, לא חל גידול במספר החיילים החרדים שמיועדים לשירות קרבי, דבר שיכול היה להקל על המחסור בלוחמים. צה"ל צריך לגייס גם כלבים לא מעטים במקום כלבים גיבורים של יחידת "עוקץ", שנפגעו בלחימה במנהרות ובבתים.
מאמץ החיסול של בכירי החמאס והג'יהאד האיסלאמי בעזה התקדם גם השבוע רק לאיטו. ארבעת ה"אסים" – יחיא סינוואר, מוחמד דף, מוחמד סינוואר, ומרוואן עיסא - עדיין בחיים.
בפיקוד הדרום סבורים כי בניגוד לאווירה הציבורית כאילו "צה"ל מדשדש" בלחימה, הרי שתוכנית עדיין ברורה. צעד אחרי צעד, החמאס מאוד נחלש.
אבל כשראש הממשלה דיבר השבוע על "ניצחון מוחלט"- למה הוא התכוון?
להארות והתייחסות אנא היו איתי בקשר אישי גם בטוויטר ובלינקאדין. עמיר רפפורט
